מכירה 82 - חלק ב' - ספרים ומכתבי רבנים מאוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק במשך חמישים שנה
- (-) Remove ספרי filter ספרי
- (-) Remove librari filter librari
- הרב (10) Apply הרב filter
- חסידות (10) Apply חסידות filter
- לנדא (10) Apply לנדא filter
- מספריית (10) Apply מספריית filter
- book (10) Apply book filter
- landau (10) Apply landau filter
- rabbi (10) Apply rabbi filter
- חב (6) Apply חב filter
- חבד (6) Apply חבד filter
- חב"ד (6) Apply חב"ד filter
- chabad (6) Apply chabad filter
- fron (6) Apply fron filter
- chassid (4) Apply chassid filter
- from (4) Apply from filter
כרוך עם שני ספרים נוספים:
• ספר בן פורת יוסף, דרושים על ספר בראשית, ע"פ פשט רמז דרוש סוד, עם שו"ת בסופו, מאת רבי יעקב יוסף הכהן כ"ץ אב"ד פולנאה. לבוב, תרכ"ו 1866.
• ספר לקוטי יקרים, לקוטים מרבי ישראל בעש"ט, המגיד ממזריטש, רבי מנחם מנדל מפרמישלן ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. לבוב, תרכ"ה 1864.
ספר אור הגנוז זכה בהדפסתו להסכמותיהם הנלהבות של גדולי צדיקי החסידות. מופיעה בו הסכמתו היחידה של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מליובאוויטש בעל ה"צמח צדק", וכן מופיעות בו הסכמות רבי מרדכי מטשרנוביל ובניו הקדושים: רבי אהרן מטשרנוביל, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנא, הסכמת אחיינו - רבי יצחק יעקב מאקארוב, וכן הסכמותיהם של רבי חיים מצאנז ורבי יצחק מאיר מגור בעל "חידושי הרי"מ".
בהסכמת רבי מרדכי מטשרנוביל ("המגיד מטשרנוביל") נכתב על הסגולה והשמירה שיש בהחזקת הספר שלפנינו: "ויקנה כל אחד לעצמו הספר הקדוש הזה לזכות ולשמירה מעולה לו ולזרעו לדורותם". בניו הקדושים - רבי אהרן מטשרנוביל, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנא - המסכימים אף הם על הספר, חוזרים בהסכמותיהם על עניין הסגולה לשמירה שכתב אביהם, וכותבים: "והנה נאמן עלינו דברי אאמו"ר ז"ל הק' זיע"א אשר ספרי קודש הללו יהיו לשמירה לכל מי שיקנה אותם..."; "...נאמנים עלי דברי אבא מרן קדישא כבוד אדמו"ר זצוקללה"ה, כאשר המה בכתובים... כי הספרי קודש ההמה יהיו לשמירה לכל מי שיקנה אותם לו ולזרעו לדורותם". גם בהקדמת המו"ל, נכד המחבר, נכתב כי "צדיקי הדור כתבו שהחבור הלז הוא שמירה וברכה בבית...".
מחבר הספר, רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי (נפטר תקס"ז, אנצ' לחסידות ב', עמ' לג-לד), תלמיד המגיד ממזריטש. לפי מקור אחד היה קודם לכן מתלמידי הגר"א מווילנא. לפי המסופר, היה מארבעת התלמידים שהיו עם המגיד בעת פטירתו (יחד עם רבי אברהם המלאך, בעל התניא ורבי זושא מאניפולי), וברגעים האחרונים לפני פטירתו אמר עליו המגיד: "גם אתה תהיה במחיצתי - כי שפתי כהן ישמרו דעת, ואני מעולם הדעת...". היה מהשניים שאליהם פנה רבי שניאור זלמן מלאדי כדי שיעניקו הסכמות על ספר ה"תניא" (השני היה חברו רבי זושא מאניפולי).
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
שלושה ספרים בכרך אחד. אור הגנוז: [1], יב; פד; לג דף. בן פורת יוסף: קו דף. לקוטי יקרים: [32] דף. חסרים [4] דפים באמצע ([14]-[17]). 25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים (בחלקם קרעים חסרים), עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. חותמות. רישום בכתב-יד. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש.
