מכירה 82 - חלק ב' - ספרים ומכתבי רבנים מאוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק במשך חמישים שנה
- (-) Remove לנדא filter לנדא
- landau (43) Apply landau filter
- rabbi (43) Apply rabbi filter
- from (37) Apply from filter
- הרב (27) Apply הרב filter
- letter (24) Apply letter filter
- yaakov (24) Apply yaakov filter
- מספריית (19) Apply מספריית filter
- book (19) Apply book filter
- librari (19) Apply librari filter
- בחול (16) Apply בחול filter
- מתקופת (16) Apply מתקופת filter
- מכתבים (16) Apply מכתבים filter
- מגוריו (16) Apply מגוריו filter
- מארכיון (16) Apply מארכיון filter
- יעקב (16) Apply יעקב filter
- רבי (16) Apply רבי filter
- בחו (16) Apply בחו filter
- בחו"ל (16) Apply בחו"ל filter
- archiv (16) Apply archiv filter
- eretz (16) Apply eretz filter
- his (16) Apply his filter
- immigr (16) Apply immigr filter
- israel (16) Apply israel filter
- prior (16) Apply prior filter
- חסידות (10) Apply חסידות filter
- ספרי (10) Apply ספרי filter
- יסוד (9) Apply יסוד filter
- ספרים (9) Apply ספרים filter
- עתיקים (9) Apply עתיקים filter
- וספרי (9) Apply וספרי filter
- classic (9) Apply classic filter
- earli (9) Apply earli filter
- אל (8) Apply אל filter
- מכתבי (8) Apply מכתבי filter
- חזון (8) Apply חזון filter
- החזון (8) Apply החזון filter
- איש (8) Apply איש filter
- איש" (8) Apply איש" filter
- ה"חזון (8) Apply ה"חזון filter
- chazon (8) Apply chazon filter
- ish (8) Apply ish filter
- חב (6) Apply חב filter
- חבד (6) Apply חבד filter
- חב"ד (6) Apply חב"ד filter
- chabad (6) Apply chabad filter
- fron (6) Apply fron filter
- chassid (4) Apply chassid filter
האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא כותב בהסכמתו אודות החיבור "אור הישר" הנדפס בתוך הסידור: "שהוא מלא מוסר ויראת שמים, כמו ששמעתי מאאמו"ר הגאון הק' זצללה"ה זי"ע ועכ"י [השר שלום מבעלזא] שאמר: אם כי אין דרכו לתת הסכמה לדפוס, מכל מקום באם אחד ירצה להדפיס סידור אור הישר, היה נותן לו הסכמה, כי תחילת כניסתו ליראת שמים היה על ידי סידור הזה... כן תורף דברי קדשו... וכל מי שיראה ס' קדוש כזה מב' עמודי העולם [הרמ"ק ומהר"ם פאפירש], וגם מכתבי מה שכתבתי בשם אבי הקדוש יכניס בטח ברכה לביתו".
האדמו"ר ה"אמרי יוסף" מספינקא כותב בהסכמתו: "אבקש מאת כל אנשי שלומנו... להכניס ברכה בתוך ביתם ליקח הסידור הקדוש הנ"ל, וזכות המחברים הקדושים יגן עליהם שיתברכו ממעון הברכות בבני חיי ומזונא רויחא". גם יתר האדמו"רים המסכימים, בהם רבי ברוך מויז'ניץ, רבי שלמה מסאסוב ועוד, כותבים בהסכמותיהם שבהכנסת הסידור לבית מכניסים ברכה והצלחה ושמירה עליונה. האדמו"ר רבי אורי מסאמבור כותב: "מי שיקח את הסידור הקדוש יתברך בבני חיי ומזוני רויחא ויהיה לו לשמירה בביתו".
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[8], כד; תלב; ח דף. חסרים 51 דפים של ספירת הדפים האחרונה, בה נדפס "דרך החיים" (הלכות תפלה מאת הרב מליסא). 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים במספר דפים, חלקם משוקמים בהדבקות נייר ובנייר דבק. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. כריכה חדשה, עם סימני עש קלים.
פריט 397 ספר אמרי בינה - קאפוסט, תקפ"א - מהדורה ראשונה - העותק של רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ
הספר אמרי בינה הוא החיבור העמוק ביותר מהספרים שחיבר והדפיס האדמו"ר האמצעי. הוא עוסק ברובו בביאור המושגים "יחודא עילאה" ו"יחודא תתאה", ומיוסד על תורת אביו, בעל התניא. הספר מחולק לארבעה מדורים: פתח השער, שער קריאת שמע, שער הציצית ושער התפילין.
האדמו"ר האמצעי הדפיס בחייו עשרה חיבורים, ואמר שכל אחד מהם מיועד לסוג שונה של אנשים. על הספר "אמרי בינה" אמר שאותו הוא מייעד למעמיקים ביותר, ופעם אף אמר שייעד אותו לתלמידו רבי יקותיאל ליעפלער. האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש סיפר שפעם התקשה בהבנתם של פרקים לב ולז שבספר, ונכנס לשאול את אביו האדמו"ר ה"צמח צדק" את פירושם, והשיב לו אביו שישאל את ר' יקותיאל (האדמו"ר הריי"ץ, לימוד החסידות, עמ' 30).
מסופר על האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז שהיה מעיין בכל לילה לפני קריאת שמע שעל המיטה בספר "אמרי בינה" של האדמו"ר האמצעי (שלשת הרואים, ברוקלין תשס"ד, עמ' שכ). ה"דברי חיים" אף מביא מדבריו בספרו "דברי חיים" על התורה בפרשת ויקהל (כח/2): "מבואר בספרים וביותר ביאור בספר אמרי בינה בכוונת יחודא עילאה דשמע".
