מכירה פומבית 046 מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום הבהיר י"א ניסן - יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, ולרגל חג הפסח
- (-) Remove אדמו"ר filter אדמו"ר
- אדמו (4) Apply אדמו filter
- אדמור (4) Apply אדמור filter
- האמצעי (4) Apply האמצעי filter
- הזקן (4) Apply הזקן filter
- הזקן, (4) Apply הזקן, filter
- הצמח (4) Apply הצמח filter
- ואדמו (4) Apply ואדמו filter
- ואדמור (4) Apply ואדמור filter
- חסידי (4) Apply חסידי filter
- צדק (4) Apply צדק filter
- ואדמו"ר (4) Apply ואדמו"ר filter
- chassidim (4) Apply chassidim filter
ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על פרשיות התורה והמועדים, הפטרות, מגילות, אגרות, ליקוטים שונים ושו"ת בהלכה, מאת הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה (ר' אהרן מסטראשעלע). [לבוב]-וורשא, [תר"ב-תרכ"ו 1842-1866]. מהדורה ראשונה. סט שלם – ארבעת החלקים.
ספריו של ר' אהרן מסטראשעלע לא נדפסו בשנית במשך שנים רבות, ועל כן נחשבים כנדירים. וריאנט בדף השער של חלק א (נוסח שונה). בסוף חלק ב (לקוטים ושו"ת), נכרך קונטרס בן יח דף – עם שאלות ותשובות, שלא נרשמו ביבליוגרפית.
ארבעה חלקים בארבעה כרכים:
* כרך א (בראשית, שמות, ויקרא, מועדים ומגילות – לבוב, תר"ב): [2], צג, [1]; עו; נו דף.
* כרך ב (ליקוטים ושו"ת – לבוב, תר"ב): [1], לה, [2], מה-קו; יח דף (קונטרס שו"ת).
* כרך ג (במדבר – וורשא, תרכ"ו): [2], עו דף.
* כרך ד (דברים – וורשא, תרכ"ו): [3], ב-סב; יח, [4] דף (עם לוח הטעות והשמטות).
23.5-24.5 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים ופגעי רטיבות. קמטים ובלאי. קרעים, חלקם מחוזקים בדבק. קרע חסר גדול בדף אחרון של חלק ב (ללא פגיעה בטקסט). חתימה וחותמות אחדות בכרך א. כריכות חדשות.
הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מו"ה שניאור זלמן נ"ע אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס ליה וכל דמיטמרן איתגליין ליה". מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו האדמו"ר הזקן בעל התניא, והיה לאיש סודו וליד ימינו. כשעבר אדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו.
ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בינו לבין רבי דוב בער מסיבות שונות, וכן נוצר ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי ושב לעיירת מולדתו אשווע. אדמו"ר הזקן שהצטער על עזיבתו, התבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין ר' אהרן לבין אדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של אדמו"ר הזקן – פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וסתר את שיטת מתנגדו. בעקבות כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. אדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש, ואילו ר' אהרן התיישב בעיירה סטרשלה, שם הנהיג את עדת חסידיו במשך ט"ו שנה לערך. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של ר' אהרן, ובראשם ר' אברהם שיינעס חתנו של \אדמו"ר הזקן ור' משה וילנקר.
בהיותו בסטרשלה החל להדפיס את ביאוריו בחסידות. בשנת תק"פ הדפיס בשקלוב את חיבורו הראשון "שערי היחוד והאמונה", ה' שערים, פתיחה והקדמה, והוא ביאור על "שער היחוד והאמונה" של בעל התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה", ובו ה' שערים, והוא ביאור לחלקים "לקוטי אמרים" ו"אגרת התשובה" שבספר התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת אדמו"ר האמצעי.
לאחר הסתלקותו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.
ספר פלח הרמון, מאמרי חסידות על חומש בראשית ועל חנוכה, בדרך חסידות חב"ד. ווילנא, דפוס ש"י פין, א"צ ראזענקראנץ ומ"מ שריפטזעטצער, [תרמ"ז] 1887. מהדורה ראשונה. שני שערים.
הסכמות נכדי ה"צמח צדק": בני המהר"ש – הרז"א ור' מנחם מענדל, בני המהרי"ל – ה"מגן אבות מקאפוסט" ורבי שמריה נח מבאברויסק, המהרי"ד מליאדי וגיסו רבי לוי יצחק גוטרמן, רבי מרדכי (בן ר' ברוך שלום) שניאורסון, וכן הסכמות מגדולי הרבנים, בהם הסכמת רבי אברהם דוד לאוואט, זקנו של הרבי מליובאוויטש.
VIII עמ', קמ דף. 26 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קמטים וקרעים קלים. כריכת עור חדשה ונאה.
