כתובה לנישואי החתן יעקב דה קוסטא עם הכלה רחל בת יצחק עטיאס. חתומה בידי רבי יצחק אבוהב דה פונסיקה. אמשטרדם, ט"ו סיון תכ"ג [20 ביוני 1663].
נוסח הכתובה וה"תנאים" נכתבו בכתב-יד, בכתיבה ספרדית, על גבי יריעת קלף איכותית במיוחד, דקה ובהירה, המעוטרת במסגרת תחריט-נחושת בהדפסה חדה ונקייה, כפי הנראה הודות לכך שעותק זה נמנה עם העותקים הראשונים שנדפסו מן הגלופה המקורית.
בשני צדי המסגרת מופיעים זרי פרחים ענקיים העולים מתוך אגרטלים, מקושטים בציפורים ובבעלי חיים שונים, ומעליהם – חתן וכלה בלבוש תקופתי (מימין) ואם עם שני ילדיה (משמאל; אלגוריה לחסד – Caritas); במסגרת הפנימית שני עמודים מעוגלים המעוטרים בענפים ונושאים על כותרותיהם קשת. משני עברי הקשת מופיעים שני כרובים האוחזים בידיהם יריעת בד עליה מופיעה הכתובת "בסימן טוב". תיבת "ברביעי" אף היא נדפסה בתחריט. בחלקה התחתון קרטוש גדול אשר שימש לכתיבת תנאים לנדוניה.
התחריט אינו חתום. מקובל כי עיטורי המסגרת נעשו בהשראת עיטורים שיצר קודם לכן האמן וחרט-הנחושת שלום איטליה לשתי כתובות הולנדיות, אחת מרוטרדם, 1648 (לפנים באוסף מוזס היימן גנז וכיום באוסף מוזיאון ישראל, פריט B51.04.0257) והשנייה מאמשטרדם, 1654 (אוסף ספריית עץ חיים, אמשטרדם, Pl. 1, מס' קטלוג 385). שלום בכמ"ר מרדכי איטאליאה (גם: שלום ד'איטליה / איטליאה), שהגיע להולנד ממנטובה, נודע בעיקר כיוצרן וכמעטרן של מגילות אסתר וכן כיוצר דיוקנאותיהם של יעקב יהודה ליאון ושל מנשה בן ישראל. הוא נפטר בסביבות שנת 1655 ויש לשער כי לאחר פטירתו שימשו הכתובות שעיטר בתחריטיו כהשראה וכמודל ליצירת טופס הכתובה שלפנינו.
עיצוב זה של שטר הכתובה, שראשיתו בשנת 1660 בקירוב, היה בשימוש בקרב הקהילות הספרדיות-פורטוגזיות בהולנד – בגרסאות שונות קמעה וברמות הדפסה וגימור שונות – עוד במשך שנים רבות, לכל אורך המאה ה-18 ועד מחצית המאה ה-19.
בשולי נוסח הכתובה ובשנית בשולי ה"תנאים" מופיעות שלוש חתימות: חתימת החתן, יעקב דה קוסטה (Jacob da Costa, מימין), וחתימות העדים, רבי יצחק אבוהב דה פונסיקה, רבהּ של אמשטרדם (חתימה עברית-ספרדית מסולסלת, במרכז), ומרדכי חלס (Mordohay Hallas, משמאל).

מן הכתובות המוקדמות מטיפוס זה. ידועות רק שתי דוגמאות מוקדמות יותר לטיפוס זה של הכתובה האמשטרדמית, שתיהן משנת תכ"א, אחת מהן באוסף פרטי (1660) והשנייה באוסף ספריית עץ חיים (1661). לפיכך, הכתובה שלפנינו הנה הכתובה השנייה המוקדמת ביותר הנמצאת בידיים פרטיות. יתר על כן, הכתובה שלפנינו הנה אחת ממספר מועט ביותר של כתובות הנושאות את חתימתו של רבי יצחק אבוהב דה פונסיקה בתור עד.
חתונתם של בני הזוג דה-קוסטה-אטיאס מתועדת גם ברשומות הנישואין של הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם (רשומה מס' 1817), המספקות מידע ביוגרפי נוסף אודותם: מוצאו של החתן, יעקב דה קוסטה, בעיר Pinheiro (כנראה בפורטוגל, אם כי קיים מקום בשם זה גם בברזיל) ומוצאה של הכלה, רחל אטיאס, בברזיל.
הכלה, רחל אטיאס (ילידת 1634 או 1639) היתה בתו של רבי יצחק אטיאס (אטיאש) טרטז. החכם רבי יצחק אטיאס היה מתלמידיו של רבי יצחק עוזיאל באמשטרדם (שהיה גם רבו של יצחק אבוהב דה פונסיקה), כיהן כרב באמשטרדם, כרבהּ הראשון של הקהילה הפורטוגזית בהמבורג ובהמשך גם בוונציה, שם נפטר. חיבר את הספר Thesoro de preceptos – "אוצר המצוות" על תרי"ג מצוות (מהדורה ראשונה ונציה 1627, מהדורה שניה אמשטרדם 1649); למידע נוסף אודותיו ראו חומר מצורף וראו Jewish Encyclopedia, כרך 2, עמ' 268.
החתן, יעקב דה קוסטה, יליד 1633 בקירוב, נפטר באמשטרדם בשנת 1694.

