מכירה 69 - חלק שני - אמנות אוונגרד מאוסף עוזי אגסי
Russland, Die Rekonstruktion der Architektur in der Sowjetunion [רוסיה, הרקונסטרוקציה של הארכיטקטורה בברית המועצות], מאת אל ליסיצקי ובעיצובו. הוצאת Anton Schroll & Co., וינה, 1930. גרמנית.
ספר ראשון בסדרת המונוגרפיות "Neues Bauen in der Welt" [בנייה חדשה בעולם] העוסקת באדריכלות מודרנית ברוסיה, בארה"ב ובצרפת. בספר 104 איורים, תכניות אדריכליות ותצלומי מודלים המציגים פרויקטים אדריכליים בברית המועצות, חלקם של ליסיצקי; מלווים במבוא מאת ליסיצקי ובהקדמה מאת עורך הסדרה, יוסף גנטנר (Joseph Gantner). על עטיפת הנייר של הספר נדפסה עבודת פוטומונטאז' מעשה ידי ליסיצקי.
103 עמ', 29 ס"מ. מצב טוב. כריכה רכה, עם עטיפת הנייר המקורית המודבקת לשדרה. קרעים קלים ומעט כתמים בעטיפת הנייר. חלקה הקדמי של העטיפה מנותק. השדרה קרועה וחסרה ברובה.
----------------------------------------------------------------------------------------------
אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' (ראו פריטים 255-257), לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915-1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ-סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית (ראו למשל, שורה של ספרי ילדים שאייר בשנת 1919, פריטים 234-236 וכן ספרי ילדים נוספים שאייר, פריטים 237 ו-241). עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת; שם גם יצר כמה מעבודותיו הידועות בתחום הספר, ביניהן גליונות כתב העת "Veshch/Gegenstand/Objet" שייסד יחד עם הסופר איליה ארנבורג (ראו פריט 244, וראו גם פריט 249) וספר שיריו של המשורר ולדימיר מאיאקובסקי, "למען הקול" (ראו פריט 245 וראו גם פריט 250).
ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה (ראו פריטים 242 ו-243) וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר (ראו פריטים 246 ו-248).
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת-מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.
1-2. שתי המהדורות הראשונות לספרו Шесть повестей о легких концах [שישה סיפורים על סופים פשוטים]:
• הוצאת Геликон (Gelikon), מוסקבה-ברלין, 1922. מהדורה ראשונה. עם שישה איורים מאת אל ליסיצקי.
163, [2] עמ', 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. נקבי תילוע מזעריים. קונטרסים רופפים וכמה דפים מנותקים. חותמות דיו ורישומים בכתב-יד במספר דפים. כרוך בכריכת קרטון חלקה (הכריכה המקורית חסרה).
• הוצאת Пучина (Puchina), מוסקבה, 1925. מהדורה שניה.
140 עמ', [2] דף, 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים וקרעים קלים. עטיפה מוכתמת, עם קמטים וקרעים קלים בשוליים ובשדרה. חותמות-דיו ורישומים על העטיפה ובעמוד השער.
3. Тринадцать трубок [שלוש עשרה מקטרות]. הוצאת Геликон (Gelikon), מוסקבה-ברלין, 1923. עיצוב העטיפה מאת האמנית ליובוב קוזינצובה (Любовь Козинцова, 1899-1970), אשתו של ארנבורג.
257 עמ', [2] דף, 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בעיקר על העטיפה. קמטים וקרעים בשולי העטיפה. העטיפה האחורית מנותקת חלקית. חותמת ורישום בעט על העטיפה האחורית.
4. Материализация фантастики [התממשות הבדיון]. הוצאת Кинопечать (Kinopechat), מוסקבה-לנינגרד (סנקט פטרבורג), 1927. עטיפה בעיצוב אלכסנדר רודצ'נקו.
30 עמ', [1] דף, 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים וקילופים קלים בשולי העטיפה. חותמות-דיו ורישומים בעט בעטיפה האחורית.
אודות ארנבורג ראו פריט 258.
1. Солнце [שמש]. הוצאת Круг (Krug), מוסקבה-סנקט פטרבורג, 1923. איור העטיפה והאיורים שבגוף החוברת נעשו בידי מיכאיל לריונוב.
מיכאיל לריונוב (Михаил Ларионов, 1881-1964), צייר, מעצב גרפי ומעצב במה, יליד טירספול (כיום במולדובה), היה ממנהיגי תנועת האוונגרד הרוסית. הוא נמנה עם מייסדי קבוצות אמני האוונגרד "נסיך יהלום" ו"זנב החמור", ויצר סגנון חדש של אמנות מופשטת שנקרא "ריוניזם" (Rayonism).
2. Лирика [ליריקה]. הוצאת Круг, מוסקבה-סנקט פטרבורג, 1923. עטיפה בעיצוב אנטון לבינסקי (Антон Лавинский, 1893-1968), צייר, מעצב גרפי, ואדריכל, יליד סוצ'י; מנציגיו הבולטים של זרם הקונסטרוקטיביזם.
