מכירה מקוונת 34 - חב"ד
מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום הולדתו של הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש - יום ב' לפרשת חיי שרה כ' מרחשון תרכ"א
זוג פמוטים שקנו האדמו"ר הרש"ב ורעייתו הרבנית שטערנא שרה לנכדתם הבכורה הרבנית חנה, קודם לאירוסיה הרשמיים עם הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג).
זוג פמוטים מצופים כסף, תוצרת חברת Fraget (חתומים: "Fraget N Plaque"), ורשה, סוף המאה ה-19 / ראשית המאה ה-20. מעוטרים בדגמים צמחיים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתם של האדמו"ר הרש"ב והרבנית שטערנא שרה: "אני מעניקה בזאת במתנה... את פמוטי הכסף שסבי וסבתי קנו לי לפני שהתארסתי רשמית. מצבו הבריאותי של סבי הלך והחמיר ודובר כבר על השידוך עם בעלי. סבי הרש"ב נתן לסבתי כסף כדי שתקנה שני פמוטים. הייתה זו תקופה מסוכנת ומאוד רעה עבורנו מבחינה כלכלית. סבי וסבתי העניקו לי את הפמוטים האלו בצירוף הברכה שנזכה אני וחתני לעתיד להקים בית יהודי". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. ארבע שנים חי הרש"ב ברוסטוב, בתחילה התגורר בדירה קטנה ברחוב פושקינסקי ולאחר מכן עבר לבית גדול, מרווח ומוקף חומה ברחוב בראטסקי. במרתף בית זה נבנה לראשונה מקווה הטהרה הידוע בשיטת "בור על גבי בור". בימים קשים אלו, ימי מלחמה ומהפכות, רעב ופורענות, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות לשימור גחלת היהדות.
קודם להסתלקותו של האדמו"ר הרש"ב (ב' בניסן תר"פ), בשעה שמצב בריאותו הלך והחמיר, בחר הרש"ב את הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה, אולם, קישורי התנאים יצאו אל הפועל רק שלושה חודשים לאחר ההסתלקות, ביום י"ב תמוז תר"פ. חתונת הזוג נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באחת מאגרותיו: "בחודש תמוז [תר"פ] עשינו שידוך עבור בתנו מרת חנה... ולקחנו את... מר שמרי' שי' כי ידענו אשר בו בחר הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... מכל סגולת הצעירים... בחודש אייר [תרפ"א], גזרו עפ"י עלילה של מלשינות... ובתור קנס ענשו אותנו – בלי שום חוק – כי לקחו מכל אשר הי' בביתנו הבגדים, והכלי בית, ואשר הי' לנו מנחלת וירושת אבות, הכל כאשר לכל, ונשארנו בערם ובחסר כל, ל"ע. בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם" (אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת קנג).
על הסכנה שנשקפה מהשלטונות ועל המצב הכלכלי הרעוע מספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).
בספר "שמועות וסיפורים" מתוארת האווירה הקודרת בעת מעמד החתונה, בתקופה שלאחר הסתלקות הרש"ב: "ביום ו' עש"ק י"א בסיון תרפ"א, היתה חתונת בתו [של הריי"ץ] עם הרש"ג, החתונה היתה באוירה עצובה מאד. בעת שניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בן ארבע הבבות, בכה מאד הרבי, והוא היכה חזק בידו על השולחן. כסאו של כ"ק הרש"ב היה בראש השולחן כבימי חייו, אף אחד לא נגע בו. ומצב הרוח היה מדוכא עד כדי כך שאפילו לא רקדו" (חלק א, עמ' 201).
על פי האישור המצורף, העניקו האדמו"ר הרש"ב והרבנית שטערנא שרה את זוג הפמוטים שלפנינו לנכדתם הרבנית חנה, קודם ובסמיכות לאירוסיה הרשמיים עם הרב שמריהו גורארי', כמתנת חתונה.
לאחר הסתלקות הרש"ב, עלה האדמו"ר הריי"ץ על מקום אביו, והמשיך להנהיג בעוז ובמסירות נפש את תנועת חב"ד בתקופה של תמורות חברתיות, פוליטיות ומדיניות מקיפות, ובשעה שרדיפות הדת הלכו והתעצמו ברוסיה לאחר המהפכה הקומוניסטית. לצדו עמדו בתו הרבנית חנה וחתנו הרב שמריהו גורארי', אשר התלוו אליו בנדודיו וגלגוליו השונים במשך שלושים שנה. יחד היגרו בראשית שנת תרפ"ח מרוסיה לריגה בירת לטביה, ויחדיו עברו בשנת תרצ"ג לפולין, שם התגוררו בוורשה ובאוטבוצק. בשנת תרפ"ט-תר"צ התלווה הרש"ג אל חמיו הריי"ץ בביקורו בארץ ישראל ובארה"ב. בראשית שנת ת"ש נמלטו יחד מפולין הכבושה, ובאדר ת"ש הגיעו לארה"ב, שם התיישבו בברוקלין שבניו-יורק, והתגוררו בבניין 770 המפורסם. הריי"ץ מינה את חתנו הרש"ג לנשיא "ועד הפועל של מרכז ישיבות תומכי תמימים" וליו"ר "אגודת חסידי חב"ד העולמית", ופעילותו הענפה מתועדת באגרות רבות של הריי"ץ. לאחר הסתלקות הריי"ץ בשנת תש"י, קיבל הרש"ג את מרותו וסמכותו של הרבי מליובאוויטש, חתנו הצעיר של הריי"ץ, מתוך התבטלות והכנעה, ובמשך השנים התקשר אליו בלב ונפש.