רבי יצחק אבוהב דה פונסיקה (השלישי, שס"ה-תנ"ג 1605-1693) – מחשובי רבני אמשטרדם במאה ה-17 – רב, מקובל, מחבר ומתרגם ספרים. יליד פורטוגל, היגר לאמשטרדם בשנת 1612, למד אצל רבי יצחק עוזיאל ובהיותו בן 21 שנים כבר כיהן כ"חכם" בקהילה היהודית-פורטוגזית באמשטרדם, תפקיד בו ישא במשך עשרות שנים. היה מיוזמי הקמת ה"אסנוגה", בית הכנסת הפורטוגזי באמשטרדם. החל משנת 1642 כיהן כרב בפרנאמבוקו (Pernambuco), ברזיל (שהיתה אז מושבה הולנדית), ובכך היה לרב הראשון שהתיישב ושכיהן ביבשת אמריקה ולמחבר היהודי הראשון ביבשת. לאור המלחמה בין הולנד ובין פורטוגל וגירוש היהודים מברזיל נאלץ לשוב לאמשטרדם בשנת 1649, בה חזר לכהן כ"חכם" בקהילה הפורטוגזית. היה בין החתומים על החרם על ברוך שפינוזה בשנת 1656 וכעשר שנים מאוחר יותר היה בין התומכים במשיח השקר שבתי צבי ובין החתומים על איגרת ההודיה שנשלחה אליו. למידע נוסף אודותיו ראו Jewish Encyclopedia, כרך 1, עמ' 75-74.
מרדכי (דה אספרנסה) חלס נולד בפרנאמבוקו שבברזיל בשנת 1628 ונפטר באמשטרדם בשנת 1685.
כפי הנראה, הכלה ומשפחתה היו בעלי קשר אישי עם שני העדים החתומים על הכתובה – רבי יצחק אבוהב דה פונסיקה ומרדכי חלס, אותם הכירו מתקופתם בפרנאמבוקו, ברזיל. כמו כן, יש לציין כי אביה של הכלה ורבי יצחק אבוהב דה פונסיקה היו שניהם תלמידיו של רבי יצחק עוזיאל באמשטרדם, וייתכן כי גם היכרות מוקדמת זו מקשרת את רבי אבוהב דה פונסיקה למשפחת הכלה.

34X40.5 ס"מ. מצב טוב. קלף איכותי ונקי. כמה סימנים קטנים של הדבקה וקילוף בצדה האחורי. חמש פיסות קטנות של סרט נייר דביק בצדה האחורי. סימני קיפול וקמטים קלים.

ספרות:
• Shalom Sabar, Ketubbah: Jewish Marriage Contracts of Hebrew Union College, Skirball Museum, and Klau Library, (ניו יורק, 1990), עמ' 270-265, מס' 171.
• מרדכי נרקיס, יצורתו של שלום בכמ"ר מרדכי איטאליאה, תרביץ, כה, ד (תשט"ז), עמ' 441-451; שם, כו, א (תשי"ז), עמ' 87-101.
תערוכה: Yeshiva University Museum, New York, The Sephardic Journey: 1492-1992", 1990-1992. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 77, 336, מס' 560.
צילום הכתובה מופיע גם באתר האינטרנט של הספריה הלאומית ובפרויקט "כתיב".
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 035.012.004.

