מכירה 87 - היסטוריה, אמנות ותרבות יהודית וישראלית
כולל: מתווים לעבודות מאת זאב רבן ופריטי בצלאל, ספרי ילדים מאוירים, ספרי אוונגרד עיתוני לאדינו, ועוד
- (-) Remove עברי filter עברי
- (-) Remove hebrew filter hebrew
- באירופה (35) Apply באירופה filter
- ודפוס (35) Apply ודפוס filter
- יהודיות (35) Apply יהודיות filter
- קהילות (35) Apply קהילות filter
- communiti (35) Apply communiti filter
- europ (35) Apply europ filter
- jewish (35) Apply jewish filter
- print (35) Apply print filter
דף בודד, ובו חמישים ושתיים שורות-שיר עבריות מנוקדות (כתובות בשתי עמודות, עם מסגרת מעוטרת), של מזמור כנסייה מסורתי בשפה העברית.
נדיר. אינו מופיע במפעל הביבליוגרפיה של הספר העברי ואינו מופיע ב-OCLC.
הנוסח שלפנינו חובר בידי האוריינטאליסט כריסטוף האמר (Christoph Hammer, 1550-1597), מראשוני חוקרי לשונות המזרח באוניברסיטת ינה, שהקדישו לדוכס סקסוניה-ויימאר פרידריך וילהלם I. אולי בהשראת הנוסח הגרמני – שתורגם בידי מרטין לותר עצמו – חרז האמר את השורות העבריות וכתב אותן בתבנית משקל ("שתי תנועות ויתר ושתי תנועות ויתר"), בשונה מהמקור הלטיני.
מרבית היצירות העבריות שהופיעו בגרמניה במאה ה-16 נדפסו בבתי דפוס נוצריים, ומשום שמלאכת הכתב העברי היתה ידועה למעטים – השתמשו רבים מהם בשירותיהם של סדרים ומגיהים יהודים (בהם בית הדפוס שבו הופיע השיר שלפנינו). מרביתם המכרעת של פריטי הדפוס העבריים-נוצרים במאה ה-16 היו תנ"כים, ספרי דקדוק וספרי מחקר. תרגומו של שיר מן המסורת הנוצרית ללשון העברית בתקופה זו הנו נדיר וייחודי.
דף, 41 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. סימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול. רישום קטן בשוליים. משוקם חלקית באמצעות יריעת נייר דקה, מוצמדת על גבי הצד האחורי (במלואו).
ספרון לטיני ללימוד עברית; בגב דף השער נדפס: "לשון הקודש אם כל הלשונות" (בעברית ובלטינית). בסוף החוברת נדפסו שלוש תפילות נוצריות בשפה העברית – "אבינו שבשמים" (Oratio dominicalis; תפילת האדון), "שלום לך מרים" (Salutatio Angelica; אווה מריה), ו"נוסח השליחים" (Symbolum Apostolorum; הצהרת האמונה הנוצרית).
הספרון נדפס מטעם ה"קונגרגציה הקדושה למען הפצת האמונה" של הכנסייה הקתולית ברומא, עבור אנשיה המפיצים את הנצרות; בשער נדפס חותם הקונגרגציה, ובו כתובת בלטינית: "לכו אל כל העולם וקראו את-הבשורה לכל הבריאה" (הבשורה על פי מרקוס 16:15).
בפתח הספרון, הקדמה מאת איש הדת והפילולוג האיטלקי Giovanni Cristofano Amaduzzi (1740-1792), שכיהן כפרופסור ליוונית באוניברסיטה האפיפיורית, ספיאנצה, וכמפקח בית הדפוס של הקונגרגציה הקדושה ברומא.