סטפנסקי חסידות, מס' 21.
המחבר, המקובל האלוקי הרה"ק רבי משה שהם אב"ד דאלינא (נפטר בשנת תק"פ) היה מצעירי תלמידי ה"בעל שם טוב" הקדוש, ואף מביא בספרו "דברי משה" מדברי תורתו. בשנת תקמ"ו התמנה לאב"ד בדאלינא על פי השתדלותו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק. ה"אוהב ישראל" מאפטא כותב עליו בהסכמתו: "ידעתי את האיש משה כי גדול הן בנגלה הן בנסתר, ומעולם לא מש מתוך אהל של תורה". ה"דברי חיים" מצאנז כותב עליו: "איש אלוקים נורא הוא". בנוסף לספרו זה, חיבר את ספרו "דברי משה" על התורה (מז'יבוז' תקע"ח), ואת ספרו "אמרי שהם" (קולומיה תר"מ) על מסכתות כתובות, קדושין ובבא מציעא.
החזקת ספריו בבית נחשבת כשמירה, על-פי הסכמתו של הרה"ק רבי יהודה צבי שטעג אב"ד סקאליא, על ספרו "אמרי שהם", בה נכתב: "ומצוה גדולה שיהא הספר הזה בבית ישראל, כי היא שמירה גדולה בבית, כי הוא מתלמודי[!] הבעש"ט ז"ל".
המו"ל של הספר היה מחסידי סדיגורה, ולפיכך מובן מדוע בראש הספר מופיעה הסכמת רבו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה, לצד הסכמות אחיו לבית אדמו"רי רוז'ין. יחד עם זאת, לא נמנע המו"ל לקחת הסכמה גם מה"דברי חיים" מצאנז, שכידוע, נלחם מלחמת חורמה בחסידי סדיגורה משנת תרכ"ט ואילך (ה"דברי חיים" כותב על המו"ל: "הראה לפני ידידי הרבני מו' שמשון שלמה נ"י ממחוז מארמארש..."). גם ברשימות ה"פרענומיראנטין" [=המנויים לספר ששילמו מראש על ההדפסה] מופיעים שמות ערים ועיירות שהשתייכו לשני ה"מעוזים" - סדיגורה וצאנז.
בחמשת עמודי רשימות המנויים שבתחילת הספר, ניתן למצוא פרטי מידע על אישים ועל מקומות חשובים בתולדות החסידות בגליציה.
חותמת רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[5], פג, פג-קמט דף. 27 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים (בחלק מהדפים כתמים רבים). סימני עש בשוליים הפנימיים של חלק מהדפים. קרע קטן בדף האחרון, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש.
סטפנסקי חסידות, מס' 594.
• ספר יסוד יוסף, מוסר על פי הקבלה, מאת המקובל רבי יוסף יוסקה אב"ד דובנא. ז'יטומיר, [תרכ"ז] 1867. מהדורה שניה.
• ספר שארית ישראל, מאמרי חסידות על המועדים ופרשיות התורה, ועניינים שונים בעבודת ה' וביסודות החסידות, מאת האדמו"ר רבי ישראל דוב בער מווילעדניק. ז'יטומיר, [תרכ"ז] 1867. מהדורה שניה. סטפנסקי חסידות, מס' 545.
ספר "יסוד יוסף" נדפס לראשונה בשקלוב בשנת תקמ"ה. במהדורה שלפנינו נדפסה לראשונה הסכמתו של האדמו"ר הרה"ק רבי אהרן מטשרנוביל. בהסכמתו הוא כותב בין היתר: "נהירנא אשר יסוד יוסף הזה לא זז משולחן הטהור של אבי אדמו"ר האיש אלקים ק'[דוש] זי"ע [רבי מרדכי מטשרנוביל]... אני מבקש שיקנה כל או"א הספר הק' הלזה בכסף מלא ויעיין בו בדבריו הק' כ"א כפי יכלתו, ותבא עליהם ברכה נוספת להטיבם ברו"ג בבחומ"ז [=ברוחניות וגשמיות בבני חיי מזוני] רוויחא אכי"ר".