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש - רבי דוב בער שניאוריו (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי - בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת בריחתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיר ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
בדף המגן הקדמי, ובדף השער, רישום בעלות וחותמות של רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ - אביו של רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק.
רישומים בעט בדף המגן הקדמי ובדף השער - ציטוטים של קטעים מגוף הספר.
[2], כא; נו, [1], נה-קמ דף. 21.5 ס"מ. מצב בינוני, חלק מהדפים במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש רבים, בדף השער ובמקומות נוספים סימני עש קשים, עם פגיעות בטקסט. דף השער מנותק. חותמת ורישום צנזורה. כריכה פגומה ומנותקת חלקית, עם סימני עש קשים.
נוסח הסידור, ההלכות ושני מאמרי חסידות (המאמרים: "הקול קול יעקב" ו"הערה לתיקון חצות") נכתבו ונערכו ע"י האדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים. מאמרי החסידות האחרים (בפירוש התפלה), נאמרו על ידי האדמו"ר הזקן ונכתבו ע"י בנו רבי דוב בער שניאוריו, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש (נדפסו לראשונה בקאפוסט תקע"ו). סידורים אלו מכונים בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים]. המהדורה שלפנינו כוללת את מאמרי דא"ח הנוספים שנדפסו לראשונה במהדורת ברדיטשוב תקע"ח, ולא נדפסו במהדורה הראשונה בקאפוסט תקע"ו.
במהדורה זו נוקדו השמות הקדושים בפסוקי דזמרה ובמקומות נוספים, בניקוד ע"פ הקבלה. רבי אברהם דוד לאוואט מעיד כי האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, מתח בקורת על המדפיסים אשר "שינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן, באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה, וגם לנערים" (שער הכולל, ו, אות ט).
בדפי המגן הקדמיים של שני הכרכים חתימות הרב "משה לנדא" אב"ד בני-ברק.
שני כרכים. כרך ראשון (תפלות החול): [2], קנד דף. שוליים רחבים. 27 ס"מ. כרך שני (תפלות שבת ומועדים): סב; צד דף. 24.5 ס"מ. כרך ראשון במצב טוב-בינוני, כרך שני במצב בינוני. כתמים (בחלק מהדפים בכרך השני כתמים כהים). בלאי. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים. רישומים בכתב-יד. כריכות ישנות, עם פגמים.
שני שערים, השער הראשון בנוסח קצר והשני מפורט יותר. שוליים רחבים.
בשנת תקע"ו הדפיס האדמו"ר האמצעי בקאפוסט את "סדר תפלות מכל השנה", ובו "פירוש המלות" של סידור התפלה על פי קבלה וחסידות, שנאמרו על ידי אביו האדמו"ר הזקן "בעל התניא" בלילות שבת, ואשר נכתבו על ידו. ביאורי האדמו"ר הזקן נאמרו בתמצות ובקיצור, על חלקים גדולים של הסידור, אך לא על כולו. וכפי שנכתב בשער השני של הספר שלפנינו: "יען כי אז הובאו פירושן ובאורן בכתובים קצרים, הנה לעת זקנתו של מרן אדמו"ר מרנא דובער הנ"ל, הוסיף אומץ וכח... למשוך בקסת שנית ידו לבאר פירושן של הדברים שנאמרו מכבר...". מסיבה זו נקרא הספר שלפנינו בשם "מהדורה בתרא", משום שהוא פירוש והרחבה לביאורים שנדפסו בקצרה בסידור בקאפוסט, שהיה מעין "מהדורה קמא". רוב הספר שלפנינו הוא אכן פירוש והרחבה של מה שנדפס בעבר בקצרה, אך חלק מהספר הוא פירוש חדש על אותם חלקים שהאדמו"ר הזקן לא הספיק לבארם, והם מחידושי בנו המחבר (פרקים קכח-קלז; קנב-קסו).
רבני ויטבסק מעידים בהסכמתם: "כי כבוד קדשו נ"ע [=האדמו"ר המחבר] חבב מאוד קונטרסים אלו, והרבה בשבחן, כאשר שמעתי בעצמי מפיו הקדוש בעוד זרחה לנו שמשו".
[2], קיד דף. 29.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. סימני עש קלים. הדבקת נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של דף השער. חותמות ורישומים בכתב-יד. הגהות בכתב-יד (חלקן בעיפרון). שפשופים ופגמים קלים בכריכה.
סטפנסקי חסידות, מס' 474.
שני חלקים בכרך אחד, שער נפרד לכל חלק.
חותמות רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד בני ברק.
148; 138 עמ'. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. מספר קרעים בשוליים, משוקמים. סימני עש בדפים האחרונים (שיקום בדף האחרון). אחד הדפים נותק והודבק מחדש עם נייר שקוף. חותמות. כריכה ישנה, עם בלאי בפינות ובשולי השדרה.
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון על אורח חיים ויורה דעה. חלק שני על אבן העזר וחושן משפט (החלק הראשון נדפס בדפוס פין, רוזנקרנץ ושריפטזצר; והחלק השני בדפוס ראם).