סמל ההוצאה עוצב בידי יורי אננקוב.
3. О Курске, о комсомоле, о мае… [על קורסק, על הקומסומול, על מאי...]. הוצאת Красная новь (Krasnaya Nov), מוסקבה, 1924. עטיפה בעיצוב רובים (ראובן) מזל.
רובים (ראובן) מזל (Рувим Мазель, 1890-1967) החל את הכשרתו האמנותית בבית הספר של יהודה פן בויטבסק. בשנים 1910-1914 למד באקדמיה לאמנות במינכן, ולאחר מכן שב לרוסיה. עם שובו גוייס לצבא ובמסגרת שירותו הגיע לעיר אשגבאט שבטורקמניסטן. הוא המשיך להתגורר באשגבאט גם לאחר המלחמה ואף הקים שם בית ספר לאמנות. בשנת 1923 בקירוב שב למוסקבה, שם עבד עבור כמה בתי הוצאה לאור.
4. Хорошо! Октябрьская поэма [טוב! פואמת אוקטובר]. Государственное издательство (ההוצאה לאור הממלכתית), מוסקבה-לנינגרד (סנקט פטרבורג), 1927.
פואמה לציון עשור למהפכת אוקטובר. עטיפת הספר עוצבה בידי אל ליסיצקי.
5. Мы и прадеды [אנו וזקנינו]. הוצאת Молодая гвардия (Molodaya Gvardiya), [מוסקבה], 1927. עטיפה בעיצוב ניקולאי איליין (Николай Ильин, י1894-1954) – מעצב גרפי, טיפוגרף ומאייר רוסי שעסק רבות בעיצוב ספרים.
6. י(Новые стихи) יНо. С.. [שירים חדשים]. הוצאת Федерация ("פדרציה"), מוסקבה, 1928. עטיפה בעיצוב אלכסנדר רודצ'נקו (1891-1956).
מצורף עותק נוסף של הספר "ליריקה".
סה"כ 7 פריטים. גודל ומצב משתנים. עטיפות ספרים 3 ו-5 משוקמות.
אודות מאיאקובסקי, ראו פריט 252.
• ЛЕФ (לף / LEF) – "חזית השמאל של האמנות". שני גיליונות בעריכת ולדימיר מאיאקובסקי – שנה ראשונה, גליון מס' 2 (אפריל-מאי, 1923); שנה שניה, גליון מס' 1 (1924).
• Новый ЛЕФ (לף חדש / Novy LEF) – "חזית השמאל החדשה של האמנות". גיליון מס' 12, בעריכת סרגיי טרטיאקוב (Сергей Третьяков). [1928].
עטיפות שלושת הגיליונות עוצבו בידי אלכסנדר רודצ'נקו. בגיליון מס' 2 (1923) מוצגים סמלילים לחברת תעופה בעיצוב רודצ'נקו, ולצדם דוגמאות לבגדי ספורט בעיצוב אשתו, האמנית ורוורה סטפנובה (Varvara Stepanova).
"חזית השמאל של האמנות" היתה התאחדות אמנים שפעלה בברית המועצות בשנות ה-20. בהתאחדות היו חברים אמנים ואנשי רוח מזרמי הקונסטרוקטיביזם והפוטוריזם, ובראשם המשורר ולדימיר מאיאקובסקי. כתב העת "לף", בעריכת מאיאקובסקי, ראה אור בשנים 1923-1925. ב-1927 שינה את שמו ל"לף חדש" (Novy LEF / "חזית השמאל החדשה של האמנות") וראה אור, במספר עמודים מצומצם יותר, עד שנת 1929. בחודשים האחרונים להופעתו נערך כתב העת בידי הסופר והמחזאי סרגיי טרטיאקוב.
כתב העת "לף" היה הפרסום הראשון בברית המועצות שהציג עבודות פוטומונטאז'. ממשיך דרכו, כתב העת "לף החדש", קרא לתיעוד חיי היום-יום בברית המועצות באמצעות הצילום והקולנוע והקדיש רבים ממאמריו לתיעוד ההתפתחויות העדכניות בשני התחומים. כן התפרסמו בו עבודות של אמני אוונגרד בולטים.
שלושה גיליונות, גודל ומצב משתנים.
Сергею Есенину [לסרגיי יסנין], מאת ולדימיר מאייקובסקי. הוצאת Заккнига (Zakniga); נדפס בטביליסי, גאורגיה, 1926. רוסית.
חוברת ובה השיר שכתב המשורר ולדימיר מאייקובסקי לזכר המשורר סרגיי יסנין שנטל את חייו בדצמבר 1925. עיצוב העטיפה ושתי עבודות הפוטומונטאז' שבחוברת נעשו בידי אלכסנדר רודצ'נקו.
15, [1] עמ', 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים וכתמי רטיבות בעטיפה ולאורך החוברת (כתמים כהים בכמה עמודים). פגמים קלים בעטיפה.
