מכירה 69 - חלק שני - אמנות אוונגרד מאוסף עוזי אגסי
סקולפטור [פיסול], מאת יוסף צ'ייקוב. הוצאת "מלוכע פארלאג", קייב, 1921. יידיש. מסדרת "קליינע ביבליאטעק 'ליריק'".
מאמר קצר, מאת יוסף צ'ייקוב, העוסק בזרמים האוונגרדיים באמנות הפיסול ובמקומו של הפיסול באמנות היהודית; מלווה בתריסר לוחות תמונה המציגים פסלים שונים. ספר זה נחשב לספר הראשון ביידיש העוסק באמנות הפיסול (ראו: Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant-Garde Art 1912-1928, עמ' 67).
14, [1] עמ' + [12] לוחות, 12.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים (כתמים רבים על העטיפה). קמטים וקרעים קלים בשולי העטיפה.
--------------------------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
באגינען, חודש זשורנאל, ערשטער בוך [שחר, ירחון, חוברת ראשונה], בעריכת א. ליטוואק [פסבדונים של חיים יעקב הלפנד]. הוצאת "אלאוקראינישן ליטערארישן קאמיטעט, אידישע סעקציע", קייב, יוני 1919. יידיש.
עיצוב העטיפה, איור דף השער ואיורים נוספים בגוף הגיליון, מעשה ידי יוסף צ'ייקוב.
הגליון כולל קטעי שירה ופרוזה, מחזות, תרגומים ומאמרי ביקורת, מאת דוד הופשטיין, לייב קוויטקו, שלום אש, ישראל יהושע זינגר ואחרים. לצד איוריו של צ'ייקוב כולל הגיליון כמה תמונות של עבודות מאת הצייר והפסל הבלגי קונסטנטין מניה (Constantin Meunier, י1831-1905).
לא הופיעו גיליונות נוספים (ראו "פרסומים יהודיים בבריה"מ", עורך: ח. שמרוק, ירושלים תשכ"א. עמ' 341; פריט 3545).
125, [1] עמ' + [5] לוחות, 25 ס"מ. העטיפה האחורית חסרה. מצב טוב-בינוני. כתמים. העטיפה הקדמית ושני דפים מנותקים. קרעים בשולי כמה דפים. חותמת-דיו בעמוד השער. כתמים, קרעים קלים ופגמים בעטיפה הקדמית.
--------------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
דאס קעלבל [העֵגֶל], מאת מנדלי מוכר ספרים. הוצאת "קיעווער פארלאג", קייב, תרע"ט [1919]. יידיש. איורים מאת יוסף צ'ייקוב.
פרק מתוך "ספר הבהמות" למנדלי מוכר ספרים – "דאס תוספות-יום-טוב-קעלבל" (עגלתו של תוספות יום-טוב). בגוף הטקסט שבעה איורים מאת יוסף צ'ייקוב. איור נוסף מאת צ'ייקוב מופיע בעמוד השער ועל העטיפה הקדמית.
סמל ההוצאה "קיעווער פארלאג", המופיע בעמוד הראשון ובעטיפה האחורית, עוצב בידי אל ליסיצקי.
16 עמ', 22.5X28.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. גיליונות לא חתוכים. כתמים. קרעים קלים בשולי הדפים. קרעים משוקמים בשוליהם השמאליים של כל הדפים. קמטים קלים. קו קפל אנכי בכל הדפים. פגמים בעטיפה.
---------------------------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
אין פייערדיקן דויער, זאמלונג פון רעוואלוציאנערער ליריק אין דער נייער יידישער דיכטונג [בתקופה הבוערת, מאסף ליריקה מהפכנית בשירת היידיש החדשה], בעריכת ע. קארמאן [עזרא קורמן]. הוצאת "מלוכע-פארלאג", קייב, תרפ"א (1921). יידיש. עטיפה בעיצוב יוסף צ'ייקוב.
מאסף לשירה מהפכנית ביידיש הכולל יצירות מאת פרץ מרקיש, לייב קוויטקו, משה קולבק, משה ברודרזון, קדיה מולודובסקי ואחרים. שמו של המאסף לקוח ממחזור השירים הפותח אותו – "אין פייערדיקן דויער" מאת דוד הופשטיין. עטיפת החוברת עוצבה בידי יוסף צ'ייקוב.
63, [1] עמ', 17 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מספר גיליונות לא חתוכים. כתמי רטיבות וכתמי חלודה. קמטים. שני דפים מנותקים. נקבים קטנים בעטיפה ובפינה התחתונה של כל אחד מהדפים. כתמים רבים ופגמים קלים בעטיפה. העטיפה רופפת.
