מכירה 83 - חלק ב' - ספרי האדמו"ר הזקן ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם
- (-) Remove האדמו filter האדמו
- (-) Remove ספרי filter ספרי
- האדמור (45) Apply האדמור filter
- האדמו"ר (45) Apply האדמו"ר filter
- book (45) Apply book filter
- by (45) Apply by filter
- the (45) Apply the filter
- הזקן (29) Apply הזקן filter
- החסידות (29) Apply החסידות filter
- של (29) Apply של filter
- baal (29) Apply baal filter
- chassid (29) Apply chassid filter
- hatanya (29) Apply hatanya filter
- האמצעי (14) Apply האמצעי filter
- mittel (14) Apply mittel filter
- rebb (14) Apply rebb filter
- הצמח (2) Apply הצמח filter
- מליובאוויטש (2) Apply מליובאוויטש filter
- צדק (2) Apply צדק filter
- צמח (2) Apply צמח filter
- ה"צמח (2) Apply ה"צמח filter
- צדק" (2) Apply צדק" filter
- lubavitch (2) Apply lubavitch filter
- of (2) Apply of filter
- tzedek (2) Apply tzedek filter
- tzemach (2) Apply tzemach filter
ספר תורת חיים על חומש בראשית, ביאורים על מאמרי האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, מאת בנו רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. וורשא, תרכ"ו 1866. שני חלקים בשני כרכים. מהדורה ראשונה של חלק שני.
חלק ראשון: פרשיות בראשית – חיי שרה. חלק שני: פרשיות תולדות – ויחי.
בחיבור שלפנינו מסביר האדמו"ר האמצעי, באריכות גדולה וביסודיות, את מאמרי החסידות של אביו, האדמו"ר הזקן, על פרשיות השבוע. מאמר שבספר "תורה אור" נדפס על פני עמוד אחד, מתפרש בחיבור שלפנינו על פני עשרות עמודים. כל מושג קבלי שהוזכר בדרך אגב במאמר של אביו האדמו"ר הזקן, מתבאר ביסודיות בספר "תורת חיים", עם ההקדמות והרקע הנחוצים להבנתו.
בכתיבת חיבור זה ובהדפסתו עסק האדמו"ר האמצעי בשנים תקפ"ג-תקפ"ו. כתב היד המקורי של האדמו"ר הכיל ביאורים על כל חמישה חומשי תורה (כמסופר בהקדמה לספר זה), אך למעשה נדפס מכתב-יד זה רק החלק על ספר בראשית. בשנת תקפ"ו נדפס בקאפוסט רק חציו הראשון של חומש בראשית, עד פרשת חיי שרה. בשנת תרכ"ו התעורר רבי מנחם נחום, בן המחבר, לסיים את הדפסת החיבור על חציו השני של חומש בראשית, תולדות – ויחי (יחד עם החלק השני הדפיס גם את החלק הראשון).
בהקדמה המעניינת לספר, מספר בן המחבר, רבי מנחם נחום, על ההבדלים בין מאמרי זקנו בעל התניא למאמרי אביו האדמו"ר האמצעי. בהמשך ההקדמה הוא מתאר את הסתלקותו המופלאה של אביו תוך כדי אמירת מאמר חסידות, ואת בקשתו ממנו באותו מעמד להדפיס את הספר שלפנינו: "ואותי צוה בעת ההיא לאמור, הנך רואה כי באה שמשי שלא בעונתה [האדמו"ר האמצעי נפטר בגיל 54]... שמש ששקעה בעבורי תזרח כאשר תתחזק והיית לאיש, להוציא לאור ס' היקר... תורת חיים... רוחי תפעם בקרבי מתי אשלם את נדרי אשר נדרתי לפני ה' לאבא מארי ז"ל בעת רוחו ונשמתו אליו יאסוף. וידעתי כי אלקים מצא את עוני, וכי כל הרפתקאות דעדו עלי בנפשות רבות ר"ל הן מאותן שלשים ושש שנה שלא קיימתי מצות כ"א [כיבוד אב]...".
