כתב-יד, עשרים ותשעה דפים גדולים - מאמרי חסידות, חידושי אגדה ודרוש, על פרשיות התורה, נ"ך, אגדות חז"ל ועניינים שונים, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, בעל ה"ישמח משה" - כתיבת סופר, עם עשרות הגהות, משפטי קישור ועריכה, בכתב-יד נכדו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט - בעל ה"ייטב לב". [גורליץ או סיגט, בין השנים תר"ט-תרכ"א 1848-1861 בקירוב]; ועם מאות הגהות עריכה בכתב-יד האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד מאדיאר-לאפאש. [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס].
דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו של בעל ה"ישמח משה". דפי כתב היד שלפנינו היו תחת ידיהם של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" ושל נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים. שניהם ערכו קטעים מתוך הדפים שלפנינו והדפיסו אותם בספרי "ישמח משה" שהוציאו לאור. מסיבה זו מופיעות בדפים שלפנינו עקבות העריכה שלהם - הגהות והערות רבות בכתב-ידם, הוספות, תיקונים והוראות למדפיס.
כשערך ה"ייטב לב" את סדרת ספרי זקנו על התורה, הוא לקח מספר קטעים מדפי כתב היד שלפנינו ושיבצם בתוך הספרים "ישמח משה" על התורה (לבוב, תר"ט-תרכ"א). לאחר מכן ליקט האדמו"ר רבי משה דוד קטעים אחרים מתוך הדפים שלפנינו והוציאם לאור בספרי "ישמח משה" על נ"ך ואגדות חז"ל (סיגט, תרס"ו-תרס"ח). יתכן ומספר קטעים בדפים שלפנינו לא נדפסו.
בכל אחד מהדפים מופיעות הגהות מבעל ה"ייטב לב" (סך הכל עשרות הגהות) ולצדן הגהות מנכדו האדמו"ר רמ"ד טייטלבוים (סך הכל מאות הגהות).
האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו - שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל החוזה מלובלין. אצל החוזה מלובלין נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים - בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי - הרב מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מרמורש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה), נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווע.
[29] דפים כתובים. 42 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים (בהם כתמי רטיבות), קרעים ובלאי. קרעים חסרים גדולים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. על הטקסט הועברו קוים ורישומים בדיו כחולה (כנראה לסימון הקטעים שהוכנו להדפסה).

בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה - הלכה, אגדה דרוש וחסידות.את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו - רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלבוב, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.
הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.

מכתב (5 שורות ארוכות) בכתב-יד-קדשו וחתימתו של הגאון הקדוש האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן מאלכסנדר. [ווארשא, שנות התר"כ בקירוב]. נשלח ללודז' אל בנו רבי יחיאל אפרים פישל הכהן. במכתבו הוא מזכיר אגרת המצורפת עבור רבי ישראל מאיר הכהן מביאלה (חתן האדמו"ר מגור בעל חידושי הרי"מ) לרגל חתונת בנו עם בת הגביר רבי יעקב קרוהל: "...