מכירה 87 - היסטוריה, אמנות ותרבות יהודית וישראלית
כולל: מתווים לעבודות מאת זאב רבן ופריטי בצלאל, ספרי ילדים מאוירים, ספרי אוונגרד עיתוני לאדינו, ועוד
- (-) Remove עת filter עת
- (-) Remove כתביעת filter כתביעת
- וספרים (5) Apply וספרים filter
- וערבית (5) Apply וערבית filter
- יהודית (5) Apply יהודית filter
- כתבי (5) Apply כתבי filter
- כתבי-עת (5) Apply כתבי-עת filter
- לאדינו (5) Apply לאדינו filter
- and (5) Apply and filter
- arab (5) Apply arab filter
- book (5) Apply book filter
- judeo (5) Apply judeo filter
- judeo-arab (5) Apply judeo-arab filter
- judeoarab (5) Apply judeoarab filter
- ladino (5) Apply ladino filter
- period (5) Apply period filter
![כרך גיליונות השבועון "איל אינסטרוקטור, ריב'יסטה סיינטיפיקה אי ליטירארייה" [המורה, מאסף מדעי וספרותי], בעריכת דוד פ'](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/373.jpg "כל גיליונות כתב העת \"איל אינסטרוקטור\" – לאדינו – איסטנבול, 1888 – נדיר")
כרך גיליונות השבועון "איל אינסטרוקטור, ריב'יסטה סיינטיפיקה אי ליטירארייה" [המורה, מאסף מדעי וספרותי], בעריכת דוד פ'ריסקו [פרסקו]. שנה ראשונה, גיליונות 1-32 (לא נדפסו גיליונות נוספים). גלאטה, איסטנבול, תרמ"ח-תרמ"ט [1888]. לאדינו.
כתב העת "איל אינסטרוקטור", בעריכתו של המתרגם, איש הציבור ועיתונאי הלאדינו החשוב, דוד פרסקו (1853-1933), ראה אור במהלך שנת 1888 (א' אייר תרמ"ח עד יא' כסליו תרמ"ט). גיליונותיו עסקו בענייני ספרות, מדע, היסטוריה, והעולם היהודי, והביאו סיפורים ורומנים בהמשכים, חידות ושעשועים, ועוד. במאמר המערכת בגיליון הראשון כותב פרסקו: "אחרי שהקדשתי יותר מי"ג שנה שהן מיטב שנותי להוצאת העתון 'איל טיליגראפ'ו', ראיתי הכרח להסתלק ממנו [...] ואני מתחיל עתה בהוצאת עתון חדש בשם איל אינסטרוקטור" (מובא אצל גאון, ראו להלן).
נדיר. אוסף הגיליונות השלם קיים בספרייה הלאומית ובספריות נוספות במיקרופילם בלבד.
ראו: • דב הכהן, אוצר הספרים בלאדינו, יד בן צבי, 2021. מס' 3480. • משה דוד גאון, העיתונות בלאדינו, יד בן צבי, 1965, מס' 15.
עורך כתב העת, דוד פרסקו (1853-1933), היה מקורב לכי"ח, ונודע כתומך נלהב בהשתלבותם של יהודים כאזרחים שווים במדינה העות'מאנית – בין השאר על-ידי עידודם ל"התמערבות" בכל תחומי החיים. עמדות אלה יוצגו ב"איל אינסטרוקטור", אחד ממספר פרסומים שערך פרסקו, ששמו להם למטרה: "לחנך את הקוראים בנוגע למגמות האחרונות בתחומי ההיגיינה, גידול הילדים, התזונה, מדעי האדם ומדעי הטבע" (Abrevaya Stein, עמ' 124; ראו להלן). "איל אינסטרוקטור" וכתבי עת נוספים בעריכת פרסקו הורכבו כמעט אך ורק ממאמרים שתורגמו מכתבי עת מערביים בני הזמן, אשר הדריכו את קוראיהם "כיצד לאכול, לשתות, לישון, להתעמל, לנשום ולהתנהג" (שם). בכך סיפקו פלטפורמה לקידום מטרותיו של ארגון כי"ח, ששאף להביא את בשורת המודרניות ליהודי האימפריה העות'מאנית, שיעצבו עצמם על-פי דגם הבורגנות היהודית-צרפתית. יחד עם זאת, בשל העובדה שנכתבו בלאדינו, עדיין נתפשו ככתבי עת יהודיים במהותם.
