ספר עמודי גולה, ספר מצוות קטן (סמ"ק) לרבי יצחק מקורביל. ליאדי, דפוס ברוך בן אליהו, יצחק בן שמואל ומשה בן נפתלי הערץ סג"ל, [תקס"ה 1805].
הסכמת רבי "שניאור זלמן באאמ"ו מו' ברוך זללה"ה מלאדי", האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע, מיום י"ב מנחם אב תקס"ה; והסכמת רבי חנוך העניך שיק משקלוב. הסכמת האדמו"ר הזקן בספר זה היא אחת ההסכמות הבודדות שלו שבאו בדפוס.

הספר העברי היחיד שנדפס בליאדי, עיר מושבו של האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע (הספר נדפס על ידי המדפיסים משקלוב, שניסו לייסד בית דפוס בעיר ליאדי, אך שבו עם בית דפוסם לשקלוב לאחר ניסיון יחיד זה שלפנינו). ראה אודות בית דפוס זה, פרידברג, תולדות הדפוס העברי בפולניה, עמ' 137.

חותמות של "הר"ר יהודא ליב אסתרין - חופ"ק שצעדרין פלך מינסק". הגהות בכתב-יד; הגהה ארוכה בדף סא עמ' ב'. ר' יהודה ליב אסתרין אב"ד שצעדרין (בערך תר"ז-תרע"ב), מחסידי האדמו"ר ה"צמח צדק", האדמו"ר המהר"ש והאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. בשנת תרס"ט פתח בהוראת הרש"ב סניף של ישיבת "תומכי תמימים" בעירו שצעדרין. עמד בקשרים עם רבי חיים חזקיהו מדיני בעל ה"שדי חמד", והתכתב עמו רבות בענייני הלכה ומנהג. חיבורו "אפיק יהודה" שנותר בכתב יד, אבד במלחמת העולם השנייה. חלק מחידושיו ותשובותיו התפרסמו בספרי שו"ת שונים, בספרי "שדי חמד" ובגליונות "המודיע" שהתפרסמו בפולטובה.

קיז, קטז-קיז דף. 20 ס"מ בקירוב. נייר כחול וירקרק. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. כתמי דיו קשים בשולי כ-30 דפים אחרונים. בלאי. קרעים וסימני עש קלים. חיתוך דפים לא אחיד. חותמות ורישומים. כריכת חדשה.

ספר שערי עבודה, "הנקרא בשם עבודת הבינונים", ה' שערים, והוא ביאור על ספר התניא מאת הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה (ר' אהרן מסטראשעלע). [שקלוב, דפוס עזריאל זעליג בן יעקב, תקפ"א 1821]. מהדורה ראשונה - נדפסה בחיי המחבר ר' אהרן מסטראשעלע.
ספרו השני שהדפיס בחייו והוא ביאור לחלק "לקוטי אמרים" של ספר התניא (השער החמישי, הנקרא בשם "פתח התשובה", הוא ביאור ל"אגרת התשובה" - חלק ג שבתניא). "ספר שערי עבודה, הנקרא בשם עבודת הבינונים... כפי שרשי העבודה אשר קיבל מרבו רבינו הקדוש גאון תפארת ישראל... מוה' שניאור זלמן זלה"ה נבג"מ, ומיוסד על אדני פז ספרי זהר הק' וכתבי האר"י ז"ל" (מנוסח השער – חסר בעותק שלפנינו).
רישום בעלות מתמשך (על פני עמ' א-יג מהספירה הרביעית): "זה הספר שערי עבודה שייך לברוך מרדכי בן מו"ה אברהם זצל"ל מבוסק".

עותק חסר דף שער ו-4 דפים לאחריו. [9], יב, יז-מט; נב; ע; ס; כא, [3] דף (שני הדפים "סימני ראשי התיבות" ו"לוח הטעות" כרוכים בעותק שלפנינו בסוף הכרך). 16.5 ס"מ בקירוב. נייר כחלחל. מצב בינוני. כתמים ובלאי. כתמים קשים עם פגיעה בטקסט בכמה דפים. סימני עש עם פגיעה בטקסט. קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט בכמה מקומות, חלקם משוקמים בהשלמת נייר. רישומים. כריכה חדשה.

הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מו"ה שניאור זלמן נ"ע אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס ליה וכל דמיטמרן איתגליין ליה". מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו האדמו"ר הזקן בעל התניא, והיה לאיש סודו וליד ימינו. כשעבר האדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו.
ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בינו לבין רבי דוב בער מסיבות שונות, וכן נוצר ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי ושב לעיירת מולדתו אשווע. האדמו"ר הזקן שהצטער על עזיבתו, התבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין ר' אהרן לבין האדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של האדמו"ר הזקן - פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וסתר את שיטת מתנגדו. בעקבות כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש, ואילו ר' אהרן התיישב בעיירה סטרשלה, שם הנהיג את עדת חסידיו במשך ט"ו שנה לערך. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של ר' אהרן, ובראשם ר' אברהם שיינעס חתנו של האדמו"ר הזקן ור' משה וילנקר.
בהיותו בסטרשלה החל להדפיס את ביאוריו בחסידות. בשנת תק"פ הדפיס בשקלוב את חיבורו הראשון "שערי היחוד והאמונה", ה' שערים, פתיחה והקדמה, והוא ביאור על "שער היחוד והאמונה" של בעל התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה", ובו ה' שערים, והוא ביאור לחלקים "לקוטי אמרים" ו"אגרת התשובה" שבספר התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת האדמו"ר האמצעי. לאחר פטירתו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון (ראה פריט הבא - פריט 63).

מהדורות ראשונות של שנים מספרי הרה"ג ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (ר' הלל פאריטשער):
* ספר לקוטי ביאורים – ביאור על "קונטרס ההתפעלות" לרבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. וורשא, תרכ"ח 1868. מהדורה ראשונה של הפירוש "ליקוטי ביאורים".
"קונטרס ההתפעלות" נכתב בשנת תקע"ד על ידי האדמו"ר האמצעי, והוא עוסק בביאורם של חמישה סוגי "התפעלות" בעבודת השם. כמו כן מאריך האדמו"ר האמצעי לבאר מהי "התפעלות חיצונית" ממנה יש להתרחק. הקונטרס נכתב כמענה לשיטתו המנוגדת ולדרכו של האדמו"ר רבי אהרן הלוי מסטרשלה (ר' אהרן מסטראשעלע) בסוגיית ה"התפעלות".

בספר שלפנינו נדפס "קונטרס ההתפעלות" (בשינויי נוסח מהמהדורות שקדמו לו) במרכז הדף, וסביבו נדפס הפירוש "ליקוטי ביאורים". הפירוש מחולק לשניים: "מהדורה קמא" ו"מהדורה תנינא". פירוש "ליקוטי ביאורים" נדפס כאן גם על מספר פרקים מ"שער היחוד" ועל ההקדמה לספר "דרך חיים" – מחיבורי האדמו"ר האמצעי. על החיבור "ליקוטי ביאורים" כתב רבי פנחס, נכדו של רבי הלל: "שנת תרכ"ז [צ"ל תרכ"ח] יצא לאור בוורשא ספר ליקוטי ביאורים, והוא לשונו הזהב ממש, נעתק מפי כתביו" (הקדמה ל"פלח הרמון" על בראשית, ווילנא תרמ"ז).

[1], סז; נב דף. 25.5 ס"מ בקירוב. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים ובלאי בדפים האחרונים. קרעים קלים. שוליי דף השער הורחבו בהשלמת נייר (ייתכן שהושלם מעותק אחר). חיתוך דפים לא אחיד. כריכת עור חדשה.