בסוף חלק שני נדפסו שני דפי "לקוטים" בעניינים שונים [דפים סט-ע]. בדף סט/2 (בקטע המתחיל "עיטוף") מביא ה"צמח צדק" הוכחות מפסוקים בנ"ך שהמילה "עיטוף" אין פירושה עטיפת כל הגוף דווקא, אלא היא כוללת גם עטיפת חלק מהגוף. ה"צמח צדק" מתייחס שם לדברי הגר"א בנדון ומקשה על דבריו. לפנינו מודפס הנוסח: "ואינה תשובה". העותק שלפנינו הוא מן העותקים הנדירים שבהם מופיע נוסח זה, על דף שנדפס בשנית ונכרך לאחר ההדפסה במקום הדף המקורי. ברוב העותקים מופיע הדף המקורי שבו הופיע משפט אחר: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". על משמעות הדבר התפתח פולמוס חריף. הרבי מליובאוויטש באחת מאגרותיו (אגרות קודש, ח, עמ' רלח) כותב על כך: "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר... אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל)... השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום 'ואינה תשובה' הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר, וכשהגיעו הטופסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצמח צדק..." (ראה בהרחבה בין היתר: הרב יהושע מונדשיין, עתון "מקור ראשון", מוסף "שבת", ב' אדר א' תשס"ח, עמ' 21-23; הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, עמ' קכא-קכב; פרופסור שמואל גליק, אשנב לספרות השו"ת, עמ' 277-278; הרב דוד קמנצקי, ישורון, כ, עמ' תשצ-תשצג; זלמן רודרמן, הכתב יד הכריע: ואינה תשובה, אתר "שטורעם. נט", י"ב טבת תשס"ח; ומקומות נוספים. הפולמוס נערך גם בפורומים ובמות שונות באינטרנט).
מרבית העותקים נותרו עם הדף ובו הנוסח "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". לפנינו אחד מאותם עותקים נדירים, בהם מופיע הדף שנדפס מחדש, עם המשפט "ואינה תשובה".
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[2], רפו, [2], נ; ע, [4] דף. שני דפי שער לכל חלק. כולל ארבעת הדפים האחרונים (השמטות ותיקונים) שלא נכרכו בכל העותקים. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב. כתמים. קרעים בשולי דף השער ובשולי דפים נוספים. מספר דפים מנותקים. כריכה פגומה וקרועה.
ספר צמח צדק - פסקי דינים, חידושים ופסקי הלכה על סדר דברי הטור, השלחן ערוך ונושאי כליהם, מאת רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. שני חלקים. ווילנא, תרמ"ד 1884. מהדורה ראשונה.
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון על אורח חיים ויורה דעה. חלק שני על אבן העזר וחושן משפט (החלק הראשון נדפס בדפוס פין, רוזנקרנץ ושריפטזצר; והחלק השני בדפוס ראם).
בסוף חלק שני נדפסו שני דפי "לקוטים" בעניינים שונים [דפים סט-ע]. בדף סט/2 (בקטע המתחיל "עיטוף") מביא ה"צמח צדק" הוכחות מפסוקים בנ"ך שהמילה "עיטוף" אין פירושה עטיפת כל הגוף דווקא, אלא היא כוללת גם עטיפת חלק מהגוף. ה"צמח צדק" מתייחס שם לדברי הגר"א בנדון ומקשה על דבריו. בנוסח שלפנינו נדפס: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים", אך קיימים עותקים בהם נדפס נוסח אחר בדברי ה"צמח צדק": "ואינה תשובה" (ראה פריט קודם). על משמעות הדבר התפתח פולמוס חריף. הרבי מליובאוויטש באחת מאגרותיו (אגרות קודש, ח, עמ' רלח) כותב על כך: "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר... אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל)... השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום 'ואינה תשובה' הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר, וכשהגיעו הטופסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצמח צדק..." (וראה בהרחבה בין היתר: הרב יהושע מונדשיין, עתון "מקור ראשון", מוסף "שבת", ב' אדר א' תשס"ח, עמ' 21-23; הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, עמ' קכא-קכב; פרופסור שמואל גליק, אשנב לספרות השו"ת, עמ' 277-278; הרב דוד קמנצקי, ישורון, כ, עמ' תשצ-תשצג; זלמן רודרמן, הכתב יד הכריע: ואינה תשובה, אתר "שטורעם. נט", י"ב טבת תשס"ח; ומקומות נוספים. הפולמוס נערך גם בפורומים ובמות שונות באינטרנט).
לפנינו אחד מאותם עותקים בהם מופיע הדף המקורי, עם הנוסח "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". בעותק שלפנינו, שהיה ברשותו של רבי משה יהודה ליב לנדא - רבה של בני ברק, נמחק משפט זה בעט, ובמקומו נכתב בשוליים הנוסח: "ואינה תשובה".
חותמות רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד בני ברק וחותמות נוספות.
[2], רפו, [2], נ; ע דף. שני דפי שער לכל חלק. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי קל. קמטים וקרעים בשולי מספר דפים. סימני עש קלים. מספר דפים וקונטרסים מנותקים. כריכה פגומה וקרועה.
על יחסו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש אל הגר"א ותורתו
האדמו"ר ה"צמח צדק" מרבה להביא בספריו מביאור הגר"א לשלחן ערוך ומפירושיו על המשניות. יתירה מכך, ברשימה של הנהגות טובות שכתב ה"צמח צדק" לעצמו, הוא מציין את הנהגת הגר"א: "הגר"א ישן ג' חצאי שעה בלתי רצופים, וגם באותן חצאי שעה שפתיו מרחשן" (אגרות קודש מאת כ"ק האדמו"ר הצמח צדק, מהדורת תשע"ג, עמ' נה, ראה גם: רשימות הרב"ש, עמ' קמ-קמא). עם זאת, ה"צמח צדק" לא נמנע מלחלוק על פסקיו ועל ראיותיו של הגר"א היכן שהיה סבור אחרת. כך נהג גם לגבי הב"ח, הש"ך, ה"שאגת אריה" ועוד מגדולי האחרונים, ה"צמח צדק" לא היסס לחלוק עליהם בלשונות חריפים במקומות בהם מסקנתו והבנתו היו שונות.