גובה: 21 ס"מ. מצב טוב.
קופסה לאתרוג שקנו האדמו"ר הרש"ב ורעייתו הרבנית שטערנא שרה לרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), קודם ובסמיכות לאירוסיו הרשמיים עם נכדתם הבכורה הרבנית חנה (בת האדמו"ר הריי"ץ).
קופסה מצופה כסף, תוצרת חברת Fraget (חתומה: "Fraget N Plaque"), ורשה, אחרי 1915. מעוטר בדגמים צמחיים בסגנון אר-נובו.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי רעייתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתם של האדמו"ר הרש"ב והרבנית שטערנא שרה: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הכסף לאתרוג שסבי – הרש"ב אמר לסבתי לקנות לבעלי [הרש"ג] עוד לפני האירוסים שלנו. באותו הזמן, לא היינו מאורסים רשמית משום שמצב העניינים ברוסיה היה גרוע מאוד בתקופה זו. למרות זאת, סבי ידע שמצב בריאותו הולך ומחמיר מאוד, והוא הורה לסבתי לקנות את קופסת האתרוג הזו". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989.
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. ארבע שנים חי הרש"ב ברוסטוב, בתחילה התגורר בדירה קטנה ברחוב פושקינסקי ולאחר מכן עבר לבית גדול, מרווח ומוקף חומה ברחוב בראטסקי. במרתף בית זה נבנה לראשונה מקווה הטהרה הידוע בשיטת "בור על גבי בור". בימים קשים אלו, ימי מלחמה ומהפכות, רעב ופורענות, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות לשימור גחלת היהדות.
קודם להסתלקותו של האדמו"ר הרש"ב (ב' בניסן תר"פ), בשעה שמצב בריאותו הלך והחמיר, בחר הרש"ב את הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה, אולם, קישורי התנאים יצאו אל הפועל רק שלושה חודשים לאחר ההסתלקות, ביום י"ב תמוז תר"פ. חתונת הזוג נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באחת מאגרותיו: "בחודש תמוז [תר"פ] עשינו שידוך עבור בתנו מרת חנה... ולקחנו את... מר שמרי' שי' כי ידענו אשר בו בחר הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... מכל סגולת הצעירים... בחודש אייר [תרפ"א], גזרו עפ"י עלילה של מלשינות... ובתור קנס ענשו אותנו – בלי שום חוק – כי לקחו מכל אשר הי' בביתנו הבגדים, והכלי בית, ואשר הי' לנו מנחלת וירושת אבות, הכל כאשר לכל, ונשארנו בערם ובחסר כל, ל"ע. בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם" (אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת קנג).
על הסכנה שנשקפה מהשלטונות ועל המצב הכלכלי הרעוע מספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).
בספר "שמועות וסיפורים" מתוארת האווירה הקודרת בעת מעמד החתונה, בתקופה שלאחר הסתלקות הרש"ב: "ביום ו' עש"ק י"א בסיון תרפ"א, היתה חתונת בתו [של הריי"ץ] עם הרש"ג, החתונה היתה באוירה עצובה מאד. בעת שניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בן ארבע הבבות, בכה מאד הרבי, והוא היכה חזק בידו על השולחן. כסאו של כ"ק הרש"ב היה בראש השולחן כבימי חייו, אף אחד לא נגע בו. ומצב הרוח היה מדוכא עד כדי כך שאפילו לא רקדו" (חלק א, עמ' 201).
על פי האישור המצורף, העניקו האדמו"ר הרש"ב והרבנית שטערנא שרה את קופסת האתרוג שלפנינו לרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), קודם ובסמיכות לאירוסיו הרשמיים עם הרבנית חנה, כמתנת חתונה.
