חמישה מסמכים שהונפקו בתקופת השואה עבור רבי אליעזר סורוצקין, תלמיד ישיבת טלז ובנו של אב"ד לוצק רבי זלמן סורוצקין; בהם אשרות מעבר מצילות חיים בחתימת שניים מחסידי אומות העולם, צ'יאונה סוגיהארה ויאן זווארטנדיק. קובנה, קובה (יפן) ושנגחאי, 1940-1945. אנגלית, פולנית, יפנית ושפות נוספות.
רבי אליעזר סורוצקין (1915-2007), בנו של אב"ד לוצק ויו"ר מועצת גדולי התורה רבי זלמן סורוצקין. בתקופת השואה הצליח להימלט למזרח הרחוק הודות לפועלם של שניים מחסידי אומות העולם – צ'יאונה סוגיהארה ויאן זווארטנדיק. בשנגחאי נישא לחסיה, בתו של רבי אליהו מאיר בלוך, ראש ישיבת טלז, ולאחר המלחמה עלה לארץ ישראל וייסד את היישוב קריית יערים (טלז-סטון).
לפנינו לקט מסמכים שהונפקו עבור רבי אליעזר סורוצקין בתקופת השואה:
1. "ויזת סוגיהארה": אשרת מעבר דרך יפן שהנפיק חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, כפי הנראה, בכתב-ידו ובחתימתו (31.7.1940) ואשרת כניסה לשטחי הולנד בדרום אמריקה שהנפיק חסיד אומות העולם יאן זווארטנדיק, חתומה בחתימת ידו (24.7.1940). שתי האשרות מוטבעות על גבי מסמך נסיעה שהנפיקה "ממשלת פולין הגולה" בקובנה, עם תמונתו ופרטיו של הרב סורוצקין בעמוד הראשון.
לצד שתי האשרות מופיעות מספר חותמות המתעדות את נדודיו של הרב סורוצקין בתקופת המלחמה: חותמת כניסה ליפן; אשרת מעבר דרך הודו מקונסוליית בריטניה בקובה; אשרת נסיעה לארץ ישראל מקונסוליית בריטניה בקובה; אשרת נסיעה מהקונסוליה המצרית בטוקיו; וחותמות נוספות.
צ'יאונה סוגיהארה (Chiune Sugihara, 1900-1986) היה דיפלומט יפני שכיהן כקונסול בעיר קובנה בתקופת השואה. בין החודשים יולי-ספטמבר 1940, הנפיק למעלה מאלפיים אשרות מעבר דרך יפן, שהצילו את חייהם של המקבלים ובני משפחותיהם (על פי חלק מן ההערכות, ניצלו בזכות האשרות כ-10,000 איש). סוגיהארה הנפיק את האשרות במשך שלושה חודשים, בניגוד להוראת הממונים ובניגוד לתנאי הזכאות, בכתיבה ידנית מרתונית עד למועד סגירת השגרירות.
כמחצית מהאשרות שהנפיק סוגיהארה נשאו אשרה נוספת, מצילת חיים גם כן, שהנפיק הקונסול ההולנדי בקובנה יאן זווארטנדיק (Jan Zwartendijk, 1896-1976). אשרות אלה הונפקו עבור יהודים שדרכונם לא נשא אשרת כניסה לארץ שלישית (האשרות היפניות הותירו מעבר דרך יפן בלבד, ולכן נדרשה האשרה הנוספת), ובהן צוין שהבעלים רשאי להיכנס לשטחי הולנד בדרום אמריקה. על פעילותם בתקופת השואה הוכרו סוגיהארה וזווארטנדיק כ"חסידי אומות העולם".
מסמך הנסיעה: [2] דף (שלושה עמודים עם כיתוב וחותמות), 27.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קמטים. סימני קיפול. קרעים, בעיקר בשוליים ולאורך סימני הקיפול, מרביתם מחוזקים בנייר דבק חומצי (רצועות נייר הדבק מודבקות לכל אורך ורוחב הדפים). מספר קרעים חסרים בשוליים.
