שריד מעריכת רבי יהודה ליב מליניץ לספר "שבחי הבעש"ט"

הרה"ק רבי יהודה ליב מליניץ, תלמידו המובהק של רבי גדליה מליניץ, היה שותף לאביו בעריכת ספרו הנודע "שבחי הבעש"ט". הספר נדפס לראשונה בשנת תקע"ה, תחילה בקאפוסט – על ידי המדפיס ר' ישראל יפה, בעילום שם המחבר; ולאחר מכן באותה שנה בברדיטשוב, על ידי המדפיס ר' שמואל סג"ל, בהזכרת שם המחבר ובתוספת הקדמה מאת בנו – רבי יהודה ליב; וסמוך לכך בתרגום ליידיש באוסטרהא-קוריץ, תקע"ה-תקע"ו (על היחס בין המהדורות השונות, ראו: הרב יהושע מונדשיין, מבוא לשבחי הבעש"ט במהדורתו, ירושלים תשמ"ב).

בהקדמתו למהדורת ברדיטשוב כותב רבי יהודה ליב, המכנה את עצמו "המעתיק בן המספר", על חלקו בהעתקה ובעריכת הספר, וכותב כי אביו ביקש ממנו שיוסיף אחרי כל סיפור דבר-תורה משלו כדי לעורר את הקוראים: "...היות אמת וצדק שפקוד פקדתי מאדוני אבי מורי זללה"ה להעתיק הסיפורים הללו ולתקן הלשון במקום שצריך תיקון, וצווה עלי לכתוב אחר כל סיפור וסיפור איזה דברי תורה בהבנת הפסוק או בדברי חז"ל כפי אשר יחונני הש"י לפי קט שכלי... להצדיק את הרבים לעוררן לאהבת המקום...". רבי יהודה ליב מוסיף שבינתיים נדפסו הסיפורים "כפשטן", כלומר ללא תוספת חידושי התורה שלו. הוא כותב שהוא מודה ומשבח על כך שנדפסו, שכן בכך לפחות לא יאבדו הסיפורים מן העולם, ומוסיף את תקוותו למלא את רצון אביו: "והנה הכתבים הללו נעתקו מאיש לאיש עד שנדפסו כפשטן ואני נותן שבח והודיה למקום ב"ה על זה, שהגם שעדיין לא נשלמה כוונתי בשלימות, עם כל זה אחזיק טיבותא... שיצאו מאחריות האבידה בזה שנתפזרו בעולם, וברצות השם כאשר אתקן הכל כפקודת אבי ז"ל...". בסופו של דבר, מלאכתו זו של רבי יהודה ליב לא נדפסה, וכנראה לא הושלמה.

בכתב-היד שלפנינו מופיע קטע ייחודי, שנראה כי השתמר ממלאכת העריכה של רבי יהודה ליב לספר "שבחי הבעש"ט", בהתאם לבקשת אביו להוסיף לכל סיפור דבר תורה. בדף כג2 מופיעה כותרת בראש דרוש על פרשת מקץ: "זה שייך לסיפור שבא להבעהש"ט בעל עבירה וקבלו בסבר פנים יפות ואח"כ בא איש נכבד ולא קיבלו". זהו בעצם תיעוד יחיד לכך שרבי יהודה ליב החל להכין דברי תורה שיתאימו לסיפורים על הבעש"ט. למעשה, גם הסיפור שעליו הוא מכוון איננו מופיע במהדורות הנדפסות של "שבחי הבעש"ט". סיפור דומה על הבעש"ט השתמר בספר פרי חיים על מסכת אבות (ד, ד), להרה"ק רבי אברהם חיים מזלאטשוב: "שמעתי בשם הבעש"ט שהיה מקרב אף בעלי עבירה שלא היה בגדלות ומרחק בעלי תורה שאינם בעלי עבירה שהיו בגדלות, ואמר שזה שהוא בעל עבירה ויודע מזה שהוא בעל העבירה ומחמת זה הוא שפל בדעתו – הש"י עמו, כי הוא השוכן אתם בתוך טומאתם, אבל בזה אף שאינו בעל עבירה והוא בגדלות – אין הש"י עמו, כי אין אני והוא יכולין לדור...".

יש לציין עוד כי אחד הסיפורים ב"שבחי הבעש"ט" מובא בשמו של רבי יהודה ליב: "שמעתי מבני מ' ליב שיחיה..." (שבחי הבעש"ט, מהדורת רובינשטיין, ירושלים תשנ"ב, עמ' 119). עוד יש לציין כי חלק ניכר מהסיפורים ב"שבחי הבעש"ט" מקורם ברבי גדליה מליניץ, רבו של רבי יהודה ליב (רובינשטיין, במבוא למהדורתו, עמ' 30, הערה 19, כותב: "למעלה משליש מן הסיפורים שב'שבחי הבעש"ט' שמקורם ידוע, הושמעו מפיו של ר' גדליה").

עוד על רבי יהודה ליב מליניץ ועל הקשר שלו לעריכת הספר "שבחי הבעש"ט", ראו: אברהם רובינשטיין, הערות לס' "שבחי הבעש"ט", סיני, פו, א-ב (תשרי-חשון תש"מ), עמ' סב ואילך.

ארבעה פריטים. גודל ומצב משתנים.