הקונגרגציה הקדושה למען הפצת האמונה (Sacra Congregatio de Propaganda Fide) היה גוף מיוחד שייסד האפיפיור גרגוריוס ה-15 ברומא בשנת 1622, אשר היה אמון על קידום המיסיון והפצת הנצרות הקתולית ברחבי העולם ועל תיאום בין המסדרים השונים העוסקים במיסיון. לצורך קידום פעולותיה, הקימה הקונגרגציה ברומא ספרייה לצרכי מחקר, בית דפוס להדפסת ספרות קתולית בשפות שונות, וסמינר להכשרה והדרכה של אנשי כמורה ומיסיון (Collegium Urbanium). הקונגרגציה הקדושה ברומא עודדה את אנשיה ללמוד עברית ושפות הרווחות באפריקה ובמזרח, ועסקה בתרגום והדפסה של ספרים בשפות אלו, ככלי להשפעה תרבותית וכאמצעי להפצת הנצרות בקרב יהודים, מוסלמים, נוצרים מזרמים לא קתולים, ואחרים. הגוף, אשר ממשיך לפעול גם כיום בשירות הוותיקן, שינה בשנת 1982 את שמו ל"הקונגרגציה לבישור לאומות העולם" (Congregatio pro Gentium Evangelizatione).
16 עמ', 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. פגמים קלים וקרעים בשוליים הפנימיים של דף השער (פגיעה קלה בטקסט – בדפוסת). השוליים הפנימיים של דף השער ושל דפים נוספים שוקמו בהדבקת נייר, והספרון נכרך מחדש (כריכת קרטון עם שדרת עור).
אוסף חוברות, דפים ועלונים, שנדפסו בפריז – תפילות ושירים לכבוד הקיסר נפוליאון בונפרטה, ביניהם פרסומים רשמיים של אסיפת נכבדי היהודים וה"סנהדרין" היהודית שהקים נפוליאון בפריז.
• עלון מודפס, קריאה מ"אסיפת פקידי בני ישראל יושבי צרפת ואיטאליאה הנקהלת פה פאריס לבני אמונתם ולשומרי תורתם". פריז, תשרי תקס"ז, אוקטובר 1806. עברית ואיטלקית (עמודה מול עמודה).
• עלון מודפס, קריאה מטעם ה"סנהדרין של נפוליאון", להתפלל להצלחתו של נפוליאון. פריז, [תקס"ז 1806] חתומים (בדפוס): רבי יוסף דוד זינצהיים, רבי נפתלי הירש לקא"ב, רבי יהושע בן ציון סגרי, רבי מזל טוב מודינא, רבי אברהם חי קולוניא, ועוד. עברית בלבד.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "ביום התקדש חג הולדת האדיר נפוליאוני קיסר הצרפתים ומלך איטאליא" – Ode Pour Le Jour De La Naissance De Napoléon Le Grand, מאת רבי אברהם חי קולוניא ממנטובה. פריז, תקס"ו 1806. עברית וצרפתית.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "למנצח שיר מזמור ביום הלדת [!] הקיסר ומלך נפולאון ראשון..." – L'augusto Anniversario della Nascita di s. m. Napoleone il Grande, מאת רבי מזל טוב מודינא, "לכבוד ראש האסיפה כמה"ר אברהם פורטאדו". פריז, תקס"ז 1806. עברית ואיטלקית.
• עלון מודפס, "תפלה לבני ישראל יושבי צרפת ואיטליא על הצלחת צבאות חיל אדונינו הקיסר והמלך נפוליאון הגדול יר"ה". פריז, חשון תקס"ז [1806]. "נדפס בבית הדפוס של הקיסר".
• "קול בני ישראל ק"ק מנטובה..." – Orazione Degli Ebrei di Mantova…, דף מודפס, בצדו האחד בעברית ובצדו השני באיטלקית – תפילה להריון ופרי בטן ולידה עבור "הקיסרית והמלכה מאריה לויגיה [=לואיזה] ממשפחת אווסטריא[!] הרמה והנשאה אשת מע' רוממות אדונינו הקיסר והמלך נאפוליאון הגדול" מנטובה, [תקע"א 1811 בערך].