* ספר פלח הרמון, מאמרי חסידות על חומש בראשית וחנוכה, בדרך חסידות חב"ד. ווילנא, דפוס ש"י פין, א"צ ראזענקראנץ ומ"מ שריפטזעטצער, [תרמ"ז] 1887. מהדורה ראשונה. שני שערים.
הסכמות נכדי ה"צמח צדק": בני המהר"ש – הרז"א ור' מנחם מענדל, בני המהרי"ל – ה"מגן אבות מקאפוסט" ורבי שמריה נח מבאברויסק, המהרי"ד מליאדי וגיסו רבי לוי יצחק גוטרמן, רבי מרדכי (בן ר' ברוך שלום) שניאורסון, וכן הסכמות מגדולי הרבנים, בהם הסכמת רבי אברהם דוד לאוואוט, זקנו של הרבי מליובאוויטש.

VIII עמ', קמ דף. 25 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי קל. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.

הרה"ג הרה"ח המשפיע ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (תקנ"ה-תרכ"ד), מגדולי חסידי האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בתחילת דרכו היה תלמיד בנגלה של האדמו"ר רבי אברהם דב אב"ד ז'יטומיר ואווריטש בעל "בת עין", ותלמידו בחסידות של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרונוביל. באמצע שנות התק"ע הגיע לידיו ספר התניא, וכן נזדמן לו לפגוש בחסיד אדמו"ר הזקן ר' זלמן זעזמיר, שביאר לו את תורת רבו בעל התניא "והריחו ביראת השם ואהבתו ע"פ דרך חסידות חב"ד". מאורעות אלו חוללו מהפך בנפשו עד שקם ונסע אל האדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, "ומני אז לא מש מאהלו ולא זז מלחבב דבריו". לאחר הסתלקות האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח נעשה חסידו של האדמו"ר ה"צמח צדק", והיה נוסע אליו פעמיים בשנה, לחנוכה ולחג השבועות, "והיה שותה בצמא דברי קדשו". בסביבות שנת ת"ר החל לכהן ברבנות העיר פאריטש, ובערך בשנת תרי"ב התמנה לרב הקהילה החסידית בבאברויסק. מכתביו נדפסו לאחר פטירתו סדרת הספרים "פלח הרמון", בהם מאמרים ששמע מרבותיו, עם ביאורים משלו לדבריהם, וכן מאמרים משלו שמיוסדים על תורת רבותיו.
בהוראת האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק", ר' הלל היה נוסע בחודשים אב ואלול אל המושבות היהודיות שבפלך חרסון, "לקבץ גשמיות ולזרוע רוחניות". בפלך זה התיישבו חסידי חב"ד רבים, שהיו איכרים ועסקו בעבודת אדמה. מחמת ריחוקן של אותן מושבות מליובאוויטש, התרחקו רבים מהם מדרכי החסידות ומעבודת ה'. ר' הלל היה מבקר באותן מושבות, חוזר בפני היהודים הפשוטים מאמרי חסידות ומקרבם ומעוררם לעבודת ה'. עסק רבות גם בצרכי צדקה עבור פדיון שבויים ועבור החזקת מטבחים כשרים לחיילים יהודים בצבא הצאר. במשך הזמן החל לנהוג בגינוני אדמו"רות ורבים שיחרו לפתחו, נעזרו בעצותיו ונושעו בתפילותיו. ידידו ר' אייזיק האמלער התבטא פעם אודותיו: היה איכר ונעשה רופא. תלמידו רבי אברהם דוד לאוואוט (זקנו של הרבי מליובאוויטש) כותב עליו: "וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' היה בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם, גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני". נכדו רבי פנחס, המו"ל של "פלח הרמון" כותב בהקדמתו: "הפלגת צדקתו וחסידותו לא יכילנו הכתב. הוא היה ענו חסיד ומדקדק במצוות וזהיר בהם עד קצה האחרון, וגם על דקדוק קל של דברי סופרים וחומרות הפוסקים או על הנהגה טובה שהנהיג בנפשו, מסר נפשו כעל החמורות... הוא היה האחד המיוחד אשר הקריב את נפשו כליל על מזבח האהבה לאחיו בני עמו, בין על הכלל בין על הפרט, בין בהטבת מצבם החומרי ובין בתיקון מעמדם הרוחני".