ספר אור לנתיבה, "והוא הקדמה לחבור נתיבות השלום, הכולל חמשת חומשי תורה, עם תקון סופרים ותרגום אשכנזי, ובאור הנדפס בברלין", [מאת משה מנדלסון]. ברלין, [תקמ"ג 1782]. מהדורה ראשונה.
ספר זה הוא המבוא ל"ביאור" על התורה - חיבורו הנודע של משה מנדלסון, שנדפס תחילה כספר בפני עצמו תוך כדי תהליך הדפסתם של החומשים עם ה"ביאור" (שנדפסו קונטרסים קונטרסים במהלך השנים תק"מ-תקמ"ג).
מהדורת החומשים של מנדלסון נקראה בשם "נתיבות השלום". במהדורה זו נדפס נוסח החומש ללא תרגום אונקלוס ורש"י, כשלצד הפסוקים נדפס "תרגום אשכנזי", ובו תרגום הפסוקים לגרמנית, על פי פשוטו של מקרא, באותיות עבריות. מתחתיו נדפסו "ביאור" ו"תקון סופרים" בלשון הקודש. ב"ביאור" הוסברו שיקולי המחבר על העדפתו ב"תרגום אשכנזי" פירוש מסוים על משנהו, וכן הופיע בו סיכום מקוצר של דעות המפרשים ע"פ פשוטו של מקרא, בראשם האבן עזרא ורשב"ם. "תקון סופרים" הוא חיבור אנציקלופדי העומד בפני עצמו, המביא ומסכם את כל הנאמר בענייני המסורה על כל הפסוקים, עם הכרעות הלכתיות. את ה"תרגום אשכנזי" חיבר מנדלסון, ואילו את ה"ביאור" חיבר במשותף עם חכמים שונים, כדוגמת רבי שלמה דובנה, רבי נפתלי הירץ וויזל וחבריהם. "תקון סופרים" על חומשים בראשית ושמות, נתחבר ע"י רבי שלמה דובנא, ועל החומשים האחרים המחבר הוא ר' שלום ממעזריטש.
את הספר שלפנינו הדפיס מנדלסון, במהדורה מצומצמת בת 300 עותקים בלבד, בראשית חורף תקמ"ג. הספר כולל את המבוא, בשם "אור לנתיבה", שכתב למהדורת החומש שלו "נתיבות השלום". במבוא זה נותן מנדלסון סקירה מקיפה על יסודות לשון הקודש ודקדוקה, כתב אשורי, תולדות התרגומים, ועל הסיבות שהניעוהו להוציא את החומשים המהפכניים שלו. כמו כן, הוא מסביר את מטרת שלושת הפירושים שהדפיס, ואת היסודות עליהם מושתתים כל אחד משלושת הפירושים. בסוף דבריו הוא כותב: "אלה הדברים יבואו בהקדמת החיבור... ואני עתיד להדפיס את ההקדמה ההיא אי"ה בדפוס גדול כתבנית החומש, אחרי כלותי את הספר החמשי, והקונה יחברה עם איזה מהספרים שירצה. ולא באה עתה בדפוס קטן, כי אם למלאות רצון התלמידים אשר שאלוני פעמים רבות על אודותיה... ולא הדפסתי ממנו כי אם כשלש מאות ספרים... ברלין, ר"ח כסליו תקמ"ג...". ואכן, בהמשך נדפס קונטרס עם המבוא בפורמט גדול המתאים לגודל החומשים ונכרך עם אחד החומשים.
משה מנדלסון (תפ"ט-תקמ"ו; מכונה גם "משה בן מנחם" או "משה דעסוי"), פילוסוף והוגה דעות, מאבותיה של תנועת ההשכלה היהודית-גרמנית. דמותו של מנדלסון עוררה התנגדות עזה בקרב קהילות היראים. כבר במהלך הדפסת חומשיו החלו להתנגד להם רבים מגדולי ישראל. בין המתנגדים למנדלסון וחיבוריו נמנים רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל ה"הפלאה", תלמידו בעל ה"חתם סופר" (ידועה מליצתו: "ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד"), ותלמידו רבי עקיבא יוסף שלזינגר בעל "לב העברי", וכך גם כל גדולי החסידות, ובראשם בעל ה"בני יששכר" בחיבורו "מעיין גנים". בדרשה מפורסמת שנשא בעירו פרנקפורט תקף בעל ה"הפלאה" את ה"ביאור" ומחברו במילים חריפות: "...נבלה נעשתה בישראל בפרהסיא ואין מוחה בידם, וחדשו פירוש על תורתנו הקד' אשר בדו מלבם דברי שטות והבלים... וראיתי המראה הזאת, נבהלתי והייתי מרעיד וארכבותי דא לדא נקשן, הנשמע אפקרותא כזה, שיעמוד בער איש אחד המשוקע בטומאת בית הסתרים המסיח לפי טומאה בוקעת ועולה, לומר קבלו דעתי ופירושי על התורה בלשון עלגים, ותשליכו כל דברי חז"ל הגמרא ומדרשים ומפרשי התורה הנחמדים מזהב ומפז... ובווילנא שרפו אותם לעין כל, זכאי חולקיהון קמא מרי מלכא קדישא אשר קנאו קנאת ה' צבאות...".
