ספר וזאת תורת הבית [הקצר], לרבינו שלמה בן אדרת - הרשב"א; הלכות שחיטה, הכשר כלים, יין נסך ונדה. קאפוסט, האחים יהודה, ישראל ומנחם יפה, תקע"א [1811].
רישום בעלות בדף השער: "לוי יצחק בר"י[?] מליובאוויטש" – הגאון החסיד רבי לוי יצחק זלמנסון, חתן האדמו"ר ה"צמח צדק" ונכד האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.
מג דף, 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי קל. נקבי עש עם פגיעה בטקסט. רישומי וחותמות צנזורה. כריכה חדשה.

הגאון החסיד רבי לוי יצחק זלמנסון (בערך תקע"א-תרל"ב), אב"ד וראש ישיבה בעיר וועליז' (וליז'). נכד האדמו"ר האמצעי [אביו רבי יקותיאל זלמן ולס, נכד הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, נישא בשנת תקס"ח לרבנית ביילא בת האדמו"ר האמצעי] וחתן ה"צמח צדק" [חתונתו עם בת הצ"צ הרבנית דבורה לאה נערכה בליאדי בי"ג אלול תקפ"ו). עמד לצד גיסו האדמו"ר רבי ישראל נח (המהרי"ן) מניעז'ין בראשות הישיבה שייסד ה"צמח צדק" בליובאוויטש בשנת תר"ב. לקח חלק בעבודת הכלל ופעל לטובת יהדות רוסיה (אגה"ק להריי"ץ, חלק ד', עמ' שפב).
גיסו האדמו"ר המהר"ש מספר אודותיו: "לגיסי ר' לוי יצחק היה חוש חזק בנגינה. לאביו, הדוד ר' יקותיאל חתן האדמו"ר האמצעי, ולזקנו ר' יוסף בונם חתן רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לא היה חוש נגינה, אך לגיסי רבי לוי-יצחק, דור רביעי לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, היה חוש גדול בנגינה, אותו ירש מאבי-זקנו ר' לוי יצחק מברדיטשוב שהיה ידוע כבעל מנגן עצום" (שם. יידיש). על תפילתו בבית המדרש של ה"צמח צדק" מספר אחיינו רבי ברוך שניאור שניאורסון (סביו של הרבי מליובאוויטש) ביומנו משנת תרע"ה: "ביום ש"ק בעת הסעודה, היה הדיבור מענין החזנים ומגידים... ומדודינו הר"ר לוי יצחק זללה"ה – הנקרא 'דער פעטער לויק בארדיצעוור' – שהיה מתפלל בבית-המדרש דחותנו [ה"צמח צדק"]... שהצ"צ אמר לו פעם אחת: דאש בין איך דיך ניט חושד, אז דוא טראחשט מחשבות זרות באמצע התפילה [בזה איני חושדך, שאתה חושב מחשבות זרות באמצע התפילה]. אך בעת שאתה חוזר הניאמערס [חזרה על מילה אחת פעמיים] אתה חושב מחשבה אחרת (כי הצ"צ לא רצה כלל בזה לחזור אותם וכדומה)" (רשימות הרב"ש, עמ' קיט-קע).
האדמו"ר הריי"ץ מספר: "הרה"ח ר' לוי יצחק חתן כ"ק אדמו"ר הצמח צדק היה איש חי בעל כשרון מצוין ובעל חושים נפלאים. למדן גדול וחכם מופלא, והשפעתו בתור אדם המעלה הייתה מרובה על כל בני הרבי בידעם נאמנה כי מלבד הצטיינותיו המרובים הנה תמים הוא בכל דרכיו ואוהב מישרים" (ספר קיצור תולדות חב"ד, עמ' 99-100). ובספר "בית רבי" (חלק ג' פרק ז): "היה אדם גדול בתורה ובחסידות ויראת ה' היא אוצרו. והיה חכם גדול ורם המעלה. רוב ימיו היה סוחר ובסוף ימיו לאחר פטירת רבינו [ה"צמח צדק"] נתקבל לרב בוויליז והיה שם כמה שנים. ואחר כך נחלה ונסע לוויטעבסק להתרפאות ונפטר שמה ושם מנוחתו כבוד".
פרטים נוספים אודותיו אנו למדים מידיעה שהובאה לאחר פטירתו בעיתון "המגיד" (שנה 16, גיליון 12, אדר תרל"ב, עמ' 4):
"גבר מאד נעלה אחד ממיוחדי החב"ד וממשפחה רמה ונשאה... יקר הערך חכם לבב והלך ברוחו נגד כל אחד ואחד, חטר מגזע ישישים... הרב המנוח הנ"ל חלה את חליו זה שלשה ירחים ובא לעירנו 'וויטעפסק' לדרוש ברופאים... הוא היה חתן אדמו"ר הגאון האדיר המפורסם מוה"ר מנחם מענדיל שניאורסאהן מליובאוויטש נבג"מ, והיה בקי מאד בהוית העולם, ויראה וחכמה כאחיות תאמות התלכדו בקרבו ולא התפרדו... ידו האחת אוחזת בתורה ויראה, והשנית במסחר וקנין, ויהי סוחר נכבד לאמונה בארץ, כי לא רצה להשתמש בכתרה של תורה מעודו, אך באחרית ימיו... נאלץ לעמוס על שכמו משרת הרבנות... ויהי מורה ודין בעיר וויעליז פלך וויטעפסק, כארבע שנים, ובמשך ימי שבתו וויעליזה על כסא הרבנות לא לקח משאת מאומה מכל איש, ושפט את העם בצדק, ובשלום ובמישור הלך אתם... בעת הובל לקברות, סגרו החנויות על מסגר, ואלפי אנשים נהרו אחרי מטתו ללותו לבית מועד לכל חי, ובשעה א' אחר חצות היום הושב לעפר אדמתו בכבוד וביקר".
תמונתו מופיעה בערכו ב"ספר הצאצאים", עמ' 134.

