ספר נר ישראל, מאת רבי ישראל הופשטיין – המגיד מקוז'ניץ, פירוש "נפלא בחידושי תורה ורזין עלאין" על ספר "ליקוטי רב האי גאון – סודות עמוקות ונוראים על שם מ"ב". [לבוב? תר"ב-תרי"ב בקירוב]. מהדורה ראשונה של הפירוש "נר ישראל".
בשער דפוסת מזויפת "דפוס ישראל מדפיס ווילנא".
בספר שלפנינו נדפסו שני חיבורים שנדפסו קודם לכן בוורשא (תקנ"ח) בעידוד המגיד מקוז'ניץ: "ליקוטי רב האי גאון", מאת רבי משה מבורגוש (מגדולי מקובלי ספרד במאה ה-12), ו"שער השמים", המיוחס לרבי יוסף גיקטיליא (אך לאמיתו של דבר הוא החלק השני של החיבור "ספר העיון לרב חמאי גאון"). במהדורה זו נוסף עליהם לראשונה פירוש עיוני עמוק, "נר ישראל", מאת המגיד מקוז'ניץ. כמו כן, נדפסו כאן לראשונה גם "ח"ן כללים" בחכמת הקבלה, מאת המגיד מקוז'ניץ.
חיבוריו של המגיד מקוז'ניץ עוסקים בביאור קבלת הגאונים וקבלת רבי ישראל סרוג, משולבים עם כתבי האר"י ועם יסודות תורת החסידות, כתובים בקיצור וברמזים, והם קשים להבנה ועמוקים.
ה"דברי חיים" מצאנז כתב בהסכמתו לספר "עבודת ישראל" למגיד מקוז'ניץ: "לפי דעתי, אין בדורינו מי שישיג חכמתו". האדמו"ר רבי אלימלך מגרודז'יסק כותב על חיבורי המגיד מקוז'ניץ: "כל דבריו הקדושים סתומים, ולאו כל מוחא סביל דא להבין קצת דקצת מדבריו הקדושים, המרומזים בסודי סודות גבוה מעל גבוה". המקובל רבי עמרם אופמן שליט"א כתב סדרת חיבורים לפרש חיבורים אלו; בהקדמתו לפירושו "פתילת הנר" (פירוש על "נר ישראל") הוא כותב שהספר שלפנינו הוא "סגולה לשמירה, באשר ידוע ששם מ"ב הוא מסוגל לשמירה".
בסוף הספר נוספה העתקה מכתב-יד הבעש"ט, ובו סדר חניכה של בית קברות חדש ("אם צריכין להוסיף על בית הקברות"), וכן "ליקוטים מהרב ר' פנחס מקוריץ", ובו 130 סעיפים. על "ליקוטים" אלו כתב האדמו"ר בעל "היכל הברכה" מקומרנא בספרו "נתיב מצותיך": "מה שנדפס בסוף ספר נר ישראל, ליקוטים... והדפיסו שם דבר שקר משמו [בסעיף כג], ולא יצאו דברים אלו מפיו הקדוש [של רבי פנחס]... ואיזה ליצן הדפיס דברים של הבל".
[1], כד דף. חסר הדף השני לאחר השער, עם דברי המביא לבית הדפוס. 24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש עם פגיעות קלות בטקסט. חותמת. כריכה חדשה.
בדף השער צוין מקום הדפוס כ"ווילנא", ללא ציון שנת ההדפסה. על פי מפעל הביבליוגרפיה, הדפוסת מזוייפת, ולהשערתם הספר נדפס בלבוב בשנת ת"ר בקירוב (במקומות אחרים נרשמו השנים תק"פ ותקפ"ב כשנת ההדפסה). להשערתנו, ניתן לקבוע את שנת הדפסת הספר בין השנים תר"ב-תרי"ב, שכן בדף השער המחבר מכונה "בעהמ"ח ספר עבודת ישראל", וספר "עבודת ישראל" נדפס לראשונה רק בניסן תר"ב (שם החיבור ניתן לו רק בהדפסה, על פי המסופר באריכות בהקדמת המו"ל שם). כמו כן, בפתיחה לחידושי "היהודי הקדוש" מפשיסחא שנדפסו מעבר לשער, מוזכר שם בנו של "היהודי" – רבי נחמיה מביכוב – בברכת החיים: "מו' נחמיה נ"י", ורבי נחמיה נפטר בתשרי תרי"ג.