קו העריכה שהכתיב פרסקו עורר ביקורת על כך שלא היה ציוני, ובתקופות מסוימות אף הביע עוינות לתנועה הציונית ולמוסדותיה, ודחה אותה לטובת השתלבות היהודים בחברה הכללית. חרף זאת, בבמות השונות בהן כתב, הגן פרסקו בתוקף על זכויות היהודים, והתמודד עם ההתקפות נגדם בעיתונות הטורקית, וזאת תוך הפגנת נאמנות בלתי מסויגת לאימפריה העות'מאנית, ולאחר 1923 – לרפובליקה הטורקית.
ראו:
Sarah Abrevaya Stein, "Making Jews Modern: the Yiddish and Ladino Press in the Russian and Ottoman Empires", Bloomington and Indianapolis: Indiana UP, 2004.
32 גיליונות, כרוכים יחד. 318 עמ' (8-12 עמ' לגיליון; עימוד רציף). 38 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים (במספר דפים כתמים כהים). קרעים וקרעים חסרים קלים בשולי הדפים, חלקם משוקמים, ללא פגיעה בטקסט. קמטים קלים. מעט רישומים בכתב-יד. כריכה ודפי בטנה חדשים.
חמישה כרכי גיליונות של המוסף הספרותי של העיתון איל טיליגראפ'ו – "איל טיליגראפ'ו, אידיסייון די מארטיס" [הטלגרף: מהדורת יום שלישי], בעריכת איזאק בן יחזקאל גבאי.
שנים 1-5 – 241 גיליונות. גלאטה (איסטנבול), 1888-1893. לאדינו.
חמישה כרכי גיליונות של המוסף הספרותי של העיתון "איל טיליגראפ'ו", אשר ראה אור בימי שלישי. במוסף, שהחל להתפרסם בשנת 1888, כלולים מאמרים בנושאים ספרותיים שונים, סיפורים בהמשכים, נובלות, שירים, וידיעות מגוונות בנושאי תרבות ומדע, בהקשר יהודי ובהקשר כללי (כולל סדרת מאמרים המוקדשת לתערוכה העולמית בפאריז ב-1889). איורים בכמה מהגיליונות.
מוסף נוסף של "איל טיליגראפ'ו" התפרסם בימי חמישי (תחת הכותר "איל טיליגראפ'ו, אידיסייון די ג'ואיב'יס" [הטלגרף: מהדורת יום חמישי]). על-פי דב הכהן (ראו להלן), לא ברור אם שני המוספים יצאו בו זמנית באותן שנים, או שמא ראו אור בשנים שונות.
לפנינו 241 גיליונות, בחמישה כרכים. ככל הנראה, זהו אוסף כמעט שלם של גיליונות המוסף. הכרך הראשון, משנת 1888, נדיר במיוחד. דב הכהן מציין (על-פי העותקים בספריית יד יצחק בן-צבי): "ראינו גיליונות מן הכרכים 2-5... האחרון: כרך 5 [שנה 16], מס' 48, כ"ו בתשרי תרנ"ד" (הגיליון האחרון בכרכים שלפנינו הוא גיליון 47, ד' תשרי תרנ"ד).