עם זאת, נשמעו גם קולות מתונים יותר ביחס אל מנדלסון ובפרט אל החומשים עם ה"ביאור". ידוע כי החומשים עם ה"ביאור" היו נפוצים בבתיהם של יהודים אורתודוקסיים, בעיקר אצל יהודי ליטא וגרמניה, ואף היו גדולי תורה שחיבבו את החומשים והביאו מה"ביאור" בספריהם. כך לדוגמה, ברשותו של רבי יוסף זונדל מסלנט היו החומשים עם ה"ביאור", ובמקום אחד הגיה ומחק שורות שהתנגד להן (פרץ סנדלר, הבאור לתורה של משה מנדלסון, עמ' 216 בהערה). ניתן לציין את רבי צבי הירש אב"ד ברלין, ובנו רבי שאול, שהסכמותיהם הנלהבות מתנוססות בתחילת חומש שמות של ה"ביאור". כמו כן, רבי אלעזר פלקלס, גדול תלמידי ה"נודע ביהודה", מביא מחומשים אלו עשרות פעמים, ומנדלסון מכונה אצלו "החכם המפורסם לרבים". גם בספר "הכתב והקבלה" מובאים פירושי מנדלסון לרוב; וכך הדבר אצל רבי שמואל שטראשון (הרש"ש) בהגהותיו לתלמוד ולמדרש רבה, ואצל רבי יוסף זכריה שטרן, בספר השו"ת שלו "זכר יהוסף". רבים מרבני גרמניה האורתודוקסיים היו משתמשים בחומשים אלה ומצטטים מהם, גם אם לא באזכור מפורש של המקור. ראויה לציון גם הסכמתו של רבי משה מייזליש, מחשובי תלמידיו של בעל התניא (נדפסה בקובץ ישורון, ט, עמ' תשלט) הכותב על מנדלסון והחומשים שלו: "...שפר התורה אשר עשה משה בתרגומו, אדם גדול בענקים גדול מרבן שמו, להיות כל איש שורר ומדבר כלשון עמו...". רבי אברהם אליהו קפלן מספר כי זקנו היה יושב ומעיין בערב שבת בפרשת השבוע מתוך חומש עם ה"ביאור", וכשמאן דהוא תמה על כך, הסביר כי הבעיה העיקרית של החומשים עם ה"ביאור" היא דווקא ההקדמה (המבוא) לספר ולא ה"ביאור" עצמו (בעקבות היראה, עמ' קלט-קמ).
מעניין לציין כי בספר "תולדת אדם" (דיהרנפורט תקס"א), תולדות הגאון רבי זלמל'ה מווילנא, מאת המגיד רבי יחזקאל פייוויל מווילנא, מופיעים קטעים שלמים מהמבוא שלפנינו. הקטעים הועתקו מילה במילה, מבלי לציין את מקורם.
חתימות ורישומי בעלות ["חיים...", "פתחי' מרדכי...", "מאיר ליפמאן"; ובאותיות קיריליות ולטיניות]. חותמת בדף [14א]: "בית עקד הספרים להגאון המנוח ר' מתתי' שטראשון". מחיקה ותיקון בכתב-יד עתיק בדף [40א].
[47] דף. 15.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מחיקות בדיו שחורה בדף השער ובדף האחרון. כריכה מקורית בעלת שדרת עור מקורית, עם פגמים (הכריכה האחורית מפורקת בחלקה, ובתוכה דפים ממשניות עם פירוש 'עץ חיים' שהודבקו בפנים הכריכה).