2-5. ארבעה מסמכים אישיים של רבי אליעזר סורוצקין: • תעודת הלידה של בנו, יוסף יהודה לייב (לימים ראש ישיבת "מאור אליהו" בטלז-סטון, בעל "מגד יוסף"), שהונפקה בידי מחלקת הבריאות בשנגחאי (11 דצמבר 1945, אנגלית). • מכתב מטעם ארגון הסיוע Eastjewcom אל נציגות הממשלה הפולנית הגולה בשנגחאי – בקשה להנפיק דרכון לרב סורוצקין (1941, פולנית). • תעודה מזהה עם תמונת פספורט מטעם ארגון התושבים הפולנים בסין (Polish Residents Association in China, 1943). • אישור תנועה מיוחד לתלמידי-רבנות בשנגחאי (Special Pass for Rabbi Student) – מאשר יציאה מאזור המגורים בין השעות שבע בבוקר לאחת עשרה בלילה (1945, יפנית ואנגלית).
גודל ומצב משתנים.

שני "מכתבי חסות" [Schutzbrief] שהנפיקה שגרירות שווייץ בבודפשט עבור הזוג היהודי אוסקר ויולאן (Jolan) סאמק (Szamekiu / Szamek). בודפשט, 9 בדצמבר 1944. גרמנית והונגרית.
מכתבים מודפסים במכונת כתיבה, בגרמנית ובהונגרית, על גבי נייר מכתבים של המחלקה לאינטרסים זרים של השגרירות השוויצרית (Schweizerische Gesandtschaft, Abteilung für fremde Interessen), שנוהלה בידי הדיפלומט קרל לוץ; עם תמונות דרכון. המכתבים מעידים כי ד"ר אוסקר סאמק, רופאה של הנציגות הדיפלומטית הרומנית לשעבר, ואשתו יולאן, נמצאים תחת חסותה של שגרירות שווייץ תוך "שמירה על האינטרסים הרומניים".
כל אחד מן המכתבים חתום פעמיים בחתימת ידו של לוץ, בחותמות שגרירות שווייץ בבודפשט (בגרמנית ובצרפתית), ובחתימת ידו של מזכיר משרד החוץ ההונגרי בבודפשט (מכתבו של אוסקר חתום גם בחותמת משרד החוץ ההונגרי). בתחתית שני המכתבים אישור נוסף בכתב-יד, ברוסית; מתוארך ל-6 בפברואר 1945, בודפשט.
שמה של יולאן סאמק (Jolan Szamek), עקרת בית מבודפשט, מופיע ברשימת הנוסעים שהגיעו לניו יורק, ב-14 באוגוסט 1947. על-פי הרשימה, בעלה נמצא בבקשצ'בה, שבהונגריה.
במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 התעצם המתח בין רומניה להונגריה, בעיקר סביב השליטה בחבל הארץ טרנסילבניה, שהוענק לרומניה בחוזה טריאנון, על-אף שכמחצית מתושביו היו הונגרים אתניים. בראשית מלחמת העולם השנייה חברו רומניה והונגריה, שהונהגו שתיהן בידי משטרים פשיסטיים, למדינות הציר, ולחמו כנגד ברית המועצות. לאחר הפיכה ברומניה שהדיחה את הדיקטטור אנטונסקו (23 באוגוסט 1944), החליפו הרומנים צד והצטרפו לבעלות הברית, במידה רבה כדי לחזק את אחיזתם בטריטוריות ההיסטוריות אותן החשיבו לרומניות. באותה עת נותקו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, והושהתה פעילותה של שגרירות רומניה בבודפשט; מכתבי החסות שלפנינו נועדו להגן על בני הזוג היהודים אוסקר ויולאן סאמק, אשר מצאו עצמם באחת ללא הגנה דיפלומטית, חשופים להתנכלות המשטר העוין.
קרל לוץ (Carl Lutz, 1895-1975), דיפלומט שוויצרי. בשנת 1942 מונה לסגן קונסול שגרירות שוויצריה בהונגריה הממונה על "המחלקה לאינטרסים זרים", ופעל לזירוז יציאת היהודים מהונגריה, שגבולותיה עוד היו פתוחים בשלב זה.