יחסו של הקיסר נפוליאון אל היהודים היה מורכב. מצד אחד, קיבלו היהודים תחת חסותו שוויון זכויות ונפוליאון ביקש לרכוש את אהדתם במחוות שונות, ומאידך שאף להגביר את הפיקוח על היהודים וביקש "לתקן" אותם. בחודש יולי 1806 כינס נפוליאון בפריז את "אסיפת נכבדי היהודים", שכללה רבנים בעיקר מצרפת ומאיטליה, על מנת לדון ולקבל החלטות בענייני היהודים שבממלכתו. בהמשך אותה שנה החליט נפוליאון לכנס אסיפה מצומצמת יותר, שתיקרא "סנהדרין" ותמנה 71 חברים, ובכך לתת תוקף דתי להחלטותיה. בראש ה"סנהדרין" הועמד הגאון רבי דוד זינצהיים, בעל "יד דוד", ובין היתר היו חברים בה גם כמה מגדולי רבני איטליה באותם ימים. לפנינו פריטי דפוס שנדפסו ברובם באותה שנה בפריס, על ידי נציגי האסיפה היהודית ו"הסנהדרין" (על נפוליאון והיהודים, ראה: ברוך מבורך, נפוליאון ותקופתו, רשומות ועדויות עבריות של בני הדור, ירושלים תשכ"ח).
6 פריטים. גודל משתנה. רוב הקונטרסים והעלונים במצב טוב.
• Verordeningen Voor Het Israelitisch Kerkgenootschap Binnen Het Koningrijk Der Nederlanden [תקנות עבור הקהילה היהודית בממלכת הולנד]. שלושה כרכים. דפוס Algemeene Lands Drukkerij, האג, 1822, 1830, 1842. חלקים 1-3.
שלושה כרכים המאגדים בתוכם 150 תקנות – כל התקנות שנחקקו מיום ייסודו של "איגוד הקהילות היהודיות בהולנד" בשנת 1814 ועד שנת 1840. התקנות ממוספרות – I-CL.
כל כרך כולל דף שער ורשימת תקנות. עטיפות נייר מקוריות (נייר עבה בצבע כחול).
• 40 תקנות מהשנים 1841-1868 – קונטרסים נפרדים (ממוספרים בפינה השמאלית העליונה – "חלק רביעי").
מספר עמודים משתנה, 22-23 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים (ברובם קלים). קרעים קלים בשוליים של חלק קטן מהדפים. רישומים בכתב-יד בדפים ספורים. עטיפות הכרכים מעט בלויות; קרעים חסרים בשדרות.
Bne-Zion: ein religiös-moralisches Lehrbuch für die Jugend israelitischer Nation [בני-ציון: ספר לימוד דתי-מוסרי לצעירי האומה הישראלית], [מאת נפתלי הרץ הומברג]. הוצאת Verlagsgewölbe des k. k. Schulbücher-Verschleisses [ההוצאה הרשמית של ספרי הלימוד האוסטריים], וינה, 1812. גרמנית.
ספר לימוד משכילי לנוער היהודי, המדריך את צעירי ישראל בדרכי היהדות ומחנכם לנאמנות לשלטונות האוסטריים, ומזכיר בצורתו את הקטכיזם שהיה נהוג באוסטריה. הספר נכתב בידי איש תנועת ההשכלה, המחנך והסופר נפתלי הרץ הומברג (Naphtali Herz Homberg, 1749-1841). כלולים בו פרקים בנושא טבע האדם, עשרת הדיברות, ידיעת האל ומצוותיו, חובות האדם כלפי עצמו, כלפי חברו, כלפי בני משפחתו וכלפי אלוהיו, וחובותיו כאזרח. הספר, למעשה מהדורה מקוצרת של ספרו הקודם של הומברג, "אמרי שפר", נכתב בעשור הראשון של המאה ה-19 במצוות השלטונות, ואף קיבל הסכמה מהרב מרדכי בנט. בצו קיסרי משנת 1810, המובא בתחילת הכרך, נכללות ההוראות כי הספר יהיה חלק מחומר לימוד החובה בבתי הספר היהודיים ברחבי האימפריה האוסטרית, וכי זוג החפץ להינשא ייאלץ להיבחן על תוכנו. בשנת 1812 נדפס הספר פעמיים – בווינה, ללא ציון שם המחבר, ובאוגסבורג, עם שם המחבר על עמוד השער.