למעלה ממאה פעמים מביא ה"צמח צדק" בחיבוריו מדברי הגר"א. על פי רוב הוא סבור כמוהו, מסתייע בראיותיו, ולעתים אף מביא הוכחות נוספות לדברי הגר"א. עם זאת, בכעשרים מקומות הוא חולק על דברי הגר"א, ולא אחת אף בלשון חריפה.
להלן כמה ציטוטים מדברי ה"צמח צדק" בהם חולק על הגר"א:
"אף שראיתי בביאורי הגר"א... אין דבריו נראים כלל... דברי הגר"א בזה הם שלא בעיון כלל" (מקוואות, ו, ז); "וראיתי להגר"א... ואין טעם לסברא זו... גם לא עיין הגר"א ברמזים שבפרק תינוקת דמשמע להיפוך" (שו"ת חלק יורה דעה, סימן קסד, סוף סעיף א); "וראיתי להגר"א... ולעניות דעתי הוציא המשנה מפשוטה" (שם, סימן קסב, סעיף ג); "מה שהשיג הגר"א... וכתב דדברי המחבר בשלחן ערוך שם תמוהין... נהפוך הוא, דדבריו תמוהין" (שם). כמו כן בראש החלק הראשון בכרך שלפנינו, בסעיפים ז-ח, דן ה"צמח צדק" בראיות הגר"א לשיטתו הידועה בגדר חובת כיסוי הראש, והוא דוחה את ראיותיו אחת לאחת. יתירה מכך, גם בחלק שני בכרך שלפנינו (שנדפס בדפוס ראם), חולק ה"צמח צדק" על הגר"א ואינו מקבל את ראיותיו: "ראיתי בביאורי הגאון סי' תרכ"ג שהביא ראיה להב"י... ולפע"ד אין זו ראיה כלל... ודלא כמ"ש הגאון" (ו/1 מהספירה השלישית).
כאן המקום לציין את העובדה שכל ספרי הצמח צדק בהלכה נדפסו בשנים תר"ל-תרמ"ד בדפוסי ווילנא השונים, ובאף אחד מהם לא ידוע על שינוי שנעשה באופן התבטאותו של ה"צמח צדק" כפי שנעשה בספר "פסקי דינים" שלפנינו.
שני דפים גדולים בכתב-יד - כתב הכתרה של רבי משה יהודה ליב לנדא לרבנות קורניץ, עם 144 חתימות מבני הקהילה. קורניץ (פלך ווילנא), י"ז סיון תרמ"ד [1884].
כתב ההכתרה שלפנינו נכתב באמצע ימי ה"שבעה" על הרב הקודם של קורניץ - רבי מרדכי זיסקינד (המכונה "ר' זישקא"), חותנו של רבי משה יהודה ליב לנדא, שנפטר בי"ד סיון תרמ"ד.
על כתב ההכתרה שלפנינו סיפר בנו של רבי משה יהודה ליב - רבי יעקב לנדא - בזכרונותיו: "כתב הרבנות אשר נמסר אחרי פטירת ר' זישקא לאבי, מתחיל במלים אלה: 'אחרי אשר גברו אראלים את מצוקים והועלה ארון הקודש מאור עינינו עטרת ראשנו מרא דאתרינו הכ"מ, נתאספנו...'. כתב רבנות זה נכתב על ידי החסיד המופלג ר' יהושע קאסטרעל... מיד, בשוב הקהל מהלויה, התאספו ראשי הציבור וקיבלו עליהם לרב העיר את אבי ז"ל [רבי משה יהודה ליב לנדא], והכתב נכתב ביום טו"ב סיון" (מגילת קורניץ, עמ' 23-24).
[2] דף. 35 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קרעים ובלאי. קרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט. בכמה מקומות תיקונים בנייר דבק. סימני קיפול. נקבי תיוק.
הגאון החסיד רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ (תרי"ג?-אלול תרע"ג), מחשובי רבני חב"ד. נסמך להוראה בשנת תרל"ו, בהיותו כבן עשרים ושלש, על ידי רבי אריה ליב זיבוב אב"ד דווינסק (כתב הסמיכה נמצא בפריט 404) . "הגדול ממינסק" כתב לו בתשובה הלכתית בהיותו כבן עשרים וחמש: "שאלת חכם חצי תשובה ושאלת חכם שכמוהו הוא תשובה שלימה". על פי עדות בנו רבי יעקב: "כל הש"ס עם תוספות והרא"ש היה שגור על פיו, מלבד בקיאותו הנפלאה בכל חלקי שלחן ערוך ובספרי שאלות ותשובות". הסתופף בצ"ל האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שהעריכו מאד והתחשב בפסקיו (מגילת קורניץ, תל אביב תשט"ז, עמ' 24).
• כתב סמיכה לרבנות, לרבי משה יהודה ליב לנדא, בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אריה ליב זיבוב אב"ד דווינסק (דננבורג), שבט תרל"ו [1876].
• מכתב אל רבי משה יהודה ליב לנדא, מאת רבי מרדכי רבינוביץ. דריסא (Dryssa, מחוז ויטבסק), תרס"א [1901].
• מכתב אל רבי יעקב לנדא, מאת רבי יוחנן אב"ד מייאדיל, בענין הרבנות בקורניץ. שבט תרע"ד [1914].
• מכתב מבני קהילת קורניץ, הקוראים לרבי יעקב לנדא לחזור לעירם ולשוב ולקבל את תפקיד הרבנות בעיר, בחתימות 13 מראשי הקהילה. קורניץ, שבט תרפ"ו [1926].