הרה"ג הרה"ח המשפיע ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (תקנ"ה-תרכ"ד), מגדולי חסידי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בתחילת דרכו היה תלמיד בנגלה של האדמו"ר רבי אברהם דב אב"ד ז'יטומיר ואווריטש בעל "בת עין", ותלמידו בחסידות של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרונוביל. באמצע שנות התק"ע הגיע לידיו ספר התניא, וכן נזדמן לו לפגוש בחסיד אדמו"ר הזקן ר' זלמן זעזמיר, שביאר לו את תורת רבו בעל התניא "והריחו ביראת השם ואהבתו ע"פ דרך חסידות חב"ד". מאורעות אלו חוללו מהפך בנפשו עד שקם ונסע אל אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, "ומני אז לא מש מאהלו ולא זז מלחבב דבריו".
לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח נעשה חסידו של אדמו"ר ה"צמח צדק". היה נוסע אליו פעמיים בשנה, לחנוכה ולחג השבועות, "והיה שותה בצמא דברי קדשו". בסביבות שנת ת"ר החל לכהן ברבנות העיר פאריטש, ובערך בשנת תרי"ב התמנה לרב הקהילה החסידית בבאברויסק.
בהוראת אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק", ר' הלל היה נוסע בחודשים אב ואלול אל המושבות היהודיות שבפלך חרסון, "לקבץ גשמיות ולזרוע רוחניות". בפלך זה התיישבו חסידי חב"ד רבים, שהיו איכרים ועסקו בעבודת אדמה. מחמת ריחוקן של אותן מושבות מליובאוויטש, התרחקו רבים מהם מדרכי החסידות ומעבודת ה'. ר' הלל היה מבקר באותן מושבות, חוזר בפני היהודים הפשוטים מאמרי חסידות ומקרבם ומעוררם לעבודת ה'. עסק רבות גם בצרכי צדקה עבור פדיון שבויים ועבור החזקת מטבחים כשרים לחיילים יהודים בצבא הצאר.
במשך הזמן החל לנהוג בגינוני אדמו"רות ורבים שיחרו לפתחו, נעזרו בעצותיו ונושעו בתפילותיו. ידידו ר' אייזיק הומלער התבטא פעם אודותיו: היה איכר ונעשה רופא. תלמידו רבי אברהם דוד לאוואט (זקנו של הרבי מליובאוויטש) כותב עליו: "וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' היה בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם, גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני".
לאחר פטירתו נדפס ספרו "פלח הרמון", הכולל מאמרים ששמע מרבותיו, עם ביאורים משלו לדבריהם, וכן מאמרים משלו שמיוסדים על תורת רבותיו. נכדו רבי פנחס, המו"ל של "פלח הרמון" כותב בהקדמתו: "הפלגת צדקתו וחסידותו לא יכילנו הכתב. הוא היה ענו חסיד ומדקדק במצוות וזהיר בהם עד קצה האחרון, וגם על דקדוק קל של דברי סופרים וחומרות הפוסקים או על הנהגה טובה שהנהיג בנפשו, מסר נפשו כעל החמורות... הוא היה האחד המיוחד אשר הקריב את נפשו כליל על מזבח האהבה לאחיו בני עמו, בין על הכלל בין על הפרט, בין בהטבת מצבם החומרי ובין בתיקון מעמדם הרוחני".
ספר חנה אריאל, דרושים עמוקים על סדר פרשיות התורה והמועדים, וכן ד' אמרות טהורות, מאת הרה"ג החסיד ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (ר' אייזיק הומלער). ברדיטשוב, דפוס "שעפטיל", [תרע"ב 1912]. מהדורה ראשונה. סט שלם.
מאמרים ודרושים בדרך חסידות חב"ד - חמשה חלקים על חמשה חומשי תורה והמועדים, "אשר דרוש דרש... לפני יחידי סגולתו בשבתות ומועדים", וחלק נוסף הכולל ד' אמרות טהורות - מאמר השבת, מאמר הבדלה, מאמר הברכות ומאמר כללות התורה (וכן ליקוטים ודרושים שונים, ובהם ביאור ארוך לפרק ל"ג שבתניא, שאלות ותשובות, אגרות קודש, ועוד).
בליקוט ובסידור הכתבים, ובעריכתם, הגהתם והבאתם לדפוס, נטלו חלק שלושה מחסידי חב"ד לאדמו"רי קאפוסט וליאדי – ר' יעקב יואל סארקין אב"ד קאראפ, ר' חיים אליעזר הכהן ביחובסקי ור' חיים מאיר היילמן (מחבר ספר "בית רבי").
ששה חלקים בשלושה כרכים:
* כרך א (בראשית וחנוכה, שמות ואמרות טהורות): [2], ב-עה דף; [1], ב-עו דף; [2], ב-עט, [1], ב-ה דף. ללא שער בראשית ודף (הקדמת המדפיסים) לאחריו (שער שמות נכרך בראש הספר). דפים מה-מח מהספירה השלישית נכרכו שלא כסדרם (לאחר דף מ).
* כרך ב (ויקרא, ל"ג בעומר ושיר השירים, ובמדבר): [3], ב-נא דף; [3], ב-סט דף.
* כרך ג (דברים ושו"ת): [3], נו דף; [1], ב-ו דף.
23.5-25 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קמטים ובלאי. קרעים וסימני עש קלים. רצועות דבק לחיזוק בכמה מקומות. כריכות חדשות (כריכות עור תואמות לכרכים ב-ג).