מעט ידוע על חייו של העורך, איזאק בן יחזקאל גבאי (נפטר ב-1930 באיסטנבול). גבאי – סופר, עיתונאי, עורך ומתרגם – היה נצר למשפחה ספרדית מכובדת, בנו של שופט בית המשפט העליון יחזקאל גבאי, ואחיה של הסופרת רוזה גבאי. אביו ייסד את העיתון "ג'ורנאל ישראלית" (הכהן, מס' 3549), אשר הפך לעיתון "איל נאסייונאל" (שם, מס' 3650), שלימים היה ל"איל טיליגראפ'" (ולאחר מכן "איל טלגראפ'ו"). גבאי ערך את העיתון, מהחשובים בקרב דוברי הלאדינו באימפריה העות'מאנית, לאורך רוב שנות קיומו; קדם לו בעריכת העיתון העיתונאי בעל השם דוד פרסקו.
פירוט הגיליונות:
• כרך 1 (שנים 10-11 להופעת המהדורה העיקרית של איל טיליגראפ'ו), גיליונות מס' 1-50 –
כ"ט ניסן תרמ"ח (1888) עד ח' ניסן תרמ"ט (1889). 398 עמ'. חסר הדף האחרון של גיליון מס' 50. כולל דף שער ותוכן עניינים לכרך כולו.
• כרך 2 (שנים 11-12 למהדורה העיקרית), גיליונות מס' 1-48 – כ"ג ניסן תרמ"ט (1889) עד י"א ניסן תר"ן (1890). 384 עמ'. כולל דף תוכן עניינים לכרך כולו.
• כרך 3 (שנים 12-13 למהדורה העיקרית), גיליונות מס' 1-48 – כ"ה ניסן תר"ן (1890) עד י"ב ניסן תרנ"א (1891). 382 עמ'. כולל דף תוכן עניינים לכרך כולו.
• כרך 4 (שנים 13-14 למהדורה העיקרית), גיליונות מס' 1-48 – כ"ז ניסן תרנ"א (1891) עד ה' סיון תרנ"ב (1892). 384 עמ'.
• כרך 5 (שנים 14-15 למהדורה העיקרית), גיליונות מס' 1-47 – י"ט סיון תרנ"ב (1892) עד ד' תשרי תרנ"ד (1893). 376 עמ'.
ראו: • דב הכהן, אוצר הספרים בלאדינו, יד בן צבי, 2021. מס' 3575. • משה דוד גאון, העיתונות בלאדינו, יד בן צבי, 1965, מס' 117.
5 כרכי גיליונות, 33.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי חלודה וכתמי רטיבות, חלקם גדולים. קרעים וקרעים חסרים עם פגיעה בטקסט; בכמה מהדפים קרעים ארוכים (לרוחב הדף). כמה מהקרעים מתוקנים בהדבקת פיסות נייר (שיקום לא מקצועי). כמה דפים מנותקים או רופפים. קונטרסים רופפים בכרך האחרון (הכריכה מנותקת חלקית). נקבי תילוע קטנים בכמה מהגיליונות. בולי הכנסה עות'מאניים. בלאי ופגמים בכריכות. בארבע מהכריכות שולבו שדרות העור המקוריות.
שישה כרכי גיליונות של כתב העת הסאטירי "איל ג'וגיטון, ג'ורנאל אומוריסטילי", בעריכת אליה רפאל קארמונה. שנים 2-7 – 293 גיליונות. דפוס ארדיטי, איסטנבול, 1910-1915. לאדינו.
תוכן העיתון "רובו חומר ספרותי היתולי, כגון שירים ופרודיות וכתבות שמבקרות את הנהגת הקהילה, אישיה מנהיגיה וכו'. כולל סיפורים בהמשכים, רבים מהם מאת העורך קרמונה" (הכהן, ראו להלן). חלק מהגיליונות נדפסו על נייר צבעוני. בחלקם מופיעים קריקטורות ואיורים.
לפנינו 293 גיליונות – כל גיליונות השנים 2-7 להופעת כתב העת (בשישה כרכים): • שנה שנייה, 51 גיליונות עוקבים – ניסן תר"ע (1910) עד אדר תרע"א (1911). • שנה שלישית, 51 גיליונות עוקבים – אדר תרע"א (1911) עד אדר תרע"ב (1912). • שנה רביעית, 52 גיליונות עוקבים – ניסן תרע"ב (1912) עד אדר א' תרע"ג (1913). • שנה חמישית, 52 גיליונות עוקבים – אדר ב' תרע"ג (1913) עד אדר תרע"ד (1914). • שנה שישית, 43 גיליונות עוקבים – אדר תרע"ד (1914) עד אדר תרע"ה (1915). • שנה שביעית, 44 גיליונות עוקבים – אדר תרע"ה (1915) עד ניסן תרע"ו (1916).