ערב כיבוש הונגריה בידי הגרמנים הוציא לוץ לפועל את רעיון הנפקת "מכתבי החסות" – רעיון אותו הגה משה (מיקלוש) קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט – שהעניקו הגנה דיפלומטית ליהודים בעלי אשרות הגירה (לימים אומץ רעיון מכתבי החסות בידי שגרירים אחרים, והיה אחראי להצלתם של יהודים רבים). לוץ גילה מסירות יוצאת דופן להצלת היהודים, גם כאשר התהדק המצור סביב העיר בודפשט, סירב לעזוב את העיר. רק בשנת 1945, עם כיבוש העיר בידי הצבא האדום, עזב לוץ לשווייץ. על פועלו להצלת יהודים בשואה הוכר קרל לוץ כ"חסיד אומות העולם" בשנת 1965.
שני מכתבים, [1] דף כ"א, 29.5 ס"מ. מצב בינוני עד בינוני-גרוע. סימני קיפול לאורך ורוחב. קרעים, חלקם ארוכים, רובם בשוליים ולאורך קווי הקיפול (פגיעות קלות בטקסט); המכתב שניתן ליולאן סאמק שוקם בהדבקת דף נייר בגב (נייר מכתבים של המחלקה לאינטרסים זרים של השגרירות השוויצרית). כתמים. קמטים.

מכתב בכתב ידו ובחתימתו של בנימין זאב (תיאודור) הרצל, ממהלך נסיעתו הראשונה לפגוש את הסולטן העות'מאני עבדול חמיד השני. קונסטנטינופול, 25 ביוני, 1896. גרמנית.
מכתב קצר בכתב ידו ובחתימתו של בנימין זאב הרצל, כתוב על נייר מכתבים דק של מלון הפאר "רויאל"; חתום "Herzl". הרצל כותב שיציאתו ללונדון תתעכב בעקבות הודעה שהגיעה לידיו מהסולטן: "נמסר לי אתמול מהסולטן, שכדאי לי להישאר כאן כמה ימים נוספים. ייתכן שיהיה לו דבר מה לומר לי. משום כך נסיעתי מתעכבת [...] הפרטים בעל פה".
ביומניו של הרצל מופיע תיאור דומה לתוכנו של המכתב: אתמול שלח לי הסולטאן הודעה שעדיין לא אעזוב היום, כנראה יהיה לו משהו לומר לי לפני יציאתי. זו הצלחה, אך כמובן לא הצלחה שנראית לעין". (הרצל, "עניין היהודים", כרך א', עמ' 342). הסיבה שבשלה ביקש הסולטן מהרצל לעכב את יציאתו מקונסטנטינופול, אינה מצוינת ביומנים.
ייתכן שהנמען הוא הרב סיימון סינגר (Simeon Singer, י1846-1906), המוזכר ביומניו של הרצל כמי שבא לפוגשו עם הגעתו ללונדון, לאחר שנכשל הניסיון להיוועד עם הסולטן.

ביקורו של הרצל בקונסטנטינופול בשנת 1896
החל משנות ה-90 של המאה ה-19 התמסר הרצל בכל מאודו לפתרון מצוקת היהודים בגולה. ניסיונו הראשון לממש את חזונו – הקמת מדינה מודרנית לעם היהודי, נערך בשנת 1896, כאשר נסע הרצל לפגוש את סולטן האימפריה העות'מאנית בקונסטנטינופול, עבדול חמיד השני, ולהניח בפניו הצעה: בעלי ההון היהודים יחלצו את האימפריה מחובותיה הכבדים לאירופה, ובתמורה יעניק הסולטן לעם היהודי זיכיון (צ'ארטר) על ארץ ישראל.
הפגישה הנדירה אורגנה בעזרת המתווך פיליפ נבלינסקי (Philip Michael de Newlinsky, 1841-1899), אציל פולני מנושל, ציניקן שנקלע לייאוש בעקבות המצב במולדתו, ומעין דיפלומט להשכיר – שהסכים להתלוות אל הרצל במסעו ולהפעיל את קשריו ב"שער הנשגב" (השלטון המרכזי של האימפריה העות'מאנית, השוכן בקונסטנטינופול).