הגאון החסיד רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ (תרי"ג?-אלול תרע"ג), מחשובי רבני חב"ד. לאחר פטירתו, הוכתר תחתיו בנו רבי יעקב לנדא כרבה של קורניץ, על פי הוראת האדמו"ר הרש"ב. רבי יעקב כיהן במשרה זו תקופה קצרה. על משרה זו התעוררה מחלוקת בעיירה שנמשכה כעשר שנים. בעיירה התגורר רב בשם רבי נח (מהעיירה ראדין) שערער על הרבנות ותבע אותה לעצמו, כשלצדו עומדים חלק מבני העיר. לא ידועים לנו פרטים רבים על המחלוקת שהתעוררה אז בקורניץ. רבי יעקב לנדא סיפר על כך בקיצור נמרץ באחד ממכתביו אל החוקר החב"די רבי יהושע מונדשיין: "...נח בא ופזר כסף לבעלי בתים [בקורניץ]... כ"ק מרן רבינו הק' [הרש"ב] נבג"מ זיע"א אמר לנח (הוא בא לליובאוויטש): 'איר זייט אריין ניט יושרדיג אין קורעניץ' [כניסתכם לתפקיד רבנות בקורעניץ היתה שלא ביושר]" (ספר סופר וסיפור, ר' יהושע מונדשיין, ירושלים תשפ"א, עמ' 242-243). באחד המכתבים שלפנינו, שנכתב על ידי רבי יוחנן אב"ד מייאדיל, מופיע מידע חדש על הפרשה (ומוזכרים בו גם החפץ חיים ורבי נפתלי טרופ). מכתב זה כנראה לא נדפס.
לפנינו מכתב נוסף ששייך לאותה פרשה, אשר שלחו בני קהילת קורניץ אל רבי יעקב לנדא לאחר שר' נח הנ"ל עזב את העיירה. במכתב זה מבקשים ממנו לבוא ולכהן כרב במקום: "...כאשר זה לא כבר עזב ר' נח עירנו, כי נתקבל לעיר אחרת, החלטנו בהסכם כל אנשי עירנו... לנסות לדבר על לב ידידנו אולי יאבה לבא לפה לקחת משרת הרבנות בעירנו..." (מכתב זה נדפס במגילת קורניץ, עמ' 27-28).
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד רבי יעקב לנדא, הגיע לרבו האדמו"ר הרש"ב והיה מנאמני ביתו. רבי יעקב שימש כ"רב החצר" ברוסטוב, בה התיישב האדמו"ר. משם שלח האדמו"ר את רבי יעקב בשליחויות ציבוריות שונות, לחיזוק ענייני הדת והרבצת תורה. מאוחר יותר עמד רבי יעקב לנדא בראש ישיבת "תפארת בחורים" שייסד במוסקבה, בה למדו סטודנטים שאינם לומדים בישיבה (ראה: תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, פרק ט). כפי הנראה, לא קיבל רבי יעקב את הצעת אנשי קורניץ, לשוב ולכהן כרב המקום, ונשאר להרביץ תורה במדינת רוסיה. רק בשנת תרפ"ח עזב רבי יעקב את רוסיה הסובייטית, והגיע לכהן ברבנות העיר ליבוי (לטביה).
הגאון החסיד רבי אריה ליב זיוואוו (זיבוב) אב"ד דווינסק (תק"ע-תרמ"ז), מחשובי רבני חב"ד, ומתלמידיו המקורבים של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בגיל שמונה עשרה נסמך להוראה מרבו ה"צמח צדק". כיהן ברבנות בערים: בוברויסק, סמילוביץ', האמיל ודווינסק. לאחר פטירת ה"צמח צדק" היה קשור אל האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש. השאיר אחריו בכתובים שו"ת "זיו אריה" (ראה אודותיו בהרחבה: היכל הבעש"ט, לט, עמ' קעה-רכ). לאחר פטירת הרב זיבוב הוכתר הגאון מרוגוצ'וב (הרוגוצ'ובר) למלא את מקומו ברבנות הקהילה (החסידית) הגדולה בעיר דווינסק.
4 מכתבים. גודל ומצב משתנים.
הארכיון כולל: מכתבים משפחתיים (מאת רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ, אשתו גיטה פייגא, בנם רבי יעקב לנדא ובנותיהם), שאלות ותשובות בהלכה, טיוטות מכתבים תורניים בכתב ידו של רבי משה יהודה ליב לנדא (בהן טיוטות מכתבים הלכתיים אל "הגדול ממינסק" רבי ירוחם יהודה פרלמן, ואל רבי חיים נח מאיר לוין המו"ץ בווילנא); שטרות מכר, ניירת ומסמכים שונים בכתב ידו.
רוב המכתבים נכתבו לבנו רבי יעקב: "בני יקירי עומד לבבי יחי'[ה]"; "בני יקירי מחמד לבבי מ' יעקב יחי'[ה]" (חלק מהמכתבים מתקופת מחלתו האחרונה של רבי משה יהודה ליב בשנים תרע"ב-תרע"ג).
33 פריטי נייר, מתוכם 17 מכתבים וטיוטות-מכתבים בחתימת רבי משה יהודה ליב לנדא. גודל ומצב משתנים.
שלושה מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין, אל האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון - הרש"ב מליובאוויטש, בעניין אגודות יהודיות המבקשות לערוך שינויים בסדרי החינוך והלימוד במוסדות החינוך היהודיים ברוסיה. פטרבורג, תרע"ז [1917].