---------------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
וואקאל-סיואיטע, צעהן קינדער-לידער פון י. ל. פרץ, פאר שטימע מיט פיאנא [סוויטה ווקאלית, עשרה שירי-ילדים מאת י. ל. פרץ לשירה בליווי פסנתר], בעריכת מ. מילנער. הוצאת "קולטור-ליגע" / "מלוכע-פארלאג", קייב 1921. יידיש. עטיפה בעיצוב יוסף צייקוב.
חוברת תווים לשירי ילדים מאת יצחק לייב פרץ, בעריכת המלחין והמנצח משה מילנר (1886-1953). על העטיפה איור צבעוני מאת יוסף צ'ייקוב.
30, [2] עמ', 34 ס"מ. מצב טוב. מספר קמטים וקרעים קלים בשוליים. החוברת משודכת בסיכות, עם קרעים בנקודות השידוך בדפים ובעטיפה. מעט כתמים בעטיפה האחורית.
------------------------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
שלוש חוברות שירה בהוצאת "קולטור-ליגע". קייב, 1922. יידיש. עטיפות בעיצוב יוסף צ'ייקוב (על גבי שתיים מהן מופיעים איורים מעשה ידיו, חתומים בדפוס: "ט").
1. די קופע [העֲרֵמָה], מאת פרץ מרקיש. פואמה המוקדשת לקרבנות הפוגרומים באוקראינה בשנים 1917-1920 ("פרעות פטליורה").
35, [1] עמ', 18 ס"מ.
2. סאמעט [קטיפה], מאת ליפא רזניק (מתוך הסדרה "קליינע ביבליאטעק 'ליריק'").
39, [1] עמ', 18.5 ס"מ.
3. אטעם [נשימה], מאת עזרא פינינברג (מתוך הסדרה "קליינע ביבליאטעק 'ליריק'").
31, [1] עמ', 19 ס"מ.
החוברות במצב טוב-בינוני. כתמים ופגמים קלים בגוף החוברות. סימונים בעט בחלק מהעמודים. רישומי בעלות בכל אחד מעמודי השער. העטיפות עם כתמים וקרעים קלים בשוליים. בחוברת הראשונה – העטיפה הקדמית, העטיפה האחורית ושניים מהדפים מנותקים.
-------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
דער גאלאגאנער האן [התרנגול הרברבן], מאת פרץ מרקיש. הוצאת "כלל", ברלין, תרפ"ג, 1922. יידיש.
ספר ילדים מאת פרץ מרקיש, מלווה באיורים מאת יוסף צ'ייקוב – איורים בשחור-לבן בגוף החוברת ואיור צבעוני על-גבי העטיפה הקדמית.
30 עמ', 31 ס"מ. מצב טוב. קמטים וקרעים קלים בשולי דפים. מעט כתמים בגוף החוברת. כתמים וקמטים בעטיפה. קרעים בשדרה ובשולי העטיפה, ובהם קרעים חסרים (ללא פגיעה באיור).
------------------------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
1919, מאת ל. קוויטקא [לייב קוויטקו]. הוצאת "אידישער ליטערארישער פארלאג", ברלין, 1923. יידיש. עטיפה בעיצוב יוסף צ'ייקוב.
ספר שירה מאת לייב קוויטקו העוסק בפוגרומים ביהודי אוקראינה שהתחוללו במהלך מלחמת האזרחים הרוסית, ובייחוד במהלך שנת 1919 ("פרעות פטליורה"). על העטיפה הקדמית איור מעשה ידי יוסף צ'ייקוב.
לייב קוויטקו (1890-1952), משורר, סופר ועורך, מחשובי היוצרים לילדים בשפה היידית בברית המועצות. היה חבר בוועד היהודי האנטי-פשיסטי ובשנת 1952 נרצח בפקודת סטלין עם יתר הרוגי המלכות בברית המועצות.
163 עמ', [2] דף, 19 ס"מ. מצב טוב. כתמי חלודה, בעיקר על העטיפה ובשולי הדפים. שני הדפים האחרונים לא נחתכו בשוליהם העליונים. קרע באחד הדפים. קרעים בשולי העטיפה ובשדרה.
------------------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
אין שטורעם פון געשיכטע, ארויסגעריסענע בלעטלאך פון טאג-בוך, 1914-1921 [בסער ההיסטוריה, דפים תלושים מתוך יומן, 1914-1921], מאת דוד קאיגען [קויגן]. תרגום מגרמנית: ז' קאלמאנאוויטש [זליג קלמנוביץ']. הוצאת "יידישער ליטערארישער פארלאג", ברלין, 1923. יידיש. עטיפה בעיצוב יוסף צ'ייקוב.
