ספר נתיב מצותיך, הקדמות וביאורים בענייני אמונה, עבודת ה' וייחודים, עם ספר אוצר החיים "חלק ראשון בראשית" – על תרי"ג מצוות בדרך פרד"ס, מאת האדמו"ר רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנא. לבוב, דפוס Michael F. Poremba, תרי"ח 1858. מהדורה ראשונה.

שער מיוחד לחלק אוצר החיים. כאן נדפס רק חלקו הראשון של החיבור "אוצר החיים" – קיצור תרי"ג מצוות, והפירוש על המצוות לפרשיות בראשית-וישלח. מאוחר יותר שולב החיבור במלואו בחומשי היכל הברכה, שהדפיס המחבר בשנים תרכ"ד-תרל"ד.
בראש הספר הקדמה ארוכה ומעניינת מאת המחבר, בסופה הוא מבטיח למסייעים להדפסת הספר ולחסידיו: " ...והתומכים אותנו החפצים בדבקות אהבת נפשנו, ובפרטות אנשי שלומנו שבמדינות אונגרין ועיר מונקאטש ישמרם צורם מכל מחלה ונגע ויתרומם קרנם ומזלם בברכה ועושר וכבוד ושמחה מזל בני חיי ומזוני".
בספרו "זוהר חי" (פרשת פנחס, דף רא) כותב המחבר על חיבורו זה: "...על כל אני העני חברתי חיבור על כל תרי"ג מצות בפשט, רמז, דרש, סוד. והלומד בו בעיון רב, יהיה בטוח שינוח בעולם הבא בלי גלגול, ואני ערב לו".

המחבר, האדמו"ר המקובל האלוקי רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין (תקס"ו-תרל"ד) אב"ד זידיטשוב וקומרנא, מגדולי מעתיקי השמועה של תורת הבעש"ט. בן-אחיו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. חביב היה על גדולי החסידות: החוזה מלובלין (שהיה אף שדכנו), ה"אוהב ישראל" מאפטא, רבי משה צבי מסווראן, דודו רבי משה מסמבור, רבי ישראל מרוז'ין ועוד. מחבר ספרי חסידות וקבלה רבים, ובהם גם הפירוש "היכל הברכה" על חמשה חומשי תורה, על פי סודות האר"י והבעש"ט. חומשי "היכל הברכה" הנם מספרי היסוד של ההגות החסידית ותורת הקבלה. חביבות מיוחדת הייתה לחיבוריו אצל אדמו"רים מכל החוגים (בית זידיטשוב, ה"דברי חיים" וצאצאיו, ה"צמח צדק" מליובאוויטש ועוד) ששיבחו את מעלת וקדושת דברי הסוד שבפירושיו.

חותמת בדף השער: "הק' מתתי' סגל דומ"ץ דק"ק טור טערעבעש" [רבי מתתיהו סג"ל רוזנבליט, אב"ד ט' טרבעש. תשובה אליו בשו"ת זכרון יהודה (גרינוולד) סימן ריד, ובשו"ת לבושי מרדכי (וינקלר), או"ח סימן צז].

מ, [1]; כו, [1] דף. 25.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. בשני דפים כתמים כהים רבים. קרעים חסרים קטנים בשולי דף השער, משוקמים בהדבקות נייר ונייר-דבק, עם פגיעה במסגרת השער. הדבקת נייר בדף השני, עם פגיעה קלה בטקסט. כריכת עור חדשה.

ספר זוהר חי, פירוש על ספר הזהר על פי הקבלה והחסידות, מאת האדמו"ר המקובל רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין אב"ד זידיטשוב וקומרנא, בעל "היכל הברכה". לבוב-פרמישלה, [תרל"ה-תרמ"א] 1875-1881. מהדורה ראשונה. ארבעה מתוך חמישה חלקים, ללא החלק הרביעי – חלקו השני של ספר שמות (פרשות תרומה-פקודי).