את האגרת הלוטה פה תשגר למו"ה ישראל מאיר הכהן נ"י מבייאלע חתן רבינו הגדול והקדוש [מק"ק] גור, כי קרא אותי על ראש שמחתו בחתונת בנו שיחי'...". מעבר לדף מופיעים כתובת בעיר לודז' וחותמות דואר, עם רישום בכתב-יד קדשו של רבי חנוך הניך: "נא למסור האגרת הזה ליד בני המופ'[לג] הנגיד מו"ה יחיאל אפרים פישל הכהן נ"י ממאלויץ". האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל), מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא, ורבו "היהודי הקדוש" מפשיסחא. כיהן ברבנות קרוב ל-40 שנה. בתחילה כיהן כרב באלכסנדר ובנאווי-דוואהר, ומשנת תרי"ט כיהן כרב בפרושניץ (בשנת תרכ"ה עזב את הרבנות, וחזר לעיר אלכסנדר). מצאצאי רבי שמואל שאטין הכהן מפרנקפורט (המהרשש"ך - שהיה גם סבו של בעל ה"חתם סופר"). לאחר שתמך ב"מרד הפולני" בשנת תקצ"א (1830) נאלץ להחליף את שם משפחתו "שאטין" לשם "לוין". נודע מנעוריו בגאונותו ובחריפותו הרבה בנוסח פשיסחא-קוצק. כל מעשיו היו בהסתר ובחכמה נפלאה. אמרותיו היו חריפות ומתובלות בהומור חד, ואף במילתא דבדיחותא שלו נסתתרו עניינים נעלים וטמירים. בפיו היתה שגורה אמרתו של רבו ר' בונים מפשיסחא: כל מצוות ה"לא תעשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"לאו" אחד - "אל תהי שוטה!!" [והיה אומר זאת בשפה הפולנית: "ניע באנדזש גלאפי!"], וכל ה"מצוות עשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"עשה" אחד - "תהיה חכם!" [בפולנית: "באנדזש מאנדרי!"]. עוד בהיותו אברך צעיר לימים הכתירו רבו "היהודי הקדוש" לאדמו"ר, כשהסיר מעל ראשו את כובע ה"ספודיק" שלו, וחבשו לראש תלמידו הצעיר רבי הניך באמרו: "נאה ספודיק זה לראשך...". כשנה לאחר פטירת רבי בונים מפשיסחא, קיבל על עצמו ר' הניך את מרות רעו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. גם לאחר פטירת "השרף" מקוצק, קיבל עליו ר' הניך את מרות רעו הצעיר ממנו רבי יצחק מאיר אלטר מגור, בעל "חידושי הרי"מ", ורק לאחר פטירתו בשנת תרכ"ו (1866) נאות רבי הניך הישיש לקבל עליו את עול האדמו"רות ולהנהיג את עדת חסידי קוצק וגור. תלמידיו ובני משפחתו כותבים עליו כי ראו אצלו בעיניהם גילויי רוח הקודש, מופתים ומעשי פלא. אחיינו מעיד עליו כי היה אצלו בעת שהגיעו אליו נשמות מהעולם העליון, כדי לזכות בתיקון. סיפורים אלו לוקטו במהדורה החדשה של ספרו "חשבה לטובה וליקוטים" (הוצאת מוסד הרי"מ לוין, ירושלים, תש"ן). במבוא למהדורה החדשה הנ"ל מופיע תיאור נאה על הדרך בחסידות אותה הנחיל ר' הניך לדורות אשר תרמה לעיצוב דמותה של חסידות גור: "אלכסנדר של הרבי רבי העניך היתה חבויה וסתומה במשך כשבעים שנה בהן התענפה והסתלסלה החסידות הפשיסחאית לשבעים פנים. עשרות בשנים עמד כתלמיד לפני חבריו, קיבל עליו מרותם ונהנה במסתורי הנפש מהתעלות והתרוממות פשיסחאית, עד שכתר ההנהגה הוטל עליו... הרבי רבי העניך מאלכסנדר איחד בהנהגתו את כל המעיינות אשר יצאו מפשיסחה. בחכמה נדירה ובלתי מצויה מיזג לחטיבה אחת עדת חסידים מסולאים עובדי ה' דורשי אמת, ויחדיו עלו ונתעלו במעלותיה של תורה ועבודת השי"ת. הוא כינס את פשיסחה וקוצק וגור, את המיוחד שבכולן, את המאור שבהיכליהן לפונדק אחד של תורה, חסידות, חריפות, קדושה ומסירות נפש". מרבותיו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" (נכד ה"חידושי הרי"מ"), שהוכתר על ידו כממלא מקומו. צאצאיו היו מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ונכדו רבי חנוך צבי הכהן לוין אב"ד בנדין היה חתנו של ה"שפת אמת". תלמידיו היו מגדולי גאוני ואדמו"רי פולין, בהם: רבי זאב נחום מביאלה ובנו האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אבני נזר"; האדמו"ר רבי אברהם מפוריסוב; רבי פנחס מנחם יוסטמן אב"ד פילץ; רבי יואב יהושע מקינצק בעל "חלקת יואב"; רבי יצחק פייגנבוים מוורשא, ועוד. תורתו נדפסה בספר "חשבה לטובה". [1] דף. 15X21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וסימני קיפול. מכתב זה וצילומו נדפסו בספר "מכתבים ואגרות קודש", ניו יורק, תשס"ג, עמ' 38-39 (כנראה נעתק עפ"י צילום, שכן מופיע שם צילום שונה של צדו האחורי של הדף, שהגיע ממכתב אחר. ראה חומר מצורף).