שאל על פריט זה

מכתב ארוך (4 עמ') בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי "נחום וויידענפעלד". דומברובה, [שנות התר"פ בקירוב].
תשובה הלכתית ארוכה בדיני שביעית, שנשלחה אל הגאון רבי ישעיה הלוי הורביץ מרבני צפת, כתשובה על קונטרסו בדין "תערובת פירות שביעית" [שנדפס בספרו "יבוא שילה", סנט לואיס, תרפ"ו, סימן א']. בשולי הגליון הגהה ארוכה (בדיו סגולה) בכתב ידו של מקבל המכתב רבי ישעיה הורביץ.
הגאון "שר התורה" רבי נחום וידנפלד (תרל"ה-כסלו ת"ש 1875-1939), מגדולי גאוני דורו ומגדולי ההוראה בגליציה. בנו השני של הגאון מהרימלוב בעל "כוכב מיעקב". נודע מצעירותו כעילוי גאוני ובגיל ט"ו כבר התכתב בהלכה עם גדולי הרבנים בדורו, אשר התייחסו לדבריו כדברי אחד הרבנים המפורסמים. בגיל 21 עלה על כסא הרבנות בעיר דומברובה (גליציה), על מקום זקנו אבי-אמו רבי שבתי הכהן רפופורט. כבר בשנה הראשונה לרבנותו נזדקק להכרעה בשאלה מסובכת של היתר עגונה שנחלקו עליה רבני גליציה. האדמו"ר רבי יחזקאל משיניווא שלח את השאלה להכרעתו של הרב הצעיר בדומברובה, דבר שהיכה הדים רבים בעולם התורני בגליציה. באותה שנה מזכירו רבי יצחק שמעלקיש בספרו בתואר "הרב הגדול מ' נחום נ"י וכעת אב"ד דאמבראווע" (שו"ת בית יצחק, אבן העזר, ח"ב סימן א'. תשובה משנת תרנ"ו אל האדמו"ר רבי יששכר דוב מבעלז). בשנת תרס"ז נשלח לארץ ישראל מטעם נשיאות "כולל גליציה" ובסמכותו התורנית העמיד את סדרי ניהול הכולל. עסק רבות בדיני ארץ ישראל והמצוות התלויות בארץ, ופרסם את קונטרסיו הידועים בהלכות שמיטה ואת דעתו בפולמוס "היתר המכירה" בשנת השמיטה תר"ע. עמד בקשרי ידידות ושו"ת עם גאוני גליציה ופולין: בעל ה"אבני נזר", המהרש"ם ומהר"ש ענגיל מרדומישלא, רבי יוסף ענגיל ורבי מאיר אריק, ה"חלקת יואב" ורבי מאיר דן פלוצקי בעל ה"כלי חמדה", ובספריהם מובאים דברים רבים מההתכתבויות עמו.
עם פרוץ השואה נמלט מעירו דרך קולבסוב, עד שהגיע למעבר הגבול בין גליציה לרוסיה. שם התעללו בו שומרי הגבול הגרמנים. לפי המסופר, הגרמנים מצאו בין חפציו את התפילין הקדושות שלו והשליכום ארצה. רבי נחום לא נבהל, רכן אל הקרקע והגביה את התפילין ונישקם. הרוצחים חטפו את התפילין מידיו, ושוב זרקו אותן בברוטליות לארץ, כשהם מאיימים עליו ברובה לבל ירימם. בזיון הקודש נגע ללבו הטהור של רבי נחום, שלא עמד בפני הזוועה של חילול הקודש בידי הטמאים. תוך כדי מנוסתו מזרחה, אחזו השבץ בפאתי העיר שיניווא, שם השיב את נשמתו ונקבר סמוך לציונו של האדמו"ר הקדוש משיניווא. מכל צאצאיו הרבים, בניו ובנותיו, חתניו וכלותיו, נכדיו ונכדותיו, לא שרד אף אחד את השואה האיומה. ה' יקום דמם.
חלקו הראשון של ספרו "חזון נחום" נדפס בבילגורייא בקיץ תרצ"ט, רוב המהדורה נאבדה ונשרפה בימי השואה, אך נותרו ממנה בעולם עותקים ספורים. מתוך אחד העותקים האלו הדפיס אחיו הצעיר הגאון מטשיבין את הספר בשנת תשי"א. בהקדמתו כותב רבי דוב בעריש וויידנפלד על גדולתו של אחיו הגדול "הגאון המובהק שר התורה". בהקדמת אותה מהדורה נכתב כי מהמהדורה הראשונה נותרו רק שנים או שלשה עותקים, ואילו שאר כתבי-ידו הרבים (חידושים על הש"ס בבלי וירושלמי, דרושים למועדים ולשבתות השנה, חידושי אגדה, מהדורא בתרא לספר השו"ת, ועוד) נשלחו לשמירה בבית חתנו בקולבסוב ואבדו לבסוף בזמן השואה. חלק ב' של הספר נדפס במהדורה החדשה בירושלים בשנת תשנ"ג, ובה נדפסו עשרות תשובות שנלקטו ממקומות שונים. שם גם נדפסה התשובה שלפנינו בסימן ס"ד.
מקבל המכתב: הגאון רבי ישעיה הלוי הורוויץ (תרמ"ג-תשל"ח, אוצר הרבנים 11697), נולד בצפת, בן אחר בן עד רבינו ישעיהו הלוי הורוויץ בעל השל"ה הקדוש. משנת תרס"ח רב קהילת חב"ד בצפת, תרס"ט נתמנה כחבר בית דינו של מורו ורבו הרידב"ז. במלחמת העולם הראשונה סבל תלאות רבות, ולאחריה עקר לארצות הברית, שם שימש כרב לקהילת חב"ד בניו-יורק. מתרפ"ג רב בקהילת ויניפג וראש הרבנים במערב-קנדה שנים רבות. לעת זקנה חזר לארץ הקודש. ספריו: יבא שילה, פרד"ס הארץ ו-עדן ציון.
נייר מסמכים רשמי, [4] עמ' כתובים, 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, בלאי וקרעים קלים בקיפולי הדף.