סטפנסקי חסידות, מס' 394.

ספר תהלות ישראל, פירוש על ספר תהלים, מאת המגיד מקוז'ניץ רבי ישראל הופשטיין. [וורשא, תרכ"א 1861].
המגיד הקדוש מקוז'ניץ - הצדיק רבי ישראל הופשטיין (תצ"ז-תקע"ה, אנצ' לחסידות ב', עמ' תקמב-תקמח), מגדולי האדמו"רים ומפיצי החסידות בפולין. נולד בעיר אפטא ועל פי המסורת החסידית נקרא "ישראל" על-פי הוראתו של הבעש"ט, שציוה לקראו בשמו ואמר כי "כל הפמליא של מעלה השתתפה עמו בשמחתו". מנעוריו נודע כגאון וגדול בתורה. לאחר נישואיו התקרב אל רבי שמלקא מניקלשבורג, שכיהן אז כרב בריטשוואהל, ובעידודו נסע אל המגיד ממעזריטש, שסמך עליו להגיה עבורו ספרי וסידורי קבלה (אמרו עליו כי למד שמונה מאות ספרי קבלה בטרם בואו אל המגיד ממזריטש). לאחר פטירתו של המגיד, קיבל את הנהגתו של רבי אלימלך מליז'ענסק והיה נחשב לאחד מראשי תלמידיו, עד שאמרו עליו כי ירש מרבי אלימלך מליז'ענסק את "כח הלב". בשנת תקכ"ה התחיל לכהן כ"מגיד מישרים" בעיר קוז'ניץ שבמרכז-פולין, והחל משנת תקמ"ו החלו אלפי חסידים לנהור לפתחו, עד שנחשב לאחד מהאדמו"רים החשובים בפולין בכללה. מתלמידיו, האדמו"רים הידועים: נכדו רבי חיים מאיר יחיאל "השרף ממוגלניצא"; רבי יעקב צבי יאליש מדינוב בעל "מלוא הרועים"; רבי ישעיה מושקט מפראגא; רבי איתמר וולגלרנטר, בעל "משמרת איתמר"; רבי יחזקאל מקוזמיר; רבי יששכר בער מראדושיץ; ורבי יצחק מאיר אלטר, בעל "חידושי הרי"מ", שנתגדל בביתו.
[1], כה דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. חיתוך דפים לא אחיד. רישום בכתב-יד בדף השער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 595.

ספר דעת משה, דרושים על התורה והמועדים בדרך החסידות, מאת האדמו"ר רבי משה אליקים בריעה הופשטיין מקוז'ניץ. לבוב, [תרל"ט] 1879. מהדורה ראשונה.
המחבר, האדמו"ר רבי משה אליקים בריעה (תקי"ז?-תקפ"ח), היה תלמידו המובהק של אביו, המגיד מקוז'ניץ, ושל הרה"ק רבי זושא מאניפולי. כל ימיו היה רבי משה נחבא אל הכלים. בחיי אביו לא הכירו אותו וגם לאחר פטירת אביו לא היה בדעת החסידים לקבל את מרותו, עד ש"החוזה" מלובלין הכתיר ומינה אותו למלא את מקום אביו באדמו"רות ובמגידות. רבי משה כיהן כמגיד מישרים בקוז'ניץ ובאוסטרובצה. בזיווג ראשון היה חתנו של הרה"ק רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי, בעל "אור הגנוז", ובזיווג שני היה חתנו של הרה"ק רבי אלעזר מליז'נסק, בנו של ה"נועם אלימלך". חיבורו הידוע ביותר הוא ספר "באר משה", ומלבדו חיבר גם את הספרים: "בינת משה", "ויחל משה", "מטה משה", "קהלת משה", "תפלה למשה", ועוד. בספריו הוא מרבה להביא שמועות ומסורות שקיבל מאביו ומגדולי החסידות.