הרב החסיד הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (תק"ל-תרי"ז), מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק", ומגדולי רבני דורו. העמיק בתורת רבותיו והוסיף ביאורים משלו. בחיבוריו "חנה אריאל" על התורה ומועדים, ובסדרת הספרים "עשרה מאמרות", שנדפסו כולם לאחר פטירתו, סלל דרך חדשה בהבנת תורת הקבלה ותורת חסידות חב"ד. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים.
בסביבות שנת תקס"ה התמנה לרב בהומיל, ובה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. נוסף על משרת הרבנות עמד גם בראש כולל אברכים בעירו. לאחר פטירת רבו אדמו"ר האמצעי בקשו רבים מחסידי חב"ד להכתיר את ר' אייזיק לרבם, וכמעט שנענה להם וכבר לבש בגדי לבן, אלא שבסוף מיאן לקבל את עול ההנהגה. בשנותיו האחרונות נהג אמנם בגינוני אדמו"רות.
כמה מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו. נודע בכוח ההיתר המיוחד שלו, והיה רגיל בפיו מאמר חז"ל: "כחא דהיתרא עדיף". חולל סערה בעולם הרבנות כשהתיר לאכילה דג בשם 'שאייטרע', שהיה מוחזק עד אז כדג טמא. היו רבנים שקבלו את ראיותיו והיו שחלקו על דעתו בתוקף (בהם רבו אדמו"ר ה"צמח צדק"); "והגאון רשכב"ה רבינו עקיבא איגר זצללה"ה... התפלא על רחב בינת האדם הגדול הזה בתלמוד ובפוסקים, ואמר שלא האמין כמעט לשמועתו שכוכב מאיר כזה יאיר בשמי רוסיה הלבנה, וכבוד גדול חלק להרב רבי אייזיק... " (כנסת הגדולה, וורשא תר"נ, עמ' 20 מספירת הדפים השלישית).
ספר שאלות ותשובות תורת חסד, חלק ב על אבן העזר, מאת הגאון מלובלין רבי שניאור זלמן פרדקין (ר' זלמן לובלינער). ירושלים, [תרס"ט 1909]. מהדורה ראשונה.
[3], ו, ט-י, ט-קיז, [5] דף. 32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי קל. קרעים בשער (מחוזקים בנייר דבק; הדבקת נייר בשוליים הפנימיים) ובשולי מספר דפים נוספים. התכהות הנייר בדפים נז-נח (נייר שביר). כריכה חדשה.
הגאון מלובלין רבי שניאור זלמן פרדקין (לאדיער), בעל ה"תורת חסד", מחשובי חסידי אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורו. נולד בשנת תק"צ בעיירה החב"דית ליאדי ונקרא על שם אדמו"ר הזקן בעל התניא והשלחן ערוך. נודע מגיל צעיר כ"עילוי" וכגאון מופלג. על פי הוראת רבו ה"צמח צדק", העניק הסכמה לספר "לקוטי תורה" (בה הוא מתואר כאחד מ"חכמי זמנינו"). ה"צמח צדק" אף התבטא עליו פעם ואמר שניתן "לסמוך עליו". לאחר הסתלקות ה"צמח צדק", התקשר לאדמו"רי ליובאוויטש: אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. פעל רבות להכתרת אדמו"ר המהר"ש כנשיאה הרביעי של חסידות חב"ד. היה בין המסמיכים של המהר"ש לרבנות. אדמו"ר הרש"ב אמר עליו, שגם: "בדורות קדומים היה נחשב לגאון".
היה מתלמידיו המובהקים של הגאון החסיד ר' אליהו יוסף ריבלין מדריבין. כיהן בתחילה כרבה של פאלאצק, ובשנת תרכ"ח התמנה לכהן פאר כרבה של העיר לובלין. בלובלין כיהן כעשרים שנה, והתפרסם כאחד מגדולי הפוסקים. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים והוכר כאחד מגדולי התורה בירושלים (לצד המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט). עמד בראש בית הדין של כוללות החסידים בירושלים. נהג לקבל "קוויטלאך" כאדמו"ר, ועל מצבתו נכתב "רבן של כל ישראל".
בעל "בית רבי" כותב: "הרב הגאון ר' שניאור זלמן זלה"ה ראבד"ק פאלאצק, גאון גדול והיה מסתופף בצל רבינו [ה"צמח צדק"] נ"ע. גם היה תלמיד הגאון ר' אליהו יוסף [ריבלין] זלה"ה... ונתקבל לרב בלובלין והיה שם שנים הרבה. וזה איזה שנים שקבע דירתו באה"ק... והיה שם רב הכולל דחסידים, וירעדו שם לשמו ולזכרו. אחר פטירת רבינו [ה"צמח צדק"] היה הוא נוטה אחר אדמו"ר הר"ר שמואל נ"ע... היה חליפות מכתבים ממנו עם אדמו"ר הר"ר שלמה זלמן נ"ע מקאפוסט [ה"מגן אבות"], והיה כותב אליו בחרדת הכבוד, ואדמו"ר גם כן היה משיב לו בכבוד גדול כיאות לערכו.." (חלק ג, פרק י).