בדפי הספר "שארית ישראל" חותמות של האדמו"ר רבי "פנחס ראבינאוויטש" מקנטיקוזבה.
אל שני הספרים מצורפת פיסת נייר ועליה הקדשה בכתב-ידו של רבי אברהם יחזקאל ארלוזורוב אב"ד חרקוב, מחשובי רבני חב"ד, אל רבי יחיאל שפירא: "מזכרת אהבה למחמד נפשי ידידי הג' השלם מ' יחיאל שפירא נ"י, ממני מוקירו ומכבדו אברהם יחזקאל ארלאזראוו". על פיסת הנייר חותמת רבי יעקב לנדא.
האדמו"ר רבי פנחס רבינוביץ מקנטיקוזבה שבפלך חרסון (תרכ"א-תרפ"ו), ממלא מקום אביו רבי יצחק יואל האדמו"ר מליניץ. מתואר כ"גאון עצום בנגליות התורה". חיבורו "עבודת יצחק" על התורה נשאר בכתב יד. מבניו: רבי יעקב ישראל האדמו"ר מחרסון ורבי מנחם נחום רבינוביץ אב"ד חיפה. בין חתניו: האדמו"רים רבי משה מסטולין ורבי יצחק מסקווירא. (ראה אודותיו: אנצ' לחסידות, ג', עמ' תקלט).
הגאון רבי אברהם יחזקאל ארלוזורוב (נפטר תר"ס), מגדולי רבני רוסיה בדורו, ומחשובי חסידי חב"ד. היה חסיד מקושר לאדמו"רי חב"ד - ליובאוויטש וקאפוסט. כיהן ברבנות בחרקוב, החל מאמצע שנות התר"ל בערך, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי רבני התקופה: רבי יצחק אלחנן, רבי דוד מקרלין ועוד. קשר מיוחד היה לו עם הגאון רבי משה נחום ירושלימסקי, שמביא בספריו מספר תשובות ממנו. הרב ארלוזורוב השאיר אחריו כתבי-יד רבים, שו"ת וכתבים בעניינים שונים. חידושי תורתו לא נדפסו, מלבד מעט תשובות שנדפסו בספרי רבני דורו ובקבצים שונים.
בשני הספרים חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
ספר יסוד יוסף: [1], עד, [1] דף. הדף האחרון (ובו "לוח הטעות") לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה. ספר שארית ישראל: [4], נא דף. חסר הדף האחרון (נמצא בחלק מהעותקים בלבד). דפים [3]-[4] (בהם הקדמת המו"ל) לא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה. 20 ס"מ. ספר יסוד יוסף במצב טוב: כתמים. קרעים וסימני עש בדף השער ובדף שאחריו, עם פגיעה בטקסט ובמסגרת השער. קרעים קלים וסימני עש בדפים נוספים. ספר שארית ישראל במצב בינוני-טוב: כתמים, בהם כתמים כהים וקשים במספר דפים. קרע חסר קטן בשולי דף השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער. סימני עש, עם פגיעה קלה בטקסט. רישומים בכתב-יד. כריכה ישנה.
האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא כותב בהסכמתו אודות החיבור "אור הישר" הנדפס בתוך הסידור: "שהוא מלא מוסר ויראת שמים, כמו ששמעתי מאאמו"ר הגאון הק' זצללה"ה זי"ע ועכ"י [השר שלום מבעלזא] שאמר: אם כי אין דרכו לתת הסכמה לדפוס, מכל מקום באם אחד ירצה להדפיס סידור אור הישר, היה נותן לו הסכמה, כי תחילת כניסתו ליראת שמים היה על ידי סידור הזה... כן תורף דברי קדשו... וכל מי שיראה ס' קדוש כזה מב' עמודי העולם [הרמ"ק ומהר"ם פאפירש], וגם מכתבי מה שכתבתי בשם אבי הקדוש יכניס בטח ברכה לביתו".
