חמשת ספרי הילדים שראו אור בסדרת "ספורים-ציורים לתינוקות", בעריכת יחיאל היילפרין. הוצאת "הַגִּנָּה", ירושלים, תרפ"ה-תר"ץ 1925-1930.
1. יש לי צמד פרים. מסופר לפי פזמון עממי ע"פ פ[אלק] היילפרין, צייר מ. [משה] מוצלמכר. [תרפ"ה]. [20] עמ'. מצב בינוני-טוב. כתמים (חלקם כהים). כריכה קשה. קרעים ופגמים בכריכות. מעט קשקושים בעט. הקדשה בכתב יד.
2. האוזה ואפרוחיה. ספר יחיאל היילפרין, צייר א. קרבצוב, עם מנגינה מאת יואל אנגל ז"ל. (תרפ"ה). [16] עמ'. מצב טוב. מעט כתמים. פגמים בשוליים ובעטיפה.
3. מעשה העז. ספר לילדים ש[מואל] י[וסף] עגנון, צייר ז[אב] רבן. (תרפ"ה). [14] עמ'. מצב טוב. כתמים. פגמים בשוליים ובעטיפה.
4. אליהו הנביא. ספר לתינוקות יחיאל היילפרין, צייר מ. גור-אריה, מוסיקה מאת יואל אנגל. (תרפ"ה). [14] עמ'. מצב טוב. כתמים. פגמים קלים בשוליים.
5. נתני פטפטני. ספר יחיאל היילפרין, ציר נחום גוטמן. (1930). [16] עמ'. מצב טוב. כתמים. פגמים קלים בשוליים ובעטיפה.
מקור: אוסף ארני דרוק.
ספרי הילדים המאוירים היפים ביותר שראו אור בפרק הזמן שאנו דנים בו נוצרו על-ידי שלושה יזמים: שושנה פרסיץ, שבהוצאת 'אמנות' שלה יצאה סדרת ספרי 'גמליאל', תום זיידמן פרויד, שיצרה את ספרי 'אופיר', ויחיאל היילפרין, שהוציא לאור בירושלים את חמשת ספרי 'הגנה'.
היילפרין נהג לפרסם את שיריו החדשים בכתב-העת שלו 'הגנה', וכך עודד את הגננות לבחון את מידת הצלחתם בפועל בגנים עצמם. מאוחר יותר החל לפרסמם בסדרות של ספרים שהוא היה העורך והמו"ל שלהם... גם את האגדות היפות שחיבר פרסם בדפוס - בסדרה 'מה סיפר לי ירח'. סדרה זו... אף שהיתה נאה מבחינת טיפוגרפית, לא היתה מאוירת כי נועדה קודם כל לשימושן של הגננות. לעומת זאת פרסם ב-1925 כמה שירי-משחק וסיפורים שנועדו לפעוטות ואלה היו מלווים בתמונות. סדרה זו, שנדפסה בירושלים, היתה המהודרת ביותר שראתה אור בארץ בימים ההם. היילפרין היה המו"ל גם שלה והוא קרא לה 'הגנה'. בהוצאה זו ראו אור שלושה שירי-משחק והם 'אליהו הנביא', 'האווזה ואפרוחיה' ו'יש לי צמד פרים', וכן שני סיפורים: 'מעשה העז' ו'נתני פטפטני'.
'אליהו הנביא' הוא אחד הספרים היפים שראו אור בעברית, המביע בשיר מופלא את כל החלום הציוני: ילד החי בגולה מבקש להגיע באנייה לחיפה, כי שם יקחהו אליהו הנביא במרכבת אש ויעלהו למערת הכרמל שבה ילמד תורה בחברתם של המלאכים. פסגת החלום היא שהילד ילמד תורה בארץ-ישראל.
עוד ספר על החלום הציוני במתכונת של מעשייה עממית הוא סיפורו הנפלא של ש"י עגנון, 'מעשה העז'... הסיפור אויר בידי זאב רבן, ממורי 'בצלאל'. בניגוד לעולם המזרחי של גור-אריה, בוחר רבן בעולם האשכנזי בגולה. האב הזקן לבוש כחסיד וגם בנו לובש קפוטה ומגבעת. רק בהגיע הבן לארץ הקודש נראים המבנים המזרחיים, הצמחים והאור המזרחי שהיה אהוב על אמני 'בצלאל'.
שני ספרים אלה מאוירים עדיין ברוח האר-נובו של סוף המאה ה-19, סגנון שהתאפיין כאמור בקווי-מתאר מודגשים, בכתמי צבע שטוחים ובשילוב של אלמנטים מזרחיים ומערביים, שהתאים מאוד לאידיאולוגיה של 'בצלאל'.... מאחר ששתי היצירות הן מוצר של הרומנטיקה הציונית ומבטאות את מהותה בצורה נפלאה, קיימת התאמה אידיאלית בין סגנון העיצוב ה'בצלאלי' של האיורים לרוח הסיפורים. משום כך אני רואה בשני ספרים אלה את גולת הכותרת של הספרות העברית במיטבה, והיא ראויה למקום של כבוד באוצר נכסי תרבותנו.
