פריט 44
צרור המור – ונציה, ש"ו – העותק של בעל "חידושי הרי"מ" מגור – עם חתימות נכדיו ה"שפת אמת" וה"שפתי צדיק"
ספר צרור המור, ביאור על התורה, על דרך הפשט ועל דרך הסוד (קבלה), מאת רבי אברהם סבע ממגורשי ספרד. ונציה, תשרי ש"ו [1545]. דפוס מארקו אנטוניו יושטיניאן. מהדורה שניה.
העותק של האדמו"ר הראשון מגור רבי יצחק מאיר אלטר בעל "חידושי הרי"מ". רישומים וחתימות נכדיו האדמו"ר מגור רבי אריה ליב אלטר בעל ה"שפת אמת" והאדמו"ר מפילץ רבי פנחס מנחם יוסטמן בעל ה"שפתי צדיק".
בדף המגן הקדמי, רישום בעלות בחתימת ה"שפתי צדיק": "חנני ד' מעזבון אדמו"ר זקני זצ"ל זי"ע הכ"מ, פנחס מנחם מענדיל במהרב"א מפה גור" [כיתוב זה נכתב כנראה בתוך השנה הראשונה לפטירתו של החידושי הרי"מ, בה רגילים לכתוב "הכ"מ" – הריני כפרת משכבו]. חותמתו מופיעה בראש הדף הראשון של פרשת בראשית: " פנחס מנחם בהרב"א יאסטמאן מגור" (חותמת זו מופיעה גם בסוף ספר שמות). בפינת הדף הראשון של בראשית, רישום בעלות נוסף בחתימת ה"שפת אמת": "חנני הש"י הק' ארי' ליב". רישומי בעלות, חתימות וחותמות של החסיד רבי אברהם אבא בומאץ' מלודז' [חתן ה"שפתי צדיק"], שקיבל את הספר מהאדמו"ר מגור [מה"שפת אמת", או מבנו ה"אמרי אמת"] בחליפין עם ספר אחר: "חנני הש"י בזה הס'[פר] היקר שקבלתי ממרן שי' לאיט"א בחליפין על ס'[פר] אחר, אברהם אבא באהמאץ פ"ק גור – מלאדז" [כפי הנראה קיבל ה"שפתי צדיק" את הספר בחלוקת ירושת סבם האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור, ואח"כ העבירו לגיסו רבי אריה ליב בעל ה"שפת אמת". לאחר כמה שנים קיבל חתנו רבי אברהם אבא בומאץ' את הספר בחזרה מהאדמו"ר מגור].
בדפים הראשונים, חתימות וחותמות נוספות (חלקן עתיקות), בהן חתימה וחותמות של רבי מרדכי מאטיל כ"ץ זילברשטיין מקאליש. בדף הריק שמול השער: רישום "קוויטל" של "ראובן ישראל בן חנה הלוי מקאליש", שכנראה העניק את הספר למורו ורבו בעל "חידושי הרי"מ". [רבי ראובן ישראל פרנקל מקאליש, בנו של החסיד הקוצקאי רבי שמואל פרנקל מקאליש, וחתנו של הנגיד רבי יהודה ליב קושמירק מקאליש].
בדף ז/1 הערה למדנית בכתב-יד. בגליונות הספר מספר תיקוני מילים, מכמה כותבים [התיקונים בדף לה/2 דומים לכתב ידו של ה"חידושי הרי"מ". ראה חומר מצורף להשוואה]. מחיקת צנזורה בסוף פרשת תזריע (דף צז/2). בדף השער חותמות צנזורה וחתימת צנזור בשולי הדף.
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר אלטר, האדמו"ר הראשון מגור בעל "חידושי הרי"מ" (תקנ"ט-תרכ"ו, אנצ' לחסידות, ב', עמ' תיג-תכג). מגדולי דורו בתורה וחסידות וממנהיגי יהדות פולין. בילדותו גדל בביתו של המגיד מקוז'ניץ והיה תלמידו הקרוב. בגיל י"ג עבר לבית חותנו בוורשא, שם למד אצל המהרא"ל צינץ והתפרסם בכל רחבי פולין כ"העילוי מוורשא". לאחר פטירת המגיד מקוז'ניץ עבר להסתופף בצל רבי שמחה בונם מפשיסחא והיה לאחד מחשובי תלמידיו. לאחר פטירת רבי שמחה בונם מפשיסחא קיבל את מרות חברו רבי מנחם מנדל מקוצק ובהשפעתו נטו רוב החסידים אחרי הרבי מקוצק. בשנת תרי"ט, נתמנה רבי יצחק מאיר כממלא מקומו של הרבי מקוצק ועבר לעיירה גור (גורא-קלווריה) הסמוכה, שם ביסס את החסידות וכיהן גם ברבנות העיר. במשך שבע שנות כהונתו גדלה חצרו ואלפים הפכו לחסידיו. חיבוריו בשו"ת, הלכה ואגדה נקראו בשם הכולל "חידושי הרי"מ" (=רבי יצחק מאיר), שהפך גם לכינויו.