האדמו"ר ה"אמרי יוסף" מספינקא כותב בהסכמתו: "אבקש מאת כל אנשי שלומנו... להכניס ברכה בתוך ביתם ליקח הסידור הקדוש הנ"ל, וזכות המחברים הקדושים יגן עליהם שיתברכו ממעון הברכות בבני חיי ומזונא רויחא". גם יתר האדמו"רים המסכימים, בהם רבי ברוך מויז'ניץ, רבי שלמה מסאסוב ועוד, כותבים בהסכמותיהם שבהכנסת הסידור לבית מכניסים ברכה והצלחה ושמירה עליונה. האדמו"ר רבי אורי מסאמבור כותב: "מי שיקח את הסידור הקדוש יתברך בבני חיי ומזוני רויחא ויהיה לו לשמירה בביתו".
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[8], כד; תלב; ח דף. חסרים 51 דפים של ספירת הדפים האחרונה, בה נדפס "דרך החיים" (הלכות תפלה מאת הרב מליסא). 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים במספר דפים, חלקם משוקמים בהדבקות נייר ובנייר דבק. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. כריכה חדשה, עם סימני עש קלים.
פריט 397 ספר אמרי בינה - קאפוסט, תקפ"א - מהדורה ראשונה - העותק של רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ
הספר אמרי בינה הוא החיבור העמוק ביותר מהספרים שחיבר והדפיס האדמו"ר האמצעי. הוא עוסק ברובו בביאור המושגים "יחודא עילאה" ו"יחודא תתאה", ומיוסד על תורת אביו, בעל התניא. הספר מחולק לארבעה מדורים: פתח השער, שער קריאת שמע, שער הציצית ושער התפילין.
האדמו"ר האמצעי הדפיס בחייו עשרה חיבורים, ואמר שכל אחד מהם מיועד לסוג שונה של אנשים. על הספר "אמרי בינה" אמר שאותו הוא מייעד למעמיקים ביותר, ופעם אף אמר שייעד אותו לתלמידו רבי יקותיאל ליעפלער. האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש סיפר שפעם התקשה בהבנתם של פרקים לב ולז שבספר, ונכנס לשאול את אביו האדמו"ר ה"צמח צדק" את פירושם, והשיב לו אביו שישאל את ר' יקותיאל (האדמו"ר הריי"ץ, לימוד החסידות, עמ' 30).
מסופר על האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז שהיה מעיין בכל לילה לפני קריאת שמע שעל המיטה בספר "אמרי בינה" של האדמו"ר האמצעי (שלשת הרואים, ברוקלין תשס"ד, עמ' שכ). ה"דברי חיים" אף מביא מדבריו בספרו "דברי חיים" על התורה בפרשת ויקהל (כח/2): "מבואר בספרים וביותר ביאור בספר אמרי בינה בכוונת יחודא עילאה דשמע".
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש - רבי דוב בער שניאוריו (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי - בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת בריחתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיר ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
בדף המגן הקדמי, ובדף השער, רישום בעלות וחותמות של רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ - אביו של רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק.
רישומים בעט בדף המגן הקדמי ובדף השער - ציטוטים של קטעים מגוף הספר.
[2], כא; נו, [1], נה-קמ דף. 21.5 ס"מ. מצב בינוני, חלק מהדפים במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש רבים, בדף השער ובמקומות נוספים סימני עש קשים, עם פגיעות בטקסט. דף השער מנותק. חותמת ורישום צנזורה. כריכה פגומה ומנותקת חלקית, עם סימני עש קשים.
נוסח הסידור, ההלכות ושני מאמרי חסידות (המאמרים: "הקול קול יעקב" ו"הערה לתיקון חצות") נכתבו ונערכו ע"י האדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים. מאמרי החסידות האחרים (בפירוש התפלה), נאמרו על ידי האדמו"ר הזקן ונכתבו ע"י בנו רבי דוב בער שניאוריו, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש (נדפסו לראשונה בקאפוסט תקע"ו). סידורים אלו מכונים בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים]. המהדורה שלפנינו כוללת את מאמרי דא"ח הנוספים שנדפסו לראשונה במהדורת ברדיטשוב תקע"ח, ולא נדפסו במהדורה הראשונה בקאפוסט תקע"ו.