קטעים מתוך יומנו הפרטי של דוד קויגן, המתעדים ממקור ראשון את המאורעות ההיסטוריים במזרח אירופה בין השנים 1914-1921: פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים ברוסיה, הפוגרומים ביהודי אוקראינה וכן בריחתו של המחבר מברית המועצות לאחר כיבוש אוקראינה. על העטיפה הקדמית איור מעשה ידי יוסף צ'ייקוב.
דוד קויגן (1879-1933), פילוסוף וסוציולוג, נולד למשפחה יהודית-חסידית במחוז ווהלין (כיום באוקראינה). בשנת 1896 עזב את ביתו ללימודים בכמה ערים אירופיות – פריז, ברן, ציריך ומינכן, ולבסוף השתקע בברלין. בתקופה זו כתב את עבודותיו החשובות ביותר. בשנת 1912 חזר לרוסיה והחל ללמד באוניברסיטת סנקט פטרבורג, ולאחר הפלת השלטון הצארי ייסד בעיר מכון לחקר המהפכה. בשנת 1918 החליט לעזוב את רוסיה והיגר לקייב ובשנת 1921, לאחר שנפלה העיר בידי הצבא האדום, נמלט מברית המועצות ושב לברלין, שם נפטר.
לפנינו המהדורה הראשונה של החיבור, שראתה אור כשנתיים לפני שנדפס החיבור בשפת המקור – גרמנית.
247, [1] עמ', 18.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים ומעט קרעים. חותמות-דיו בעמודים הראשונים ובעמוד האחרון. הקונטרס האחרון רופף. כריכה קשה עליה מודבקת עטיפת הנייר המקורית. פגמים קלים בשולי הכריכה.
-------------------------------------------------------------------------------
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888-1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב.
צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910-1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור-ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול של האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקו של הפסל והצייר היהודי בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923-1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919-1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו-פוטוריסטי. גם רוח התקופה ומאורעותיה ההיסטוריים – הפרעות, המלחמה והמהפכה – באים לידי ביטוי באיורים ובעיצוב כריכות ושערי הספרים (ראו, למשל, פריטים 227, 229, 231, 232), אך יחד עמה גם רוח החדשנות והתקווה, שאותה מבטאת, למשל, הדמות המופיעה על עטיפת כתב העת "באגינען" (יידיש: "שחר", "השכמה" או "התחלה" – ראו פריט 225), התוקעת בשופר על רקע השמש הזורחת, גופה זקוף, שרירי, מצביע ופונה מזרחה, ופניה חצויים, ישנים וחדשים גם יחד.
דער רעטאך [הצנון]. עיבוד: בן-ציון סידילקאווסקי [סידילקובסקי]. חוברת מס' 1 בסדרה "פארנ קליינעמ אוילעמ" [לילדים קטנים]. הוצאת "אלאוקראאינישער מלוכע-פארלאג, אידסעקציע", אודסה, 1921. יידיש. איורים מאת יעקב אפטר.
מעשייה לילדים, מלווה באיורים מאת יעקב אפטר. סיפור על סבא המנסה לשלוף מהאדמה צנון שצמח בגינת ביתו. בזה אחר זה מתגייסים לעזרתו הסבתא, הנכדה, הכלב, החתול והעכבר, ורק כשכולם מושכים בצנון יחדיו, הם מצליחים להוציאו מן האדמה ולהכינו לכבוד השבת.
המעשייה מבוססת על מעשייה רוסית בשם "הלפת" (Репка) שהתפרסמה לראשונה בשנת 1863 בקובץ "מעשיות רוסיות" של הסופר אלכסנדר אָפָנָאסייב. המעשייה של אָפָנָאסייב תורגמה לשפות רבות וזכתה למגוון עיבודים; המוכר שבהם לקוראי העברית הוא עיבודו של לוין-קיפניס – "אליעזר והגזר".
המאייר, יעקב אפטר (1899-1941), יליד אוקראינה, קיבל חינוך יהודי מסורתי ובשנים 1915-1918 למד בבית הספר לאמנויות באודסה. בראשית שנות ה-20 עסק באיור ספרים בעברית וביידיש והיה חלק מקבוצת אמנים יהודים ("חבורת ציירים") שאיירו יחדיו כמה מספרי "ספריית גמליאל" של הוצאת "אמנות" באודסה. בשנת 1941 נפל בקרב על מוסקבה (ראו: אילה גורדון, "איורים עבריים – הספר העברי המאויר לילדים", תל-אביב, 2005. עמ' 169).