הומברג, תלמידו ומקורבו של משה מנדלסון, היה מנאמני השלטונות האוסטריים. הוא שימש כמורה, צנזור ומפקח על בתי הספר היהודיים בגליציה מטעם הקיסרות ההבסבורגית, ונחשב לדמות שנואה בקרב היהודים, מכיוון שקידם תהליכי מודרניזציה של החינוך היהודי, שעיקרם איסור על לימוד העברית, וחיוב הוראה בגרמנית של מקצועות חול בבתי הספר שתחת אחריותו. יחס השלטונות אל הומברג ידע תהפוכות לאורך השנים, אך חרף זאת, הוא נשאר נאמן לקיסר, והמשיך להיאבק במוסדות הרבניים, ולקדם את תפישותיו המשכיליות. בזיכרון ההיסטורי היהודי נחשב הומברג ל"מנוול" ול"משומד למחצה" – משכיל העוין את הדת היהודית ומשתף פעולה עם השלטונות הנוצריים נגד קיום המצוות והוראת התורה.
למידע נוסף, ראו: רחל מנקין, "נפתלי הרץ הומברג: הדמות והדימוי", ציון, ע"א, ב' תשס"ו. עמודים 153-202.
[4] דף, 182 עמ', 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. נקבי תילוע, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים חסרים קטנים בפינות העליונות של חלק מהדפים. בדף השער קרע חסר ונקבי תילוע משוקמים (פגיעה קלה בהדפסה). חתכים בשני דפים (עמ' 69-72), עם פגיעה קלה בטקסט, מתוקנים חלקית בהדבקת נייר. שרבוטים וכתמי דיו במספר דפים. כריכה חדשה.
29 תצלומים מעיזבון גרשון מרגליות, חזן בית הכנסת טמפלגאסה בווינה. מרביתם מודפסים על גבי גלויות. וינה, לונדון, מנצ'סטר, לידס, בודפשט, ומקומות נוספים. המחצית הראשונה של המאה ה-20 בקירוב.
באוסף תצלומים שונים, רובם מודפסים על גלויות, שהוענקו לחזן גרשון מרגליות על-ידי עמיתיו, חזנים מאוסטריה, אנגליה, הונגריה ומקומות נוספים; בהם: דון פוקס (חזן בווינה), ישראל טקאץ' (חזן בבודפשט), הריס ניומן (חזן במנצ'סטר), ואחרים. על חלק מהתצלומים הקדשות פרי עטם של החזנים המצולמים בהם. על רובם רישומים בעט.
מספר תצלומים מתעדים את לוייתו של הרב צבי פרץ חיות (1876-1927).
מצורפים: כרטיס ברכה מודפס עם דיוקן החזן יצחק הירש הלוי היילפרן (הקדשה בכתב-ידו של היילפרן בגב הכרטיס); כרטיס נייר עם תמונת דיוקן של גרשון מרגליות.
