1. מכתב תנחומים על קלף, חתום בחתימת-ידו של דוד בן גוריון: "הננו מודיעים בצער עמוק כי משה זכריה ליאון נפל בשעת מילוי תפקידו ביום ד' אדר תש"ח (15.3.48) בגבולות תל-אביב, ממשלת ישראל, צבא ההגנה לישראל והאומה העברית ישאו תמיד את זכר משה אשר נפל בהגנת המולדת ובמערכה על חרותה ועצמאותה".

2. תעודה רשמית מטעם מדינת ישראל (משרד הביטחון), המעידה שליאון הובא לקבורה בבית הקברות בנחלת יצחק [1948 בקירוב].

3-4. שתי תעודות פטירה שהונפקו על שם ליאון, האחת בידי ממשלת המנדט והשנייה בידי מדינת ישראל (אפריל 1948 / דצמבר 1958).

5. מכתב-אישור רשמי מטעם קונסוליית ישראל בניו-יורק, המעיד שליאון משה זכריה נפל במלחמת העצמאות (1958).

6. מכתב רשמי מאת המחלקה להנצחת החייל של משרד הבטחון – בקשה לסייע לאלמנת החייל, הגב' יוכבד לאון, למצוא עבודה כגננת בתל-אביב (1963).

גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

מצורפים: תעודה רשמית על טקס חליצה שנערך לאלמנתו של ליאון מטעם הרבנות הראשית בתל-אביב ויפו (1949); העתק מצולם של תעודת הנישואין של ליאון (1946).

1. מכתב מדוד בן גוריון – בקשה ממקלף לשוב ולשרת בצה"ל (נשלח כשנה לפני מינויו לרמטכ"ל): "נועדת להיות חייל – ואיני מניח אף לרגע שתברח מגורל-חייך" (1 בינואר 1952).

2 עמ'. 26.5 ס"מ.

2. מכתב מדוד בן גוריון – הוראות ליומו הראשון של מקלף כרמטכ"ל (נשלח יום למחרת טקס המינוי): משימות הצבא, כוח האדם, הרכבת התקציב ונושאים נוספים (8 בדצמבר 1952).

2 עמ'. 28 ס"מ בקירוב.

3. מכתב מדוד בן גוריון – מכתב השחרור של הרמטכ"ל מקלף: "בצער רב אני נפרד ממך... אני חייב לך תודה אישית עמוקה, על אשר נשמעת לי למרות רצונך וקיבלת עליך לשרת לפחות שנה אחת כראש-המטה-הכללי... העם כולו חייב לך על שירותיך... אחוות הנשק קשרה אותנו בידידות נאמנה ועמוקה... ואני בטוח: כל יָמַי לא יִדְעַךְ אורה" (6 בדצמבר 1953).

4 עמ'. 28 ס"מ.

4. העתק מכתב מאת מקלף אל דוד בן גוריון, מסווג 'אישי ביותר': "לפני כשנה בקשתני לקבל על עצמי את תפקיד ראש המטה הכללי... אבקשך לשחררני עכשיו מתפקידי" (10 באוקטובר 1958).

דף. 21 ס"מ.

5-10. שבעה תצלומים של מרדכי מקלף כרמטכ"ל – חמישה חתומים בגבם בחותמת הצלם זולטן קלוגר ואחד בחותמת הצלם אפרים ארדה; תצלום נוסף, ללא חתימה, עם פסקת מידע לעיתונות מודפסת בגבו (אנגלית). אחד התצלומים בשני עותקים.

20X25.5-18X24 ס"מ.

מצב משתנה. מצב כללי טוב.

אחד המכתבים מוצמד לנייר עבה, שמצדו השני מכתב נוסף (מכתב המלצה למרדכי מקלף מאת מפקדו בצבא הבריטי הקולונל "I. H. Gash").

אוסף איגרות גדול המתעד יחסים ספרותיים-מחקריים לאורך תקופה של כ-40 שנים. האיגרות, הכתובות בלשון קרובה וידידותית, עוסקות בעיקר בענייני ספרות, פרסום מאמרים וספרים, עריכה, ביקורות, הערות ותיקונים למאמרים, ועוד. מרבית האיגרות נכתבו על גבי גלויות וניירות-מכתבים רשמיים של מערכת "השילוח" באודסה ושל חברת "אחיאסף" בוורשה (כמה מהאיגרות המאוחרות יותר על גבי ניירות-מכתבים ומעטפות של "השלח" ושל קלוזנר בירושלים).

כמה מהגלויות באוסף שלפנינו נשלחו בשנת 1895, בהיות קלוזנר בן כ-21 שנים בלבד. בגלויה מחודש מרץ 1907 כותב קלוזר: "ב'הישיבה' המחודשת של טשרנוביץ אני מורה לא תנ"ך, אלא דברי ימי-ישראל ע"פ החקירות היותר חדשות, כמדומה לי, שאני עושה בזה דבר יותר חשוב ליהדות אפילו מישיבתי בקתדרא של האוניברסיטה החפשית בפטרבורג". בגלויה אחרת מבטיח קלוזנר שיכתוב מאמר בקורת גדול "שיביא תועלת ממשית", על התנ"ך עם ביאור כהנא. יוסף קלוזנר (1874-1958), היסטוריון, חוקר ספרות ואיש-רוח, ממקימי האוניברסיטה העברית וראש החוג לספרות עברית. עורך "השילוח", חתן פרס ישראל.

מצורפים: המעטפות המקוריות בהן נשלחו מרבית המכתבים ומכתב נוסף, מכהנא לקלוזנר.

45 גלויות ומכתבים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. קמטים וכתמים. שבע גלויות כהות (המוקדמות). קרעים בשולי כמה גלויות. נקבי-תיוק בכמה מהגלויות.

מקור: אוסף בן-ציון כהנא.