ספר נמוקי שזבנ"י, חלק ראשון - חידושי הלכות, פירושים וביאורים בדברי הראשונים על הגמרא (הלכות קריאת שמע), וחלק שני - הגהות וחלופי גרסאות בפירוש רש"י על מסכתות פסחים ונדה, מאת רבי שניאור זלמן שניאורסון, נין ונכד אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע. ירושלים, דפוס יואל שאלאמאן, [תרל"ו-תרל"ט 1876-1879]. מהדורה ראשונה. שני חלקים בכרך אחד (שער נפרד לכל חלק). הסכמות הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי והסכמת הרב יוסף תומרקין אב"ד קרמנצ'וג.
בראש דף השער של חלק שני (נכרך קודם חלק ראשון), הקדשת המחבר: "מנחה היא שלוחה להרה"ג החסיד המופ' כק"ש כה"ר שמואל העליר הי"ו, מתנת ידיו המחבר שניאור זלמן שניאורזאהן ס"ט איש ירושלם ת"ו"; חתימות רבי שמואל העליר ראב"ד צפת בדף השער ובמספר דפים נוספים. חתימות נוספות: "גואל אחרון מרדכי קליין".

רבי שניאור זלמן ב"ר נחום יוסף שניאורסון (בערך תקפ"ח-תרמ"ב), דור שלישי לאדמו"ר הזקן - בנה בכורה של הרבנית שרה רבקה בתו בכורתו של רבי משה שניאורי בן אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע. נולד בליובאוויטש ועלה בעליית הרבנית מנוחה רחל סלונים ושתי בנותיו של ר' משה בן אדמו"ר הזקן, ומשפחותיהן, לחברון בשנת תר"ד. היה חסיד מקושר לשאר בשרו האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, ועל פי עדות בנו אף ערך פעם נסיעה לליובאוויטש להתראות עם רבו ה"צמח צדק". נמנה על ראשי עדת חב"ד בירושלים, וכיהן כשד"ר וכמנהל "כולל חב"ד". חתום על אגרת מייסדי היישוב החב"די בירושלים בשנת תר"ט למשה מונטיפיורי (בה מספרים על הגירתם מחברון לירושלים בשנת תר"ז בשל "רשעת הגוים"). נוסף על היותו תלמיד חכם ומחבר ספרים, נודע גם בחיבתו הגדולה לספרים וכתבי יד עתיקים. לימים רכש את ספרייתו הגדולה של החיד"א והוציא מתוכה לאור כמה מחיבורי הגאונים הקדמונים. לפרנסתו עסק כמגיה בבית הדפוס הידוע של ר' משה בק. מחבר ספר "נמוקי שזבנ"י", "הגהות והערות" על האלפסי, שו"ת הגאונים "חמדה גנוזה", וספרים נוספים.

