מכירה 80 - חלק ב' - אמנות מאוסף רמי כהן
יאן ראוכוורגר (נ. 1942), השתקפות, 1975.
פסטל על נייר. חתום ומתוארך.
48X57 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בשוליים. נתון במסגרת.
יאן ראוכוורגר (נ. 1942), יליד באיראמאלי (Baýramaly) שבטורקמניסטן, לשם נמלטו הוריו במהלך מלחמת העולם השניה. עם תום המלחמה חזרה המשפחה לקייב. את השכלתו האמנותית רכש ראוכוורגר במחלקה לציור בבית הספר התיכון שעל יד האקדמיה לאמנות בקייב, ולאחר מכן בפקולטה לגרפיקה שימושית במכון הפוליגרפי במוסקבה. מן השנים 1965 עד 1973, שנת עלייתו לישראל, היה תלמידו של האמן ולדימיר וייסברג. חודשים ספורים לאחר בואו לארץ החל להורות אמנות במכון אבני בתל-אביב, ובשנות ה-80 הורה גם ב"בצלאל". הציג בעשרות תערוכות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם, וזכה בפרסים חשובים על עבודתו.
"תשוקת הציור של יאן ראוכוורגר או תשוקת הצייר שבו מעניקה כמעט לכל דבר שבסביבתו הקרובה את הזכות להיות מצויר: בני משפחה, חפצי טבע דומם, נופים, דמויות, דוגמניות-ציור. נושאי ציוריו חופפים לכאורה תכנית לימודים קלסית בכל בית-ספר לאמנות הציור, אך מרגע התמסרותו למכחולו, הם מתכנסים לתוך מערכת יחסים מיוחדת השרויה בהילה של אינטימיות וקרבה. מילון אוקספורד לאנגלית מייחס לערך 'אינטימיות' איכויות של התבוננות בחפץ או בסובייקט אחר הצוברת ידע והיכרות קרובה. המילון האנגלי למילים נרדפות (Roget's Thesaurus) מקשר את הערך גם עם המושגים פרטיות (privacy), פנים (interior) ורגש (sentiment). אופן התבוננותו של ראוכוורגר בתכולת הבית ובאנשים שבתוכו מייצר יחסי קרבה כאלה, ומגדיר סוג של ציור, שניזון תמיד מיחס רגשי ישיר וחם אל ההווה הזורם והמהפכה: הצייר מול החיים, ברגע נתון, אוסף את העולם אל תוך המרחב האינטימי שלו..."
"בשבחי האינטימיות, יאן ראוכוורגר והתרבות הישראלית", מאת טלי תמיר. בתוך: "במבט קרוב, יאן ראוכוורגר, עבודות מ-1979 עד 2003", קטלוג תערוכה במוזיאון ישראל, ירושלים, 2004 (אוצרת: רות אפטר-גבריאל).
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
שאול שץ (נ. 1944), דמות. [1968].
שמן על בד. אינו חתום. מתואר ומתוארך בגב (על גבי פיסת נייר) בכתב-ידו של מיכאיל גרובמן.
73X95 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים וסדקים בצבע.
מקור:
1. אוסף מיכאיל גרובמן.
2. אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
פימה (אפרים רויטנברג; 1916-2005), תפנים / דיוקן.
פסטל שמן על נייר. חתום.
19X18 ס"מ, מוצמד לפספרטו ונתון במסגרת. מצב טוב.
פימה (אפרים רויטנברג; 1916-2005), נולד בחרבין, סין. למד ציור, קליגרפיה ואדריכלות בשנגחאי, ובשנות ה-40 התגורר בה ועסק בציור ובעיצוב תפאורות לתיאטרון. עלה לארץ ישראל בשנת 1947 והתיישב בירושלים. תחילה עסק לפרנסתו בציור שלטים, ואחר כך היה מפקח על בניית שיכונים מטעם משרד העבודה. לאחר כמה שנים עזב את ישראל והשתקע בפריז, ובשנת 2002 חזר לישראל. יצירתו קשורה קשר אמיץ לטבע, וממזגת את הקליגרפיה הסינית עם המסורת האירופית של ציור מופשט. "[...] הפשטה והפיגורציה המעודנות ביותר דרות בציוריו בכפיפה אחת ודובבות אלינו בלקוניות, בשפת רמזים [...] יצירתו של פימה היא בבואה דרמתית, לפעמים אף טרגית, אך תמיד פיוטית של חייו. ההשפעות השונות נתמזגו בה ותוצאתה של מזיגה זו: קלילות, צבעוניות עשירה, עדינה ומאופקת, שמחה עצורה מהולה בשמץ תוגה חרישית..." (גמזו, ביקורות אמנות, 2006, עמ' 320).