גם הספרים האחרים בהוצאת 'הגנה' מעניינים. 'יש לי צמד פרים' הוא שיר בעל אופי עממי שנכתב בידי פ' היילפרין ואויר בידי משה מוצלמכר. החרוזים מתארים צמדים שונים העושים פעולות שונות חסרות שחר: 'יש לי שני פרים והם קוראים ספרים, יש לי שני עכברים והם שרים שירים, יש לי שני חתולים והם נושאים לולים...' הילדים ששרו את השיר ומן הסתם גם הציגו את הפעילות, בוודאי נהנו מן ההומור של שיר חסר הגיון.
ספר נוסף בהוצאת 'הגנה', 'האווזה ואפרוחיה', נכתב בידי יחיאל היילפרין, הולחן בידי יואל אנגל וקרבצוב אייר אותו. גם זה הוא שיר אבסורדי ונחמד, בעל אופי של שיר-עם, המותאם להפעלה בידי ילדים. קרבצוב היה גם הוא אחד מאמני אודסה שלא הגיעו ארצה, כלומר גם ספר זה הוכן עוד בחוץ-לארץ. בניגוד לעדינות המעוצבת של מוצלמכר, הדמויות של קרבצוב כולן גדולות וחזקות, הצבעוניות זוהרת בשלל צבעים עזים והדקורטיביות חוגגת.
הספר האחרון בסדרת ספרי 'הגנה' אינו נושא תאריך, אך הוא ראה אור ככל הנראה בשנת 1929 או 1930.... רק ארבע שנים מפרידו בינו לבין שאר ספרי 'הגנה', אולם הוא מבטא עידן חדש לחלוטין. עד כה ראינו הרבה סיפורים על חיות ומעט סיפורים על ילדים. רוב הסיפורים והשירים היו בעלי אופי של מעשייה עממית, בין אם בסגנון משלי חיות ובין אם ברוח לאומית-ציונית, אך לא נכתב דבר על חיי היום-יום ממש, ורק מעט מאוד על ילדים אמתיים שלהם בעיות וגחמות. והנה כאן לפנינו לראשונה סיפור על ילד בשר ודם, 'נתני פטפטני', שכתב יחיאל היילפרין ואייר נחום גוטמן. הילד נתני נהנה ליצור בלשונו משחקי צלילים ולדמיין מצבים מוזרים שעליהם הוא מבקש לשמוע סיפורים, והאב מנסה להחזירו מעולם הדמיון הפרוע למציאות האפורה ומסרב לספר לו סיפורים על דברים מופרכים... אנו שומעים כאן לראשונה קשקושי מלים טבעיים ואמתיים של ילד קטן בעל חוש לשפה ודמיון פורה, שעברית היא באמת שפת אמו. כיום אנו יודעים גם יודעים שהסיפור מתאר את פטפוטיו של ילד אמתי, אשר כשגדל היה לבלשן עוזי אורנן [בנו של היילפרין ואחיו של יונתן רטוש]. זהו אפוא סיפור מרתק על ילדותו של פילולוג-לעתיד, אך גם על התמודדותו של כל ילד בעולם שיש בו מלים נתונות ומלים מומצאות.
כמכלול, חמשת ספרי 'הגנה' שונים במהותם מן הספרים מסדרת 'גמליאל'. בניגוד לספרי 'אמנות', שהיו ברובם תרגומים מספרות העולם ורק מקצתם ספרים עבריים מקוריים... ספרי 'הגנה' לעומת זה היו כולם עבריים מקוריים, ולא רק הסיפור אלא אף המוזיקה והאיורים. יש לכן לראות בהם תרומה חשובה מאוד לספרות הילדים העברית. יתרה מזאת, כל ספרי 'הגנה' נדפסו בדפוס 'בצלאל' בירושלים ולא ברוסיה או בגרמניה. מבין המאיירים, שניים היו עדיין אמני אודסה, אך שלושה כבר היו אמנים מקומיים - רבן, גור-אריה וגוטמן, הקשורים שלושתם לאסכולת 'בצלאל' - והם מייצגים מהות ארץ-ישראלית חדשה. שנת 1925 אכן היתה שנת המפנה שבה עברה נקודת הכובד של המו"לות העברית לארץ". (מתוך: איורים עבריים – הספר העברי המאויר לילדים, מאת איילה גורדון. תל אביב, תשס"ה, עמ' 143-153).