מכתב בכתב-ידו, חתימתו וחותמתו של האדמו"ר הקדוש מקומרנא רבי יעקב משה סאפרין. קומרנא, תרס"ה [1905].
מכתב המלצה עבור רבי יעקב ישראל [שמרלר] מצפת, שנאלץ לנדוד לחו"ל מחמת חובותיו לרופאים. האדמו"ר מפרט במכתב את ייחוסו של רבי יעקב ישראל אל הצדיקים רבי אלימלך מליזענסק, רבי מאיר מפרימשלן, "הב"ח והט"ז ז"ל ושארי צדיקים וקדושים". בסוף המכתב מסיים האדמו"ר בברכה: "ובזכות גודל המצוה ובזכות אבותיו הקדושים ישפיע לכם ד' אלוקים רב ברכות ושפע הצלחות".
האדמו"ר רבי יעקב משה סאפרין מקומרנא (תרכ"א-תרפ"ט), מקובל אלוקי ואיש קדוש. בנו של האדמו"ר רבי אליעזר צבי בעל "בן ביתי" ו"דמשק אליעזר" ונכדו של האדמו"ר בעל "היכל הברכה". תלמיד האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז והאדמו"ר המגיד מטריסק, שחבבוהו וכיבדוהו מאד. בשנת תרנ"ח, לאחר שנפטר אביו, החל להנהיג את עדת חסידי קומרנא. תפילותיו היו בהתלהבות עצומה מלווה בבכיות, ורבים התעוררו על ידי תפילותיו לתשובה שלימה. נודע כמקובל אלוקי בעל רוח הקודש ופועל ישועות, והיה מכונה בשם "החוזה מקומרנא", על שם גילויים מפתיעים שנודעו לו ברוח הקודש. שמו התפרסם בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז החלו רבים מיהודי פולין לנסוע אליו, וגדולי האדמו"רים מאלכסנדר, רדומסק ואוסטרובצה, שלחו אליו "קוויטלאך" לתפילה ולברכה. היו יהודים שזכו להתעשר בזכות ברכותיו ועצותיו. חיבר שלשה ספרים שאבדו בשואה. חתנו המפורסם בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש אמר עליו בהספדו: "חותני היה בעל רוח הקודש. הן היו לי דברים וענינים מכוסים, שמלבד יודע התעלומות ואנכי עצמי, לא ידע מהם שום איש, וכשנכנסתי אל הקודש פנימה אל חותני, היה מגלה לי הכל ברוח קדשו" (אמרי קודש, קאמארנא, בני-ברק, תשס"ג, עמ' תקלא). על מצבתו נחקק בהוראת חתנו ה"מנחת אלעזר": "יחיד בדורו... עיר וקדיש מן שמיא נחית, בוצינא דנהורא קדישא... קדש הקדשים... מרא דרזין... שר בית הזהר... הרב דומה למלאך ה' צבאות...". היה חתנו (בזווג שני) של האדמו"ר המקובל בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא.
[1] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בסימני הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט. מודבק על נייר לחיזוק.
המכתב שלפנינו נדפס בספר "שלשלת קאמארנא" (ירושלים תשס"א, עמ' תיב-תיג), וצילומו נדפס בספר "שושלת ספינקא" (בני-ברק תש"נ, עמ' רכא).