לאחר הסתלקות הרש"ב, עלה האדמו"ר הריי"ץ על מקום אביו, והמשיך להנהיג בעוז ובמסירות נפש את תנועת חב"ד בתקופה של תמורות חברתיות, פוליטיות ומדיניות מקיפות, ובשעה שרדיפות הדת הלכו והתעצמו ברוסיה לאחר המהפכה הקומוניסטית. לצדו עמדו בתו הרבנית חנה וחתנו הרב שמריהו גורארי', אשר התלוו אליו בנדודיו וגלגוליו השונים במשך שלושים שנה. יחד היגרו בראשית שנת תרפ"ח מרוסיה לריגה בירת לטביה, ויחדיו עברו בשנת תרצ"ג לפולין, שם התגוררו בוורשה ובאוטבוצק. בשנת תרפ"ט-תר"צ התלווה הרש"ג אל חמיו הריי"ץ בביקורו בארץ ישראל ובארה"ב. בראשית שנת ת"ש נמלטו יחד מפולין הכבושה, ובאדר ת"ש הגיעו לארה"ב, שם התיישבו בברוקלין שבניו-יורק, והתגוררו בבניין 770 המפורסם. הריי"ץ מינה את חתנו הרש"ג לנשיא "ועד הפועל של מרכז ישיבות תומכי תמימים" וליו"ר "אגודת חסידי חב"ד העולמית", ופעילותו הענפה מתועדת באגרות רבות של הריי"ץ. לאחר הסתלקות הריי"ץ בשנת תש"י, קיבל הרש"ג את מרותו וסמכותו של הרבי מליובאוויטש, חתנו הצעיר של הריי"ץ, מתוך התבטלות והכנעה, ובמשך השנים התקשר אליו בלב ונפש.
12X13 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
שטר של מאה גריבניה שהעניק רבי שלום דובער - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, במתנה לנכדתו הרבנית חנה גורארי'.
השטר הונפק על ידי הרפובליקה העממית של אוקראינה בשנת 1918.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שטר מאה הגריבניה שקיבלתי מסבי הרש"ב. הוא העניק לי אותו בשעה שנכנסנו אל דירתנו החדשה [בעיר רוסטוב] בשנת 1918". האישור מתוארך – 24 בספטמבר 1989.
מעבר הדירה מרחוב פושקינסקי לבראטסקי
מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
בשנתיים הראשונות לבואם לרוסטוב דרו האדמו"ר הרש"ב ובני משפחתו בשתי דירות שכורות ברחוב פושקינסקי – בתחילה בדירה מספר 166, ולמחרת יום הכיפורים תרע"ז נכנסו לדירה מספר 78 (אודות הדירה הראשונה, מספר 166, כותב הרש"ב: "ביגיעה גדולה השגנו דירה לא מרווחה, רק החדרים טובים גבוהים ולא קטנים, וברחוב רחבה, אך יש לנו עגמ"נ מהבע"ב [עגמת נפש מבעל הבית] שהוא לא מהטובים... הוא מדבר דברים שלא כהוגן, וזה שלא כפי רצוני וטבעי כלל". אגה"ק הרש"ב, חלק ה', אגרת א'מח).
לקראת ראש השנה תרע"ט, לאחר שנקנה ושופץ במשך כחצי שנה, עברו הרש"ב ובני ביתו למעונם החדש ברחוב בראטסקי 44 – בית גדול ומרווח, בן שתי קומות, מוקף חצר, וסמוך לאחד מרחובותיה המרכזיים של העיר רוסטוב. בקומה הראשונה התגוררו בנו הריי"ץ ובני משפחתו ובקומה העליונה התגוררו הרש"ב ורעייתו הרבנית שטערנא שרה. בקומה העליונה היה גם ה"זאל" – חדר העבודה של הרש"ב, המכונה גם חדר היחידות, ובו מקום הסתלקות הרש"ב באור לב' ניסן תר"פ. בחלקו השני של הבית התגוררו המזכירים והרב יעקב לנדא. במרתף הבית נבנה מקווה הטהרה הידוע בשיטת "בור על גבי בור".
על פי המתואר באישור המצורף, האדמור הרש"ב העניק את השטר שלפנינו במתנה לנכדתו הבכורה חנה גורארי' לרגל מעברם לדירה החדשה ברחוב בראטסקי 44, לקראת ראש השנה תרע"ט (ספטמבר 1918).
11.5X17.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. פגמים קלים.
מכתב ארוך (40 שורות) בכתב-ידו של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, חתום בחתימת יד קדשו. לנינגרד (פטרבורג), יום ד' ח"י סיון תרפ"ה [1925].
שני עמודים כתובים בכתב יד האדמו"ר הריי"ץ וחתומים בחתימת יד קדשו המלאה – "יוסף יצחק שניאורסאהן".
המכתב נשלח אל בניו של העסקן החב"די הנודע הרב משה אליעזר (רמ"א) קרמר, מייסדה ונשיאה הראשון של אגודת חסידי חב"ד (אגו"ח) בארה"ב וקנדה.