ולדימיר מאיאקובסקי (1893-1930), משורר ומחזאי יליד גיאורגיה, מחשובי המשוררים הפוטוריסטים ברוסיה הסובייטית. בשנת 1906 עבר עם משפחתו למוסקבה, שם התוודע לחוגים המהפכנים והצטרף ל"מפלגת הפועלים הרוסית הסוציאל-דמוקרטית". שיריו הראשונים, כך סיפר, נכתבו בתא בבית הסוהר "בוטירקה", שבו הוחזק אחד עשר חודשים רצופים בבידוד גמור. לאחר שחרורו החליט להתמקד בכתיבה ספרותית, ובשנת 1912 פורסמו שני שירים ראשונים פרי עטו – "לילה" ו"בוקר", במאסף הספרותי של התנועה הפוטוריסטית – "סטירת לחי לטעם הציבורי" (Пощёчина общественному вкусу). בשנת 1915 פגש לראשונה במו"ל אוסיפ בריק – שהפך לפטרונו הספרותי, וברעייתו ליליה בריק – שהפכה לאהבת חייו ולהשראה חשובה על שירתו. השניים ניהלו קשרי אהבים, בידיעתו והסכמתו של אוסיפ בריק. לאחר פרוץ מהפכת אוקטובר אימץ מאיאקובסקי קו אידיאולוגי חריף, ונעשה למשורר המזוהה ביותר עם רוסיה הסובייטית. בתקופה זו ערך את כתב העת "לף", שהיה בטאונה המרכזי של "חזית השמאל של האמנות". אף שנחשב בשעתו למשורר-תועמלן המעמיד את כשרונו הגדול בשירות המפלגה ומנהיגיה, השפיעה שירתו של מאיאקובסקי הרבה מעבר לגבולותיה של רוסיה הסובייטית, בין השאר על משוררים עבריים (אלכסנדר פן ואברהם שלונסקי כונו בפי מתנגדיהם "מיאקובסקאים קטנים"). מאיאקובסקי שם קץ לחייו ב-14 באפריל 1930, באמצעות יריה בליבו. במכתב שהשאיר אחריו כתב: "אל תרכלו. המנוח לא אהב את זה".
-----------------------------------------------------------------------------------------
אלכסנדר מיכאילוביץ' רודצ'נקו (1891-1956) – אמן, מעצב, פסל וצלם רוסי, איש התנועה הקונסטרוקטיביסטית.
רודצ'נקו למד אמנות בקאזאן שבטטרסטן ובמוסקבה. בתחילת דרכו יצר בסגנון קוביסטי ופוטוריסטי, ולאחר מכן נמשך אל הסופרמטיזם ואל המופשט הגיאומטרי, בהשפעת קנדינסקי ומלביץ'. רודצ'נקו שימש כאסיסטנט של ולדימיר טאטלין, היה תלמידו ואף השתתף ב-1916 בתערוכה שאצר טאטלין. בהשפעתו, החל ליצור ב-1919 עבודות תלת-ממדיות שנעשו ממגוון חומרים (עץ, מתכת, ועוד), ואופיינו בצורות גיאומטריות השלובות אלה באלה ויוצרות קומפוזיציות אווריריות ודינאמיות.
במהלך שנות ה-20 עבד באופן קבוע עם המשורר ולדימיר מאיאקובסקי, ליווה באיורים ובתצלומים את ספריו (ראו פריטים 250 ו-252), את גליונות כתב העת "חזית השמאל של האמנות" (ראו פריט 251) וכן ספרים ופרסומים של יוצרים אחרים מחוגי הפוטוריזם והאוונגרד הרוסיים (ראו, למשל, פריטים 249 ו-254), ופרסם מתצלומיו בעיתונות באופן קבוע.
רודצ'נקו נחשב לאחד האמנים הוורסטיליים ביותר של האוונגרד הרוסי: הוא נמנה עם מובילי הפלג הפרודוקטיביסטי, שדגל בחיזוק הקשר בין האמנות והייצור התעשייתי, ובינה ובין אוכלוסיית הפועלים והצרכנים, ומתוך כך פנה גם לעיצוב רהיטים ואמנות שימושית; בהמשך נמשך אל אמנות הצילום והפוטומונטאז' ועסק בהן רבות (נחשב לאחד מחלוצי הז'אנר), עיצב כרזות, אייר ספרים, עסק בגרפיקה ובטיפוגרפיה ויצר תפאורות לתיאטרון ולקולנוע.
Избрань, Стихи, 1912-1922 [מבחר, שירים, 1912-1922], מאת ניקולאי אסייב. הוצאת Круг (Krug), מוסקבה-סנקט פטרבורג, 1923. רוסית. עטיפה בעיצוב אלכסנדר רודצ'נקו.
אסופת שירים מאת המשורר הרוסי הפוטוריסטי ניקולאי אסייב (Николай Асеев, 1889-1963), חבר בקבוצת האמנים "לף" ("חזית השמאל של האמנות"). העטיפה עוצבה בידי אלכסנדר רודצ'נקו.