במהדורה זו נוקדו השמות הקדושים בפסוקי דזמרה ובמקומות נוספים, בניקוד ע"פ הקבלה. רבי אברהם דוד לאוואט מעיד כי האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, מתח בקורת על המדפיסים אשר "שינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן, באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה, וגם לנערים" (שער הכולל, ו, אות ט).
בדפי המגן הקדמיים של שני הכרכים חתימות הרב "משה לנדא" אב"ד בני-ברק.
שני כרכים. כרך ראשון (תפלות החול): [2], קנד דף. שוליים רחבים. 27 ס"מ. כרך שני (תפלות שבת ומועדים): סב; צד דף. 24.5 ס"מ. כרך ראשון במצב טוב-בינוני, כרך שני במצב בינוני. כתמים (בחלק מהדפים בכרך השני כתמים כהים). בלאי. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים. רישומים בכתב-יד. כריכות ישנות, עם פגמים.
שני שערים, השער הראשון בנוסח קצר והשני מפורט יותר. שוליים רחבים.
בשנת תקע"ו הדפיס האדמו"ר האמצעי בקאפוסט את "סדר תפלות מכל השנה", ובו "פירוש המלות" של סידור התפלה על פי קבלה וחסידות, שנאמרו על ידי אביו האדמו"ר הזקן "בעל התניא" בלילות שבת, ואשר נכתבו על ידו. ביאורי האדמו"ר הזקן נאמרו בתמצות ובקיצור, על חלקים גדולים של הסידור, אך לא על כולו. וכפי שנכתב בשער השני של הספר שלפנינו: "יען כי אז הובאו פירושן ובאורן בכתובים קצרים, הנה לעת זקנתו של מרן אדמו"ר מרנא דובער הנ"ל, הוסיף אומץ וכח... למשוך בקסת שנית ידו לבאר פירושן של הדברים שנאמרו מכבר...". מסיבה זו נקרא הספר שלפנינו בשם "מהדורה בתרא", משום שהוא פירוש והרחבה לביאורים שנדפסו בקצרה בסידור בקאפוסט, שהיה מעין "מהדורה קמא". רוב הספר שלפנינו הוא אכן פירוש והרחבה של מה שנדפס בעבר בקצרה, אך חלק מהספר הוא פירוש חדש על אותם חלקים שהאדמו"ר הזקן לא הספיק לבארם, והם מחידושי בנו המחבר (פרקים קכח-קלז; קנב-קסו).
רבני ויטבסק מעידים בהסכמתם: "כי כבוד קדשו נ"ע [=האדמו"ר המחבר] חבב מאוד קונטרסים אלו, והרבה בשבחן, כאשר שמעתי בעצמי מפיו הקדוש בעוד זרחה לנו שמשו".
[2], קיד דף. 29.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. סימני עש קלים. הדבקת נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של דף השער. חותמות ורישומים בכתב-יד. הגהות בכתב-יד (חלקן בעיפרון). שפשופים ופגמים קלים בכריכה.
סטפנסקי חסידות, מס' 474.
שני חלקים בכרך אחד, שער נפרד לכל חלק.
חותמות רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד בני ברק.
148; 138 עמ'. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. מספר קרעים בשוליים, משוקמים. סימני עש בדפים האחרונים (שיקום בדף האחרון). אחד הדפים נותק והודבק מחדש עם נייר שקוף. חותמות. כריכה ישנה, עם בלאי בפינות ובשולי השדרה.
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון על אורח חיים ויורה דעה. חלק שני על אבן העזר וחושן משפט (החלק הראשון נדפס בדפוס פין, רוזנקרנץ ושריפטזצר; והחלק השני בדפוס ראם).