במכתבו נוקט הריי"ץ בביטויי לשון מיוחדים לתיאור דמותו של הרמ"א: "הישר באדם, רודף צדקה וחסד... אחד המיוחדים אשר בין אוהבינו המיוחדים וידידנו האמיתים... אחד מעמודי התוך, אשר אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית וקענעדע [קנדה] יצ"ו, נשען עליו", וכותב כי בזכות מעשיו הטובים שפעל בעולם יזכה שנשמתו תשהה בגן עדן במחיצתם של אדמו"רי ונשיאי חב"ד: "זכות לומדי תורתנו הקדושה אשר תמך, זכות פעולותיו הטובים אשר פעל ועשה לטובת החזקת נר מצוה ותורה אור, וזכות עבודתו והתמסרותו לטובת התאגדות החסידים ללכת בדרכי אבות קדושים, תעמוד לו אשר נשמתו תעלה בעדן גן אלוקים בעילוי אחד עילוי, מהיכל אל היכל, ומישיבה אל ישיבה, היכלי הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים... עד אשר יעמוד לגורלו לקץ הימין".
הריי"ץ ממשיך במכתבו להדריך ולהורות, לייעץ ולנחם את בניו של הרמ"א: "תנו כבוד שם ושארית טוב לידידנו היקר אביכם הנכבד ז"ל, באשר בדרכיו תלכו לילך תמיד בדרכי התורה והמצוה. דרכו הישרה אשר דרך בה יהי נר לרגלכם, ונתיבתו, ההתקשרות הנאמנה וההתמסרות החזקה ללכת בעקבי הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים... יאיר לכם לבלתי סור ממנה לעד, ובהם תחיו חיי יושר אושר ועושר. צלם דמות תבניתו הרוחני יעמוד חי לנגד עיניכם... ופעולת צדקותיו לחיים, יהי' כחותם על לבבכם, כחותם על זרועכם, להיות ימינכם פשוטה לצדקה וחסד, ולבבכם פתוחה להתענין בכל דבר הטוב ומועיל לחיזוק התורה והיהדות, ולא יכבה נרו... לעולם בביתכם. שלהבת אש דת וחיי עולם יגיה חשככם ויבקע כשחר אורכם, אור חדש יאיר עליכם וכל הנלוים לכם".
את מכתבו מסיים הריי"ץ בברכה: "ואני תפלה כי יהי חסד הוי' עליהם להתברך בברכה כפולה ומשולשת מנפש ועד בשר... ויהי דרכם ישרה ואיתן בזמני ובנצחי. והיו ברכה ושלום כאוות נפשם וידידם הדו"ש טובה והצלחתם, המברכם".
המכתב נדפס באגה"ק הריי"ץ (כרך א, אגרת רסו). תצלום המכתב ותרגומו ליידיש נדפסו בספר תולדות רמ"א קרעמער (ניו יורק, תרפ"ו 1926), עמ' 95-98.
הרב משה אליעזר קרמר נולד בעיירה קורניץ שבפלך וילנה בשנת תרכ"ד לאביו ר' יחיאל מיכל, מחסידי האדמו"ר הצמח צדק והאדמו"ר המהר"ש. בילדותו למד בקורניץ אצל חסידי חב"ד הידועים ר' זלמן קורניצר ובנו ר' זישקא, ובהיותו בן שבע עקר יחד עם משפחתו לכפר אוסטאשקובה (Ostashkov) הסמוך, בו חכרו הוריו משק ומחלבה ושם הם חיו ברווחה ובמנוחה עד סוף ימי חייהם. כבר בצעירותו ניכרו כישרונותיו הטובים ושכלו החריף, ובהגיעו לגיל בר מצוה נשלח ללמוד תורה בישיבה בעיירה איליה. במלאות לו שבע-עשרה שנים נשא לאשה את מרת רחל אלקה סטיקן, בת למשפחה חסידית ידועה מדווינסק. זמן לא רב לאחר נישואיו נאלץ להימלט מאימת הגיוס ובמשך שלוש שנים נע ונד לבדו והתחבא מפני השלטונות. גם בשעה שנפטר מחובת הגיוס והתיישב עם משפחתו בכפר סמוך לאוסטאשקובה, לא תמו צרותיו ותלאותיו, ובשנת תרנ"ה החליט להגר לארה"ב. הרמ"א התיישב בניו יורק, פתח בית חרושת לייצור מכנסיים ותוך זמן קצר החל לעשות חיל בעסקיו. למרות עסקיו הרבים, שמר הרמ"א קרמר על מסורת אבות ונהג ביראת שמים. הוא קבע עיתים לתורה והקפיד על קלה כבחמורה. כמו כן, הרבה לעסוק בענייני וצרכי הכלל, בצדקה, גמילות חסדים והכנסת אורחים. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. בקיץ תרפ"ד נתמנה לכהן כנשיאה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה. בשנים הראשונות פעלה האגודה במקום מיוחד שהוקצה לכך בתוך בית החרושת שלו.
