ספר בני יששכר, מאמרי חסידות וקבלה על מועדי וחודשי השנה, חלק ראשון, על שבת ועל החודשים ניסן-אלול, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב. זולקווא, תר"י 1850. מהדורה ראשונה.
לפנינו חלק א' בלבד, על חודשים ניסן-אלול, ובראשו "מאמרי השבתות". חלק ב', ובו מאמרים לחדשים תשרי-אדר, נדפס בנפרד בלבוב באותה השנה ואינו נמצא לפנינו (במפעל הביבליוגרפיה נכתב כי מאחר ואותיות הדפוס שונות בחלק ב', ומכיוון שישנו עמוד ריק בסוף חלק א', ניתן לשער כי חלק ב' נדפס בנפרד).
מסופר על המחבר שהיה מרגיש קדושה והתעלות מיוחדת בימי החנוכה, ופעם כשרצה לשאול את רבו המובהק, "החוזה מלובלין", על פשר הדבר, טרם שהספיק לשאול השיב לו רבו: משבטו של יששכר אתה, ובגלגולך הקדום היית מבית דינם של החשמונאים, לפיכך אתה מרגיש תוספת קדושה בחנוכה. על שם כך קרא את ספרו בשם "בני יששכר". מסופר על ה"דברי חיים" מצאנז, שפעם בראש השנה, לפני תקיעת שופר, הסתגר בחדרו במשך כמה שעות עם הספר "בני יששכר", ולמד בו בדבקות גדולה כהכנה לתקיעת השופר (הקדמת הספר יודעי בינה, מאת רבי אלעזר צבי שפירא, בנו של ה"בני יששכר"; בית שלמה, מהדו' ניו-יורק תשס"ה, עמ' טו; ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, עמ' 457).
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד החוזה מלובלין. היה גם תלמידם של הרב מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, וכן ברבנות העיר מונקאטש, אך נודע בעיקר על שם רבנותו בעיר דינוב, בה הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
[1], כד; ו, ט-טז, ז-ח, יז-עב דף. דפים ז-ח מספירת הדפים השניה נכרכו שלא במקומם. ללא החלק השני על חדשים תשרי-אדר. 23 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמים כהים. סימני עש קשים במרבית הדפים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. מספר דפים מנותקים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 91.