[4], קעו דף. 25 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש קלים. קרע בדף השער משוקם בהדבקת נייר דבק. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 132.

ספר אור החיים, תוכחות מוסר לעוסקים בחקירות באמונה ובלימוד פילוסופיה, מאת רבי יוסף יעב"ץ – "החסיד יעב"ץ", עם ביאורים והרחבות בשם "מעין גנים", מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל ה"בני יששכר". זולקווא, [תר"ח] 1848. מהדורה ראשונה של הפירוש "מעין גנים".
המחבר רבי יוסף יעב"ץ (ר'?-רס"ח), ממגורשי ספרד, מאריך לטעון בספרו שהסיבה לעונש הגירוש היתה העובדה שרוב יהודי ספרד דבקו בלימוד פילוסופיית חכמי יוון והעדיפו את חכמת הגויים על פני חכמת התורה. ספרו "אור החיים" נדפס לראשונה בפיררא בשנת שי"ד.
החיבור "מעין גנים" שכתב ה"בני יששכר" הנו חיבור פולמוסי שנכתב בכאב גדול ובזעם רב. רובו הגדול כולל דברי התקפה חריפים ביותר על תנועת ההשכלה – על משכילי גליציה, על משה מנדלסון וכתביו, ועל כל ההולכים, והנוטים ללכת, בעקבותיהם.
כפי הנראה, זהו החיבור הראשון שבו נדפסו דברי קטרוג והתקפה חריפים על מנדלסון עצמו ולא רק דברי ביקורת על תוכן חיבוריו ותרגומיו. לדוגמה: "והנה בדורותינו רבם המובהק להם (בוודאי אשו לא כבה ותולעתו לא הומת, על שהחטיא את הרבים וגילה פנים בתורה בעזות מצח, שלא כהלכות דת ישראלית) העתיק התנ"ך ללשונות נכרים, והפך ובלבל הדת, עד שאפילו האומות מבינים שיצאו מכלל הדת, וספריו אסורים לבא בקהל ד' עד עולם" (דף ט/2).
"מעין גנים" נדפס לאחר פטירת המחבר (טבת תר"א). לאחר שנדפס הספר, הביא בן המחבר, האדמו"ר רבי דוד מדינוב, את הספר אל האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, מגדולי אדמו"רי גליציה. לאחר שעיין בספר, אמר רבי יהושע: 'זה לא ספר, אלא חתיכת לב יהודי... אש להבה'. אמר לו רבי דוד: 'אספר לכם כיצד כתב אבי מורי זצ"ל את הספר "מעין גנים". אבי היה פעם חולה במשך ששה שבועות רצופים, מיעט באכילה ושתיה, כשהוא מהלך מהורהר ונאנח עמוקות. אנשי ביתו לא ידעו מה לעשות כדי לרפאותו. כאשר קראו לרופא שבדקו, אמר הלה: לחולה ישנה תשוקה מסוימת, ואם הוא יקבלה – ייטב לו... רבינו בשמעו את דברי הרופא, לקח נייר ודיו, הסתגר בחדר והחל לכתוב את הספר "מעין גנים" עד תומו, ללא הפסקה. כאשר סיים את כתיבתו, הוציא אנחת רווחה מעמקי לבו. ובאמרו כי עתה הוטב לו, הוסיף: עתה גליתי לעין כל את פרצופם הטמא של המשכילים' (הרבי ר' צבי אלימלך מדינוב, ב, מהדורת בני-ברק תשס"ה, עמ' תקיד).
[1], לב, [2] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש רבים (במספר דפים סימני עש קשים), עם פגיעות בטקסט. חותמת. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 356.