ספר זוהר חי הוא פירוש עמוק ומקורי על הזהר הקדוש, בנוי על יסודות תורת האריז"ל ועל יסודות תורת הבעש"ט. המחבר משלב וממזג בחיבורו זה, כמו בכל חיבוריו, את הקבלה עם החסידות. בשונה משאר חיבוריו, חיבורו זה נדפס לאחר פטירתו, על ידי בנו האדמו"ר רבי אליעזר צבי, בעל "דמשק אליעזר". הכרך הראשון נדפס בשנת האבל, ובתחילתו נדפסה הקדמה ארוכה ומופלאה מאת בנו ה"דמשק אליעזר". בהקדמה מספר בנו על מדרגותיו המופלאות של אביו בתורה ובעבודת ה', על גילויי רוח הקודש ועל מופתים שמימיים שראה בעיניו אצל אביו הקדוש.
בין היתר מספר בנו שלאחר שכתב אביו את ארבעת הדפים הראשונים של פירושו, נכנס אל אביו מישהו שביקש ממנו שיתפלל על חולה מסוכן. אביו שראה ברוח קודשו שאותו חולה זקוק לרחמי שמים מרובים, אמר לאותו אחד: "אין לי שום דרך לעזור לו, אלא יש תחת ידי ארבעה דפין שכתבתי על הזוהר, לך ואמור להחולה הזה שאני נותן לו במתנה גמורה חדושים של הזוהר... ובזכות זה אפשר יכריע הכף זכות ויחיה לאורך ימים ושנים". וכך עשה האיש, "ומיד כשאמר האיש הזה להחולה דבורים הללו, התחיל תיכף להזיע, ונתרפא". עוד מסופר בהמשך ההקדמה, שארבעת הדפים הראשונים מהפירוש נכתבו על שתי השורות הראשונות של הקדמת הזהר. דפים אלו נכתבו בקיץ תרי"ז, ומאז עשה הפסקה של עשר שנים מכתיבת הפירוש. בערך בשנת תרכ"ז "ראה בחלום הבעש"ט זלה"ה, והסכים עמו שיתחיל לכתוב פירוש על הזוהר... ותיכף ומיד ביום המחרת התחיל לכתוב". את פירושו סיים לכתוב מספר שבועות לפני פטירתו. ב"סיום הספר" שבסוף הכרך החמישי (שאינו נמצא לפנינו), מספר בנו המו"ל, שאביו השביעו פעמיים בתקיעת כף קודם פטירתו "שאדפוס פרושו זהר חי הזה עד גמירא על נייר שרייב [=נייר כתיבה] ושמחתי במה שגמרתי אמונתי [=הבטחתי] שלי וקיימתי דברי אאמו"ר זלה"ה".

המחבר, האדמו"ר המקובל האלוקי רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין (תקס"ו-תרל"ד) אב"ד זידיטשוב וקומרנא, מגדולי מעתיקי השמועה של תורת הבעש"ט. בן-אחיו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. חביב היה על גדולי החסידות: החוזה מלובלין (שהיה אף שדכנו), הרב מאפטא, רבי משה צבי מסווראן, דודו רבי משה מסאמבור, רבי ישראל מרוז'ין ועוד. מחבר ספרי חסידות וקבלה רבים, ובהם גם הפירוש "היכל הברכה" על חמשה חומשי תורה, על פי סודות האר"י והבעש"ט. חומשי "היכל הברכה" הנם מספרי היסוד של ההגות החסידית ותורת הקבלה. חביבות מיוחדת הייתה לחיבוריו אצל אדמו"רים מכל החוגים (בית זידיטשוב, ה"דברי חיים" וצאצאיו, ה"צמח צדק" מליובאוויטש ועוד) ששיבחו את מעלת וקדושת דברי הסוד שבפירושיו.
בשער חלק שמות, חותמות רבי "מרדכי בהרא"ד בערקאוויץ בעה"ק ירושלים תובבא" [רבי מרדכי ברקוביץ היה בן-זקוניו של הגאון המקובל רבי אברהם דוב ברקוביץ אב"ד לאחאווא (תקפ"ה-תר"ס), וחתן-חתנו של הגאון המפורסם רבי אלעזר משה הורוויץ אב"ד פינסק]. רישום בכתב-יד בדף השער של הכרך האחרון: "זאת נדב ה"ה הרבני החסיד המופלג מו"ה משה יעקב בן געלא חנה נ"י מסאמבור לבהמ"ד של צפת תובב"א מכבוד קדושת אדמו"ר שליטא מקאמרנא" [בעמוד האחרון של כרך זה, הודפסה תודה מיוחדת לרבי משה יעקב (הולצמן) מסאמבור, שהפיץ את הספר – "הוא האיש אשר טרח ויגע ושם לילות כימים ליסע ממקום למקום לחלק אור בהיר ספרי 'זהר חי' של אדמו"ר הרב הקדוש זלה"ה ע"פ תבל..."].