כרך ראשון: [2], קמא דף. כרך שני: [1], קח דף. 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. עקבות רטיבות עם סימני עובש קלים בדפים האחרונים של הכרך השני. קרע חסר קטן בשולי דף השער של הכרך הראשון, באחד מהדפים באמצע הכרך, ובדף האחרון של הכרך השני, ללא פגיעה בטקסט. חותמת ורישומים בכתב-יד. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות מס' 618.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר "קונטרס פירוש המלות הנקרא מהדורא בתרא" – פירוש והרחבה על סידור האדמו"ר הזקן, מאת בנו האדמו"ר רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. וורשא, תרכ"ז 1867. מהדורה ראשונה.
שני שערים, השער הראשון בנוסח קצר והשני מפורט יותר. שם הספר ומקום הדפוס נדפסו בשער הראשון בדיו זהובה. שוליים רחבים.
בשנת תקע"ו הדפיס האדמו"ר האמצעי בקאפוסט את נוסח הסידור שערך אביו האדמו"ר הזקן ("סדור הרב"), עם המאמרים ("פירוש המילות") שנאמרו על ידי אביו ונכתבו על ידו. ביאורי האדמו"ר הזקן נאמרו בתמצות ובקיצור, על חלקים גדולים של הסידור, אך לא על כולו. וכפי שנכתב בשער השני של הספר שלפנינו: "יען כי אז הובאו פירושן ובאורן בכתובים קצרים, הנה לעת זקנתו של מרן אדמו"ר מרנא דובער הנ"ל, הוסיף אומץ וכח... למשוך בקסת שנית ידו לבאר פירושן של הדברים שנאמרו מכבר...". מסיבה זו נקרא הספר שלפנינו בשם "מהדורה בתרא", משום שהוא פירוש והרחבה לביאורים שנדפסו בקצרה בסידור בקאפוסט, שהיה מעין "מהדורה קמא". רוב הספר שלפנינו הוא אכן פירוש והרחבה של מה שנדפס בעבר בקצרה, אך חלק מהספר הוא פירוש חדש על אותם חלקים שהאדמו"ר הזקן לא הספיק לבארם, והם מחידושי בנו המחבר (פרקים קכח-קלז; קנב-קסו).
רבני ויטבסק מעידים בהסכמתם: "כי כבוד קדשו נ"ע [=האדמו"ר המחבר] חבב מאוד קונטרסים אלו, והרבה בשבחן, כאשר שמעתי בעצמי מפיו הקדוש בעוד זרחה לנו שמשו".
[2], קיד דף. 28 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים, בחלק מהדפים כתמים רבים. סימני עש וקרעים קטנים בשולי מספר דפים. כריכת עור חדשה.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
סטפנסקי חסידות, מס' 474.
ספר לקוטי ביאורים – "קונטרס ההתפעלות" מאת האדמו"ר רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, עם פירוש "לקוטי ביאורים", מאת רבי הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (רבי הלל פאריטשר), תלמידו המובהק של האדמו"ר האמצעי. וורשא, תרכ"ח 1868. מהדורה ראשונה של הפירוש "ליקוטי ביאורים".
"קונטרס ההתפעלות" נכתב בשנת תקע"ד על ידי האדמו"ר האמצעי, והוא עוסק בביאורם של חמישה סוגי "התפעלות" של עבודת השם. כמו כן מאריך האדמו"ר האמצעי לבאר מהי "התפעלות חיצונית" ממנה יש להתרחק. הקונטרס נכתב כתגובה נגד שיטתו של האדמו"ר רבי אהרן הלוי מסטרשלה בסוגיית ה"התפעלות" בעבודת השם. בספר שלפנינו נדפס "קונטרס ההתפעלות" (בשינויי נוסח מהמהדורות שקדמו לו) במרכז הדף, וסביבו נדפס הפירוש "ליקוטי ביאורים". פירוש "ליקוטי ביאורים" נדפס כאן גם על מספר פרקים מ"שער היחוד" ועל ההקדמה לספר "דרך חיים" – מחיבורי רבו האדמו"ר האמצעי. הפירוש מחולק לשניים: "מהדורה קמא" ו"מהדורה תנינא". על החיבור "ליקוטי ביאורים" כתב רבי פנחס, נכדו של רבי הלל: "שנת תרכ"ז יצא לאור בוורשא ספר ליקוטי ביאורים, והוא לשונו הזהב ממש, נעתק מפי כתביו" (בהקדמה ל"פלח הרמון" על בראשית, ווילנא תרמ"ז).