בסוף חלק שני נדפסו שני דפי "לקוטים" בעניינים שונים [דפים סט-ע]. בדף סט/2 (בקטע המתחיל "עיטוף") מביא ה"צמח צדק" הוכחות מפסוקים בנ"ך שהמילה "עיטוף" אין פירושה עטיפת כל הגוף דווקא, אלא היא כוללת גם עטיפת חלק מהגוף. ה"צמח צדק" מתייחס שם לדברי הגר"א בנדון ומקשה על דבריו. לפנינו מודפס הנוסח: "ואינה תשובה". העותק שלפנינו הוא מן העותקים הנדירים שבהם מופיע נוסח זה, על דף שנדפס בשנית ונכרך לאחר ההדפסה במקום הדף המקורי. ברוב העותקים מופיע הדף המקורי שבו הופיע משפט אחר: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". על משמעות הדבר התפתח פולמוס חריף. הרבי מליובאוויטש באחת מאגרותיו (אגרות קודש, ח, עמ' רלח) כותב על כך: "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר... אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל)... השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום 'ואינה תשובה' הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר, וכשהגיעו הטופסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצמח צדק..." (ראה בהרחבה בין היתר: הרב יהושע מונדשיין, עתון "מקור ראשון", מוסף "שבת", ב' אדר א' תשס"ח, עמ' 21-23; הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, עמ' קכא-קכב; פרופסור שמואל גליק, אשנב לספרות השו"ת, עמ' 277-278; הרב דוד קמנצקי, ישורון, כ, עמ' תשצ-תשצג; זלמן רודרמן, הכתב יד הכריע: ואינה תשובה, אתר "שטורעם. נט", י"ב טבת תשס"ח; ומקומות נוספים. הפולמוס נערך גם בפורומים ובמות שונות באינטרנט).
מרבית העותקים נותרו עם הדף ובו הנוסח "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". לפנינו אחד מאותם עותקים נדירים, בהם מופיע הדף שנדפס מחדש, עם המשפט "ואינה תשובה".
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[2], רפו, [2], נ; ע, [4] דף. שני דפי שער לכל חלק. כולל ארבעת הדפים האחרונים (השמטות ותיקונים) שלא נכרכו בכל העותקים. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב. כתמים. קרעים בשולי דף השער ובשולי דפים נוספים. מספר דפים מנותקים. כריכה פגומה וקרועה.
ספר צמח צדק - פסקי דינים, חידושים ופסקי הלכה על סדר דברי הטור, השלחן ערוך ונושאי כליהם, מאת רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. שני חלקים. ווילנא, תרמ"ד 1884. מהדורה ראשונה.
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון על אורח חיים ויורה דעה. חלק שני על אבן העזר וחושן משפט (החלק הראשון נדפס בדפוס פין, רוזנקרנץ ושריפטזצר; והחלק השני בדפוס ראם).
בסוף חלק שני נדפסו שני דפי "לקוטים" בעניינים שונים [דפים סט-ע]. בדף סט/2 (בקטע המתחיל "עיטוף") מביא ה"צמח צדק" הוכחות מפסוקים בנ"ך שהמילה "עיטוף" אין פירושה עטיפת כל הגוף דווקא, אלא היא כוללת גם עטיפת חלק מהגוף. ה"צמח צדק" מתייחס שם לדברי הגר"א בנדון ומקשה על דבריו. בנוסח שלפנינו נדפס: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים", אך קיימים עותקים בהם נדפס נוסח אחר בדברי ה"צמח צדק": "ואינה תשובה" (ראה פריט קודם). על משמעות הדבר התפתח פולמוס חריף. הרבי מליובאוויטש באחת מאגרותיו (אגרות קודש, ח, עמ' רלח) כותב על כך: "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר... אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל)... השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום 'ואינה תשובה' הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר, וכשהגיעו הטופסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצמח צדק..." (וראה בהרחבה בין היתר: הרב יהושע מונדשיין, עתון "מקור ראשון", מוסף "שבת", ב' אדר א' תשס"ח, עמ' 21-23; הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, עמ' קכא-קכב; פרופסור שמואל גליק, אשנב לספרות השו"ת, עמ' 277-278; הרב דוד קמנצקי, ישורון, כ, עמ' תשצ-תשצג; זלמן רודרמן, הכתב יד הכריע: ואינה תשובה, אתר "שטורעם. נט", י"ב טבת תשס"ח; ומקומות נוספים. הפולמוס נערך גם בפורומים ובמות שונות באינטרנט).