על ייסוד האגודה ובחירתו של הרמ"א לנשיאה מסופר בספר תולדות רמ"א קרמר (ניו יורק, תרפ"ו 1926), עמ' 57: "עבודה היסטורית אמתית החל לעשות לראשונה מספר שנים לפני פטירתו. הרבי מליובאוויטש הנוכחי רבי ר' יוסף יצחק שניאורסון שלח מכתב כללי לקהילות חב"ד בארה"ב וקנדה בו קרא להם להתאגד באגודה, בכדי לחזק את רוח החסידות באמריקה. ר' משה אליעזר קרמר נבחר לנשיא הקהלות המאוחדות ומיד עם היכנסו לתפקיד שיקע עצמו בכל כוחותיו בעבודה. בזמן קצר ביותר עלה בידו לאגד את כל חסידי חב"ד הפזורים ברחבי הארץ תחת ארגון אחד, ובכך חיזק את חסידות חב"ד גם מעברו השני של הים. חלק נכבד מזמנו הקדיש למטרה חשובה זו. כל יום שהה שעה ארוכה עם מזכיר האגודה, החסיד הידוע ר' דוד שפרין, בקריאה ובמענה למכתבים הרבים שהגיעו מידי יום. מלבד זאת, פקדו את משרדו תמיד מנהלי האגודה, רבנים חשובים ובעלי-בתים נכבדים, כך שימים רבים לא היה מסוגל להתמסר לעסקיו האישיים. לא רק שתרם לאגודה סכום יפה מכיסו שלו, אלא נהג להסתובב ולאסוף כספים מאחרים, מה שבכמה מובנים קשה יותר מלתת מכספך שלך" (יידיש).
בתפקידו זה כיהן הרמ"א כשנה, עד לפטירתו ביום ו' אייר תרפ"ה. לאחר פטירתו המשיכו בניו לעסוק בתמיכה, בסיוע ובעזר למוסדות ומפעלי חב"ד בארה"ב. בנו בכורו ר' חיים שניאור זלמן (חז"ק) עלה על מקומו בנשיאות אגודת חסידי חב"ד, ויחד עם שלשת אחיו ר' אברהם דובער, ר' יצחק אריה ועו"ד ר' יקותיאל ("סעם"), נטל חלק בפעילות להצלתו ושחרורו של הריי"ץ ממאסרו ברוסיה בשנת תרפ"ז, בארגון ביקורו בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ, ובהצלתו והבאתו לארה"ב בשנת ת"ש, מוורשה הכבושה בידי הגרמנים.
[1] דף (שני עמודים כתובים). 28.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי. קרעים קטנים בקווי הקפל (עם פגיעה באחת המילים במרכז קווי הקפל). קרע חסר בשוליים (ללא פגיעה בטקסט). רישום (בעפרון) בגב.
כתב-יד, העתקת חמישה מאמרי חסידות מאת האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון אב"ד בוברויסק, נכד ה"צמח צדק" מליובאוויטש. מעתיקים שונים. [שנות התר"ס בקירוב]. בראש המאמרים נכתבה השנה; בשניים מהם נעתק המקום "באברויסק".
חמישה מאמרי חסידות שנאמרו על ידי האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון, בין השנים תרס"א-תר"ע: • מאמר לפרשת "אחרי מות", בוברויסק תרס"א (9 עמ'. ע"פ שומר הדף שבשולי הדף האחרון, נראה שהסופר לא השלים את העתקתו). • מאמר לפרשת "שמות", תרס"ז (16 עמ'). • מאמר ד"ה "מצה זו שאנו אוכלין", בוברויסק, תרס"ח (14 עמ'). • מאמר לפורים תרס"ט (15 עמ'. נראה שהסופר לא השלים את העתקתו), וקטע נוסף (2 עמ') – "ובאור ענין טומטם העולם". • מאמר ד"ה "וספרתם לכם ממחרת השבת", תר"ע (10 עמ').
ככל הידוע לנו, מלבד המאמר לפרשת שמות תרס"ז, שנדפס בספר "שמן למאור" (חלק ב', עמ', קא-קח), המאמרים שלפנינו לא נדפסו ולא ידועים ממקור אחר.
האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון (תר"ב-תרפ"ג), אב"ד בוברויסק ואדמו"ר לעדת חסידי חב"ד-קאפוסט. נולד בליובאוויטש לאביו האדמו"ר יהודה לייב (המהרי"ל) מקאפוסט (בנו השני של ה"צמח צדק") וחתן דודו רבי ישראל נח מניעז'ין (בנו הרביעי של ה"צמח צדק"). זכה להסתופף בצעירותו אצל סבו ה"צמח צדק" ולשמוע מפיו מאמרי חסידות. בשנת תרל"ב התמנה לרב עדת החסידים בבוברויסק, בתמיכת דודו האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, ולאחר הסתלקותו בשנת תר"ס של אחיו שלמה שניאור זלמן, בעל ה"מגן אבות", התמנה לאדמו"ר בעירו בוברויסק (לצד אחיו רבי שלום דובער מרציצה). בשנת תרס"א ייסד את ישיבת "קיבוץ בוברויסק", מהישיבות החשובות ברוסיה, בה למדו בין היתר הרב שלמה יוסף זוין, הרב ניסן טלושקין, הרב משה דון יחיא, ועשרות רבנים בולטים נוספים. באסיפת הרבנים הידועה בפטרבורג בשנת תר"ע, החזיק בעמדה מנוגדת לזו של בן-דודו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, וצידד בעמדה האומרת שרבני הקהילות ברוסיה נדרשים לרכוש השכלה מינימלית ולדעת קרוא וכתוב בשפה הרוסית. בשנת תרע"ב עקב חילוקי דעות קשים עם הרש"ב על השליטה ב"כולל חב"ד", הקים רבי שמריה נח את "כולל חב"ד המיוחד", בראשו עמד הרב חיים אליעזר ביחובסקי. עם הסתלקותו בט"ו טבת תרפ"ג, נפסקה שלשלת חב"ד-קאפוסט, ומכאן ואילך נותרה חסידות חב"ד-ליובאוויטש לבדה. ליקוט מתורתו נדפס בספר "שמן למאור", שני כרכים (תל אביב, תשכ"ד, תשכ"ז).