את המכתבים שלפנינו כתב הרוגוצ'ובר ממקום שבתו בפטרבורג, אליה הגיע בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בשניים מהם מחק את המילה "דווינסק" המודפסת בראש נייר המכתבים, ובשניים מהם הוסיף: "פעטערגרד" (פטרוגרד, שמה הקודם של פטרבורג).
הרקע למכתבים:
לאחר "מהפכת פברואר" ברוסיה, בה התמוטט המשטר הצארי (בחודש אדר תרע"ז, מרץ 1917), קם ממשל דמוקרטי בהנהגת ממשלה זמנית בראשות אלכסנדר קרנסקי, שביטלה את כל ההגבלות על זכויות היהודים. תקופת חירות זו נמשכה רק שבעה חודשים, עד פרוץ המהפכה השניה - "מהפכת אוקטובר" - בעקבותיה עלו הבולשביקים והקימו את השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות.
בפרק הזמן הקצר שבו ניתן חופש ליהודי רוסיה, קמו אגודות יהודיות שונות, בהן אגודות ציוניות, אגודות של משכילי רוסיה והתאגדויות אורתודוכסיות. האדמו"ר הרש"ב עמד אז בראש פעילות אינטנסיבית שנועדה לסכל מגמות שונות לערוך שינויים ותיקונים בחינוך ילדי ישראל ובמוסדות הדת והחברה. החל מחודש ניסן תרע"ז החל הרש"ב בהתכתבויות ענפות בנידון עם גדולי הדור ברוסיה, ופעל לכנס אסיפת רבנים כדי לגבש דרכי פעולה. בין היתר נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי בעניין היחס ל"אגודת ישראל". בעוד רבי חיים עוזר רצה לייסד סניפי "אגודת ישראל" בכל העיירות ולאחר מכן לכנס אסיפה של כל הצירים, התנגד הרש"ב לייסודה של "אגודת ישראל" ברוסיה, בחששו שהיא תלך ותסחף לכיוון הציוני. לאחר דין ודברים ארוך נקבעה אסיפה לחודש אב בפטרבורג. תוכנית האסיפה לא היתה לרוחו של הרש"ב ולכן הודיע שייעדר ממנה. בסופו של דבר נדחתה אסיפה זו ובחודש אלול התכנסה אסיפה בעלת אופי שונה במוסקבה, בה השתתף הרש"ב עם אנשיו (ראה: אגה"ק להרש"ב, ח"ב, אגרות תסז-תקב, וח"ה, אגרות א'סז-עז, א'פ-פב, ובהערות שם). הרוגוצ'ובר היה מקורב מאד אל הרש"ב (ראה להלן), והמכתבים שלפנינו נכתבו על ידו באותם ימים כדי לזרזו לפעולה בעניין. המכתבים עוסקים בדרכי הפעולה ומשקפים את חרדתו הגדולה של הרוגוצ'ובר מהפגיעה בחומות הדת ומהאסון הרוחני שימיטו האגודות החדשות. הרוגוצ'ובר מאיץ ברש"ב לפעול ומביע את כאבו ואת מחאתו נגד אותן אגודות.
פירוט המכתבים:
1. "אל תגעו במשיחי" - מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר אל האדמו"ר הרש"ב. "קמ"ר [קרית מלך רב] פעטערגרד" [פטרבורג], כ"ג ניסן תרע"ז.
במכתב זה מעורר הרוגוצ'ובר את הרש"ב לפעול נגד האגודות המנסות לפגוע בחינוך היהודי: "כאשר קול התור נשמע, הדין תורא מחבל כרמיא... התחילו בני החבורות בני בלי שם הידועות לעשות אסיפות וכנסיות... ואומרים לעשות תיקונים בלימוד התוה"ק ובפרט בלימוד התשב"ר, אשר אף נגיעה במקצת שמה נגיעה, אל תגעו במשיחי, ואומרים כי מגמתם להציל היהדות... ועיקר מגמתם לעשות הרכבה מזגית בלימוד תורתינו הקדושה עם החכמות החוציות... וכאשר כ"ק [כבוד קדושתו] שליט"א עומד תמיד בפרץ... וכאשר ברוך ה' דבריו נשמעים בכ"מ [בכל מקום] באתי לעורר את כ"ק לעיין בזה...".
2. "וממש נצרך לקרוע בגדר שריפת התורה" - מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר אל האדמו"ר הרש"ב. פעטערגרד [פטרבורג], כ"ד אייר תרע"ז.
הרוגוצ'ובר מתאונן על "כתבי פלסתר אשר נעשה על ידי אגודה אחת, אשר נתאגדה ע"י חבלי שוא... וממש רעדה אחזתני בקראתי כפירה בתורה שבע"פ... וכפי אשר שמעתי היה שם גם איזו רבנים... וממש נצרך לקרוע בגדר שריפת התורה... ונצרך בזה להחיש לבל ח"ו ישתרשו בחטא...".
3. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר, בעניין אסיפת רבנים. [פטרבורג], כ"א תמוז תרע"ז.
הרוגוצ'ובר מספר כי היו אצלו רבנים שבקשו את הסכמתו לאסיפת רבנים מסוימת [כנראה מצומצמת בהיקפה], אך הוא הביע את דעתו כי יש לעשות "אסיפה כללית וגם לבקש שיבואו בע"ב [בעלי בתים] יראים...", ורק לאחר האסיפה הכללית לעשות אסיפות מקומיות יותר (ראה פריט הבא).
המכתבים פורסמו לראשונה בספר הזכרון מגדל עז (כפר חב"ד תש"מ), בעריכת הרב יהושע מונדשיין, עמ' ק-קד.
3 מכתבים (על נייר מכתבים רשמי של הרוגוצ'ובר). 26.5 ס"מ. מצב כללי טוב. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול, מחוזקים בנייר דבק.