כתב-יד מעוטר, הגדה של פסח וסדר התפילות לימי פסח, עם מגילת שיר השירים, מעשה ידי "הבחור יצחק מאיר חיים משה גבאי". בגדאד, תרי"ד [1853].
כתב-יד שלם, כתוב ומעוטר ביד אמן. כתיבה מזרחית בינונית ומרובעת. בתפילות ובהגדה של פסח עיטורים גיאומטריים בדיו. במגילת שיר השירים מופיעות תיבות-פתיחה גדולות המעוטרות במסגרות ובדגמים צמחיים וכן עיטורי פרחים צבעוניים (בגוני צהוב, כתום, חום וסגול-אדמדם).
עיטורי הפרחים וצורת האותיות בתיבות-הפתיחה זהים לעיטורים המופיעים בקבוצה של מגילות אסתר מעוטרות, שנוצרו אף הן בידי יצחק מאיר חיים משה גבאי מבגדאד בשנים תר"ח-תרי"ד בקירוב (1848-1854). בהשוואה בין כתב-היד שלפנינו ובין מגילות האסתר מעשה ידי גבאי, נראה כי הגוונים העזים, הצביעה המדויקת והמחושבת, העיטורים הסימטריים ובייחוד צורת האותיות המסוגננת והמוקפדת – הם ממאפייני יצירתו הבולטים, המקנים לכתבי-היד שלו את יופיים.
מקבוצה זו של מגילות אסתר ידועות כיום שש מגילות בלבד, אשר שלוש מהן שמורות באוספים מוזיאליים (שתיים במוזיאון ישראל – אחת באוסף פויכטוונגר ואחת באוסף שטיגליץ; השלישית באוסף "היכל שלמה"). מגילות אלה – המפורסמות ביופיין ובאיכותן – הופיעו בתערוכות רבות ומתועדות בספרות המחקר. עם זאת, במשך שנים רבות זהותו של יוצר המגילות הללו לא היתה ידועה לאשורה, ורק בשנות ה-80 זוהה גבאי כיוצרן, על-פי השוואה לכתב-היד שלפנינו, שהיה לפנים באוסף מאיר בניהו (ראו: קטלוג אוסף שטיגליץ, פריט 191).
עובדה מעניינת נוספת הקשורה בכתב-היד ובמגילות היא כי שתיים מהמגילות הנ"ל (וכפי הנראה גם כתב-היד שלפנינו) היו בעבר באוסף דוד סלימאן ששון, אשר אמו, פרחה (פלורה) ששון היתה בת למשפחת גבאי מבגדאד, וייתכן כי קיים קשר משפחתי ביניהם.
כתב-היד כולל: "סדר ערבית של פסח", סדר ביעור חמץ והגדה של פסח עם תרגום (שרח) בערבית-יהודית, ועם הפיוט "אמונים ערכו שבח" מאת "אהרון הכהן", ומגילת שיר השירים עם התרגום הארמי ותרגום לערבית-יהודית (פסוק אחרי פסוק).
בראש כתב-היד: "...יו' ה' תשעה עשר לחודש כסליו שנת תרי"ד לפ"ק".
קולופון הכותב בסוף תפילת ערבית: "הכותב אותה אני הבחור... יצחק מאיר חיים משה גבאי יצ"ו... נשלמה ערבית של פסח יום שלושה ועשרים בחודש כסליו יום ג' בש"ק שנת תרי"ד נכתבה בעיר הבירה בגדאד יצ"ו". אחרי הקולופון הוסיף הכותב קללות נגד "כול הגונב אותה" בערבית-יהודית ומזכיר "ובזכות ח' עובדיה אל דיין ובזכות ח' שעייה אל דבאח ובזכות הרון שלום אל דבאח". הוא חותם את שמו פעמים רבות גם בדפים אחרים בכתב-היד. בסוף שיר השירים קולופון נוסף: "נשלמה שיר השירים שרח ולשון ותרגום ביום ה' ארבעה ועשרים בחוד' חשוון שנת תרי"ד נכתבה בעיר הבירה בגדאד יצ"ו, אני... הבחור יצחק מאיר חיים משה גבאי יצ"ו ...".

[71] דפים כתובים (ועוד דפים ריקים). 14 ס"מ. מצב טוב. כתמים (כתמים כהים במספר מקומות). קרעים קלים בשולי דפים בודדים. כריכת עור מקורית, מעוטרת, עם פגמים קלים.

מקור:
1. אוסף פרופ' מאיר בניהו.
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב,   IQ.011.014.