ב-15 ביוני עלה הרצל על ה"אוריינט אקספרס" בווינה (נבלינסקי הצטרף בבודפשט), וכעבור יומיים, ב-17 ביוני, הגיע לקונסטנטינופול. מתוך כוונה לעורר את הרושם שהוא אמנם מגובה בהון עתק – התאכסן הרצל במלון הפאר "מלון רויאל" (Hotel Royal), למרות שטרם הצליח לגייס את סכומי הכסף הדרושים להצעתו.
מיד עם הגעתו פתח הרצל בהשתדלות מאומצת אצל כל מקורב לשלטון עמו הצליח להיפגש, בהם ראש הממשלה והווזיר הגדול חליל ריפאת פאשה, אולם הבכירים הביעו ספקות עמוקים בקשר לתוכנית, וטענו כי אין זה מנהגם של הטורקים למכור בכסף חבלי ארץ מאדמתם.
למרות תגובותיהם המאכזבות של הבכירים, הוסיף הרצל להאמין שהצלחת הביקור כולה תלויה בפגישה פנים אל פנים עם הסולטן. הרצל שהה בקונסטנטינופול במשך כ-11 יום, נפגש, כאמור, עם רבים מבכירי "השער הנשגב" וזכה ליחס אוהד (אם גם ספקני), אולם לא הצליח להיפגש עם הסולטן. בפגישה קצרה שערך הסולטן עם בן לווייתו של הרצל, המתווך נבלינסקי, דחה הסולטן את ההצעה, אולם הודיע על הענקת עיטור של כבוד להרצל – אות מסדר המג'ידיה, דרגה שלישית, ואף השמיע הבטחה מעורפלת לגבי הסדר עתידי לקבלת הקרקעות: "היהודים אינטליגנטים, הם כבר ימצאו נוסחה שנוכל לקבלה" (הרצל, "עניין היהודים", כרך א', עמ' 348).
הנסיעה לקונסטנטינופול הציגה את הרצל לראשונה על בימת הדיפלומטיה העולמית, ביססה את מעמדו כמנהיגה של התנועה הציונית ופרסמה את רעיונותיו בקרב חבריה. הרצל עתיד לפגוש לבסוף בסולטן במאי 1901, להיוועד עמו ארוכות, ולקבל עיטור נוסף – המג'ידיה, דרגה ראשונה, העיטור הגבוה ביותר של טורקיה – אך גם פגישה זו, למרות שהרצל חשבה למוצלחת, לא הביאה לקבלת צ'ארטר ליישוב ארץ ישראל ביהודים.

[1] דף (מקופל לשניים; עמוד אחד כתוב), 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים. קרעים בודדים, קטנים, בגב (בצד הריק).

ספרות:
• עמוס אילון, "הרצל", עם עובד, תל אביב, 1975. עמ' 220–224.
• שלמה אבינרי, "הרצל". מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, 2007.
• תיאודור הרצל, "עניין היהודים: ספרי יומן 1895-1904". כרך א'. מוסד ביאליק, ירושלים, 1997.
• Theodor Herzl, The Complete Diaries of Theodor Herzl. Edited by Raphael Patai. Translated by Harry Zohn. New York and London: Herzl Press and Thomas Yoseloff, 1960.

טבעת מעוטרת בדיוקנו של בנימין זאב (תיאודור) הרצל ובכתובת "ה' אייר תר"פ / קיום הדקלרציה של בלפור". [האימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר (ככל הנראה צ'כוסלובקיה), 1920 בקירוב].
כסף (חתום; חותמות מטושטשות); אמייל.
במרכז הטבעת מדליון סגלגל ובו דיוקנו של הרצל בפרופיל מביט לשמאל, מוקף בעיטור אמייל תכול ולבן ובו הכתובת: "קיום הדקלרציה של בלפור". על הטבעת, משני צדי המדליון, מופיע התאריך: "ה' אייר תר"פ". הכתובת מציינת את החלטת ועידת סן-רמו (אפריל 1920) להעניק לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל על בסיס הצהרת בלפור (בה הודיעו הבריטים כי "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל").
