סכין לחלה של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
סכין חלקה, עם ידית כסף (חתומה בחותמת יצרן ובחותמות צרפתיות); פריז, המחצית השנייה של המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הסכין לחלה של סבי הרש"ב. הוא רכש אותה בצרפת במהלך אחת מנסיעותיו לשם. הוא סיפר לי שזה המנהג שלנו להשתמש בסכין חלקה ולא בסכין משוננת, בהתבסס על ספרים רבים... סבי השתמש בסכין זו בליובאוויטש וברוסטוב". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הסכין שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

האדמו"ר הרש"ב היה ידוע חולי ונהג לערוך לעיתים תכופות נסיעות לעיירות מרפא שונות באירופה ולדרוש ברופאים מומחים, בין היתר, ביקר במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד. נסיעתו הראשונה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד, והתארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בצרפת, אשר ברובם חלף או שהה זמן מה בעיר הבירה פריז, ובמהלכם עסק רבות גם בענייני וצרכי הכלל. באגרותיו הרבות מתועדות נסיעותיו השונות לצרפת בשנים תרמ"ד-תרמ"ח, תרס"א, תרס"ד, ותרע"א-תרע"ד. על פי האישור המצורף, רכש האדמו"ר הרש"ב את הסכין שלפנינו באחד מביקוריו אלו בצרפת והשתמש בה בתקופת מגוריו בליובאוויטש וברוסטוב.

סכין חלקה ללא פגימות
למנהג השחזת הסכין בערב שבת ויום טוב ובציעת החלה בסכין חלקה ישנם טעמים בנגלה ובנסתר. בספר קרבן שבת מובא: "ולכן נראה לי שאין מהראוי לאכול אכילה דשבת מסכין פגום... שאכילות שבת יורה על אור עה"ב שאין אז שלימות חיצונים וסכין פגום יורה על שליטת ס"מ וחייליו החיצונים ולכך צריך להשחיז הסכין מפגימותו" (פרק א, אות ז); ובספר פסקי תשובות: "סכין חד סגולה לפרנסה... ומצינו במנהגי צדיקים שהיו מהדרין בכך ועושים בעצמם ההשחזה... וכן מנהג קדמון ידוע להשתמש בסעודות שבת ויו"ט בסכין חלק ללא פגימות, וסודו עמוק" (סימן רנ, אות ד). בשלחן ערוך הרב פסק האדמו"ר הזקן: "יש ליזהר להשחיז הסכין בכל ע"ש כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה... כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך – אין זה שלום בית" (או"ח ב', סימן רנ, סעיף ה).

מליובאוויטש לרוסטוב
מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. ארבע שנים חי הרש"ב ברוסטוב, בתחילה התגורר בדירה קטנה ברחוב פושקינסקי ולאחר מכן עבר לבית גדול, מרווח ומוקף חומה ברחוב בראטסקי. במרתף בית זה נבנה לראשונה מקווה הטהרה הידוע בשיטת "בור על גבי בור". בימים קשים אלו, ימי מלחמה ומהפכות, רעב ופורענות, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות לשימור גחלת היהדות. באור לב' ניסן תר"פ הסתלק הרש"ב ועל מקומו עלה בנו יחידו, האדמו"ר הריי"ץ. הריי"ץ המשיך להנהיג את התנועה בתקופה של תמורות חברתיות, פוליטיות ומדיניות מקיפות, ובשעה שרדיפות הדת הלכו והתעצמו ברוסיה לאחר המהפכה הקומוניסטית. במשך כשמונה שנים הייתה רוסטוב ל"בירתה" של חסידות חב"ד, ובקיץ תרפ"ד, לאחר התנכלויות חוזרות ונשנות מצד הרשויות, עזב הריי"ץ את העיר והעתיק את מקום מגוריו ללנינגרד (כיום: פטרבורג).

32 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.