66 עמ' כתובים (דפים נפרדים; אינם כרוכים). 22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים ובלאי קל.
קונטרס כ"ף מרחשון - תשנ"ב, שניתן מאת האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, בצרוף דולר לצדקה. הוצאת קה"ת, ברוקלין ני-יורק, תשנ"ב [1991]. "שנת הצדי"ק לכ"ק אדמו"ר שליט"א".
רישום על גבי עטיפת הקונטרס: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א"; רישום בשולי שטר הדולר: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".
בליל כ' חשון תשנ"ב, לרגל יום הולדתו של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב, חילק הרבי לאחר תפילת ערבית את הקונטרס שלפנינו. אל הקונטרס, בו נדפס מאמר ד"ה "ויהיו חיי שרה" תש"ל, צירף הרבי דולר לצדקה. בפתח דבר מאת המערכת נכתב: "לקראת כ"ף מרחשון הבעל"ט, יום הולדת את כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע – הננו מוציאים לאור את המאמר ד"ה ויהיו חיי שרה גו', שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות דשבת פ' חיי שרה ה'תש"ל".
מעמד החלוקה
בקובץ לחיזוק ההתקשרות - כט (עמ' 57-58) מסופר על מעמד חלוקת הקונטרס שלפנינו: "לאחר תפילת שחרית... הודיע כ"ק אדמו"ר שהלילה יחלק את 'קונטרס כ"ף חשון' שיודפס היום מחדש בכריכה מהודרת... הקהל שציפה בדריכות לקבלת הקונטרס, הסתדר בתור ארוך מקצה ביהמ"ד לקצהו השני, ובחמש דקות לשבע החל הרבי את החלוקה כשעומד על פתח היכל קדשו, נשען ע"ג הסטענדער [על גבי העמוד], ומביט בפני כאו"א [כל אחד ואחד] תוך מסירת הקונטרס. התור עבר מפתחו האחד של ג"ע [גן עדן] התחתון לפתחו השני... הקונטרס מכורך בנייר עבה לבן, שעליו באותיות כחולות בולטות – 'קונטרס כ"ף חשון'. בתוך הקונטרס מצורף דולר לשליחות לצדקה. לכמה מהעוברים אמר 'ברכה והצלחה' ולכמה 'בשו"ט [בשורות טובות]'... בסיום החלוקה, בשעה תשע-וארבעים לקח בידו ב' קונטרסים ונכנס פנימה להיכל קדשו.
היה זה מראה מלבב מאד, לראות בתום החלוקה, את הזאל [האולם] הצפוף מעשרות אנ"ש ותמימים, כולם רכונים על דפי המאמר הפתוח, שזה עתה קיבלו מידיו הקדושות של אדמו"ר. נוגעים הם בזהירות ובהדרת כבוד, לומדים בשקידה, ומתפלפלים בדרגות דקות באור שלפני הצמצום".
לפנינו הקונטרס והדולר שניתנו מידיו הקדושות של הרבי במעמד החלוקה של ליל כ' חשון תשנ"ב.
קונטרס: 9 עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב. הדולר במצב טוב.
קונטרס כ"ף מרחשון – תשנ"ב, שניתן מאת האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, בצרוף דולר לצדקה. הוצאת קה"ת, ברוקלין ני-יורק, תשנ"ב [1991]. "שנת הצדי"ק לכ"ק אדמו"ר שליט"א".
רישום על גבי עטיפת הקונטרס: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א"; רישום בשולי שטר הדולר: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".
בליל כ' חשון תשנ"ב, לרגל יום הולדתו של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב, חילק הרבי לאחר תפילת ערבית את הקונטרס שלפנינו. אל הקונטרס, בו נדפס מאמר ד"ה "ויהיו חיי שרה", צירף הרבי דולר לצדקה. בפתח דבר מאת המערכת נכתב: "לקראת כ"ף מרחשון הבעל"ט, יום הולדת את כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע – הננו מוציאים לאור את המאמר ד"ה ויהיו חיי שרה גו', שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות דשבת פ' חיי שרה ה'תש"ל".