כתב-יד מעוטר, הגדה של פסח וסדר ערבית של פסח, עם מגילת שיר השירים ופרקי אבות – מתורגמים לערבית-יהודית, מעשה ידי הרב משה [בן] יוסף אברהם סומך. בגדאד, תרמ"ג [1883].
כתב-יד מרשים במיוחד, כתוב ומעוטר ביד אמן – למעלה ממאתיים עמודים (כל הדפים) מעוטרים בצבע. כתיבה מזרחית בינונית ומרובעת. כותרות ותיבות פתיחה במסגרות מאוירות (בהגדלה, בצבע ובמוטיבים פרחוניים), מנורות למנצח לפני ההגדה ולפני שיר השירים.
העמודים תחומים במסגרות ומחולקים לשני טורים (כשלרוב מפריד ביניהם עיטור פרחוני). ברוב כתב-היד הוקדש הטור הימני לנוסח העברי והטור השמאלי לתרגום הערבי.
הכותב חתם את שמו במספר מקומות לאורך כתב-היד, כשהוא משלב אותו במסגרות ובעיטורים. השם נמחק מאוחר יותר בדיו שחורה, אך במספר מקומות ניתן עדיין לזהות את הכיתוב. כמו לדוגמה, בתיבת-הפתיחה של "מן המצר" (דף 8ב): "הצעיר משה יוסף אברהם סומך היו"א [=ה' ישמרהו ויחיהו אמן]"; וכן בסיום הגדה של פסח: "השלמתי אותה ביום כ"ו בר"ח אדר א' הצעיר משה יוסף אברהם סומך יצ"ו אכי"ר".
במסגרת סביב מנורת למנצח שלפני ההגדה, נכתב: "סדר הגדה של פסח לשון וש'[רח]", "הריני מתחיל לכתוב סדר הגדה של פסח לשון ושרח בל[שון] ערבי...", "הכותב והמעתיק הבוטח באל רם [השם נמחק] יצ"ו הי"ו נר"ו... בשנת התרמ"ג ליצירה".
בעיטור הפתיחה לשיר השירים נכתב: "הריני מתחיל לכתוב סדר שיר השירים לשון ותרגום ושרח כמנהג ק"ק ספרדים פה בגדאדא יע"א... שנת התרמ"ג", "סדר שיר השירים לשון ות'[רגום], התחלתי בה ביום ג' בש"ק והוא יום ר"ח אדר א' בשנת התרמ"ג ליצירה במדרש צאלח נסים אלייא עבודי".
כפי הנראה, משה [בן] יוסף אברהם סומך, הוא אחיו של שאול [בן] יוסף אברהם סומך, שכתב ועיטר את כתב-היד שבפריט הקודם.

[112] דף. 14 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי דיו בדפים בודדים, עם פגיעה קלה בטקסט. מחיקות של שם הכותב בדיו שחורה במספר מקומות, עם פגיעה בטקסט. קרעים במספר דפים. כריכת עור מקורית, עם פגמים קלים.

ספרות:
• סידור כלל ישראל, בלווי מדרשים ודרשים, ביאורים והנחיות, נוסח ספרד, ערוך ומבואר בידי יואל רפל והרב יוחנן פריד, ירושלים, מסורה לעם, 1991, עמ' 228.
• Barbara Rush, Passover Splendor: Cherished Objects for the Seder Table. New York, 2004, p. 8.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, IQ.011.007.