המחבר, המקובל רבי הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (תקנ"ה-תרכ"ד), "מגדולי חסידי ומשפיעי חב"ד, מעובדי ה' המופלאים ביותר שהצמיחה חסידות חב"ד. היה מגדולי תלמידיהם של האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בתחילת דרכו היה תלמיד בנגלה של האדמו"ר רבי אברהם דב אב"ד ז'יטומיר ואווריטש, בעל "בת עין", ובחסידות היה תלמידו של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרונוביל. באמצע שנות התק"ע הגיע לידיו ספר התניא, וכן יצא לו להיפגש עם רבי זלמן מזעזמיר, מגדולי חסידי בעל התניא, ולשמוע את תורת רבו. שני מאורעות אלו חוללו מהפך בנפשו עד שקם ונסע אל האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, "ומני אז לא מש מאהלו ולא זז מלחבב דבריו". לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח נהיה נעשה חסידו של האדמו"ר ה"צמח צדק", אליו היה נוסע פעמיים בשנה, לחנוכה ולחג השבועות. בסביבות שנת ת"ר החל לכהן ברבנות העיר פאריטש, ובערך בשנת תרי"ב התמנה לרב הקהילה החסידית בבאברויסק (לצדו של רבי אליהו גולדברג, רבה של קהילת ה"מתנגדים"). מכתביו נדפסו לאחר פטירתו סדרת הספרים "פלח הרמון", בהם מאמרים ששמע מרבותיו, עם ביאורים משלו לדבריהם, וכן מאמרים משלו שמיוסדים על תורת רבותיו.
בהוראת רבותיו האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק" היה נוסע בחודשים אב ואלול אל המושבות היהודיות שבפלך חרסון. בפלך זה התיישבו חסידי חב"ד רבים, שרובם היו איכרים עובדי אדמה. מחמת ריחוקן של אותן מושבות מליובאוויטש ומעריה המרכזיות של חסידות חב"ד, התרחקו רבים מהם מדרכי החסידות ומעבודת ה'. רבי הלל היה מבקר באותן מושבות, חוזר בפני היהודים הפשוטים מאמרי חסידות ומקרבם ומעוררם לעבודת ה'. ואכן, רבי הלל הצליח בעבודה זו, שהייתה למפעל חייו המרכזי, והצלחתו בה הייתה מעל ומעבר. הוא הצליח לחולל מהפכה רוחנית בגלילות חרסון, בלימוד התורה, בהקמת תלמודי תורה וישיבות, ובהרבצת תורת החסידות בקרב אנשים שהיו בתחילה רחוקים מהבנה של מושגים מופשטים. בנסיעות אלו היה גם מתרים את תושבי גלילות חרסון בסכומים גדולים לצרכי צדקה עבור פדיון שבויים ועבור מטבחים כשרים לחיילים יהודים ששירתו בצבא הצאר. במשך הזמן נהיה למעין אדמו"ר שרבים שיחרו לפתחו, נעזרו בעצותיו ונושעו בתפילותיו. תלמידו רבי אברהם דוד לאוואוט כותב עליו: "וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' היה בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם, גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני". נכדו רבי פנחס, המו"ל של "פלח הרמון" כותב בהקדמתו: "הפלגת צדקתו וחסידותו לא יכילנו הכתב. הוא היה ענו חסיד ומדקדק במצוות וזהיר בהם עד קצה האחרון, וגם על דקדוק קל של דברי סופרים וחומרות הפוסקים או על הנהגה טובה שהנהיג בנפשו, מסר נפשו כעל החמורות... הוא היה האחד המיוחד אשר הקריב את נפשו כליל על מזבח האהבה לאחיו בני עמו, בין על הכלל בין על הפרט, בין בהטבת מצבם החומרי ובין בתיקון מעמדם הרוחני".
• כרוך עם: ספר מאמר השפלות והשמחה, מאת רבי יצחק אייזיק אב"ד הומל (וורשא תרכ"ח). מהדורה ראשונה.