הגאון רבי שמואל העליר (תקמ"ו/תקס"ג-תרמ"ד), גאון בתורה, בקי בחכמות העולם ובחכמת הרפואה, התחנך בבית "החוזה מלובלין" ועלה בעצתו לארץ ישראל. כיהן כרבה של צפת במשך ששים שנה (לתולדותיו ולתולדות הישוב בצפת, יצא הספר "הרב המנהיג והרופא" – צפת, תשמ"ט).
שני חלקים בכרך אחד. חלק שני (נכרך ראשון): [2], ל דף. חלק ראשון: [3], קב דף. חסר דף שער ראשי לחלק ראשון. 18.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים ובלאי. קרעים חסרים גדולים בשוליים של מרבית הדפים בחלק ראשון, עם פגיעה במסגרת השער ופגיעה זעירה בטקסט בכמה מקומות. רצועות נייר לחיזוק בשולי דף השער ודף נוסף בחלק ראשון, עם פגיעה בטקסט. סימני עש עם פגיעה קלה בטקסט. כריכה חדשה.
ש. הלוי, מספר 275.

ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על התורה וליקוטים, מאת הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה (ר' אהרן מסטראשעלע). [לבוב, תר"ב 1842]. מהדורה ראשונה.
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון כולל דרושים על חומשים בראשית, שמות, ויקרא, הפטרות ומועדים; חלק שני ובו ליקוטים שונים, אגרות, הקדמות, ביאורים ותשובות בהלכה. שער נפרד לכל חלק.
חותמת וחתימת בעלות של הרב יהושע העשיל מענדעלזאהן אבדק"ק ווינאווע (טשכויב Wieniawa; עיירה סמוכה ללובלין), בדף המגן הקדמי [שמו וחתימתו מופיעים על תשובה משנת תרכ"ד לערך לצד חתימת רבי צדוק הכהן מלובלין].
[2], צג, [1]; עו; נו; [1], לה, [2], מה-קו דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. התכהות הנייר בכמה מקומות. קמטים וקרעים, בהם קרעים חסרים קטנים. רצועות דבק לחיזוק בשער ובדפים נוספים. סימני עש עם פגיעה מזערית בטקסט. חותמות. רישומים. כריכת עור חדשה.

הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מו"ה שניאור זלמן נ"ע אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס ליה וכל דמיטמרן איתגליין ליה". מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו האדמו"ר הזקן בעל התניא, והיה לאיש סודו וליד ימינו. כשעבר האדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו.
ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בינו לבין רבי דוב בער מסיבות שונות, וכן נוצר ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי ושב לעיירת מולדתו אשווע. האדמו"ר הזקן שהצטער על עזיבתו, התבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין ר' אהרן לבין האדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של האדמו"ר הזקן - פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וסתר את שיטת מתנגדו. בעקבות כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש, ואילו ר' אהרן התיישב בעיירה סטרשלה, שם הנהיג את עדת חסידיו במשך ט"ו שנה לערך. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של ר' אהרן, ובראשם ר' אברהם שיינעס חתנו של האדמו"ר הזקן ור' משה וילנקר.
בהיותו בסטרשלה החל להדפיס את ביאוריו בחסידות. בשנת תק"פ הדפיס בשקלוב את חיבורו הראשון "שערי היחוד והאמונה", ה' שערים, פתיחה והקדמה, והוא ביאור על "שער היחוד והאמונה" של בעל התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה" (ראה פריט קודם - פריט 62), ובו ה' שערים, והוא ביאור לחלקים "לקוטי אמרים" ו"אגרת התשובה" שבספר התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת האדמו"ר האמצעי. לאחר פטירתו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.