נדיר. אוסף שלם של גיליונות עוקבים מהשנים הללו אינו מצוי.
עורך העיתון, אליה (אליהו) רפאל קארמונה (Elia Rafael Carmona, 1869-1931/5), הומוריסט וסטיריקן, מחשובי העיתונאים והסופרים בלאדינו. נולד באיסטנבול למשפחה ספרדית בעלת ייחוס. חיבר רומנסות, נובלות ורומנים בהמשכים; הועסק כקלדן אצל העיתונאי דוד פרסקו, עמו עמד בקשר קרוב. לאחר מהפכת התורכים הצעירים, ניצל את החופש היחסי שהביאה עמה, והחל להוציא לאור את "איל ג'וגיטון". העיתון זכה לאהדה רבה, וראה אור במשך למעלה מעשרים שנה (פרסומו הופסק ככל הנראה ב-1931).
ראו: • דב הכהן, אוצר הספרים בלאדינו, יד בן צבי, 2021. מס' 3546. • משה דוד גאון, העיתונות בלאדינו, יד בן צבי, 1965, מס' 86.
6 כרכי גיליונות. מספור דפים משתנה, ברוב הגיליונות 8 עמודים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב (חלק מהגיליונות במצב טוב-בינוני). כתמים. קרעים, רובם קלים. דף אחד קרוע לשניים; במספר דפים קרעים ארוכים, משוקמים. שוליים קצוצים בכמה מן הגיליונות, עם פגיעה קלה בטקסט. נקבי תילוע קטנים בכמה מהגיליונות. דיו דהויה במספר דפים. מעט רישומים בכתב-יד. דפים אחדים מנותקים או מנותקים חלקית. פגמים קלים בכריכות.
1. סילאבארייו ז'ודיאו-איספאנייול, אי פרימו ליב'רו די ליקטורה [ספר ללימוד הקריאה בספרדית-יהודית, וספר הקריאה הראשון]. הוצאת "עובדיה נער", דפוס "איקליר", [סלוניקי, 1925 בקירוב].
מעמ' 19 ואילך – "פרימו ליב'רו די ליקטורה", מגוון קטעי קריאה בלאדינו (כנראה מאת יעקב בן אליהו הכהן, שפרסם בסלוניקי ב-1890 בקירוב את הספר "ליקטוראס דיב'ירסאס").
בשנות ה-20 וה-30 הדפיס המו"ל עובדיה שם טוב נער מספר מהדורות (שונות בתוכנן) של ספר ללימוד לאדינו, והשתמש לעיתים באותו שער עבור כמה מהדורות. לפנינו מהדורת 1925 בקירוב, עם שער של מהדורת 1920 בקירוב. ראו: דב הכהן, "אוצר הספרים בלאדינו, 1490-1960, ביבליוגרפיה מחקרית מוערת", ירושלים תשפ"ב, רשומות מס' 2734, 2736 ו-2737.
32 עמ' (כולל עטיפה), 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. קמטים. נקב עש קטן בכל הדפים (עם פגיעה מזערית בטקסט). נקבי סיכות וכמה קרעים וקרעים חסרים קטנים בשוליים (ללא פגיעה בטקסט), חלקם משוקמים. חיתוך דפים לא אחיד בשוליים התחתונים. כרוך בעטיפת נייר חדשה.
2. נואיב'ו סילאבארייו איספאנייול, מיטוד פראטיקה אי מודירנה, פור איל אינסינייאמיינטו דילה לינגואה ז'ודיאו-איספאנייולה [ספר חדש ללימוד הקריאה בספרדית. שיטה שימושית ומודרנית ללימוד השפה הספרדית-יהודית]. הוצאת "עובדיה ש"ט נער", סלוניקי, 1931.