מאמר ארוך ועמוק בענייני קבלה וחסידות, מאת רבי יצחק אייזיק אפשטיין אב"ד הומל. [וורשא? תרכ"ח 1868]. מהדורה ראשונה.
המחבר, המקובל רבי יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומל (תק"מ?-תרי"ז), מגדולי חסידי האדמו"ר הזקן, האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק". גאון מעמיק מקורי, שסלל דרך משלו בהבנת תורת חב"ד. העמיק בתורת רבותיו, והוסיף ביאורים משלו. את תורתו בקבלה ובחסידות כתב בחיבוריו "חנה אריאל" ובסדרת הספרים "עשרה מאמרות", שנדפסו לאחר פטירתו. יש הרואים בספריו את פסגת העמקות החב"דית. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים. לאחר פטירת רבותיו האדמו"רים רצו הרבה מחסידי חב"ד להכתיר את רבי אייזיק לרבם, אך הוא סירב. בסביבות שנת תקס"ה התמנה לרב בהומל, בה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. בשנותיו האחרונות נהג בגינוני אדמו"רות. כמה מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו. נודע בכח ההיתר המיוחד שלו, והיה רגיל בפיו מאמר חז"ל: "כחא דהיתרא עדיף". בזמנו הוא חולל סערה בעולם הרבנות כשהתיר לאכילה דג בשם 'שאייטרע', שהיה מוחזק עד אז כדג טמא. היו רבנים שקבלו את ראיותיו, והיו שחלקו על דעתו בתוקף (בהם האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש). "והגאון רשכב"ה רבינו עקיבא איגר זצללה"ה... התפלא על רחב בינת האדם הגדול הזה בתלמוד ובפוסקים, ואמר שלא האמין כמעט לשמועתו שכוכב מאיר כזה יאיר בשמי רוסיה הלבנה, וכבוד גדול חלק להרב רבי אייזיק... " (כנסת הגדולה, וורשא תר"נ, עמ' 20 מספירת הדפים השלישית).
ספר לקוטי ביאורים: [1], סז; נב דף (חסר דף השער, אך בראש הספר נכרך שער מעטפת מודפס על נייר כחול). ספר מאמר השפלות והשמחה: מה; מב, [3] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 272 ומס' 315.
מצורף: עותק נוסף של ספר לקוטי ביאורים, הכולל דף שער – להשלמה.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר "קונטרס פירוש המלות הנקרא מהדורא בתרא" – פירוש והרחבה על סידור בעל התניא, מאת בנו האדמו"ר רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. וורשא, תרכ"ז 1867. מהדורה ראשונה (על תוכן הספר בהרחבה, ראה לעיל פריט 142).
שני שערים, השער הראשון בנוסח קצר והשני מפורט יותר.
בדף המגן הקדמי חתימת האדמו"ר רבי יצחק דובער שניאורסון מלאדי (מחבר סידור מהרי"ד): "יצחק דובער".
בדף השער הראשון, וכן בדף המגן האחורי, חתימות רבי יהודה ליב שניאורסון אב"ד הומל וויטבסק (בן האדמו"ר רבי יצחק דובער מלאדי): "יהודא ליב שניאורסאהן רב בהאמעל".
האדמו"ר רבי יצחק דובער שניאורסון מלאדי (תקצ"ג-תר"ע) היה בנו יחידו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מלאדי (בן ה"צמח צדק"). היה תלמיד מובהק של זקנו האדמו"ר ה"צמח צדק", וקיבל רבות מתורתו. כל מה ששמע ממנו נחקק בזכרונו. משנת תר"מ, לאחר פטירת אביו מהרחש"ז, החל למלא את מקומו בלאדי. כתב רבות בהלכה ובחסידות. מעט מכתביו בהלכה נדפסו בקונטרס המציצה לבעל ה"שדי חמד" וכן בקבצי "יגדיל תורה". חיבורו הגדול הוא "סידור מהרי"ד", שני חלקים, שנדפס רק לאחר פטירתו, בברדיטשוב תרע"ג. סידור זה הוא השלמה ל"סידור עם דא"ח" מאת האדמו"ר הזקן (קאפוסט תקע"ו) שהדפיס זקנו האדמו"ר האמצעי. הוא הוסיף בו פירוש נרחב על מלות התפילה בדרך החסידות על פי יסודותיהם של אביו וזקניו. על חיבורו זה שקד שנים רבות והוא ראה בו את גולת הכותרת של חיבוריו. מאמרי חסידות קצרים שלו נדפסו לאחר פטירתו בספר "לקוטי מאמרים" (פולטובה תרע"ח).