מעמד החלוקה
בקובץ לחיזוק ההתקשרות – כט (עמ' 57-58) מסופר על מעמד חלוקת הקונטרס שלפנינו: "לאחר תפילת שחרית... הודיע כ"ק אדמו"ר שהלילה יחלק את 'קונטרס כ"ף חשון' שיודפס היום מחדש בכריכה מהודרת... הקהל שציפה בדריכות לקבלת הקונטרס, הסתדר בתור ארוך מקצה ביהמ"ד לקצהו השני, ובחמש דקות לשבע החל הרבי את החלוקה כשעומד על פתח היכל קדשו, נשען ע"ג הסטענדער [על גבי העמוד], ומביט בפני כאו"א [כל אחד ואחד] תוך מסירת הקונטרס. התור עבר מפתחו האחד של ג"ע [גן עדן] התחתון לפתחו השני... הקונטרס מכורך בנייר עבה לבן, שעליו באותיות כחולות בולטות – 'קונטרס כ"ף חשון'. בתוך הקונטרס מצורף דולר לשליחות לצדקה. לכמה מהעוברים אמר 'ברכה והצלחה' ולכמה 'בשו"ט [בשורות טובות]'... בסיום החלוקה, בשעה תשע-וארבעים לקח בידו ב' קונטרסים ונכנס פנימה להיכל קדשו.
היה זה מראה מלבב מאד, לראות בתום החלוקה, את הזאל [האולם] הצפוף מעשרות אנ"ש ותמימים, כולם רכונים על דפי המאמר הפתוח, שזה עתה קיבלו מידיו הקדושות של אדמו"ר. נוגעים הם בזהירות ובהדרת כבוד, לומדים בשקידה, ומתפלפלים בדרגות דקות באור שלפני הצמצום".
לפנינו הקונטרס והדולר שניתנו מידיו הקדושות של הרבי במעמד החלוקה של ליל כ' חשון תשנ"ב.
קונטרס: 9 עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב. הדולר במצב טוב.
קונטרס חג הגאולה יב-יג תמוז, תרפ"ח, שניתן מאת האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, בצרוף דולר לצדקה. הוצאת קה"ת, ברוקלין ני-יורק, תש"נ [1991]. "מאתיים שנה להולדת כ"ק אדמו"ר הצ"צ; ארבעים שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א".
רישום על גבי עטיפת הקונטרס: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א"; רישום בשולי שטר הדולר: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".
במוצאי יום ראשון אור לט' תמוז תש"נ, לאחר ששב הרבי מציון חותנו הריי"ץ ובתום תפילת ערבית, חילק הרבי את הקונטרס שלפנינו. בקונטרס נדפסו אגרת ומאמר חסידות ששלח הריי"ץ לרגל חג הגאולה הראשון יב-יג תמוז תרפ"ח, שנה לאחר שחרורו ממאסרו ברוסיה הסובייטית, ובסופו חמישה מכתבים נוספים של הריי"ץ משנת תרפ"ח. אל הקונטרס צירף הרבי דולר לצדקה.
מעמד החלוקה
בקובץ לחיזוק ההתקשרות - כט (עמ' 38-39) מסופר על מעמד חלוקת הקונטרס שלפנינו: "הדפיסו אלפי עותקים של 'קונטרס חג הגאולה י"ב י"ג תמוז תרפ"ח' במהדורה חדשה ומהודרת, ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר, ובהוספת כמה מכתבים מתרפ"ח.
כ"ק אדמו"ר חזר מהאוהל בשעה רבע-לעשר לערך, ואחר כמה דקות נכנסת לזאל הגדול לתפילות מנחה ומעריב. בינתיים נודע שאחר תפילת מעריב יחלק כ"ק אדמו"ר את הקונטרס החדש שהדפיסו, ולשם כך הגיע קהל גדול יותר... בסיום תפילת ערבית, ירד כ"ק אדמו"ר למקום 'החלוקות' שליד הבימה שלו, והחל בחלוקת הקונטרס כשמצורף בתוכו שטר של דולר לצדקה... סך הכל חילק כ"ק אדמו"ר כשלושת-אלפים וחמש-מאות קונטרסים בצירוף שטר של דולר. החלוקה הסתיימה בשעה אחת עשרה ארבעים".
לפנינו הקונטרס והדולר שניתנו מידיו הקדושות של הרבי במעמד החלוקה של אור לט' תמוז תש"נ.
קונטרס: 16 עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב מאוד. הדולר במצב טוב.
שטר של 50 דולר שהתקבל מהאדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט):
"מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א – קאפעליע Research on the members of the Mittler Rebbe. עפ"י עצת הרבי לפרסם את זה, פירסמתי את זה בכפר חב"ד גיליון 598" (גליון "כפר חב"ד" הנ"ל, ובו הכתבה האמורה מאת הרב דויטש, מצורף לשטר שלפנינו).