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
פימה (אפרים רויטנברג; 1916-2005), Grobman (דיוקן מיכאיל גרובמן).
פסטל שמן על נייר. חתום ומתואר.
25X35 ס"מ, מוצמד לקרטון ונתון במסגרת. מצב טוב.
פימה (אפרים רויטנברג; 1916-2005), נולד בחרבין, סין. למד ציור, קליגרפיה ואדריכלות בשנגחאי, ובשנות ה-40 התגורר בה ועסק בציור ובעיצוב תפאורות לתיאטרון. עלה לארץ ישראל בשנת 1947 והתיישב בירושלים. תחילה עסק לפרנסתו בציור שלטים, ואחר כך היה מפקח על בניית שיכונים מטעם משרד העבודה. לאחר כמה שנים עזב את ישראל והשתקע בפריז, ובשנת 2002 חזר לישראל. יצירתו קשורה קשר אמיץ לטבע, וממזגת את הקליגרפיה הסינית עם המסורת האירופית של ציור מופשט. "[...] הפשטה והפיגורציה המעודנות ביותר דרות בציוריו בכפיפה אחת ודובבות אלינו בלקוניות, בשפת רמזים [...] יצירתו של פימה היא בבואה דרמתית, לפעמים אף טרגית, אך תמיד פיוטית של חייו. ההשפעות השונות נתמזגו בה ותוצאתה של מזיגה זו: קלילות, צבעוניות עשירה, עדינה ומאופקת, שמחה עצורה מהולה בשמץ תוגה חרישית..." (גמזו, ביקורות אמנות, 2006, עמ' 320).
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), יום הדין. ירושלים, 1973.
שמן על בד. חתום ומתוארך. מתואר בגב.
54X65 ס"מ. מצב בינוני-טוב. קילופי צבע וקרעים קלים בבד. שברים ופגמים במסגרת.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), Водонаг (Vodonag). ירושלים, 1976.
אקריליק על נייר. חתום, מתואר ומתוארך.
35X50 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בעיקר בשוליים.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), שד ביתי מצוי (средний домашний черт), 1976.
אקריליק על נייר. חתום, מתואר ומתוארך.
35X50 ס"מ. מצב טוב.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), דב ודג, 1968
צבעי מים על נייר. חתום, מתואר ומתוארך.
58X41 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. מוצמד לפספרטו.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), ציפור וספינת המוות (птица и корабль смерти), 1968.
צבעי מים על נייר. חתום, מתואר ומתוארך.
58X40.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים. מוצמד לפספרטו.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), עשר עבודות:
1. בקבוקים, 1975. דיו על נייר. חתום, מתואר ומתוארך .
50X35 ס"מ. מצב טוב.
2-10: תשעה חיתוכי לינולאום, 1976; חתומים, מתוארים ומתוארכים: • "ערב". • "יער בלילה". • "שבת", שלושה חיתוכי לינולאום (צבעים שונים). • "מלחמה", שני חיתוכי לינולאום (צבעים שונים). • "כאוס", שני חיתוכי לינולאום (שונים), אחד צבוע בצבעי מים.
גודל ומצב משתנים.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), קיץ, 1970.
אוטוליטוגרפיה. חתום מתואר ומתוארך בעיפרון. ממוספר 7/15.
34X45 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים בשוליים. מוצמד לפספרטו.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), אדמה, 1971.
ליטוגרפיה. חתום ומתוארך בלוח. חתום, מתואר ומתוארך בעפרון. ממוספר 7/23.
39X41 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מוצמד לפספרטו ונתון במסגרת.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.