128, [4] עמ', 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים (בעיקר בעטיפה האחורית ובדפים הראשונים והאחרונים). קרעים קלים בשולי העטיפה וקרעים חסרים קלים בתחתית השדרה. קרע לכל אורך השדרה החוצה את החוברת לחלקים נפרדים. תו-ספר בעמוד השני. הקדשה בכתב-יד (רוסית) בעמוד הראשון, מתוארכת 1925.
-------------------------------------------------------------------
אלכסנדר מיכאילוביץ' רודצ'נקו (1891-1956) – אמן, מעצב, פסל וצלם רוסי, איש התנועה הקונסטרוקטיביסטית.
רודצ'נקו למד אמנות בקאזאן שבטטרסטן ובמוסקבה. בתחילת דרכו יצר בסגנון קוביסטי ופוטוריסטי, ולאחר מכן נמשך אל הסופרמטיזם ואל המופשט הגיאומטרי, בהשפעת קנדינסקי ומלביץ'. רודצ'נקו שימש כאסיסטנט של ולדימיר טאטלין, היה תלמידו ואף השתתף ב-1916 בתערוכה שאצר טאטלין. בהשפעתו, החל ליצור ב-1919 עבודות תלת-ממדיות שנעשו ממגוון חומרים (עץ, מתכת, ועוד), ואופיינו בצורות גיאומטריות השלובות אלה באלה ויוצרות קומפוזיציות אווריריות ודינאמיות.
במהלך שנות ה-20 עבד באופן קבוע עם המשורר ולדימיר מאיאקובסקי, ליווה באיורים ובתצלומים את ספריו (ראו פריטים 250 ו-252), את גליונות כתב העת "חזית השמאל של האמנות" (ראו פריט 251) וכן ספרים ופרסומים של יוצרים אחרים מחוגי הפוטוריזם והאוונגרד הרוסיים (ראו, למשל, פריטים 249 ו-254), ופרסם מתצלומיו בעיתונות באופן קבוע.
רודצ'נקו נחשב לאחד האמנים הוורסטיליים ביותר של האוונגרד הרוסי: הוא נמנה עם מובילי הפלג הפרודוקטיביסטי, שדגל בחיזוק הקשר בין האמנות והייצור התעשייתי, ובינה ובין אוכלוסיית הפועלים והצרכנים, ומתוך כך פנה גם לעיצוב רהיטים ואמנות שימושית; בהמשך נמשך אל אמנות הצילום והפוטומונטאז' ועסק בהן רבות (נחשב לאחד מחלוצי הז'אנר), עיצב כרזות, אייר ספרים, עסק בגרפיקה ובטיפוגרפיה ויצר תפאורות לתיאטרון ולקולנוע.
Последний современник [העכשווי האחרון], מאת סמיון קירסנוב. הוצאת Федерация (Federatsiya), מוסקבה, 1930. רוסית. עטיפה בעיצוב אלכסנדר רודצ'נקו.
פואמה דיסטופית מאת סמיון קירסנוב (Семён Кирсанов, 1906-1972), תלמידו של ולדימיר מאיאקובסקי ומזכיר כתב העת "לֵף דרום" (Юго-ЛЕФ – ממשיך דרכם של כתבי-העת "לף" ו"לף חדש" בעריכת מאיאקובסקי). הפואמה, המתארת עולם בדיוני דרכו משתקפת המציאות הסובייטית, קיבלה ביקורות קשות ולא פורסמה במהדורות נוספות. בשנות הארבעים היא אף הפסיקה להופיע ברשימות הביבליוגרפיות של המשורר.
עטיפת החוברת עוצבה בידי אלכסנדר רודצ'נקו.
95, [1] עמ', 18 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים בגוף החוברת; כתמים על העטיפה. קרע של כ-3 ס"מ בשולי אחד הדפים. קמטים, קרעים וקרעים חסרים קלים בשולי העטיפה ובשדרה.
ראו פריט 247.
----------------------------------------------------------------------------------------------
אלכסנדר מיכאילוביץ' רודצ'נקו (1891-1956) – אמן, מעצב, פסל וצלם רוסי, איש התנועה הקונסטרוקטיביסטית.
רודצ'נקו למד אמנות בקאזאן שבטטרסטן ובמוסקבה. בתחילת דרכו יצר בסגנון קוביסטי ופוטוריסטי, ולאחר מכן נמשך אל הסופרמטיזם ואל המופשט הגיאומטרי, בהשפעת קנדינסקי ומלביץ'. רודצ'נקו שימש כאסיסטנט של ולדימיר טאטלין, היה תלמידו ואף השתתף ב-1916 בתערוכה שאצר טאטלין. בהשפעתו, החל ליצור ב-1919 עבודות תלת-ממדיות שנעשו ממגוון חומרים (עץ, מתכת, ועוד), ואופיינו בצורות גיאומטריות השלובות אלה באלה ויוצרות קומפוזיציות אווריריות ודינאמיות.