גרשון נפתלי הרץ מרגליות (Gerson Herz Margolies) נולד ב-1885 בקירוב בקלווריה שבליטא. שימש כחזן הראשי בבית הכנסת הליברלי טמפלגאסה (המכונה גם Leopoldstädter Tempel) ברובע לאופולדשטאדט בווינה. מרגליות היה חזן ידוע בזמנו, טנור שהרבה להופיע בפני קהילות ברחבי העולם; בביקורת על קונצרט שנתן באולם אהל-שם בתל-אביב בשנת 1935, נכתב: "האורח מר גרשון מרגליות, החזן הראשי מוינה [...] הוכיח בזמרתו, כי קולו עשיר וחזק. אך עם זאת גם רכות וקלות בו. הטונים החרישים נשמעים יפה ובשלבים העליונים אין החוזק צעקני." (הארץ, 11 דצמבר 1935).
מרגליות היה עסקן ציוני מסור, ולפי הדיווחים בעיתונות התקופה זכה לעלות לארץ ישראל בשנת 1935, אך ככל הנראה לא השתקע בה. על-פי מקורות אחרים, ביניהם תעודת זהות שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien; ראו פריט הבא), שימש מרגליות חזן בבית הכנסת טמפלגאסה לפחות עד יוני 1938; חודשים ספורים לאחר מכן נשרף בית הכנסת בפוגרום ליל הבדולח. מרגליות הצליח להימלט לאנגליה, וממנה המשיך לארצות הברית; נפטר ב-1953 בניו יורק, ועל-פי צוואתו נטמן בהר המנוחות בירושלים. הקלטות מביצועיו, שלא ראו אור, מצויות בארכיון "אנו – מוזיאון העם היהודי" (לשעבר "בית התפוצות").
31 תצלומים. גודל ומצב משתנה. מצב כללי טוב. כתמים ופגמים קלים.
אוסף גדול ומגוון הכולל כ-140 פריטי נייר הקשורים בחייו של החזן הווינאי גרשון הרץ מרגליות (נפטר בשנת 1953) – גלויות, מכתבים, תעודות, כרזות ותוכניות למופעים, ועוד. וינה, ארצות הברית, ארץ ישראל, ומקומות נוספים. ראשית המאה ה-20 עד שנות ה-50. גרמנית, יידיש, אנגלית, עברית, ושפות נוספות.
אוסף גדול ומגוון של פריטים, דרכם מתגלה נתיב חייו של החזן גרשון הרץ מרגליות.
באוסף: עשרות גלויות, חלקן גלויות מצולמות, שנשלחו אל מרגליות מבני משפחה, מידידים ומעמיתים למקצוע מרחבי העולם; עשרות מכתבים אישיים ומקצועיים בשפות שונות (מרביתם בכתב-יד); עשרות תצלומים משפחתיים ותצלומים של מרגליות עצמו; מספר תעודות אישיות של מרגליות, בהן תעודת זהות עם תצלום שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien) והמעידה כי שימש כחזן ראשי (Oberkantor) בבית הכנסת Grossen Leopoldstädter Tempel בווינה, לפחות עד לסוף יוני 1938 (בית הכנסת נהרס כליל בפוגרום ליל הבדולח ב-10 בנובמבר 1938); הספד שכתב מרגליות לידידו, החזן דון פוקס (Don Fuchs) (מודפס במכונת כתיבה); תכניה של קונצרט בהשתתפותו שנערך במהלך הקונגרס הציוני ה-XII בקרלסבאד; חמש כרזות (קרועות) להופעותיו של מרגליות בווינה, בתל-אביב ובמקומות נוספים; תעודת הוקרה (Citation of Honor) שניתנה לו בשנת 1950 על-ידי ארגון ציוני אמריקה; ועוד.
גרשון נפתלי הרץ מרגליות (Gerson Herz Margolies), נולד ב-1885 בקירוב בקלווריה שבליטא. שימש כחזן הראשי בבית הכנסת הליברלי טמפלגאסה (המכונה גם Leopoldstädter Tempel) ברובע לאופולדשטאדט בוינה. מרגליות היה חזן ידוע בזמנו, טנור שהרבה להופיע בפני קהילות ברחבי העולם; בביקורת על קונצרט שנתן באולם אהל-שם בתל-אביב בשנת 1935, נכתב: "האורח מר גרשון מרגלית, החזן הראשי מוינה [...] הוכיח בזמרתו, כי קולו עשיר וחזק. אך עם זאת גם רכות וקלות בו. הטונים החרישים נשמעים יפה ובשלבים העליונים אין החוזק צעקני." (הארץ, 11 דצמבר 1935).