מקהלת חסידי האדמו"ר האמצעי (ה"קאפעליע")
בשנת תקע"ד נוסדה בחצרו של האדמו"ר האמצעי "קאפעליע" – מקהלה ותזמורת של אברכים, שהלחינו ניגונים עמוקים ומעוררים ושרו אותם בפני האדמו"ר וחסידיו בהתוועדויות ובאירועים מיוחדים. האדמו"ר האמצעי היה מעורב בעצמו בניהול המקהלה ונתן הוראות והנחיות שונות בנוגע לתפקודה. על חברי המקהלה נמנו, בין היתר, ר' ניסן בוסלבר, ר' פנחס זשעבינער, ר' וועלוול הכהן כ"ץ, ר' פייבא ז'בנר, ר' ירוחם בליינדמן, ואחרים. היא פעלה במשך למעלה מעשר שנים, אך התפרקה לאחר הסתלקותו של האדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח.
בספרו "הניגון והריקוד בחסידות" מתאר חוקר המוסיקה החסידית מאיר שמעון גשורי את מקהלת האדמו"ר האמצעי: "למפעלים השונים שקמו ביזמתו, נתוסף עוד מפעל מוסיקלי-תרבותי חשוב ורב-ערך ב'להקת נוגנים' (קאפעלע בלע"ז)... מוסד זה הסתעף והיה לשלושה תאים: א) מקהלת שרים לזמרה, ב) תזמורת בכלי נגון, ג) מכון לחבור נגונים... במקהלה השתתפו צעירים בחורים ואברכים מתלמידי ישיבת הרבי, מוכשרים ומחוננים בקולות נעימים, חדורים רגשי התלהבות, ובכל הזדמנות פצחו ברינה, גם ביומי דפגרי, וגם כשהרבי פתח למסור דרוש חסידי, וגם בסיומו... המקהלה היתה לשם דבר בטפולה השיטתי במוסיקה, ויצא לה שם בכל רחבי תנועת חב"ד, ונגוניה נפוצו בכל מקום... מספר מסויים ממשוררי המקהלה השתלמו והפכו לחזנים בעלי שם. ניסן בלזר (ספיבק), החזן הידוע מברדיצ'וב, היה תלמידו של דודו ניסן בוסלבר, חזן מפורסם בדורו, שהיה חניך המקהלה הזאת... התזמורת היתה מנגנת בכלים שונים... כמה מכלי הנגינה נשתמרו בבית הרבי בליובויץ עד הזמן האחרון, בהם טסים גדולים שדפקו זה בזה והוציאו צלצול נעים... רובם של הנגונים חוברו במכון הנגינה ומנהליו חוננו בכשרון מיוחד לחבור נגונים, והרבי הכריע דעתו עליהם, לחיוב או לשלילה" (שם, עמ' 212 ואילך; מצוטט בחלקו במחקרו של הרב דויטש בשבועון "כפר חב"ד" המצורף).
מצב טוב.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א בעד הוצאת הכנסת אורחים שבועות תש"נ [1990]".
מצורף אישור חתום: "בעת שהתגוררתי בקראון הייטס שהו אצלי אורחים רבים בסעודות שבת ויום טוב. הרבי שידע על כך שלח לי שטר זה של חמישים דולר – השתתפות בהוצאות. קיבלתי את השטר מהרב בנימין קליין [מזכיר הרבי] מספר ימים קודם חג השבועות 1990".
מצב טוב. קרעים ובלאי קל בשוליים.
בשולי השטרות מופיע הכיתוב (בעט): "כ"ב שבט תשנ"א".
על מעמד החלוקה בכ"ב שבט תשנ"א מסופר בקובץ "הרבנית", שנדפס מטעם "ועד תלמידי התמימים העולמי" (ברוקלין, תקע"ג): "בכ' שבט נסתיימה כתיבת ס"ת לע"נ הרבנית בבית חב"ד בקונטיקט. כנהוג, קראו בס"ת ב770 קודם החגיגה בבית חב"ד, ובקריה"ת בשחרית עלה הרבי 'שלישי' בס"ת זה. כשהוכנס הס"ת להיכל עודד הרבי בידו את שירת 'שישו ושמחו'. בערב כ"ב שבט נסע הרבי לביתו והתפלל שם את תפילת מעריב. בלילה זה נערך ב700 סיום הש"ס ע"י השלוחים לע"נ הרבנית. ביום רביעי כ"ב שבט נסע הרבי ל'אהל' בצהריים. אחר מעריב חילק ב' שטרות לצדקה לכאו"א מהנוכחים במשך כחצי שעה..." (שם, עמ' 122-123).
מצב טוב.
מצורף אישור חתום: "חמשת מטבעות דַיים אלו קיבלתי מידיו של הרבי בשנות ה-70 לתתם לצדקה. המרתי את חמשתם ונתתי אחרים במקומם [לצדקה]".
מצב טוב.