ספר חנה אריאל, דרושים עמוקים על סדר פרשיות התורה, בדרך תורת חב"ד, מאת הרה"ג החסיד ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (ר' אייזיק הומלער). ברדיטשוב, דפוס "שעפטיל", [תרע"ב 1912]. מהדורה ראשונה. חמישה חלקים בחמישה כרכים.
מאמרי ודרושי חסידות בדרך חב"ד, "אשר דרוש דרש... לפני יחידי סגולתו בשבתות ומועדים", על חמשה חומשי תורה והמועדים.
בליקוט ובסידור הכתבים, ובעריכתם, הגהתם והבאתם לדפוס, נטלו חלק שלושה מחסידי חב"ד לאדמו"רי קאפוסט וליאדי – ר' יעקב יואל סארקין אב"ד בקאראפ, ר' חיים אליעזר הכהן ביחובסקי ור' חיים מאיר היילמן (מחבר ספר "בית רבי"). הקדמת המדפיסים בראש חלק בראשית.
חמישה חלקים בחמישה כרכים.

* חלק ראשון (בראשית וחנוכה): [3], עה דף + [1] דף שער מעטפת.

* חלק שני (שמות ופורים): [1], עו דף.

* חלק שלישי (ויקרא, ל"ג בעומר ושיר השירים): [2] נא דף + [1] דף שער מעטפת + דף מעטפת חלק.

* חלק רביעי (במדבר): [2], סט דף.

* חלק חמישי (דברים ושו"ת): [2] נו; ו דף.
25 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. חותמות. רישומים בודדים. כריכות עור חדשות ותואמות.

הרב החסיד הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (תק"ל-תרי"ז), מגדולי חסידי האדמו"ר הזקן, האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק", ומגדולי רבני דורו. העמיק בתורת רבותיו והוסיף ביאורים משלו. בחיבוריו "חנה אריאל" על התורה ומועדים, ובסדרת הספרים "עשרה מאמרות", שנדפסו כולם לאחר פטירתו, סלל דרך חדשה בהבנת תורת הקבלה ותורת חסידות חב"ד. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים. בסביבות שנת תקס"ה התמנה לרב בהומיל, ובה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. נוסף על משרת הרבנות עמד גם בראש כולל אברכים בעירו. לאחר פטירת רבו האדמו"ר האמצעי בקשו רבים מחסידי חב"ד להכתיר את ר' אייזיק לרבם, וכמעט שנענה להם וכבר לבש בגדי לבן, אלא שבסוף מיאן לקבל את עול ההנהגה. בשנותיו האחרונות נהג אמנם בגינוני אדמו"רות.
כמה מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו. נודע בכח ההיתר המיוחד שלו, והיה רגיל בפיו מאמר חז"ל: "כחא דהיתרא עדיף". חולל סערה בעולם הרבנות כשהתיר לאכילה דג בשם 'שאייטרע', שהיה מוחזק עד אז כדג טמא. היו רבנים שקבלו את ראיותיו והיו שחלקו על דעתו בתוקף (בהם האדמו"ר ה"צמח צדק"); "והגאון רשכב"ה רבינו עקיבא איגר זצללה"ה... התפלא על רחב בינת האדם הגדול הזה בתלמוד ובפוסקים, ואמר שלא האמין כמעט לשמועתו שכוכב מאיר כזה יאיר בשמי רוסיה הלבנה, וכבוד גדול חלק להרב רבי אייזיק... " (כנסת הגדולה, וורשא תר"נ, עמ' 20 מספירת הדפים השלישית).