שר התורה מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) - הגאון רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח"
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין (תרי"ח-תרצ"ו) - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'בר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותו וגאונותו המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות. אגדות רבות מסופרות על גאונותו ושקידתו העצומה בתורה. גאונותו האגדית זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.
"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, היתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגאצ'ובי, לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועמקה ורחבה, אלא שאינה נכללת. אין המדובר על שיעור הקומה, על הכמות, לא על הכמות של היקף הידיעות, הבקיאות, ולא על זו של עומק ההגיון. הקומה עצמה היא אחרת, מחומר אחר קורץ, מעיסה אחרת נילוש, בקיאות אחרת, הגיון אחר, פרשנות אחרת.
ודאי, אף מבחינת הכמות עלה בבקיאות, לא בלבד על בני דורו-דורנו, אלא אף על בני כמה דורות קודמים. כשאתה מעיין בספריו הראש מסתחרר מרוב הציונים ו'העיינים' והוא הדבר בנוגע לניתוחיו ההגיוניים ולביאוריו-פירושיו המקוריים.
יחיד הוא בין במספר העצום של החקירות המפשטות ובין בסכום הגדול של פירושיו החדשים [...]
הרוגאצ'ובי עומד נבדל ברשות היחיד. תפיסה מיוחדת לו. עין מיוחדת. באופן מיוחד הוא רואה. כשהוא מביא המון מראי-מקומות להענין שהוא דן בו, אנו מתפלאים לא בלבד על רוב הבקיאות, אלא אף - ובעיקר - על אופן ההסתכלות שלו. השוואות ואסוציאציות שהעין הרגילה אינה מרגישה בהן. רואה ואינה מרגשת. והוא הדין בנוגע לדרכי ההבנה שלו ולארחות ביאוריו ופירושיו. הכל נחתם במטבע מיוחדת" (רבי שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות).
הרוגוצ'ובר והרש"ב
האדמו"ר הרש"ב העריך עד מאד את הרוגוצ'ובר. הגאון רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק, סיפר בשם האדמו"ר הריי"צ, כי פעם אחת, כאשר קיבל הרש"ב מכתב מהגאון, הביע שמחה גדולה ואמר: "נתמלא הבית אורה" (מונדשיין, מגדל עז, עמ' צה). במכתב אל הרוגוצ'ובר מכנהו הרש"ב: "כבוד ידיד עליון וידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי תבל..." (מגדל עז, שם; אגה"ק להרש"ב ח"ב, אגרת תסח).
באחד הימים ראו משמשיו של הרבי כי פניו צוהלות שלא כהרגלו. אחד מהמקורבים ניגש ושאלו לפשר העניין, השיבו הרבי: "היום קיבלתי ברכה מהגאון הרוגצ'ובי שאמר לי בזה הלשון: איך בענטש אייך מיט מיין כח התורה איהר זאלט זיין א מוצלח אין אלע אייערע ענינים (=אני מברך אתכם בכח התורה שלי שיהיה לכם הצלחה בכל עניניכם)" (יאיר בורוכוב, הרוגוצ'ובי, עמ' 219-221).
הרוגוצ'ובר שמר על קשר חם גם עם בנו של הרש"ב - האדמו"ר הריי"צ, המתאר את הרוגוצ'ובר: "שר התורה, נשיא ישראל, נרו הדרתו ותפארתו" (אגה"ק להריי"ץ, חלק טז, אגרת ה'תשכו), וביתר שאת עם האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש שעמד עמו בחליפת מכתבי תורה עניפה.
שני מכתבים בכתב-ידו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק:
1. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר, אל "הג'[ביר] הנ' רב מדעים ורב תבונות כמוהר"ר החסיד... כמהור"ר שמואל מיכל נ"י לבית טריינין". [פטרבורג], תמוז תרע"ז [1917].
2. "באשר שקול הדרור נשמע בארצינו" - מכתב המנוסח כ"קול קורא", בכתב-ידו של הרוגוצ'ובר (כפי הנראה צורף למכתב הנ"ל).
במכתב שנשלח אל ר' שמואל מיכל טריינין כותב הרוגוצ'ובר כי הוא מצרף למכתב "כתב" מסוים ומבקש שיעיין בו ויתקנו לפי הצורך: "הנה לוטה פה כתב אשר לדעתי נוכל לכתוב זה בהכתב אדרכה וימחילו[!] לעיין בזה ולתקן כפי אשר יעלה בדעתם...".
כפי הנראה, ה"כתב" שצירף הרוגוצ'ובר למכתבו הוא המכתב השני שלפנינו. מכתב זה, המנוסח כ"קול קורא", נכתב, כפי הנראה, לקראת אסיפת רבנים שעמדה להתקיים (ראה להלן). בסיומו שורת חתימה, עם תאריך: "כ"ז באנו עה"ח ר"ח אב ד' ית' יהפך לשמחה תרע"ז" (ללא חתימות הרבנים). המכתב מתייחס לחופש שניתן ליהודים ברוסיה לאחר "מהפכת פברואר" ומתנגד לכל התאגדות יהודית שעלולה לפגוע בחומות הדת. ניתן להניח שההתנגדות מכוונת כאן ל"אגודת ישראל", שהרוגוצ'ובר התנגד לה נחרצות:
"באשר שקול הדרור נשמע בארצינו ורוח החופש נתפשט בגבולנו... לכן התחילו גם אחב"י לעשות כנסיות ואגודות שונות, וכאשר שמענו, כן ראינו אשר יוכל ח"ו ע"י זה לגרום איזו פרצה בכרם ד' בגדרי התורה שבע"פ ובגדרי ותקנות חז"ל לכן התאספנו אנחנו שלומי אמוני ב"י לעשות מחאה גדולה ועצומה, אם ח"ו יעלה על לב איזו אגודה לעשות או לגרום איזו שינוי ופרצה בשום דבר וגדר מתורתנו הקדושה וכפי קבלת רבותינו בעלי התלמודים וכפי אשר הורו לנו רבותינו הפוסקים הראשונים ובראשם רבינו הרמב"ם ז"ל כי עבדים אנחנו נרצעים לא נצא ח"ו לחפשי... וכן מקבלים אנחנו להתרחק מאותם אשר מלאם ליבם לעשות אגודות כאילו... ואנחנו נלך בעקבות אבותינו נוחי נפש...".