מעמ' 22 ואילך – "סיגונדה פארטי אי פרימו ליב'רו די ליקטורה", קטעי קריאה בנושאים מגוונים. נדפס על-פי מהדורת סלוניקי 1929. ראו: דב הכהן, "אוצר הספרים בלאדינו, 1490-1960, ביבליוגרפיה מחקרית מוערת", ירושלים תשפ"ב, רשומות מס' 2738-2739.
חותמת דיו על העטיפה האחורית – Offenbach Archival Depot (ארכיון של צבא ארה"ב בעיירה אופנבך על המיין שבאזור הכיבוש האמריקני בגרמניה, בו נאספו מיליוני ספרים, כתבי יד ומסמכים שנבזזו במלחמת העולם השנייה בידי הגרמנים. חלקם הוחזרו מאוחר יותר לבעליהם המקוריים וחלקם נשלחו לספריות ואוספים שונים ברחבי העולם).
[40] עמ', 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. חותמות דיו על העטיפה. כרוך בכריכת קרטון חדשה (יחד עם העטיפה המקורית).
!["דיוואן אלאגאני מן כלאם אלאנדאלוס" [אוצר השירים ממילות אל-אנדלוס], בעריכת ידמון נתן די מכלוף יאפיל [אדמונד נתן יאפי](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/377.jpg "אדמונד נתן יאפיל, \"דיוואן אלאגאני מן כלאם אלאנדאלוס\" (\"אוצר השירים ממי")
אוסף שירים יהודיים וערביים ממסורת השירה האנדלוסית, מסודרים על-פי נובות (הנובה האנדלוסית היא יצירה רבת פרקים, בדומה לסוויטה במוסיקה המערבית). השירים קובצו
בידי המוזיקאי היהודי-אלג'יראי אדמונד נתן יאפיל, במטרה לשמר את מסורת השירה מימי הזוהר של ספרד המוסלמית, המשותפת ליהודים ולמוסלמים כאחד. ספר זה נדפס לצד ספר נוסף, באותיות ערביות, הזהה לו כמעט לגמרי. בשניהם השתמרו מאות טקסטים קלאסיים אשר לולא הועלו על הכתב, ייתכן שהיו נעלמים.
אדמונד נתן יאפיל (1874-1928), מוזיקאי יהודי-אלג'ירי, מגדולי המוזיקאים הצפון-אפריקנים, יהודים כמוסלמים, תלמידו של המוזיקאי האלג'ירי הגדול מחמד בן עלי ספינג'ה (Sfindja). ניהל את האנסמבל המוזיקלי ובית הספר "אלמוטריביה", ונחשב לאחת הדמויות המרכזיות בתחיית המוזיקה האנדלוסית באלג'יריה. הוציא לאור עשרות חוברות עם נובות אלג'יריות מסורתיות, שליקט והעלה על הכתב בעזרת מערכת התווים המערבית. הספר שלפנינו, לצד הספר התואם לו בערבית, מהווה נדבך חשוב במפעל התיעוד והשימור של המסורת האנדלוסית.
לקריאה נוספת:
• "פעילותם של מוזיקאים יהודי במוזיקה הקלסית האלג'ירית ובסוגות שהסתעפו ממנה", אמנון שילוח, פעמים 91 (תשס"ב), עמ' 51-64.
• "Recording History, Jews, Muslims, and Music across Twentieth-Century North Africa", מאת Christopher Silver. הוצאת Stanford UP, סטנפורד, 2022.
[2] דף, 390 עמ', [3] דף, 2, 26 עמ', 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. חותמות ספרייה רבות. רישומים והערות, בעט ובעפרון. חלק מהדפים רופפים או מנותקים חלקית. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשולי אחדים מהדפים. כריכה קשה עם שדרת עור והטבעה מוזהבת, בלויה ופגומה. ידועים עותקים בכריכה רכה.