במהלך שנות ה-20 עבד באופן קבוע עם המשורר ולדימיר מאיאקובסקי, ליווה באיורים ובתצלומים את ספריו (ראו פריטים 250 ו-252), את גליונות כתב העת "חזית השמאל של האמנות" (ראו פריט 251) וכן ספרים ופרסומים של יוצרים אחרים מחוגי הפוטוריזם והאוונגרד הרוסיים (ראו, למשל, פריטים 249 ו-254), ופרסם מתצלומיו בעיתונות באופן קבוע.
רודצ'נקו נחשב לאחד האמנים הוורסטיליים ביותר של האוונגרד הרוסי: הוא נמנה עם מובילי הפלג הפרודוקטיביסטי, שדגל בחיזוק הקשר בין האמנות והייצור התעשייתי, ובינה ובין אוכלוסיית הפועלים והצרכנים, ומתוך כך פנה גם לעיצוב רהיטים ואמנות שימושית; בהמשך נמשך אל אמנות הצילום והפוטומונטאז' ועסק בהן רבות (נחשב לאחד מחלוצי הז'אנר), עיצב כרזות, אייר ספרים, עסק בגרפיקה ובטיפוגרפיה ויצר תפאורות לתיאטרון ולקולנוע.
Трое [השלושה], מאת אלכסיי קרוצ'וניך, וֶלימיר חלבניקוב וילנה גורו. הוצאת журавль י(Zhuravl), סנקט פטרבורג, [1913]. רוסית. עטיפה בעיצוב קזימיר מלביץ'. [נדפס ב-500 עותקים].
אסופת שירה ופרוזה שנדפסה לזכרה של המשוררת הפוטוריסטית, הסופרת והציירת ילנה גורו (Елена Гуро, 1877-1913). באסופה יצירות מאת גורו ומאת המשוררים הפוטוריסטיים אלכסיי קרוצ'וניך ווֶלימיר חלבניקוב. בין היתר, נדפס בה מאמרו של קרוצ'וניך, "דרכיה החדשות של המילה", העוסק ב"זאום" (Zaum) – השפה הפוטוריסטית החדשה שהגו חלבניקוב וקרוצ'וניך.
לצד הטקסט מופיעים באסופה ארבעה לוחות-הדפס – רפרודוקציות של ציורים מאת קזימיר מלביץ'. העטיפה עוצבה בידי מלביץ' ונדפסה בדפוס ליטוגרפי.
96 עמ', 19.5 ס"מ. נייר ירקרק. מצב טוב. פגמים קלים. קונטרסים רופפים. עטיפה מנותקת, עם כתמים ומספר קרעים קלים.
---------------------------------------------------------------------------
קזימיר מלביץ' (1879-1935), אמן ותיאורטיקן של האוונגרד הרוסי. מחלוצי האמנות האבסטרקטית בראשית המאה ה-20. מלביץ' נולד באוקראינה למשפחה ממוצא פולני, הבכור מבין ארבעה עשר אחים. בשנת 1904 נסע למוסקבה ללימודי אמנות, והיה שותף לכמה מהפרוייקטים המזוהים ביותר עם האוונגרד הרוסי (בין היתר, עיצב את התפאורה לאופרה הפוטוריסטית "ניצחון על השמש"). בשנת 1915 הציג ב"תערוכה הפוטוריסטית האחרונה לציורים 0.10" את אחת מעבודותיו הנודעות ביותר – "הריבוע השחור", הנחשבת לאבן דרך בציור המודרניסטי (מלביץ' צייר בחייו עוד ארבע גרסאות של העבודה). העבודה סללה את הדרך לסגנון החדש שפיתח מלביץ', ה"סופרמטיזם" והציגה את מאפייניו העקריים: שימוש בצורות גיאומטריות פשוטות ובמבחר מוגבל של צבעים. בשנים הבאות התרחבה מאוד השפעתו של מלביץ', ובשנת 1920, מגובה בחוג נלהב של תומכים, "תפס" את מקומו של מארק שאגאל בבית הספר לאמנות בוויטבסק. בעקבות שינויים בתנאים הפוליטיים, נאלץ מלביץ' לשנות בשנותיו האחרונות את סגנונו הנועז ולאמץ את מודל הריאליזם הסוציאליסטי. הוא נפטר בשנת 1935, בעוני מרוד והרחק מתודעת הקהל.
שתי חוברות על סופרמטיזם, מאת קזימיר מלביץ':
1. От кубизма и футуризма к супрематизму. Новый живописный реализм. [מקוביזם ופוטוריזם לסופרמטיזם. הריאליזם החדש באמנות]. מוסקבה, 1916. מהדורה שלישית (מהדורה מאוירת ראשונה). רוסית.
המניפסט "מקוביזם ופוטוריזם לסופרמטיזם, הריאליזם החדש באמנות" נדפס לראשונה עבור "התערוכה הפוטוריסטית האחרונה לציורים 0.10" שהוצגה בפטרוגרד (סנקט פטרבורג) מדצמבר 1915 ועד ינואר 1916. בתערוכה זו הציג קזימיר מלביץ' לראשונה את הסגנון האמנותי החדש שיצר – הסופרמטיזם. בפינה העליונה של אולם התערוכה, מקום שנועד בבתים רוסיים-אורתודוכסיים לתליית איקונות, תלה מלביץ' את מה שהחשיב לעבודה החשובה ביותר בתערוכה – ציורו "הריבוע השחור". "הריבוע השחור" הסופרמטיסיטי סימל את סוף הציור הפיגורטיבי ונחשב לרגע מכונן בתולדות האמנות המודרנית.