מרגליות היה עסקן ציוני מסור, ולפי הדיווחים בעיתונות התקופה זכה לעלות לארץ ישראל בשנת 1935, אך ככל הנראה לא השתקע בה. על-פי מקורות אחרים, ביניהם תעודת זהות שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien; ראו לעיל), שימש מרגליות חזן בבית הכנסת טמפלגאסה לפחות עד יוני 1938; חודשים ספורים לאחר מכן נשרף בית הכנסת בפוגרום ליל הבדולח. מרגליות הצליח להימלט לאנגליה, וממנה המשיך לארצות הברית; נפטר ב-1953 בניו יורק, ועל-פי צוואתו נטמן בהר המנוחות בירושלים. הקלטות מביצועיו, שלא ראו אור, מצויות בארכיון "אנו – מוזיאון העם היהודי" (לשעבר "בית התפוצות").
כ-140 פריטי נייר, גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב (הכרזות במצב בינוני-גרוע).
שש תעודות רישום ב"ספר הכסף" של הקרן הקיימת לישראל באוסטריה. הנרשם – החזן גרשון הרץ מרגליות. וינה, 1932-1937. עברית וגרמנית.
תעודות מאוירות, מודפסות בדיו כחולה וכסופה (זהות). במרכז כל תעודה נוספו בכתב-יד (בעברית ובגרמנית) שם הנרשם החדש – "החזן הראשי גרשון מרגליות", ושמות הגופים השונים שהרימו תרומה לקק"ל למען יירשם שמו בספר: "הסקציה הציונית 8\9"; "הסקציה הציונית III"; "אגודת הצדקה הורודנקה" ו-"אגודת ההורודנקאים" (שתיהן ממוספרות 141, וניתנו עבור השתתפותו של מרגליות בחגיגת פורים בשנת 1933); "המועדון לתרבות יהודית 'יבנה'"; "וברית הציונים הרדיקליים".
בשוליים התחתונים מופיעות חתימות ידם של אדולף בהם – מייסד ההסתדרות הציונית באוסטריה (אחת מהחתימות באותיות לועזיות), וד"ר חיים טרטקובר – ראש לשכת הקרן הקיימת באוסטריה.
התעודות ממוספרות בכתב-יד, וחתומות בדפוס "KL".
גרשון נפתלי הרץ מרגליות (Gerson Herz Margolies) נולד ב-1885 בקירוב בקלווריה שבליטא. שימש כחזן הראשי בבית הכנסת הליברלי טמפלגאסה (המכונה גם Leopoldstädter Tempel) ברובע לאופולדשטאדט בווינה. מרגליות היה חזן ידוע בזמנו, טנור שהרבה להופיע בפני קהילות ברחבי העולם; בביקורת על קונצרט שנתן באולם אהל-שם בתל-אביב בשנת 1935, נכתב: "האורח מר גרשון מרגליות, החזן הראשי מוינה [...] הוכיח בזמרתו, כי קולו עשיר וחזק. אך עם זאת גם רכות וקלות בו. הטונים החרישים נשמעים יפה ובשלבים העליונים אין החוזק צעקני." (הארץ, 11 דצמבר 1935).