ארבעה כרכים. ללא חלקו השני של ספר שמות (פרשות תרומה-פקודי). כרך ראשון (בראשית, חלק ראשון): [4], רטו דף. כרך שני (בראשית, חלק שני): [1], רטז-שמח, שמח-תנו, [1] דף. כרך שלישי (שמות, חלק ראשון): [4], קסו דף. כרך רביעי (ויקרא-דברים): [2], רכח, [5] דף. 24-24.5 ס"מ. נייר יבש ושביר (לעיתים גם מעט כהה). שלושת הכרכים הראשונים במצב כללי טוב, כרך רביעי במצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש (בעיקר בכרך הרביעי), עם פגיעות בטקסט. קרעים. הדבקות נייר בשולי מספר דפים. חותמות (מחוקות בחלקן). כריכות חדשות (אחידות).

ספר דרך פקודיך, על תרי"ג מצות התורה, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל "בני יששכר". לבוב, דפוס Franz Galinski, [תרי"א] 1851. מהדורה ראשונה.

המחבר, הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד החוזה מלובלין. היה גם תלמידם של ה"אוהב ישראל" מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, וכן ברבנות העיר מונקאטש, אך נודע בעיקר על שם רבנותו בעיר דינוב, בה הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.

בחיבור שלפנינו מבוארת כל מצווה מתרי"ג המצוות בשלוש דרכים: חלק המעשה – כללי ופרטי הדינים, חלק הדבור – חידושי דינים באופני המצוה, וחלק המחשבה – טעמי המצווה הפנימיים על פי דברי חז"ל וסודות התורה. הספר "דרך פקודיך" נתקבל בהתלהבות רבה, ומובא בספריהם של חכמי ספרד וגדולי פולין וליטא, ואף בספריהם של פוסקי דורנו. האדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא אמר "שהתעוררות הראשון שהיה לו לעבודת השי"ת בא לו על ידי לימוד בספר הקדוש דרך פקודיך..." (הקדמה לספר "אמרי יוסף", מאמר התשיעי, אות ו).

[1], עד, סה-סו, עט-צא דף. ספירת דפים משובשת. 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות. כתמי דיו במספר דפים. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. קרע חסר עם פגיעה בטקסט באחד הדפים. קרעים חסרים קטנים וסימני עש בשולי דף השער ומספר דפים נוספים, משוקמים בהדבקות נייר. כריכת עור חדשה.

ספר אור החיים, תוכחות מוסר לעוסקים בחקירות באמונה ובלימוד פילוסופיה, מאת רבי יוסף יעבץ – "החסיד יעבץ", עם ביאורים והרחבות בשם "מעין גנים", מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל ה"בני יששכר". זולקווא, [תר"ח] 1848. מהדורה ראשונה של הפירוש "מעין גנים".

המחבר, רבי יוסף יעבץ (ר'?-רס"ח), ממגורשי ספרד, מאריך לטעון בספרו שהסיבה לעונש הגירוש הייתה העובדה שרוב יהודי ספרד דבקו בלימוד פילוסופיית חכמי יוון והעדיפו את חכמת הגויים על פני חכמת התורה. ספרו "אור החיים" נדפס לראשונה בפיררא בשנת שי"ד.
החיבור "מעין גנים" שכתב ה"בני יששכר" הנו חיבור פולמוסי שנכתב בכאב גדול ובזעם רב. רובו הגדול כולל דברי התקפה חריפים ביותר על תנועת ההשכלה – על משכילי גליציה, על משה מנדלסון וכתביו, ועל כל ההולכים והנוטים ללכת בעקבותיהם.
כפי הנראה, זהו החיבור הראשון שבו נדפסו דברי קטרוג והתקפה חריפים על מנדלסון עצמו ולא רק דברי ביקורת על תוכן חיבוריו ותרגומיו. לדוגמה: "והנה בדורותינו רבם המובהק להם (בוודאי אשו לא כבה ותולעתו לא הומת, על שהחטיא את הרבים וגילה פנים בתורה בעזות מצח, שלא כהלכות דת ישראלית) העתיק התנ"ך ללשונות נכרים, והפך ובלבל הדת, עד שאפילו האומות מבינים שיצאו מכלל הדת, וספריו אסורים לבא בקהל ד' עד עולם" (דף ט/2).