לפנינו אחד מאותם עותקים בהם מופיע הדף המקורי, עם הנוסח "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". בעותק שלפנינו, שהיה ברשותו של רבי משה יהודה ליב לנדא - רבה של בני ברק, נמחק משפט זה בעט, ובמקומו נכתב בשוליים הנוסח: "ואינה תשובה".
חותמות רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד בני ברק וחותמות נוספות.
[2], רפו, [2], נ; ע דף. שני דפי שער לכל חלק. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי קל. קמטים וקרעים בשולי מספר דפים. סימני עש קלים. מספר דפים וקונטרסים מנותקים. כריכה פגומה וקרועה.
על יחסו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש אל הגר"א ותורתו
האדמו"ר ה"צמח צדק" מרבה להביא בספריו מביאור הגר"א לשלחן ערוך ומפירושיו על המשניות. יתירה מכך, ברשימה של הנהגות טובות שכתב ה"צמח צדק" לעצמו, הוא מציין את הנהגת הגר"א: "הגר"א ישן ג' חצאי שעה בלתי רצופים, וגם באותן חצאי שעה שפתיו מרחשן" (אגרות קודש מאת כ"ק האדמו"ר הצמח צדק, מהדורת תשע"ג, עמ' נה, ראה גם: רשימות הרב"ש, עמ' קמ-קמא). עם זאת, ה"צמח צדק" לא נמנע מלחלוק על פסקיו ועל ראיותיו של הגר"א היכן שהיה סבור אחרת. כך נהג גם לגבי הב"ח, הש"ך, ה"שאגת אריה" ועוד מגדולי האחרונים, ה"צמח צדק" לא היסס לחלוק עליהם בלשונות חריפים במקומות בהם מסקנתו והבנתו היו שונות.
למעלה ממאה פעמים מביא ה"צמח צדק" בחיבוריו מדברי הגר"א. על פי רוב הוא סבור כמוהו, מסתייע בראיותיו, ולעתים אף מביא הוכחות נוספות לדברי הגר"א. עם זאת, בכעשרים מקומות הוא חולק על דברי הגר"א, ולא אחת אף בלשון חריפה.
להלן כמה ציטוטים מדברי ה"צמח צדק" בהם חולק על הגר"א:
"אף שראיתי בביאורי הגר"א... אין דבריו נראים כלל... דברי הגר"א בזה הם שלא בעיון כלל" (מקוואות, ו, ז); "וראיתי להגר"א... ואין טעם לסברא זו... גם לא עיין הגר"א ברמזים שבפרק תינוקת דמשמע להיפוך" (שו"ת חלק יורה דעה, סימן קסד, סוף סעיף א); "וראיתי להגר"א... ולעניות דעתי הוציא המשנה מפשוטה" (שם, סימן קסב, סעיף ג); "מה שהשיג הגר"א... וכתב דדברי המחבר בשלחן ערוך שם תמוהין... נהפוך הוא, דדבריו תמוהין" (שם). כמו כן בראש החלק הראשון בכרך שלפנינו, בסעיפים ז-ח, דן ה"צמח צדק" בראיות הגר"א לשיטתו הידועה בגדר חובת כיסוי הראש, והוא דוחה את ראיותיו אחת לאחת. יתירה מכך, גם בחלק שני בכרך שלפנינו (שנדפס בדפוס ראם), חולק ה"צמח צדק" על הגר"א ואינו מקבל את ראיותיו: "ראיתי בביאורי הגאון סי' תרכ"ג שהביא ראיה להב"י... ולפע"ד אין זו ראיה כלל... ודלא כמ"ש הגאון" (ו/1 מהספירה השלישית).
כאן המקום לציין את העובדה שכל ספרי הצמח צדק בהלכה נדפסו בשנים תר"ל-תרמ"ד בדפוסי ווילנא השונים, ובאף אחד מהם לא ידוע על שינוי שנעשה באופן התבטאותו של ה"צמח צדק" כפי שנעשה בספר "פסקי דינים" שלפנינו.