ספר כנסת הגדולה, חלק אורח חיים, לקט פסקים מספרי הפוסקים על סדר סימני השלחן ערוך, מאת רבי חיים בנבנישתי. ליוורנו, [תקנ"ב] 1791. מהדורה שניה.
העותק של הגאון רבי עקיבא איגר. בדף השער, רישומי בעלות בכתב-ידו של אחד מחתניו של רבי עקיבא איגר: " שייך למו"ח הגאון הגדול רשכבה"ג קדוש וטהור חסיד ועניו מאד מכל אדם, אהוב לכל, כקש"ת מ' עקיבא איגר נ"י אב"ד ורמ"ג בק' פאזנע"; " שייך למו"ח גאון עולם מבחר הגאונים רשכב"ה קדוש וטהור צדיק וחסיד ועניו מאד מ' עקיבא איגר נ"י".
בספר שלוש הגהות בכתב-יד קדשו של רבי עקיבא איגר, בדפים: קכח/1, קמב/1, קנו/2. ההגהה הראשונה – בכתב "רש"י" (על דרכו של רבי עקיבא איגר לכתוב את הגהותיו, לעתים, בכתב "רש"י", ראה: מבית הגנזים, ברוקלין, תש"ע, עמ' רלג; שו"ת גינת ורדים השלם, אורח חיים, ירושלים, תשס"ח, עמ' 8; קטלוג קדם, מכירה 66, פריט 108). ההגהות שלפנינו נדפסו בקובץ מוריה, שנה יט, גליון ה-ו (רכא-רכב), כסלו תשנ"ד, עמ' כד-כה.
הספר "כנסת הגדולה" מוזכר עשרות פעמים בחיבוריו של רבי עקיבא איגר (הגהות נוספות שלו על כרך אחר של ספר כנסת הגדולה, חלק אבן העזר, נדפסו בקובץ מוריה, שנה ששית, גליון י-יא [ע-עא], סיון תשל"ו, עמ' כג).
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומר שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה.
בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם, הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) – מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" – אמר אברהם בן הרב המחבר), וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים – מתורתו של רבינו עקיבא איגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים...".
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא איגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס מחידושיו את הספר "דרוש וחידוש", וכן נדפסו חלקים נוספים מתשובותיו. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא איגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן במהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, כפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים. הגאון רבי חיים ברלין סיפר על אביו הנצי"ב מוואלאז'ין: " ותיבה ממש אחת מלשון רע"א ז"ל היה מכריע בעיניו כמה וכמה דפין מפלפולי ספרים אחרים" (מרומי שדה, א, ירושלים תשט"ז, בהקדמה).
ג; קסב דף. 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים ומעט בלאי בדפים בודדים. חותמות. כריכת עור חדשה.