"מעין גנים" נדפס לאחר פטירת המחבר בעל "בני יששכר" (שנפטר בטבת תר"א). לאחר שנדפס הספר, הביא בן המחבר, האדמו"ר רבי דוד מדינוב, את הספר אל האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, מגדולי אדמו"רי גליציה. לאחר שעיין בספר, אמר רבי יהושע: "זה לא ספר, אלא חתיכת לב יהודי... אש להבה". אמר לו רבי דוד: "אספר לכם כיצד כתב אבי מורי זצ"ל את הספר 'מעין גנים'. אבי היה פעם חולה במשך ששה שבועות רצופים, מיעט באכילה ושתיה, כשהוא מהלך מהורהר ונאנח עמוקות. אנשי ביתו לא ידעו מה לעשות כדי לרפאותו. כאשר קראו לרופא שבדקו, אמר הלה: לחולה ישנה תשוקה מסוימת, ואם הוא יקבלה – ייטב לו... רבינו בשמעו את דברי הרופא, לקח נייר ודיו, הסתגר בחדר והחל לכתוב את הספר 'מעין גנים' עד תומו, ללא הפסקה. כאשר סיים את כתיבתו, הוציא אנחת רווחה מעמקי לבו. ובאמרו כי עתה הוטב לו, הוסיף: עתה גליתי לעין כל את פרצופם הטמא של המשכילים" (הרבי ר' צבי אלימלך מדינוב, ב', מהדורת בני-ברק תשס"ה, עמ' תקיד).

[1], לב, [2] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש עם פגיעות בטקסט (בהם נקב עש גדול לאורך כל הדפים, עם פגיעה בטקסט). כריכה חדשה.

ספר נשמת חיים, קובץ הספדים על האדמו"ר רבי אברהם דוד מבוטשאטש, עם ליקוטי דברי תורה ושמועות מדבריו. [זולקווא? דפוס גרשון לעטעריס? תר"א 1841?]. מהדורה יחידה. 

האדמו"ר רבי אברהם דוד וואהרמן "הגאון מבוטשאטש" (תקל"א-תר"א, אנצ' לחסידות, א', עמ' סח-עב), מגדולי דורו בתורה ובחסידות ומגדולי הפוסקים. בהיותו כבן תשע פגש אותו הגאון רבי משולם איגרא ושוחח עמו בדברי תורה, לאחר מכן התבטא רבי משולם כי ילד זה עתיד להיות מורה הוראה מופת לכל רבני הדור. לאחר נישואיו התקרב לחסידות והתקשר עם גדולי האדמו"רים בדורו, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי משה ליב מסאסוב, רבי חיים מטשרנוביץ ורבי צבי הירש מנדבורנה. בהיותו כבן עשרים נתמנה לאב"ד בעיר יאזלוביץ. מסופר כי הצדיק רבי מאיר מפרמישלן שעבר אז בעיר חש בקדושה השוררת במקום ואמר כי היא בזכותו. בשנת תקע"ד נתמנה לאב"ד בוטשאטש על מקום חותנו ורבו רבי צבי הירש קרא בעל "נטע שעשועים". נודע כגאון מופלג וצדיק. עסק כל ימיו בתורה בעומק העיון וקיבל על עצמו לחדש לפחות ח"י הלכות[!] בכל שבוע, ולעת זקנתו הכפיל את פרי תנובתו, אז קיבל על עצמו לחדש ל"ו הלכות[!] בכל שבוע. את כל חידושיו אלו היה מעלה על הכתב לבל תאבד אף טיפה מהם (היה מורגל בפיו לומר: "מה נורא מאמר חז"ל על השוכח דבר ממשנתו וכו', ואמנם אם מתוך כתבו יוכל להיות נזכר, נחשב כאילו משנתו סדורה תמיד בפיו... ובזה נקבצו... המון רבבות ניירות כתובים באצבע איש אלוקים... והיה מתאנח על אשר עצרוהו מן השמים מלסדר חיבוריו כלבבו להפיצם בישראל" – דור דעה, עמ' ריג-ריד, על פי הקדמת תלמידו בעל "גידולי הקודש). חיבר ספרים רבים בהלכה, באגדה ובחסידות, ביניהם: "ברכת דוד" – על התורה, "מחזה אברהם", ברכת אברהם", "מילי דחסידותא", "דעת קדושים" על יו"ד, "עזר מקודש" על אה"ע, "כסף הקדשים" על חו"מ, ועוד. חיבוריו ההלכתיים הפכו לספרי יסוד בפסיקת ההלכה. חיבורו "אשל אברהם" על שו"ע או"ח נדפס במהדורות שונות של השולחן ערוך ומובא אלפי פעמים בספרות הפוסקים [נהוג לכנות חיבור זה "אשל אברהם – בוטשאטש", כדי להבדילו מהחיבור "אשל אברהם" שקדם לו].

[25] דף. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בדף השער, בהם קרע חסר קטן עם פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר-דבק. קרעים קטנים בשולי מספר דפים נוספים. כריכה חדשה.
מקום ושנת הדפוס נרשמו במפעל הביבליוגרפיה על פי פרידברג, בית עקד ספרים.