בחוברת שלפנינו, לצד תיאורו של מלביץ' את עיקרי הסופרמטיזם ואת החידוש הגלום בו, נדפסו שני לוחות-איור (פוטוליטוגרפיות) המציגים את העבודות "הריבוע השחור" ו"העיגול השחור". "הריבוע השחור" נדפס גם על העטיפה הקדמית.
שתי המהדורות הראשונות של המניפסט נדפסו עם פתיחת התערוכה, ללא איורים. המהדורה השלישית שלפנינו היא מהדורה מתוקנת ומורחבת, והמהדורה המאוירת הראשונה.
31 עמ' + [2] לוחות, 18 ס"מ. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים בכמה דפים. פגמים וקרעים חסרים (לעתים עם פגיעה בטקסט). החוברת כולה שוקמה שיקום מקצועי. אחד הדפים מנותק.
2. От Сезанна до супрематизма [מסזאן לסופרמטיזם]. הוצאת המחלקה לאמנויות יפות של הקומיסריון העממי לענייני חינוך (Отдел Изобразительных Искусств Наркомпросса), [מוסקבה?, 1920]. רוסית.
16 עמ', 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בעיקר בעטיפה האחורית.
-----------------------------------------------------------------------------------------
קזימיר מלביץ' (1879-1935), אמן ותיאורטיקן של האוונגרד הרוסי. מחלוצי האמנות האבסטרקטית בראשית המאה ה-20. מלביץ' נולד באוקראינה למשפחה ממוצא פולני, הבכור מבין ארבעה עשר אחים. בשנת 1904 נסע למוסקבה ללימודי אמנות, והיה שותף לכמה מהפרוייקטים המזוהים ביותר עם האוונגרד הרוסי (בין היתר, עיצב את התפאורה לאופרה הפוטוריסטית "ניצחון על השמש"). בשנת 1915 הציג ב"תערוכה הפוטוריסטית האחרונה לציורים 0.10" את אחת מעבודותיו הנודעות ביותר – "הריבוע השחור", הנחשבת לאבן דרך בציור המודרניסטי (מלביץ' צייר בחייו עוד ארבע גרסאות של העבודה). העבודה סללה את הדרך לסגנון החדש שפיתח מלביץ', ה"סופרמטיזם" והציגה את מאפייניו העקריים: שימוש בצורות גיאומטריות פשוטות ובמבחר מוגבל של צבעים. בשנים הבאות התרחבה מאוד השפעתו של מלביץ', ובשנת 1920, מגובה בחוג נלהב של תומכים, "תפס" את מקומו של מארק שאגאל בבית הספר לאמנות בוויטבסק. בעקבות שינויים בתנאים הפוליטיים, נאלץ מלביץ' לשנות בשנותיו האחרונות את סגנונו הנועז ולאמץ את מודל הריאליזם הסוציאליסטי. הוא נפטר בשנת 1935, בעוני מרוד והרחק מתודעת הקהל.
Первый цикл лекций, читанных на краткосрочных курсах для учителей Рисования – современное искусство [סדרת ההרצאות הראשונה בקורסים קצרים למורים לרישום – אמנות עכשווית], מאת ניקולאי פונין. פטרוגרד (סנקט פטרבורג), 1920. רוסית.
תמליל של סדרת הרצאות מפי היסטוריון האמנות והמבקר הרוסי ניקולאי פונין. את ההרצאות, שבהן עסק במגמות החדשות באמנות, העביר פונין בשנת 1919 במסגרת תפקידו כראש המחלקה לאמנויות בקומיסריון העממי לענייני חינוך (Narkompros) בסנקט פטרבורג.
עטיפת החוברת עוצבה בידי קזימיר מלביץ' בסגנון סופרמטיסטי.
ניקולאי פונין (1888-1953), תיאורטיקן ואוצר אמנות רוסי, שזכה לכינוי "מציל האוספים". בשנת 1914 סיים את לימודיו במחלקה להיסטוריה של האמנות באוניברסיטת סנקט פטרבורג ונעשה מבקר ועורך. קרבתו לחוגים המהפכניים של אותם הימים, בהם גם הקונסטרוקטיביסטיים והפורמליסטיים, עשו אותו לאחד הקולות החשובים בעולם האמנות הרוסי, ובשנת 1918 מונה לאוצר (קומיסר) של שניים מהמוזיאונים המפורסמים בסנקט פטרבורג ובעולם כולו – "המוזיאון הרוסי הממלכתי" וה"ארמיטאז'". בתפקידו זה הגן פונין בחירוף נפש על אוצרות האמנות המערביים ששכנו במוזיאונים, יצירות מופת של גדולי הציירים האירופאים, וסירב בכל תוקף לאפשר את השמדתם.
