מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove מכתבים filter מכתבים
- letter (14) Apply letter filter
- סופרים (7) Apply סופרים filter
- חסידות (7) Apply חסידות filter
- ומנהיגים (7) Apply ומנהיגים filter
- ומדע, (7) Apply ומדע, filter
- ומדע (7) Apply ומדע filter
- וחתימות (7) Apply וחתימות filter
- אנשי (7) Apply אנשי filter
- רוח (7) Apply רוח filter
- and (7) Apply and filter
- author (7) Apply author filter
- autograph (7) Apply autograph filter
- chassidut (7) Apply chassidut filter
- intellectu (7) Apply intellectu filter
- intellectuals, (7) Apply intellectuals, filter
- leader (7) Apply leader filter
- scientist (7) Apply scientist filter
- scientists, (7) Apply scientists, filter
מכתב בחתימת-ידו של אלברט איינשטיין, מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים עם חותמת הטבעה אישית. ממוען לפתולוג האוסטרלי אלטון צ'אפל. פרינסטון (ניו ג'רזי), ארצות הברית. 23 בפברואר, 1954. אנגלית.
בראשית 1949, בצל מירוץ החימוש האמריקני-סובייטי, פנה אל איינשטיין הפתולוג הקווייקר האוסטרלי, ד"ר אלטון צ'אפל (Alton R. F. Chapple), בתחינה לשמוע "מספר מלים של מנהיגות ותקווה" מהפציפיסט הנודע (ראו: Einstein on Peace, עמ' 510). פנייתו של צ'אפל פתחה פתח לתכתובת בין השניים. איינשטיין אמנם תמך בפעולה צבאית נגד גרמניה הנאצית, והיה מאבות תכנית הגרעין האמריקנית, אך עם תום המלחמה שב לעסוק במרץ בקידום תפיסת עולמו הפציפיסטית, בה דגל לאורך רוב חייו, והיה לאחד מדובריו הבולטים של רעיון הפירוק מנשק גרעיני.
במכתב הקצר שלפנינו, אשר נכתב בשנת 1954, מביע איינשטיין בפני צ'אפל את הערכתו הבלתי מסויגת לפועלם של אנשי "אגודת הידידים" ("הקווייקרים"): "אני מחשיב את אגודת הידידים לקהילה הדתית אשר עומדת ברף המוסרי הגבוה ביותר. ככל שידיעתי משגת, הם מעולם לא נקטו בפשרות מזיקות והם פועלים תמיד אך ורק על-פי צו מצפונם. בחיים הבינלאומיים במיוחד, השפעתם נראית לי מועילה ויעילה מאוד".
בסוף המכתב מתייחס איינשטיין לסתירה שמצא צ'אפל במכתב קודם (מה-18 בפברואר 1949, ראו "קדם", מכירה 86 א', פריט 106). הסתירה הקיימת כביכול במכתב הקודם, היא בין הקביעה כי "כנותו של הפרט ואומץ לבו להיאבק על אמונותיו בכל הזדמנות, זהו הדבר המהותי היחיד" – המשפט החותם את המכתב, ובין הסעיף השלישי במכתב, בו מביע איינשטיין השלמה עם כך שאחד הגורמים המרכזיים המכשילים את המאבק לפירוז מנשק גרעיני הוא בעלי המקצועות הטכניים בדרג הנמוך, אנשים פשוטים התלויים לפרנסתם בתעשיית הנשק. לשיטתו של איינשטיין זו אינה סתירה כלל, מכיוון ש"אין לצפות לכך שכללים שתקפים עבור אליטה מוסרית פורצת דרך, יהיו תקפים עבור פשוטי העם".
נוסח המכתב שלפנינו מובא בספר "Einstein on Peace", בעריכתOtto Nathan ו-Heinz Norden, שוקן, ניו יורק, 1968 (אנגלית), עמ' 511.
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול וקמטים. קרע זעיר בשוליים השמאליים.