כתב יד (4 עמ'), הגהות והערות בחסידות מאת הגאון החסיד ר' אליהו יוסף ריבלין מדריבין בעל ה"אהלי יוסף", מגדולי חסידי ותלמידי האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. שנות הת"ר בקירוב.
גליון מקופל לשניים – ארבעה עמודים, כתובים בכתב ידו הקטן והצפוף של ר' אליהו יוסף ריבלין. ביאורים וציונים בחסידות, עם הגהות והוספות בשוליים. כולל הפניות וציונים לדרושי ה"צמח צדק" בחסידות, ובהם הפניות לדרושיו שבכתי"ק. ככל הידוע לנו תוכן הגיליון לא נדפס.

הרבי מליובאוויטש מכנה באחת מאגרותיו את כתביו של ר' אליהו יוסף כ'כתבי קודש': "עלה גוף כתב יד קודש מהרא"י ז"ל ריבלין" (אגרת ב'תתמא).

[1] דף מקופל (4 עמודים כתובים). 14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. קרעים חסרים בשולי ובתחתית הדף, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. כתמים ובלאי.

הגאון החסיד ר' אליהו יוסף ריבלין נולד בעיר אולע, לערך בשנת תקס"ה, לאביו החסיד ר' אריה ליב מאולע (מחסידי אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי וה"צמח צדק"), ולאמו, בת החסיד ר' צבי הירש מאולע (מחותנו של האדמו"ר הזקן, חותן בנו רבי משה). גם אביו וגם אמו היו מגזע משפחת ריבלין המפורסמת מצאצאי רבי משה רבק'ש בעל "באר הגולה". בעל ה"בית רבי" מספר: "תחלה היה מסתופף בצל קדושת הרה"ק משטראשיעליע נ"ע אך אח"כ מהשם היה נסבה שהתקשר לרבינו [האדמו"ר האמצעי]. והרה"ק משטראשיעלע כשמעו זאת אמר שהוא מוחל לו כי הוא יודע בו שכל מעשיו לש"ש. אחר פטירת רבינו היה איזה שנים שלא התקשר לאדמו"ר בעל צ"צ נ"ע. אך אח"כ התקשר אליו בכל עוז ותעצומות והיה שותה בצמא דברי קדשו. היה גאון בנגלה ובחסידות...". התגורר בתחילה בעיר בדריבין, שם עמד בראש הכולל שייסד ה"צמח צדק" בעיר. בהמשך עבר לזמן קצר לפולוצק ושימש שם רב ומשפיע לקהל החסידים. בשנת תר"ז לערך עלה בציווי ה"צמח צדק" לארץ ישראל וקבע את מושבו בירושלים. שימש כרב חסידי חב"ד: "בנקיון כפים שרת את אחיו בני כולל חב"ד" (הלבנון, שנה שניה, גליון מס' 16, עמ' 245). הקים את בית הכנסת "צמח צדק" בירושלים, והיה ממנהליו של "כולל חב"ד" בארץ ישראל. זכור הוא אצל בני ביתו כעוטה בגדים לבנים וזקנו לבן וארוך ו"תוארו כמלאך אלוקים" (הקדמת "אהלי יוסף" על הש"ס). נפטר בי"ב תמוז תרכ"ה ומנוחתו כבוד בחלקת החסידים שבהר הזיתים.
הותיר אחריו בכתב יד חידושים רבים בהלכה ובחסידות: "צרורות צרורות כתבי יד קדשו, נחמדים מפז, נכוחים ומבינים... ראינו הרבה ניירות כתבי יד קדשו מרזי התורה המצויינים ומסומנים על תורת כ"ק אדמו"ר [ה"צמח צדק"]" (הקדמת "אהלי יוסף" על קדוש השם).
מחידושיו הנדפסים: "אהלי יוסף" - חלק א' על דיני קדוש השם ועוד (ירושלים, תרכ"ח), וחלק ב' על הש"ס (ירושלים, תשט"ז); ועוד.
מתלמידיו המפורסמים: ר' שניאור זלמן פרדקין, "הגאון מלובלין" בעל ה"תורת חסד"; ר' אברהם דוד לאוואוט אב"ד ניקולייב וזקנו של הרבי מליובאוויטש; ר' יחזקאל יאנווער, מחסידי המהרי"ל וה"מגן אבות" מקאפוסט; ר' נפתלי הירץ קלצקין; ועוד מגדולי חסידי חב"ד.