מרגליות היה עסקן ציוני מסור, ולפי הדיווחים בעיתונות התקופה זכה לעלות לארץ ישראל בשנת 1935, אך ככל הנראה לא השתקע בה. על-פי מקורות אחרים, ביניהם תעודת זהות שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien; ראו פריט קודם), שימש מרגליות חזן בבית הכנסת טמפלגאסה לפחות עד יוני 1938; חודשים ספורים לאחר מכן נשרף בית הכנסת בפוגרום ליל הבדולח. מרגליות הצליח להימלט לאנגליה, וממנה המשיך לארצות הברית; נפטר ב-1953 בניו יורק, ועל-פי צוואתו נטמן בהר המנוחות בירושלים. הקלטות מביצועיו, שלא ראו אור, מצויות בארכיון "אנו – מוזיאון העם היהודי" (לשעבר "בית התפוצות").
התעודות: 32X23 ס"מ בקירוב; נתונות בשלוש מסגרות (שתי תעודות בכל מסגרת). המסגרות: 47.5X34.5 ס"מ. מצב משתנה. כתמים. פגמים. קרעים קלים באחת התעודות. התעודות לא נבדקו מחוץ למסגרות.
אוסף גדול ומרשים של כ-300 פריטים הקשורים לעבודתו ולחייו של המלחין אריה "בן ארז" אברהמסון (1904-1992): תווים בכתב-יד של לחנים מקוריים שחיבר, תצלומים משפחתיים, מסמכים, ספרים, וכיפה רקומה. אירופה, ארצות הברית וישראל. שנות ה-30[?] עד שנות ה-80. עברית, אנגלית, גרמנית ויידיש.
עיקר האוסף שלפנינו הם מעל למאתיים דפי תווים, רובם כתובים בכתב-יד על דפי חמשה – לחנים שחיבר אברהמסון לטקסטים מן המקורות, לשירי משוררים עבריים ויידישאיים, ולשירי ילדים. לצידם, מרוכזות במעטפה שנשלחה אל המוזיקולוגית בתיה חורגין, טבלאות עם רשימות לחניו של אברהמסון בעברית, יידיש, גרמנית ואנגלית (חלק מהרשימות הוכנו עבור אקו"ם).
עוד באוסף: • תשע מחברות תווים כתובות בכתב יד, המכילות תווים ומילות שיר לעשרות פיוטים ושירים, חלקם בלחנים מסורתיים, וחלקם בלחנים מאת אבהרמסון עצמו ואחרים. • כ-60 תצלומים, רובם תצלומים משפחתיים, בהם נראים, בין השאר, אברהמסון עצמו ובן-דודו, החזן הווינאי הידוע גרשון מרגליות (ראו פריטים מעזבונו של מרגליות במכירה זו). כמה מהתצלומים מתוארים בגב בכתב-יד; על חלקם הקדשות (אחדות מהן לגרשון מרגליות מאת קרובי משפחה). מרבית התצלומים לא מתוארים ולא מתוארכים. • שלושה ספרי תווים – ספר שירים ביידיש, ושני ספרים עם זמירות לשבת. • שלוש תעודות רישום זכויות יוצרים, שהונפקו לאברהמסון בידי ספריית הקונגרס האמריקאי בוושינגטון עבור לחניו "The Clouds", "Beawiw", ו-"Unter Die Grininke Baumelach" (1944). • פריטים נוספים.
מצורפת: כיפה רקומה (של חזן?), בסגנון מרכז אירופאי.
אריה "בן ארז" [בן אהרן זאב] אברהמסון נולד בטופולצ'אני (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום בסלובקיה). בן למשפחת חזנים ידועה. למד מוזיקה אצל אביו, החזן אהרן בן זאב אברהמסון. הרבה להלחין שירי משוררים עבריים וידיישאיים כביאליק, טשרניחובסקי, וסצקובר, ושירים ליטורגיים. שיריו הושרו בידי זמרים וחזנים ידועים כיוזף שמידט, משה גנטשוף, משה קוסביצקי וסידור בלרסקי. עד למלחמת העולם השנייה חי ויצר בברטיסלבה, בפריז ובאנטוורפן. בימי השואה גורש למחנה הריכוז "סן-סיפריין", אך הצליח להימלט, ובסביבות שנת 1944 הגיע לארצות הברית יחד עם משפחתו. ב-1973 עלה לישראל. בן-דודו היה החזן בעל השם גרשן נפתלי הרץ מרגליות (מרגוליס). יצירותיו, ככלל, אינן מתועדות, ומרביתן לא נדפסו.