הקהילה הנוצרית-פרוטסטנטית "אגודת הידידים" (Religious Society of Friends), הידועה יותר בשם "הקווייקרים" (Quakers), נוסדה באנגליה במאה ה-17, ומשם התפשטה למדינות רבות (כיום היא מונה למעלה מ-300 אלף חברים ברחבי העולם). הקהילה דוגלת בקשר בלתי מתווך בין המאמין לאלוהיו ומטיפה לשוויון בתוך קהילת המאמינים. הקווייקרים הראשונים אימצו גישה פציפיסטית מחמירה. הם ראו במלחמות דבר גשמי, שאין לו חלק במערכת השמימית, ולכן יש להימנע ממנו. מגישה זו נולדו מפעלי העזרה והסיוע ההומניטרי שהפכו מזוהים עם הקווייקרים, כמו גם נכונותם לשלם מחיר אישי כבד על אמונתם הפציפיסטית והסירוב להתגייס למלחמה.
איינשטיין הרבה להביע הערכה לקווייקרים. הפציפיזם של החברים, דחייתם את הלאומנות, לה התנגד כל ימיו, ורעיון "קדושת החיים" ("inviolability of life") בו הם מאמינים, הדהדו את תפישת עולמו של איינשטיין עצמו, אם כי שורשי שתי התפישות היו שונים בתכלית: אמונת הקווייקרים בסיסה בתאולוגיה, ואילו גישתו של איינשטיין נעדרת כל יסוד דתי. איינשטיין עמד איתן בפציפיזם הרדיקלי שלו עד לרגע בו תפסו הנאצים את השלטון בגרמניה. עליית הפאשיזם במערב הביאה אותו לשנות את עמדתו, גם אם באופן זמני, ולתמוך במאבק המזוין נגדו.
אלברט איינשטיין (1879-1955), מן הפיזיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20, אבי תורת היחסות וממניחי היסודות לתורת הקוונטים; חתן פרס נובל לפיזיקה. נולד למשפחה יהודית בעיר אולם (Ulm) בדרום גרמניה, למד בשוויץ ושימש כפרופסור באוניברסיטאות שונות. נוסף על עבודתו המדעית עסק במשך שנים רבות בפעילות ציבורית ופוליטית ענפה; עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 ויתר על אזרחותו הגרמנית והשתקע בארצות הברית יחד עם אשתו השנייה אלזה איינשטיין (1876-1936), שם הוצעה לו משרה במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study) בפרינסטון, ניו-ג'רזי. עד סמוך למותו המשיך לעסוק באקטיביזם פוליטי, ופעל בערוצים מגוונים למיגור המלחמות. נפטר בפרינסטון ב-18 באפריל 1955.
מכתב מנשיא ארצות הברית לשעבר תאודור רוזוולט; מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי וחתום בחתימת-ידו של רוזוולט (עם שלושה תיקונים בכתב יד). ממוען אל העיתונאי היהודי-אמריקני הרמן ברנשטיין, מייסד היומון "דער טאג". אויסטר ביי, ניו יורק, 12 באפריל, 1915. אנגלית.
במכתב משיב רוזוולט לפנייתו של ברנשטיין, וטוען כי טעות שנפלה בהדפסת מאמר שפרסם במגזין "מטרופוליטן" (כנראה מאמר בשם "The Need for Preparedness", אפריל 1915) הביאה לסילוף של דבריו.
ייתכן כי עקב הטעות בהדפסה ברנשטיין פירש את המאמר כאנטישמי, אולי בגלל המשפט: "אם [היהודי] נותר אך ורק 'יהודי באמריקה', ומצביע כיהודי, אין לו כלל מה לחפש באמריקה".
על כך משיב רוזוולט: "המשפט אליו אתה לכאורה מתייחס, ב'מטרופוליטן', אינו הגיוני בעליל בצורתו הנוכחית. בעקבות טעות כלשהי הוא נוצר מקיצור שני משפטים שונים", ומצטט את המשפטים במלואם: "זהו דבר מקומם לנסות להשפיע על עיצוב מדיניות הממשל האמריקני, במטרה להביא לכך שתעדיף את עניינה של מדינה אחרת, שבה נולד אחוז מסוים מאזרחינו, או אליה הוא קשור בקשרי מוצא [...] היהודי אשר נהיה אמריקני בתום לב זכאי בדיוק לאותו היחס לו זוכה הנוצרי; אך אם הוא נותר אך ורק 'יהודי באמריקה', ומצביע כיהודי, אין לו כלל מה לחפש באמריקה".