כתב-יד מעוטר, "תפלות ישרות" – סידור תפילה על פי הקבלה, עם כוונות האר"י והנהגות קבליות – לימות החול, שבת, ראש חודש, חנוכה ופורים. [תורכיה או מקום אחר בסביבה], תצ"ד [1734].
כתב-יד שלם, נאה ומרשים במיוחד. עשוי ביד אמן, בעיצוב המזכיר ספרי תפילה אסלאמיים. השער מעוטר בקרטושים ובעיטורים פרחוניים בצבעים ירוק, כחול וזהב. בכל עמודי כתב-היד מסגרות מלבניות מוזהבות, בתוכן נכתב טקסט התפילה בכתיבה מזרחית רהוטה, עם תיבות פתיחה ומילים מסוימות בכתיבה מרובעת. מחוץ למסגרות נכתבו כותרות וציונים נוספים. עיטורי פרחים ועלים במספר מקומות. כריכה מקורית, מחופה עור, עם הטבעות מוזהבות ועיטורים בצבע אדום, אופיינית אף היא לספרי תפילה אסלאמיים. בין התפילות נותרו מספר עמודים ריקים, להוספת תפילות.
לפני השער דף מקופל, עם איור מוזהב של מנורת למנצח, עם ציון סגולותיו. בצדו השני נכתב "וזה מעשה המנורה". בעמוד שלפניו תפלה לומר "אחר המנורה".
בשער המאויר נכתב: "זה ספר תפלות ישרות וברות לעזרה בצרות / נסתרות ונגלות אמרות טהורות והתקין מאורות / לא תקרבו לגלות לה' הנסתרות ותהיינה צרורות / ותיקון הלילות בהעלות הנרות / והיו למאורות / ותהי השלמתו ביום טוב כפול ט"ב למנחם בסדר ובשנת ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" [=תצ"ד].
נוסח הסידור משולב בכוונות, תפילות והנהגות קבליות רבות. לעתים הוכנסו על ידי הכותב ל"חלונות" שיצר בתוך הטקסט.
פירוט חלקי של התוכן: בראש תפלות של חול "סדר תיקון חצות" (2א-20א) הכולל סגולות להנצל מן החטא ולטהר את המחשבה, ביניהן סגולה לפיה יש לשלב את אותיות שם המתפלל עם אותיות "נשמה" (2ב) ומציין בה "ולדידי אנכי הצעיר חיים" (יתכן והוא שמו של הכותב, או של עורך הסידור). אחרי הסגולות מופיעות כוונות ופסוקים לזמן הרחצה בבוקר, וחלק מברכות השחר (אלו שיש לומר לפני תיקון חצות). בין ברכות השחר מופיעה התפלה "אל אלהי הרוחות שליט בעליונים ובתחתונים תן בי כח לעבודתך", בסוף תיקון חצות: "תפלת אליהו ז"ל" (18א). בראש פרק "איזהו מקומן של זבחים" שבראש תפילת שחרית נכתב: "צ"ל [=צריך לאמרו] בניגון המשניות" (41א). בסוף תפילת שחרית של חול פסוקי מקרא שיש להם סגולות מיוחדות וביניהם התפלה "אנא ה' אלהי שמע אל תפלת עבדך ואל תחנוניו ותשמרני ביום ובלילה מן המזיקין..." (100ב). בסוף מנחה של חול "ענין תענית" ובו "נוסח קבלת תענית יחיד" (111א), ו"נוסח עננו בשומע תפלה לימי השובבים" (111ב). בסוף התפלות לימי החול "ק"ש שעל המטה" (118א-120ב) הכולל את הוידוי הגדול (תפלת "על חטא"). אחרי ק"ש על המטה י"ג עקרי האמונה (130א), ואחריהם ה"מודעא" (131א). בראש חלק התפילות לשבת – "סדר יום ערב שבת והנהגתו" (135א), הכולל כוונות שיש לומר בכל פעולה מפעולות ההכנה לשבת. בסוף ערבית לשבת הפיוט "יגדל אלהים חי" (ללא המחרוזת הראשונה, מתחיל: "הנו אדון עולם..."). "תקון ראש חדש" (172א-195ב), כולל הכרזה בשבת שלפני ר"ח, "טבילת ר"ח" והכנות נוספות לר"ח, מזמורים ופסוקים להוספה לתפילת ערבית של ר"ח. הלל, תפלה לומר בהוצאת ס"ת בר"ח, "סדר עבודה" של ר"ח, מוסף של ר"ח בחול ובשבת, "ברכת הלבנה" ו"סגולה נפלאה להיות שמור בכל ימי החדש מכל צרה וצוקה". "תקון חנוכה" כולל תפילות וכוונות לומר לפני ובזמן הדלקת נרות ותפילת "על הנסים". ענייני שבת שקלים ושבת זכור כוללים תפילות על דרך הקבלה לומר לפני הקריאה בתורה המיוחדת לשבתות אלו (206, 209). "תקון פורים" (211א-220ב) כולל מזמור כב בתהלים לתפילת ערבית, תפילת "על הנסים", תפלה קודם קריאת המגילה, ברכות לפני ואחרי קריאת המגילה, פסוקים עם ראשי תיבות של שמות קדושים, ותפלות לומר קודם קיום מצוות מתנות לאביונים ומצוות משלוח מנות.
בעמוד האחרון: "כלו תפלות שבח לאל נורא עלילות". בדף המגן האחורי רשימות משפחתיות בלאדינו, מהשנים תרע"א-תרפ"ה.

[225] דף. 16 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נייר איכותי. כתמים. בלאי קל. כתמי דיו בשולי דפים (ללא פגיעה בטקסט). כריכה מקורית, מעוטרת בהטבעות מוזהבות, עם פגמים קלים, משוקמת בשדרתה.

מקור:

1. סותבי'ס תל אביב, 5.10.1993, פריט 170.
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, OT.011.010.