מכתב מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, חתום בחתימת יד קדשו. אוטבוצק (פולין), ח' מנחם אב תרצ"ט [24 ביולי 1939].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, וחתום בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק".
נשלח אל שאר בשרו "ידידי הנכבד והכי נעלה גזע תרשישים... הרב מוה"ר עזריאל זליג שי' סלונים", בתקופת שהותו בשליחות באוסטרליה.
מכתב זה (ממוספר 2774) הוא אחד המכתבים האחרונים שכתב הריי"ץ בזמן שבתו בעיר אוטבוצק (קיץ תרצ"ה-אלול תרצ"ט), כחמישה שבועות בלבד קודם פלישת גרמניה הנאצית לפולין (1 בספטמבר 1939). במכתב מבקש הריי"ץ מהרע"ז סלונים להשתדל להשגת אשרות עלייה לארץ ישראל עבור אברכים ובחורים בוגרי ישיבות חב"ד בפולין: "ידידי ש"ב צריך להשתדל להשיג רשיוני כניסה בעד האברכים תלמידי התמימים מאה"ק ת"ו מפולין אשר יוכלו להתיישב שמה ויהי' בעזה"י טובה כפולה ומשולשת, יכתוב בפרטיות איזה סוג אברכים או אפשר גם בחורים – אם יש עם מי להשתדך שמה – צריכים שמה".
קודם לכן במכתבו, הריי"ץ מעניק עצה והדרכה בנוגע לשאלת מגוריו של יהודי שומר תורה ומצוות בסביבה חילונית, וכותב: "ובדבר הסביבה הנה בעזה"י צריכים להשתדל לעשות סביבה הראוי'". בסיום מכתבו מברך הריי"ץ: "השי"ת יעזרהו בהדרוש לו בגשמיות וברוחניות".

המכתב נדפס בהשמטות באגה"ק של הריי"ץ (כרך ד, אגרת א'קכג).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק. קרעים בשוליים ובקווי הקפל. קמטים, כתמים ובלאי קל.

הרב עזריאל זליג סלונים (תרנ"ז-תשל"ב), מראשי עסקני חסידות חב"ד, חבר אגודת חסידי חב"ד ומנהל כולל חב"ד. ממייסדי ארגון נשי ובנות חב"ד ומוסד "בית חנה", וממקימי שיכון חב"ד בירושלים.

נולד בעיר חברון לאביו הרב זאב דב, נכד הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. בצעירותו התייתם מאביו, ובהיותו כבן 15, לקראת שנת תרע"ג נסע ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. הרע"ז נעשה בן בית אצל הרבי הרש"ב וסעד על שולחנו בשבתות וחגים. בשנת תרע"ח, בעקבות מלחמת האזרחים, נסע ללמוד בסניף "תומכי תמימים" שבעיר חרסון באוקראינה, שם התקרב אל החסיד הנודע ר' איצ'ע מתמיד ובעידודו סבב בקולוניות היהודיות שבפלך חרסון ומסר שיעורי חסידות. היה נוסע מעת לעת לחגים אל הרש"ב בעיר רוסטוב, ולאחר הסתלקות הרש"ב, המשיך לנסוע אל בנו וממלא מקומו הריי"ץ. לאחר חג הפסח תרפ"ב חזר לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא מונה למשפיע בית-הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה, ונשא לאשה את מרת חיה פייגל (בת אחותו שיינא מושקא ובעלה הרה"ח משה שלמה כהנא שפירא, צאצא לבעל ה"מגלה עמוקות").

בעידודו והוראתו של הריי"ץ החל בשנת תרפ"ד את פעילותו כשד"ר ויצא למסע נדודים ברחבי העולם כולו. בשליחותו זו הוא עסק בגיוס כספים ובהפצת היהדות והחסידות וקירוב רחוקים. הוא פעל בקרב הקהילות הנדחות ביותר, בכל רחבי תבל, להקמת מקוואות, מינוי רבנים ושו"בים וקביעת שיעורים בתורה ובחסידות. נטל חלק בהקמת "אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה". בתום אחת משליחויותיו העיר האדמו"ר הריי"ץ: "זעליג קען דורכברעכען א זאך" (זליג מסוגל לחולל דבר). בהזדמנות נוספת התבטא הריי"ץ: "ביי דיר זעליג איז א נסיעה גארנישט [אצלך זליג נסיעה היא כלום]". שנת תרצ"ט נסע בשליחות הריי"ץ לאוסטרליה, ולאחר כעשרה חודשים, באמצע שנת ת"ש, שב לירושלים והתמסר לפעילות למען קהילות חב"ד בארץ ישראל.

הרע"ז היה האפוטרופוס של נכסי "בית רבי" בארץ, ועמד בחלופת מכתבים הדוקה עם הרבנית שטערנא שרה אשת הרש"ב ועם הרבנית נחמה דינה אשת הריי"ץ. נפטר בחול המועד סוכות ונטמן בהר המנוחות בירושלים. הותיר דור ישרים מבורך. רבים מצאצאיו מכהנים כשלוחי חב"ד ורבני קהילות בעולם.