הגאון הקדוש רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור – בעל "שפת אמת" (תר"ז-תרס"ה, אנצ' לחסידות, ב', עמ' ח-טז), האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חסידות גור. מגדולי אדמו"רי החסידות ומנהיגי היהדות בדורו. תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות הגדולה והמשפיעה ביותר בפולין. בשנת תרכ"ו, בהיותו בן 19, נפטר סבו ה"חידושי הרי"מ", ועל פי צוואת סבו הוא נתמנה תחתיו לרב העיירה גור. החסידים ביקשו למנותו גם לאדמו"ר, אך הוא סירב בתוקף והצטרף לחסידי גור שקבלו את הנהגתו של רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר (מתלמידי הרבי מקוצק), והיה נוסע אליו בכל שנה. הרבי מאלכסנדר, שהיה אז זקן מופלג, כיבד מאד את האברך הצעיר, היה מצפה לבואו ומושיבו בראש. בשנת תר"ל נפטר הרבי מאלכסנדר, ושוב חזרו החסידים ובקשו להכתירו כאדמו"ר. לאחר הפצרות הסכים לקבל על עצמו את התפקיד, אך סירב לשבת בראש השולחן, ומאז יושבים אדמו"רי גור באמצע השולחן ולא בראשו. עד מהרה הפך האדמו"ר רבי אריה ליב מגור לאישיות מרכזית בחיי היהדות בפולין. למרות שסירב בתחילה לשמש כאדמו"ר, נכנס לתפקידו בכל כובד האחריות, והשקיע את גאונותו וחכמתו העמוקה לגדל ולרומם את אלפי חסידיו, לייעץ ולעזור להם ברוחניות ובגשמיות. שמו הלך והתפרסם ומכל קצוות פולין והמדינות הסמוכות החלו לנהור אליו אלפים ורבבות. בתוך זמן קצר צמחה חסידות גור לשיא גדולתה, והיתה לחסידות הגדולה והמרכזית בפולין. כמאה אלף איש מכל רחבי רוסיה ופולין היו מגיעים אליו מדי שנה בשנה. בשנת 1899 נחנך קו רכבת מיוחד בין גור לוורשא, כדי לשמש את אלפי החסידים שזרמו לגור. קו זה כונה "הקו של הרבי", והוא עצמו השתתף במימון הקמת המסילה. מתורתו נדפסו ספריו "שפת אמת" על התורה, על הש"ס וענינים נוספים. הספר "שפת אמת" על התורה נודע בעמקותו ובמקוריותו, והפך לנכס צאן ברזל בין ספרי החסידות על התורה. הוא כנראה הספר החסידי הנפוץ ביותר שהתקבל בכל חוגי היהדות, גם בקהילות שאינן נמנות על הציבור החסידי, כגון בעולם הישיבות הליטאי וקהילות נוספות. גם חידושיו על הש"ס נודעו בייחודיותם ועמקותם והתקבלו בכל בתי המדרש.
האדמו"ר רבי פיניה'לה מפילץ – רבי פנחס מנחם יוסטמן (תר"ח-כסלו תרפ"א), גאון וקדוש, מגדולי החסידות, ממנהיגי היהדות החרדית בפולין וממייסדי "אגודת ישראל". בנו של רבי בנימין אליעזר חתן ה"חידושי הרי"מ", וחתן-דודו רבי אברהם מרדכי בן ה"חידושי הרי"מ". התגורר בעיירה גור והיה מגדולי החסידים של גיסו בעל ה"שפת אמת". לאחר פטירת ה"שפת אמת" רצו החסידים להכתירו לאדמו"ר, אך הוא סירב ועבר לכהן כרב בעיירה פילץ, [אחיינו ה"אמרי אמת" סירב לנהל "שולחנות" ולקבל "קוויטלאך" – כל זמן שדודו רבי פנחס יוסטמן התגורר בגור]. לאחר שעבר לפילץ נהרו אליו חסידים רבים וביקשו להכתירו לאדמו"ר. לאחר תחנונים רבים הסכים לקבל עליו אדמו"רות, אך הוא נשאר נאמן וכפוף להנהגתו של אחיינו האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", ופעל עמו בצוותא בכל ענייני הציבור. מחיבוריו: "שפתי צדיק" על התורה, ועוד. חתנו הגדול היה רבי אברהם אבא בומאץ' מלודז'.
[2], ג-קסה דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. דף השער מוכתם מאד, עם פגיעות בשולי הדף (מודבק על גבי נייר לשימור). פגיעות בשולי הדפים האחרונים (משוקמות בהדבקות נייר). חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.