בראשית שנות ה-20 נעשה פונין לבן זוגה של המשוררת אנה אחמטובה, והזוג ניהל את אחד מסלוני הספרות הנודעים בסנקט פטרבורג. כשנעצר לראשונה בשנת 1930, שיגרה אחמטובה עתירה ליוזף סטאלין והצליחה להביא לשחרורו. תשע עשרה שנים אחר כך, לאחר שטען שכמה מדיוקנאותיו של לנין עשויים בחוסר טעם, נעצר פונין בשנית ונשלח לגולאג בצפון רוסיה. הוא נפטר בשנת 1953, מקץ ארבע שנות רעב וחולי, במתקן מגורים למאתיים אסירים שהואר בנורה אחת. אנא אחמטובה הותירה את מעילו תלוי על קולב בביתה כאנדרטה לזכרו. המעיל תולה בביתה עד היום.
84 עמ', 21.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קמטים וקרעים קלים בשוליים של מספר דפים. רישום בעט בעמוד השער. חותמות-דיו בעמוד האחרון ומשני צידי העטיפה האחורית. כתמים ופגמים בשולי העטיפה ובשדרה. השדרה משוקמת כולה.
---------------------------------------------------------------------------------------
קזימיר מלביץ' (1879-1935), אמן ותיאורטיקן של האוונגרד הרוסי. מחלוצי האמנות האבסטרקטית בראשית המאה ה-20. מלביץ' נולד באוקראינה למשפחה ממוצא פולני, הבכור מבין ארבעה עשר אחים. בשנת 1904 נסע למוסקבה ללימודי אמנות, והיה שותף לכמה מהפרוייקטים המזוהים ביותר עם האוונגרד הרוסי (בין היתר, עיצב את התפאורה לאופרה הפוטוריסטית "ניצחון על השמש"). בשנת 1915 הציג ב"תערוכה הפוטוריסטית האחרונה לציורים 0.10" את אחת מעבודותיו הנודעות ביותר – "הריבוע השחור", הנחשבת לאבן דרך בציור המודרניסטי (מלביץ' צייר בחייו עוד ארבע גרסאות של העבודה). העבודה סללה את הדרך לסגנון החדש שפיתח מלביץ', ה"סופרמטיזם" והציגה את מאפייניו העקריים: שימוש בצורות גיאומטריות פשוטות ובמבחר מוגבל של צבעים. בשנים הבאות התרחבה מאוד השפעתו של מלביץ', ובשנת 1920, מגובה בחוג נלהב של תומכים, "תפס" את מקומו של מארק שאגאל בבית הספר לאמנות בוויטבסק. בעקבות שינויים בתנאים הפוליטיים, נאלץ מלביץ' לשנות בשנותיו האחרונות את סגנונו הנועז ולאמץ את מודל הריאליזם הסוציאליסטי. הוא נפטר בשנת 1935, בעוני מרוד והרחק מתודעת הקהל.
ספרו של איליה ארנבורג על אודות האמנות המודרנית בראשית המאה ה-20 והזרם הקונסטרוקטיביסטי בפרט. כולל רפרודוקציות רבות של תצלומי-עבודות מאת אמנים שונים (פרנאן לז'ה, פבלו פיקאסו, אלכסנדר רודצ'נקו, אל ליסיצקי, ז'ק ליפשיץ ואחרים), תצלום של העיר ניו-יורק, תצלום מתוך אחד מסרטיו של צ'ארלי צ'אפלין, ועוד. בנוסף, מופיעים בספר שלושה איורים מעשה-ידי פרנאן לז'ה, המציגים מעין דיוקן מודרניסטי של דמות "הנווד" מסרטי צ'ארלי צ'אפלין.
בהערה שנדפסה מטעם הוצאת הספרים בתחילת הספר צוין כי: "המחבר מבקש להדגיש שהספר נדפס באורתוגרפיה הישנה בניגוד לרצונו". בעמוד שאחריה נדפסה הקדשת המחבר: "באמצעות ספר זה אני מצדיע למשוררים, לציירים, למעצבים, לעורכים, לקומיקאים, לשחקני הקרקס, למוזיקאים, לכל הבונים ברוסיה דברים חדשים".
איליה גריגורייביץ' ארנבורג (1891-1967), סופר ומשורר יהודי-סובייטי, מחשובי הסופרים הפוליטיים במאה ה-20. ארנבורג גדל בעיר מוסקבה, שם ניהל אביו בית חרושת לייצור משקאות אלכוהוליים. בשנת 1905 הצטרף למחתרת הבולשביקית בהשפעת ידידו לספסל הלימודים, ניקולאי בוכרין (לימים אחד מנהיגי מהפכת אוקטובר), אולם לאחר שנתפס ועונה בידי המשטרה החשאית החליט לעזוב את רוסיה ולהגר לפריז.