[6] דף, 22.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמי רטיבות בשולי הדפים. הדפים מנותקים זה מזה ומן העטיפה. כתמים, קרעים ופגמים קלים בעטיפה.
עותק אחד בלבד מופיע ב-OCLC.
דער בער [הדוב], מאת פעטער בן ציון [בנציון רסקין]. הוצאת "אידישער פאלקס-פארלאג", קייב-סנקט פטרבורג, תרע"ט [1919]. מסדרת הספרים "קינדער-גארטן" (גן ילדים). יידיש.
מעשיה לילדים, מלווה איורים מאת אל ליסיצקי.
באפריל 1919 חתמו אל ליסיצקי ובנציון רסקין על חוזה עם בית ההוצאה "אידישער פאלקס-פארלאג" בקייב, ובו התחייבו למכור לו את הזכויות על אחד-עשר ספרי יידיש מאוירים לילדים תחת הכותרת הכללית "קינדער-גארטן". לפי החוזה, עליו חתמו כנראה מתוך מצוקה כלכלית, היה עליהם לבצע את אחד-עשר הספרים תוך כחמישה חודשים בלבד. בסופו של דבר רק שלושה ספרים ראו אור כמתוכנן: "דער בער" (הדוב), "די הון, װאָס האָט געװאָלט האָבן אַ קאַם" (התרנגולת שרצתה מסרק) ו"דער מילנער, די מילנערין און די מילשטיינער" (הטוחן, הטוחנת ואבני הרחיים). באותה עת חזר ליסיצקי לוויטבסק, ללמד אדריכלות, ציור ואמנויות גרפיות בבית הספר לאמנות בניהולו של מארק שאגאל. ראו: Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant-Garde Art 1912-1928, עמ' 118.
10, [2] עמ', 19.5 ס"מ. מצב טוב. רישומים בעט בעמוד הראשון וחותמות-דיו בשלושה עמודים. מעט כתמים קלים. קמטים קלים וקרעים מזעריים בשוליים. דפים רופפים. כריכת קרטון חלקה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------
אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' (ראו פריטים 255-257), לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915-1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ-סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית (ראו למשל, שורה של ספרי ילדים שאייר בשנת 1919, פריטים 234-236 וכן ספרי ילדים נוספים שאייר, פריטים 237 ו-241). עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת; שם גם יצר כמה מעבודותיו הידועות בתחום הספר, ביניהן גליונות כתב העת "Veshch/Gegenstand/Objet" שייסד יחד עם הסופר איליה ארנבורג (ראו פריט 244, וראו גם פריט 249) וספר שיריו של המשורר ולדימיר מאיאקובסקי, "למען הקול" (ראו פריט 245 וראו גם פריט 250).
ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה (ראו פריטים 242 ו-243) וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר (ראו פריטים 246 ו-248).
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת-מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.
די הון, װאָס האָט געװאָלט האָבן אַ קאַם [התרנגולת שרצתה מסרק], מאת פעטער בנציון [בנציון רסקין]. הוצאת "אידישער פאלקס-פארלאג", קייב-סנקט פטרבורג, [1919]. מסדרת הספרים "קינדער-גארטן" (גן ילדים). יידיש.
מעשיה לילדים, מלווה איורים מאת אל ליסיצקי. אחד משלושת ספרי הילדים מסדרת "קינדער-גארטן" שראו אור בהוצאת "אידישער פאלקס-פארלאג" בשנת 1919 (ראו פריט קודם).
14 עמ', 11X15 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. נקב תילוע קטן בכל הדפים. קמטים קלים. קרעים מזעריים בשולי כמה דפים.
מקור: אוסף אוריאל כהנא (חתימתו מופיעה בפינה השמאלית העליונה של העטיפה הקדמית).
-------------------------------------------------------------------------------------------
אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' (ראו פריטים 255-257), לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915-1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ-סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית (ראו למשל, שורה של ספרי ילדים שאייר בשנת 1919, פריטים 234-236 וכן ספרי ילדים נוספים שאייר, פריטים 237 ו-241). עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת; שם גם יצר כמה מעבודותיו הידועות בתחום הספר, ביניהן גליונות כתב העת "Veshch/Gegenstand/Objet" שייסד יחד עם הסופר איליה ארנבורג (ראו פריט 244, וראו גם פריט 249) וספר שיריו של המשורר ולדימיר מאיאקובסקי, "למען הקול" (ראו פריט 245 וראו גם פריט 250).
ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה (ראו פריטים 242 ו-243) וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר (ראו פריטים 246 ו-248).
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת-מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.