הצהרת בלפור, אבן דרך בתולדות התנועה הציונית ותקומת עם ישראל בארצו, מצאה לה ביטוי נרחב בחיי התרבות, ובכלל זאת באמנות הפלסטית. אמנים יהודים וציוניים – החל באמני "בצלאל" ואמנים מן הזרמים הבולטים באירופה וכלה ביוצרי אמנות עממית בפינותיהן הנידחות של תפוצות שונות – הוציאו תחת ידם ציורים, הדפסים, כלים, פסלים, תכשיטים, חפצים שימושיים ותשמישי קדושה ברוח ציונית שביטאה את רוממות הרוח שחשו על האפשרות שחלום השיבה לארץ ישראל עתיד להתממש. הטבעת שלפנינו מצטרפת לשורה של תכשיטים, חפצים שימושיים וחפצי נוי הנושאים את דמותו של הרצל, חוזה המדינה, ומציינת אבן דרך חשובה בדרך להתממשות חזונו.
קוטר: 20 מ"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים קלים. שריטות קלות.

דף גדול בכתב-יד, מעוטר – נוסח דרשה שנשא רבי משה צייגר חר"ג, מממוני "כולל אוסטריה" ("כולל אוסטרייך") בצפת, לרגל יום הולדתו של קיסר אוסטריה פרנץ יוזף הראשון. כתוב בידי סופר, חתום בחתימת-ידו של רבי משה צייגר חר"ג ובחותמת "כולל אוסטריה". צפת, יא' אלול תרכ"ט (18 באוגוסט, 1869).
בראש הדף הכותרת "באור פני מלך חיים", בכתיבה קליגרפית נאה. תחתיה מובא נוסח דרשתו של רבי משה צייגר חר"ג לכבוד יום הולדתו ה-39 של קיסר אוסטריה פרנץ יוזף הראשון – " בהתאסף ראשי העם יחד אנשי עסטרייך דפה עי"ק צפת לכבוד יום הגדול יום הלדת אדונינו הקיסר יר"ה ואחר התפלה שהתפללנו בבתי כנסיות והדלקנו נרות ואבוקות רבות ועשינו שמחה גדולה אמרתי לכבוד הקיסר והקסרית הדרוש הזה למען יהי' לזכרון בין עיננו".
הקיסר פרנץ יוזף הראשון היה אהוד מאוד על היהודים, שכן בתקופת שלטונו הארוכה זכו לחופש רב ונהנו משלל זכויות אזרחיות שטרם נהנו מהן קודם לכן בשטחי האימפריה האוסטרית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. אהדה זו משתקפת יפה בנוסח הדרשה שלפנינו: "ו בכן הנה היום יום הלדת אבינו מלכינו הקיסר הגדול האדיר הרחמן החסיד פראנץ יאזעף יר"ה הראשון יום קדוש הוא, יום אשר מאיר כוכב השחר אור הנוגה המאיר לכל האומות והלשונות אשר תחת צל כנפי ממשלתו וביותר לאומה הישראלית, אומה הקטנה והדלה [...] ומיום שחרב ביהמ"ק לא היו ימים טובים לישראל וחירות וחופשת הדת כהיום הזה [...]".
בסוף הדרשה חתימת-ידו של רבי משה צייגר חר"ג, וחותמת "כולל אוסטריה".
רבי משה צייגר חר"ג (נפטר תרס"ט 1909), איש ציבור ומנכבדי הקהילה החסידית בצפת. מראשי הממונים של "כולל אוסטריה", ומנאמניו של האדמו"ר רבי מנדלי מוויז'ניץ בעל "צמח צדיק". נישא לנכדתו של רבי גבריאל טשאק (והוסיף בעקבות כך לשם משפחתו את השם חר"ג – "חתן ר' גבריאל"). אחד מנכדיו הוא האמן יוסף צבי גייגר (חותמת עזבונו מופיעה בתחתית הדף).
46X34 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. סימני קיפול וקמטים. כתמים, בהם כתמי רטיבות. מריחות דיו קלות. קרעים, בהם קרעים חסרים, בשולי הדף ובקווי הקיפול (עם פגיעות קלות בטקסט). נייר דבק חומצי בגב ובשוליים, לחיזוק; כתמים כהים לאורך הדף ולרוחבו, כתוצאה מנייר הדבק.