בפריז הוסיף לעסוק בפעילות קומוניסטית (בתקופה זו אף נפגש עם ולדימיר איליץ' לנין), אולם חיי הבוהמה הפריזאיים ורשמיה המבעיתים של מלחמת העולם הראשונה הרחיקו אותו מהשקפותיו המקוריות והוא נעשה אנרכיסט. כשחזר לרוסיה בשנת 1917 כבר היה אחד ממתנגדי המהפכה, ופרסם את שירו הבוטה "תפילה לרוסיה", המדמה את ההסתערות על ארמון החורף למעשה אונס. בעקבות התבטאויותיו, נעצר ארנבורג פעם נוספת בידי המשטרה החשאית, אך הפעם באשמת ריגול לטובת הצד השני – נאמני הצאר. הוא שוחרר רק הודות להתערבות ידיד נעוריו ניקולאי בוכרין, וב-1921 היגר בחזרה לפריז.
לאחר תבוסת צרפת במלחמת העולם השנייה שב בשלישית למכורתו רוסיה, והפעם כאחד מנאמניה האדוקים ביותר של האידאולוגיה הקומוניסטית ומנהיגיה. בתקופה זו פרסם את כתביו החריפים ביותר (בהם המאמר "הרוג!", הקורא להרג חסר אבחנה של גרמנים), ונעשה למקורבו של יוזף סטאלין. בשנת 1946, פרסם ביחד עם הסופר וסילי גרוסמן את ה"ספר השחור" – אחד מקובצי העדויות המוקדמים של קרבנות המשטר הנאצי במחנות הריכוז וההשמדה. יחסיו הקרובים עם סטאלין, החירויות המפליגות שזכה להן והעובדה ששרד את תקופת "הטיהורים הגדולים" הטילו צל כבד על יושרו ועבודתו הספרותית בתקופה זו.
ארנבורג נודע כמתנגד חריף של הציונות, כינה את ישראל "מדינה בורגנית" ואת דוד בן גוריון "היהודי השפל ביותר בעולם". בשנת 1948, כשפגש בשגרירת ישראל הראשונה במוסקבה, גולדה מאיר, סירב לשוחח עמה ביידיש בטענה שהיא "בת ממזרה" של הגרמנית. למרות זאת, הורה בצוואתו לשלוח את החלק "היהודי" של ארכיונו למוסד "יד ושם" בירושלים, שם נשמר בסוד עשרים שנה לאחר מותו. ארנבורג נפטר בשנת 1967 במוסקבה.
ז'וזף פרנאן אנרי לז'ה (1881-1955), צייר, פסל וקולנוען צרפתי. בראשית דרכו עסק באדריכלות, אולם בשנת 1900 החליט לעבור לפריז, התוודע אל חוגי האמנות האוונגרדית של רובע מונפראנס ונעשה לצייר בעצמו. עם פרוץ מלחמת העולם גויס לצבא הצרפתי, נפגע מהפגזת גז חרדל ולאחר אשפוז ממושך שוחרר משירות. במשך כל תקופת שירותו הצבאי לא חדל לצייר. בשנות העשרים שב לפריז ונעשה לדמות בולטת בחיי האמנות של העיר, אותן השנים גם החל לגלות עניין בעיצוב תפאורה ובעשייה קולנועית, מאחר שלציור על גבי בד לא היה לדעתו עתיד. בשנת 1935 הוצגו עבודותיו לראשונה במוזיאון "מומה" שבניו-יורק. עם עבודותיו הנודעות נמנים הציורים "המונה ליזה עם מפתחות", "הבונים", הסרט המופשט "הבלט המכאני" ויצירות רבות אחרות.
139, [3] עמ' + [8] לוחות (מודפסים משני הצדדים), 22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים, בעיקר בשולי הדפים. עטיפה מנותקת, עם קמטים קלים, מעט כתמים ופגמים.
ספר שירה מאת מיכאיל צייטלין (Михаил Цетлин, 1882-1945), משורר, סופר, מחזאי ומתרגם יהודי-רוסי, המוכר בשם העט Amari; נכדו של קלונימוס זאב ויסוצקי (מייסד חברת התה "ויסוצקי") ומצאצאיו של העסקן והשתדלן היהודי יהושע צייטלין.
לצד השירים כולל הספר איורים מאת האמן הצרפתי הקוביסטי אנדרה לוט (André Lhote, 1885-1962) ושלושה לוחות עם רישומים מאת הפסל והצייר הצרפתי אנטואן בורדל (Antoine Bourdelle, 1861-1929). כותרות השירים עוצבו בידי הפסל והצייר הרוסי איוון יפימוב (Иван Ефимов, 1878-1959). לספר כריכת קלף נאה, עם עיטורים מצוירים ביד.
[1] דף, 123, [5] עמ', [1] דף + [3] לוחות, 20 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים וקרעים קלים בשולי כמה מהדפים. חיתוך דפים בלתי-אחיד. שני דפים לא נחתכו בשוליהם. הקדשה בכתב-יד בעמוד השער (רוסית). חותמת-דיו באחד מדפי הבטנה. פגמים קלים בכריכה.