עשרים ושניים מכתבים בכתב-ידו ובחתימתו של חגי לב, ממגורשי האצ"ל והלח"י. נשלחו למשפחתו ממחנות המעצר הבריטיים באפריקה. אסמרה, גילגיל, ועוד. 1945-1948.
באוקטובר 1944 גורשו 251 אנשי אצ"ל ולח"י שהיו עצורים במחנה המעצר בלטרון בגלל פעולותיהם נגד השלטון הבריטי, למחנה המעצר הבריטי סמבל באריתריאה. אליהם צורפו ברבות הימים עוד כמאתיים עצירים נוספים. במשך כארבע שנים היטלטלו "גולי אפריקה" בין מחנות מעצר באריתריאה, סודן וקניה, בתנאי חיים קשים, עד לשחרורם ביולי 1948.
חגי לב התבלט בין הגולים ונחשב ל"איש המודיעין" במחנות המעצר, בהם עסקו העצירים כל העת בתכנון והוצאה לפועל של ניסיונות בריחה. לב תואר על ידי יעקב מרידור בסדרת כתבות בשם "ארוכה הדרך לחירות" (בעתון "חרות") כ"בחור צעיר מרמת גן, סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה פעיל מאוד לפני מאסרו. הוא היה בעל מוח חריף, זכרון למופת ושקדנות בלתי מצויה". יכולות אלה רתם לטובת תכנון ניסיונות בריחה. בעצמו הצליח לב לברוח פעם אחת ממחנה סמבל באריתריאה, אך שב ונתפס כעבור זמן קצר.
במכתבים שלפנינו, שנשלחו להוריו, לאחותו ולקרובים נוספים מהמחנות באפריקה, מתאר לב את החיים במעצר: "...בוודאי ראיתם את תמונות הזועה של קרבנות ברגן-בלזן וכדו'. אם ברצונכם לראות תמונה חיה יותר, תבקרו את החולה=העצור ששוחרר לפני כמה שבועות מכאן והחזר ארצה לביתו בירושלים, הבדל-אין!".
באחד המכתבים מאסמרה (20.1.1946) מדווח לב על הירצחם של שניים מהעצירים, שאול גלילי ואליהו עזרא, על-ידי שומרי המחנה הסודנים: "'חיילי האימפריה' השחורים בגופם, בהשפעת ההסתה של שחורים בנפשם – פתחו באש, בלי כל התגרות מצד העצורים, ורצחו. [...] האם יבינו סוף סוף בארץ כי אנו יושבים בתנאי אושווינצ'ים, וטרבלינקה?".
במכתבים אחרים מזכיר פרשות בריחה שונות ממחנות המעצר (כולל זו שלו), וכן את מחנות המעצר בקפריסין ("ענין מחנות המעפילים בקפריסין עושה רושם שעלול הוא להביא לידי התפוצצות סופית בארץ..."), כמו גם את השואה ואת "שארית הפליטה".
בכל המכתבים מביע לב את דאגתו לבני משפחתו, ומשתדל לעודד אותם: "דווקא משום שהתקופה היא קשה וכאלו סגר הליל מסביב על כולנו, חזקו ואמצו, כי האור מפציע תמיד מתוך החושך הכבד ביותר. להתראות עם הזריחה!"
22 מכתבים. מאחד מן המכתבים מצוי רק הדף הראשון (המשך המכתב חסר). מכתב אחד חתוך וחסר בחלקו, ומכתב אחר קרוע לשני חלקים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

גיליון מס' 1 של "עתון רשמי" מטעם מדינת ישראל (הממשלה הזמנית). דפוס הפועל הצעיר, תל-אביב, ה' באייר, תש"ח – 14.5.1948.
"עתון רשמי" היה שמו הראשון של העיתון "רשומות" – העיתון המתעד (Newspaper of record) של מדינת ישראל, האמון על פרסום כל החוקים והתקנות של המדינה (השם הוחלף בפברואר 1949 לאחר קביעת "חוק המעבר" והקמת כנסת ישראל).
לפנינו הגיליון הראשון שנדפס ביום הקמת המדינה, ובו הכרזת העצמאות שקרא בן גוריון בפני מועצת העם שעות ספורות לפני כן. לצד ההכרזה נדפס המסמך המשפטי הראשון של מדינת ישראל – "מנשר מועצת המדינה הזמנית" שהוקרא בידי בן גוריון מיד לאחר ההכרזה והעניק את הבסיס החוקי לפעילות המדינה החדשה, בשלושה סעיפים: קביעת מועצת המדינה הזמנית בתור הרשות המחוקקת; ביטול תקנות "הספר הלבן" של 1939; וקביעת המשפט המנדטורי כבסיס למערכת המשפט הישראלית.
3, [1] עמ', 33 ס"מ. מצב טוב. קו קיפול אופקי. כתמים. קמטים. נקבי תיוק בשוליים.

גיליון העיתון "על המשמר" מיום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. הוצאת מפלגת הפועלים המאוחדת, תל-אביב, ה' באייר תש"ח – 14 במאי 1948.
גיליון העיתון "על המשמר", עיתונו של "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר", מיום הכרזת העצמאות. כותרתו הראשית: "היום הכרזת המדינה והקמת הממשלה. בשעה 9 בבוקר מסתיים המנדאט על א"י, לאחר 30 שנות שלטון בריטי".
7, [1] עמ', 58X41 ס"מ. מצב בינוני. סימני קיפול. כתמים רבים. חותמת דיו בשולי עמוד השער. קרעים וקרעים חסרים קלים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (פגיעה קלה בטקסט).

גליון "העולם הזה", בעריכת אורי קיסרי. 20 במאי 1948 / י"א אייר, תש"ח.
על שער הגיליון, שיצא ימים ספורים לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, מתנוססת תמונתה של צעירה המניפה את דגל ישראל, ומתחתיה הכיתוב: "שאו ציונה נס ודגל... מדינת ישראל קמה!"
בגיליון מאמרים העוסקים בעצמאות, בעלייה ובמלחמה, ותמונות רבות. בסוף הגיליון מדור בדיחות.
17, [2] עמ', 32 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים לאורך השדרה.