רבי יהודה ליב שניאורסון היה בנו של האדמו"ר רבי יצחק דובער מלאדי וחתנו של רבי לוי יצחק זלמנסון (חתן ה"צמח צדק"). כיהן כרב בערים הומל וסירוטינה. משנת תרס"ו החל לכהן כמו"צ בוויטבסק, בה תפס מקום נכבד בין רבני העיר. שימש כרב בוויטבסק גם בתקופה הסובייטית (וויטבסק – ספר קהילה, עמ' 189).
[2], קיד דף. שני דפי שער. 24 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת בד מקורית פגומה, עם שדרת עור.
סטפנסקי חסידות, מס' 474.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
קונטרס "ענין ההשתטחות על קברי הצדיקים", מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, עם מכתב מאת אביו האדמו"ר הזקן שנכתב לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק. [וורשא, תרל"א 1871].
[2], ד-יב עמ'. 18 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. בלאי קל. קרעים וסימני עש רבים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. רישום בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר בד קודש, שני מכתבים ודרוש חסידי על מגילת רות, מאת אדמו"רי חב"ד. וורשא, תרל"ב 1871.
בעמוד השער כותב המו"ל שהספר כולל שלושה דברים: א. "כתב בקשה להמלך פאוויל קיסר רוסיא" מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. ב. אגרת ששלח האדמו"ר הזקן, לאחר שחרורו ממאסרו בפטרבורג, לרבי לוי יצחק מברדיטשוב. ג. "ביאור מגילת רות" מאת האדמו"ר רבי אהרן הלוי הורוויץ מסטרשלה, תלמידו של האדמו"ר הזקן.
בקטע הנ"ל שנדפס בעמוד השער ישנן מספר טעויות:
כתב הבקשה לא נכתב על ידי האדמו"ר הזקן אלא על ידי בנו, האדמו"ר האמצעי, והוא לא נשלח אל המלך פאבל אלא אל ה"גנרל גוברנטור" חובנסקי, מושל פלך ויטבסק (המכתב נכתב בחורף תקפ"ו, לאחר מאסרו של האדמו"ר האמצעי. הוא כולל הסבר על פי הקבלה על כך שמשפט בפני המושל עדיף על פני משפט שנערך בבית משפט מקומי, משום שהוא מכוון יותר אל האמת).
כמו כן, לא ברור מי הוא מחבר הדרוש על מגילת רות. לפי המו"ל נכתב הדרוש על-ידי האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה, אך דרוש זה נדפס גם בספר "אור התורה" (על נביאים וכתובים, כרך ב', עמ' תתרכח) מאת האדמו"ר ה"צמח צדק". יש לציין כי דרוש זה לא נכלל בדרושי חג השבועות שבספר "עבודת הלוי" להאדמו"ר מסטרשלה.
י דף. 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חיתוך דפים עם פגיעה בטקסט במספר דפים. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר מאמרים יקרים, מאמרי חסידות, מאת האדמו"ר רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. [קניגסברג, תרכ"ד 1864]. מהדורה יחידה.
בספר שלפנינו מאמרי חסידות ארוכים במגוון נושאים: ברכות, ברכת המזון, כוס של קידוש, ענייני נשואין, אמונה, ועוד.
[1], סג, [1] דף. חסר דף קדם שער. 18 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות, ובלאי. סימני עש רבים וקשים, עם פגיעות בטקסט. קרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. רישומים בכתב-יד. כריכה ישנה.
סטפנסקי חסידות, מס' 320.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר שו"ת צמח צדק, אבן העזר, חלק ראשון, תשובות בענייני עגונות, קידושין ואישות, מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש. ווילנא, תרל"א 1870. מהדורה ראשונה.
שני שערים בפתח הספר; הכותר ומקום הדפוס מודפסים בדיו זהובה. שער נפרד להלכות קידושין.
