ספר יורו משפטיך ליעקב, ליקוטי מוסר, מעשיות, משלים ותפילות, מאת רבי יעקב סוכרי. כלכתה (הודו), דפוס אליהו משה דוויך הכהן, [תרמ"ב 1882].

בדף השער, חתימה של "שמעון יצחק, עיר צפת ת"ו". מעבר לדף, רישומי פטירות של הרב יוסף בושכילא ואשתו שרה (ת"ש-תש"ג).

[2], ט, קמב, [1] דף. 17 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות (עם סימני עובש). בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים בשולי דף השער ודפים נוספים, ללא פגיעות בטקסט. כריכה אחורית בלבד, פגומה ומנותקת.

דף מודפס, הזמנה לחנוכת בית הכנסת "אהל משה" שבפורט סעיד, בראש חודש ניסן [תרע"ג]. [פורט סעיד (מצרים), דפוס עדן, תרע"ג 1913].

הדף נדפס כולו בדיו כסופה. בראשו מופיע הפסוק: "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים", ופסוק נוסף: "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים".

בית הכנסת "אהל משה" נקרא על שמו של הגביר רבי משה מנחם, ועל ההודעה חתומים בדפוס בניו: "מנחם משה", סלים משה", ו"טוב משה".

בעיר פורט סעיד שבמצרים, התקיימה קהילה יהודית ע"י יהודים עשירים מעדן (תימן), שעסקו במסחר בינלאומי. החותמים על התעודה הם כנראה מבני משפחת מנחם משה מעדן – משפחה מפורסמת של בנקאים וסוחרים. אביהם המנוח משה מנחם [משה בן מנחם], הינו כנראה בנו של הגביר העשיר רבי מנחם משה, נגיד הקהילה היהודית בעדן באמצע המאה ה-19 (ראו: גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 333), שהיו לו ארבעה בנים, בהם הגביר הנודע רבי בְּנִין מנחם משה [בְּנִין בן מנחם בן משה] נשיא קהילת יהודי עדן (ראו: גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 44).

דף כפול. [1] עמ' מודפס. 21 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. סימן קיפול.

בנוסח ההזמנה לא מוזכרת השנה, אך בעותק שלפנינו לאחר המילים "יום ג' א' דר"ח ניסן", נוספה בכתב יד השנה: "תרע"ג". גם בתחתית הדף נרשם בכתב-יד: "דפוס עדן, תרע"ג".

כתב-יד, הכולל מספר חיבורים וליקוטים שונים, ספרי מוסר ומדרשים, מעשיות וליקוטים. [תימן, תקס"ב, 1802].

כתיבה תימנית. עברית וערבית-יהודית.

לאורך מרבית הספר, מעשיות וליקוטים שונים, ביניהם: "מעשה יש"ו בן פנדירא שר"י, ישו הנצרי היה עז פנים...", "מעשה מלכת שבא", "והד'ה בעץ' ג'זוה מן ג'זואה' יהושע בן נון עליה אלסלאם, מע בעץ' מלוך אלכופאר אלד'י גומלתהם ואחד ותלאתין צולטאן", "מדרש על שמחזאי וחזאל", "דברי הימים למרע"ה, בשנת מאה ושלשים שנה לרדת ישראל למצרים" ועוד.

בין החיבורים שהועתקו בכתב-היד: "איגרת אלדד הדני", "אלפא ביתא דבן סירא", "ספר אורך ימים", מאת רבי שמואל בנבנשתי, "ספר יורה חטאים", מאת רבי יצחק אליס, "פתרון חלומות שחיבר הגאון רבינו האיי זצ"ל".

בקולופון שבדף האחרון נכתב: "נשלם בס"ד יום ב' י"ז ימים לחדש אדר שנת תרין אלפין ומאה ותלת עסר [ב'קי"ג לשטרות = תקס"ב, 1802], ונכתב לתשוקת האח הטוב והנעים שלמה בן מ"ו יפת צפר תנצב"ה".

בגב הכריכה הקדמית, רישום בעלות של "יעיש יעקוב" ו"מוסא יעקוב". בגב הכריכה האחורית, טיוטת מסמך מאוחר משנת ב'רמ"ט [=תרצ"ח, 1938].

[116] דף. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים ומספר קרעים חסרים בשולי הדפים. קרע חסר גדול בשולי הדף האחרון עם הקולופון. כריכת עור עתיקה ופגומה.

לשעבר כת"י קרופ 1634.

אוסף גדול של קונטרסים בכתב יד, דפים ושרידי דפים בכתב-יד. מארצות שונות ותקופות שונות. רוב הדפים מתימן, מרוקו וארצות המזרח.

• שני דפים ממדרש לחומש דברים, בכתב-יד. [תימן, המאה ה-17 בקירוב]. דפים שהוצאו מ"גניזת כריכות".

• ספר הפטרות, חלקי ומלוקט מכתיבות שונות. באמצע הפטרת קרח חתימה: "שלום ן' מ"ו יחיא קרח יצ"ו". אוסף דפים עם קרעים חסרים, ללא סדר. כ-[54] דף. [תימן, המאה ה-18/19 בקירוב].

• שני קונטרסים בדיני שחיטה וטריפות.

• דפים בכתיבה תימנית, בהם, סגולות ורפואות, מכתב שו"ת ועוד.

• דף גדול (כ-5 עמודים), דרוש "למי שמת בלא בנים רח"ל". [ארצות המזרח, שנות הת"ר בקירוב].

• שרידי הגדה בכתב-יד, עם תרגום לערבית-יהודית, בפורמט גדול. [מרוקו?, המאה ה-19/20 בקירוב].

• דף חידושי תורה בכתיבה איטלקית.

• ועוד דפים ומכתבים.

24 פריטים, הכוללים למעלה מ-95 דף. גודל ומצב משתנה.

ספר ידי משה, חמש מגילות (עם הפנים), עם דרשות ופירוש רבי משה אלמושנינו. [שאלוניקי, דפוס יוסף יעבץ, של"ב 1571-1572. מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי המחבר].

בסוף מגילת איכה (דף קטו/1) קולופון המחבר על סיום החיבור בחודש אב שכ"ד (1564), אולם בשער החיבור (שאינו לפנינו) נכתב כי הדפסתו החלה בחודש חשוון של"ב [1571].

עותק חלקי, הכולל דפים ע, עג-קכ, קכד-קכח, קלא-קנב (סה"כ 75 דף מתוך: [1], ב-רמט, [1] דף, במקור). 18.5 ס"מ. מצב גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקרעים. סימני עש קשים עם פגיעות רבות בטקסט. כריכת בד חדשה.

ספר נדיר. ד"ר י' מהלמן כותב כי זה הספר האחרון שהדפיס יעבץ בשאלוניקי, לפני שעבר לקושטא (גנוזות ספרים, ירושלים תשל"ו, בפרק "פרקים בתולדות הדפוס בשאלוניקי", עמ' 50, הערה 6).