לקריאה נוספת:
Hanna Abrahamson, "Yiddish and Hebrew Art Songs by Arie Ben Erez Abrahamson (1904-1992) — Music in the Shadow of the Shoah", in: Min-Ad: Israel Studies in Musicology Online, Vol. 13, 2015-16. Pp. 167-193.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מרבית התצלומים באוסף הנם של אבי המשפחה, רודולף כץ, אשר נהג להצטלם משנות ילדותו ועד הזקנה: רודולף כילד בחליפה, כנער בבגדי מועדון שחייה, בחברת תלמידי הגימנסיה "מריה מגדלנה" בברסלאו (Maria-Magdalenen-Gymnasium), בתרגיל סדר במחנה אימונים צבאי, רכוב על סוס בלגיון פרשים, בפתח צריף במלחמת העולם הראשונה, בנשף מסכות, ועוד. לצד תצלומים אלה מופיעים באוסף תצלומים רבים של אשתו, גרטה, הוריו, ילדיו ובני משפחה רחוקים יותר (חלקם במדי צבא).
רבים מהתצלומים מוצמדים ללוחות קרטון או גיליונות נייר שעליהם חותמות וסמלילים של הצלמים, חלקם "צלמי חצר" (Hoffotografen) של משפחת הקיסרות הגרמנית –
Hermann Noack, Julius Cornelius Schaarwächter, Wilhelm Höffert ואחרים. בנוסף כולל האוסף שני תצלומים מודפסים על לוחיות מתכת קטנות, אשר נעשו במכונת הצילום המוקדמת Bosco machine בעיר המבורג.
כ-110 תצלומים. גודל ומצב משתנים. חלק מהתצלומים מתוארים בכתב-יד (גרמנית ועברית, תקופות שונות), בצדם האחורי או בשוליים.
מצורפת חוברת מודפסת עם שיר לחתונתם של רודולף וגרטה (1912).
חוזר מודפס: "אדון נכבד מאוד! לדאבוננו, טרם נענית לבקשה להצטרף לאגודתנו. התביעות הגדֵלות מדי-יום, אשר מצוקת אחינו-לאמונה מציבה בפנינו, מאלצות אותנו לשוב ולפנות אל הנדיבות הנאמנה של חברינו". בשוליים התחתונים רשימה של חברים נכבדים, בהם אלברט איינשטיין והיינריך לווה.
הארגון Israelitische Union E.V. נוסד בשנת 1913 והעניק טיפול רפואי, ייעוץ משפטי, הלוואות ותמיכה כלכלית לנזקקים עבור הקהילה היהודית בגרמניה.
28.5X22.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים. קרעים קלים בשוליים ובקווי הקיפול.
שנתון הקהילה היהודית בברלין רבתי, לשנת 1928. השנתון מאגד מידע עשיר על ארגונים ואגודות יהודיים, רשמיים ועצמאיים; על מוסדות חינוך, תרבות וספורט, על תנועות נוער, על בתי עסק ובעלי מקצוע יהודיים, על בתי כנסת ורבנים, על עיתונים וכתבי-עת יהודיים, ועוד. כן כלולים בו מאמרים הנוגעים לחיי התרבות והקהילה של יהודי ברלין, מפתחות, ופרסומות רבות.
[4] דף, 320, LXXXIV עמ', 22 ס"מ. מצב טוב. כתמי חלודה. קרעים קלים בשולי אחדים מהדפים. חותמות דיו על מספר דפים. רישום בעמוד השער. פגמים קלים וכתמים בכריכה.