בדף השער הראשון ובדפים נוספים חותמות של האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ מפוריסוב-אוטבוצק: "יהושע אשר ראבינאוויץ בלכ"ק [=בן לכבוד קדושת] אאמו"ר הה"ק זצללה"ה מקאלשין – חופ"ק אטוואצק".
האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ (נפטר תשרי תרצ"ח, אנצ' לחסידות, ב', עמ' סט-ע), בנו של האדמו"ר רבי מאיר שלום מקאלושין, מצאצאי ה"יהודי הקדוש" רבי יעקב יצחק מפשיסחא. בשנת תרס"ב הוכתר לאדמו"ר בקאלושין. לאחר מכן עבר לפוריסוב, עיר רבנותו של זקנו האדמו"ר רבי יהושע אשר מפוריסוב, והקים בה בית מדרש גדול. לאחר מכן התגורר בערים אוטבוצק וורשא. היה אהוב על המון העם, ומאות חסידים מכל קצוי פולין נהרו לבית מדרשו, שהיה מלא בכל ימות השבוע ולא רק בשבתות ובימי חג.
[2], קמז; [1], פב, [1] דף. דפים צה-צו נכרכו שלא כסדרם. 35 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. קרעים קטנים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים, עם פגיעה קלה בטקסט בדף האחרון (ושיקומים בהדבקות נייר). סימני עש קלים. חותמות רבות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור מקורית, בלויה ופגומה, מנותקת בחלקה. הטבעה מוזהבת בפינת הכריכה הקדמית: "ב, א".
סטפנסקי חסידות מס' 502.
רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של רבי שניאור זלמן מלאדי – האדמו"ר הזקן בעל התניא, וחתן דודו רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי. התייתם בגיל שלוש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח, עלה על כס הנשיאות, והנהיג את חסידות חב"ד במשך למעלה מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוולוז'ין, לצורך אסיפות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האסיפות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" פרסם גם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה.
שני ספרים מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש:
1. ספר "דרך אמונה, הנקרא ספר החקירה", "עשרה מופתים על חדוש העולם" – פילוסופיה, עם קבלה וחסידות. פולטובה, [תרע"ב] 1912. מהדורה ראשונה.
[1], ק דף. 25.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשולי מספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. סימני עש. פגם בהדפסה באחד מהדפים. שני דפים ראשונים מנותקים. כריכה ישנה ופגומה.
2. ספר "דרך מצותיך, ח"ב [חלק ב'], הוא ספר פירוש המלות בתפלה" על פי חסידות. פולטובה, [תרע"ב] 1912. מהדורה יחידה.
ספר זה נדפס כהמשך לספר "דרך מצותיך" על תרי"ג מצוות שנדפס שנה קודם לכן, וספירת הדפים שלו ממשיכה היכן שנפסקת הספירה ב"ספר מצותיך". עם זאת, הרבי מליובאוויטש (בהקדמתו למהדורת תש"ו של ספר "דרך מצותיך") מעיר כי למעשה לא מדובר בחלק שני של החיבור אלא בחיבור נפרד, שאינו עוסק בביאור התרי"ג מצוות אלא בביאור מלות התפלה על-פי החסידות. הרבי משער שהמו"ל בחר להציג את הספר שלפנינו כחלק ב' של ספר "דרך מצותיך" על מנת שלא יצטרך לקבל מהצנזורה רשיון חדש להדפסה.
[1], רא-שטז, [2] דף. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דף השער מנותק חלקית. קרע חסר קטן בשולי דף השער. כריכה ישנה, פגומה ומנותקת.
שני הדפים האחרונים (בהם המשך "לוח המפתחות" ו"לוח התיקון") אינם רשומים במפעל הביבליוגרפיה, ולא מופיעים בקטלוג הספריה הלאומית.
רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של רבי שניאור זלמן מלאדי – האדמו"ר הזקן בעל התניא, וחתן דודו רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי. התייתם בגיל שלוש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח, עלה על כס הנשיאות, והנהיג את חסידות חב"ד במשך למעלה מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוולוז'ין, לצורך אסיפות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האסיפות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" פרסם גם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה.