מכתב (חמישה עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של אבשלום פיינברג; הראשון מבין מכתבי האהבה ששלח אבשלום פיינברג לרבקה אהרנסון. [חדרה], 1 במרץ 1911.
המכתב חובר לאורך לילה שלם, חלקים-חלקים, והוא מתפרש על פני חמישה עמודים (בתחילת כל חלק צייר אבשלום כוכבית קטנה). כל חלק נכתב בשעה שונה ועוסק בנושא אחר.
החלק הראשון נכתב בתשע וחצי:
"הינך יושבת בחדר-האוכל, ותחת אורה השקט של המנורה המזהיבה את שערותיך הינך קוראת איזה דבר. שני הנחשים הקטנים המתפתלים על רקותיך תלויים שקטים ושלווים, מצחך מורכן, ועיניך בולעות...".
בחלק השני מתאר אבשלום את עצמו בשעת הכתיבה:
"אני. לילה. בחדר שלַנתן בו, את ואחותך, בפעם היחידה כשהייתן פה. הנני עוד יותר מאשר לבדי...".
בחלקו השלישי של המכתב מספר אבשלום על מעין חזיון לילי:
"תמונות חולפני לפני עיני. הנני רואה לפני עיני תיאטרון מלא מפה לפה... אני שומע כבר את הפרלוד של הכינורות, ש ש ש, הנה, עוד רגע, ואני רואה את פני המשוררות והמשוררים".
החלק הרביעי הנו הארוך והסוער שבין חלקי המכתב:
"הנה בידי השמאלית אני מלטף את אקדחי, ולו רציתי אז בעוד רגע ועוד פחות הייתי שם כדור ברקתי... ובעת שלדָה כלבּתנו היתה נכנסת אל החדר ומיללת סביב הדם... בעת שמחשבתי היתה מתאפלת, ברגע זה: היתה יושבת צלה בחדרה ומכינה בשקידה ובשלוה את שיעוריה. היה מתפלל ידידי ז’ק לפני צלבו, ושוכב לישון שנת-ישרים. היתה מעבירה משה אצבעותיה על מיתרי כינורה ומנגנת ומנגנת. היית קוראת הלאה בספרך אודות איזה גיבור-רומן".
חלקו האחרון של המכתב נכתב בשעה שלוש לפנות בוקר:
"סלחי, רבקה חביבה, על כל הרע שבדפי אלה. על כל הכיעור ועל כל ההבלים. הלא על כן קוראים לי האנשים ה'נבונים' – משוגע...".
בסוף המכתב דרישת שלום לאחותה של רבקה, שרה אהרנסון (שרה גיבורת ניל"י): "כשתשוב שרה מחיפה, כן! מה [א]כפת לך אם תלחצי אותה מעט יותר אל לבך?", חתום: אבשלום.
מצורפת מעטפת דואר ממוענת אל "העלמות שרה ורבקה אהרנסון, זכרון יעקב"; בגב המעטפה: "א. פינברג, חדרה".

[5] עמ' כתובים (שני דפים נפרדים, כל אחד מהם מקופל לשניים). 22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נייר תכלכל. כתמים וקמטים קלים. סימני קיפול. פגמים קלים בשוליים ולאורך סימני הקיפול.