רוזוולט קובע כי שני המשפטים, כמו גם המאמר כולו, אינם זקוקים להסבר מצדו, "נהפוך הוא, הם ראויים להסכמתו הנמרצת של כל אזרח אמריקני טוב". לשיטתו, במאמרו מובעת בפשטות דרישה מכל אזרח אמריקני באשר הוא – בלא קשר לדתו, לארץ לידתו או למוצאו: "יהודי ונוכרי, קתולי ופרוטסטנטי, על כולם למלא את חובותיהם על בסיס שווה, ובהתאם, לזכות לאותו היחס, אך ורק על סמך איכויותיו של כל אדם כאדם".
דברים אלה עולים בקנה אחד עם התנגדותו של רוזוולט למה שנודע לימים כ"אמריקני הממוקף" (Hyphenated American), דהיינו, תפיסתם העצמית של אזרחים אמריקניים רבים המשמרים בזהותם קשרי נאמנות קיבוציים שאינם אמריקניים: יהודי-אמריקני, איטלקי-אמריקני, וכד', ועל כן, סופם שאינם מגלים נאמנות מלאה לארצות הברית, ושואפים להשפיע על מדיניותה באופן שייטיב עם אינטרסים זרים.
תאודור "טדי" רוזוולט (Theodore Roosevelt Jr, 1858-1919), הנשיא ה-26 של ארצות הברית, כיהן מטעם המפלגה הרפובליקנית בשנים 1901-1909. מגדולי הנשיאים האמריקניים, איש צבא, היסטוריון, סופר והרפתקן. בנושאי הפנים קידם מדיניות פרוגרסיבית, שכללה הידוק רגולציה בתחומים שונים, מאבק בתאגידים הגדולים, מאבק לשימור המשאבים הטבעיים, וקידום זכויות האזרח וזכויות העובדים. בנושאי חוץ הוביל מדיניות ניצית – הגדיל את הצי ושאף להרחיב את תחום ההשפעה האמריקני, אך לצד זאת, בשם היציבות העולמית תמך בחיזוק המוסדות הבינלאומיים. בקרב יהודי אמריקה, והעולם כולו, זכה לכבוד והערכה על עמדתו התקיפה כנגד הפרעות ביהודים ברוסיה וברומניה. היה הנשיא הראשון שמינה יהודי לחבר בקבינט הנשיאותי (אוסקר שטראוס – מזכיר מחלקת המסחר והעבודה). במהלך מלחמת העולם הראשונה, אחרי תום כהונתו, תמך בפומבי במדיניות תקיפה כלפי גרמניה, והרבה לבקר את היעדר הפטריוטיות של קהילות האירים-אמריקניים והגרמנים-אמריקניים; הפטריוטיזם שלו היה מדגם פשוט, ודרש מכל אזרח, ללא קשר לדתו או למוצאו, נאמנות ללא סייג לרפובליקה האמריקנית.
הרמן ברנשטיין (1876-1935), עיתונאי, איש ספר, פעיל יהודי-ציוני ודיפלומט. מייסד היומון היהודי ביידיש "דער טאג" ("היום"; Der Tog). נולד בתחומי האימפריה הרוסית, ובנעוריו היגר עם משפחתו לארצות הברית. פירסם קובץ שירה, סיפורים קצרים, ספרי עיון, רומן ותרגומים. עבד ככתב עבור עיתונים אמריקניים מובילים, ובין השאר סיקר את המהפכה ברוסיה, והתלווה לחיל המשלוח האמריקני במלחמת העולם הראשונה. נודע בספרו "התכתבות וילי-ניקי" (1918), בו חשף טלגרמות סודיות שהוחלפו בין הקיסר הגרמני וילהלם השני, והצאר הרוסי ניקולאי השני; את ההקדמה לספר כתב טדי רוזוולט. כיהן כשגריר ארה"ב באלבניה (1930-1933).
[2] דף (2 עמודים מודפסים במכונת כתיבה). מצב טוב. הדפים היו מודבקים זה לזה בפינה השמאלית העליונה. הפרדתם גרמה קרע חסר בפינה השמאלית של העמוד הראשון (ללא פגיעה בטקסט); שיירי דבק ונייר בפינה השמאלית של העמוד השני. כתמים קלים. סימני קיפול וקמטים קלים. רצועות צרות של נייר דבק נטול חומציות בשולי הדפים, בגב.