המכתבים שלפנינו נכתבו במסגרת פעילותו של הרוגוצ'ובר לביצור חומות הדת עם נפילת המשטר הצארי ברוסיה והקמת הממשל הדמוקרטי. הרוגוצ'ובר שהה אז בפטרבורג, אליה הגיע במלחמת העולם הראשונה (המכתבים כתובים על נייר מכתבים רשמי שלו; במכתב הראשון מחק הרוגוצ'ובר את המילה המודפסת דווינסק בהעברת קווים).
באותם ימים פעל האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בעצה אחת יחד עם הרוגוצ'ובר לכנס אסיפת רבנים שתדון באתגרי השעה (ראה פריט קודם), והמכתבים שלפנינו קשורים לאותה פעילות (מכתב ה"קול קורא" נדפס ע"י הרב מונדשיין בספר הזכרון מגדל עז, עמ' קד, יחד עם שלושת המכתבים בפריט הקודם, כ"ארבעה מכתבים אל האדמו"ר מוהרש"ב מליובאוויטש", אך נראה כי בפועל מכתב זה לא נשלח לרש"ב אלא צורף למכתב שלפנינו אל ר' שמואל מיכל טריינין).
הנגיד הפטרבורגי הרה"ח ר' שמואל מיכל (מיכיל) טריינין, גביר ועשיר גדול, מחסידי חב"ד בפטרבורג. איש אמונו של האדמו"ר הרש"ב. היה הכתובת הראשית בכל הנוגע לעסקנות ציבורית למען יהודי רוסיה. את קשריו הענפים ניצל כדי לסייע לכל דורש. רבי שמואל מיכל היה שליחו של הרש"ב לעניינים ציבוריים שונים. בין היתר היה דמות מפתח בהכנות לועידת פטרבורג תר"ע, ומונה על ידי הרש"ב לעמוד בראש הוועד הדתי שייסד בפטרבורג. באגרות הרש"ב והריי"צ ממוענות עשרות אגרות אליו.
האדמו"ר הריי"צ כתב עליו: "רבי שמואל מיכל טריינין היה איש חכם נבון דבר ובעל רצון כביר, היה מייקר מאוד את השם חסיד, וכשבא בין החפשים או בין הרוזנים היהודים לא בוש במהותו העצמי שהוא חסיד בן חסיד ולא חת משרי העמים, ובשמעו איזה דבר על היהודים היתה שפתו אתו להשיב כהלכה בדעה והשכל" (מבוא הריי"צ לקונטרס ומעין מבית ד', עמ' 12).
לאחר המהפכה, הלאימו הקומוניסטים את כל בתי החרושת שלו ואת כל עסקיו והוא נשאר בעירום ובחוסר כל, בודד וגלמוד, וכשהיה מגיע הריי"צ לפטרבורג, היה סר לבקר את הגביר שבזמן גדולתו מסר נפשו למען הכלל (תולדות חב"ד בפטרבורג, עמ' 106).
[2] דף (נייר מכתבים רשמי). 13-26 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק. הדבקות בנייר דבק באחד המכתבים.
שר התורה מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) - הגאון רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח"
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין (תרי"ח-תרצ"ו) - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'בר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותו וגאונותו המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות. אגדות רבות מסופרות על גאונותו ושקידתו העצומה בתורה. גאונותו האגדית זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.
"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, היתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגאצ'ובי, לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועמקה ורחבה, אלא שאינה נכללת. אין המדובר על שיעור הקומה, על הכמות, לא על הכמות של היקף הידיעות, הבקיאות, ולא על זו של עומק ההגיון. הקומה עצמה היא אחרת, מחומר אחר קורץ, מעיסה אחרת נילוש, בקיאות אחרת, הגיון אחר, פרשנות אחרת.
ודאי, אף מבחינת הכמות עלה בבקיאות, לא בלבד על בני דורו-דורנו, אלא אף על בני כמה דורות קודמים. כשאתה מעיין בספריו הראש מסתחרר מרוב הציונים ו'העיינים' והוא הדבר בנוגע לניתוחיו ההגיוניים ולביאוריו-פירושיו המקוריים.
יחיד הוא בין במספר העצום של החקירות המפשטות ובין בסכום הגדול של פירושיו החדשים [...]
הרוגאצ'ובי עומד נבדל ברשות היחיד. תפיסה מיוחדת לו. עין מיוחדת. באופן מיוחד הוא רואה. כשהוא מביא המון מראי-מקומות להענין שהוא דן בו, אנו מתפלאים לא בלבד על רוב הבקיאות, אלא אף - ובעיקר - על אופן ההסתכלות שלו. השוואות ואסוציאציות שהעין הרגילה אינה מרגישה בהן. רואה ואינה מרגשת. והוא הדין בנוגע לדרכי ההבנה שלו ולארחות ביאוריו ופירושיו. הכל נחתם במטבע מיוחדת" (רבי שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות).