הֲדוֹם רַגְלַיִם של רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
שרפרף נמוך וקטן, עשוי עץ. מרופד ברקמת צמר נאה, בדגם איכותי. ניצב על ארבע רגליים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרה"ת ר' שלום דובער (בארי) גורארי' (תרפ"ג-תשס"ה), נכדו יחידו של האדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני מעניק בזאת במתנה... את ההדום שסבי השתמש בו על יד השולחן בחדר השינה שלו בשנים 1940-1950. את ההדום הזה, שעשוי בעבודת רקמה, הוא קיבל במתנה מגברת סילביה קרמר – רעייתו של סם קרמר, עם הגעתו לארצות הברית במרץ 1940". האישור מתוארך – 29 בינואר 1989.

הגעת הריי"ץ לארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ ובני ביתו בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים. כעבור כמה חודשים נוספים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיע הריי"ץ לחופי ארה"ב על סיפונה של האנייה "דרוטנינגהולם". יחד עמו הפליגו עשרה אנשים: אמו הרבנית שטערנא שרה (בלוויית האחות הרפואית 'שוועסטער מאניע' – מרת שיינא מאטלא רוזין-לוטץ), רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה, חתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) ונכדו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי'; מזכירו ר' חיים ליברמן, מזכירו הרב ניסן מינדל, ומזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ורעייתו.
באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו הריי"ץ ובני ביתו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן. לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים, נכנסו הריי"ץ ובני ביתו למשכנם החדש והקבוע – בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס היוקרתית שבברוקלין ניו-יורק. ביום שלישי כ"א אלול ת"ש, התקיים טקס חנוכת הבית, בנוכחות הרבי ובהשתתפות קהל חסידים גדול.
הבניין המהודר כלל שלוש קומות וקומת מרתף. בקומה הראשונה שכנו משרדי המזכירות ואולם בית הכנסת ובית המדרש. הקומה האמצעית שימשה למגוריו של הריי"ץ ושל אמו הרבנית שטערנא שרה (הסתלקה י"ג שבט תש"ב). הקומה השלישית שימשה למגורי בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג). קומת המרתף שימשה ברובה לאכסון הספרייה. בתוך הבניין הותקנה מעלית (דבר נדיר באותם הימים). חצר רחבה הקיפה את הבניין משני צדיו.
החדר הימני בחזית הקומה השנייה של בניין 770 נקבע כחדר העבודה, המכונה חדר ה'יחידות' של הריי"ץ. מחדר זה ניהל הריי"ץ את חצר חסידות חב"ד לאחר הגעתו לארה"ב - נפגש עם עסקנים ואישי ציבור, קיבל חסידים ליחידות, שיגר מכתבים לכל קצווי תבל, ופעל לחיזוק היהדות וביצורה. בצמוד אליו עמד חדר השינה של הריי"ץ. על פי האישור המצורף, מיד עם הגיעו של האדמו"ר הריי"ץ לארה"ב באדר ת"ש, העניקה לו מרת סילביה קרמר את הדום הרגליים שלפנינו במתנה, אותו התקינה ורקמה במו ידיה. הריי"ץ השתמש בהדום הרגליים על יד השולחן שעמד בחדר השינה שלו, במשך עשר שנים, עד להסתלקותו ביום יו"ד שבט תש"י.

מרת צביה (סילביה) קרמר (בערך תרס"ג - כ"ו טבת תשנ"ה), לבית משפחת לוין, נישאה בשנת תרפ"ו לעורך הדין ר' יקותיאל ("סעם") קרמר (תרנ"ה-תשמ"ו). בעקבות אביו ר' משה אליעזר קרמר, שכיהן כנשיאה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה, נטל ר' יקותיאל חלק מרכזי בהתבססותה של חסידות חב"ד בארה"ב ובמימון פעילותיה. הוא שימש כחבר ועד הפועל, חבר הנהלה ויועץ משפטי של אגודת חסידי חב"ד באמריקה. בין יתר פעולותיו, סייע במימון הוצאת הירחון "חב"ד בולעטין" (בטאונה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב שהופיע בשנים תרצ"ה-תרצ"ט), אירח בביתו התוועדויות מלווה מלכה, פעל למען הצלתו ושחרורו של הריי"ץ ממאסרו ברוסיה הסובייטית בשנת תרפ"ז, עסק בארגון מסע הריי"ץ לארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ, התעסק בהצלת הריי"ץ מוורשה הכבושה בידי הגרמנים והבאתו לארה"ב באדר ת"ש, סייע רבות במתן האזרחות האמריקנית לריי"ץ ובני ביתו, ועוד ועוד.

23X17 ס"מ בקירוב. מצב טוב.