ספר אור הגנוז - חידושים על התורה בדרך רמז וסוד, חסידות וקבלה, עם חלק שני - ספר וזאת ליהודה - חידושים על המשניות "בדרך רמז וסוד רזין עילאין", מאת רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי. לבוב, [תרכ"ו 1866]. מהדורה ראשונה.
בראש הספר הסכמות מגדולי החסידות, ביניהן ההסכמה היחידה על ספר של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בהסכמת רבי מרדכי מטשרנוביל ("המגיד מטשרנוביל") נכתב על הסגולה והשמירה שיש בהחזקת הספר שלפנינו: "ויקנה כל אחד לעצמו הספר הקדוש הזה לזכות ולשמירה מעולה לו ולזרעו לדורותם". בניו הקדושים - רבי אהרן מטשרנוביל, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנא - המסכימים אף הם על הספר, חוזרים בהסכמותיהם על עניין הסגולה לשמירה שכתב אביהם, וכותבים: "והנה נאמן עלינו דברי אאמו"ר ז"ל הק' זיע"א אשר ספרי קודש הללו יהיו לשמירה לכל מי שיקנה אותם..."; "...נאמנים עלי דברי אבא מרן קדישא כבוד אדמו"ר זצוקללה"ה, כאשר המה בכתובים... כי הספרי קודש ההמה יהיו לשמירה לכל מי שיקנה אותם לו ולזרעו לדורותם". גם בהקדמת המו"ל, נכד המחבר, נכתב כי "צדיקי הדור כתבו שהחבור הלז הוא שמירה וברכה בבית...".
מחבר הספר, רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי (נפטר תקס"ז, אנצ' לחסידות, ב', עמ' לג-לד), תלמיד המגיד ממזריטש. לפי מקור אחד היה קודם לכן מתלמידי הגר"א מווילנא. לפי המסופר, היה מארבעת התלמידים שהיו עם המגיד בעת פטירתו (יחד עם רבי אברהם המלאך, בעל התניא ורבי זושא מאניפולי), וברגעים האחרונים לפני פטירתו אמר עליו המגיד: "גם אתה תהיה במחיצתי - כי שפתי כהן ישמרו דעת, ואני מעולם הדעת...". היה מהשניים שאליהם פנה רבי שניאור זלמן מלאדי שיסכימו על ספר ה"תניא" (השני היה חברו רבי זושא מאניפולי). הספר שלפנינו זכה להסכמותיהם הנלהבות של גדולי צדיקי החסידות בדורו. מופיעה בו הסכמתו היחידה של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש - ה"צמח צדק", וכן מופיעות בו הסכמות רבי מרדכי מטשרנוביל ובניו הקדושים: רבי אהרן מטשרנוביל, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנא, הסכמת אחיינו - רבי יצחק יעקב מאקארוב, וכן הסכמותיהם של רבי חיים מצאנז ורבי יצחק מאיר מגור בעל "חידושי הרי"מ".
שני שערים.
שני חלקים בכרך אחד. חלק א': [1], יב; פד דף. חלק ב' (שער נפרד): לג דף. שיבוש בסדר הדפים עז-פ בחלק הראשון. 24 ס"מ. נייר דק איכותי. מצב טוב. כתמים. סימני עש קלים בשולי דף השער ובמספר דפים נוספים. רישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 21.

ספר בני יששכר, מאמרי חסידות וקבלה על מועדי וחודשי השנה, חלק ראשון, על שבת ועל החודשים ניסן-אלול, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב. זולקווא, תר"י 1850. מהדורה ראשונה.
לפנינו חלק א' בלבד, על חודשים ניסן-אלול, ובראשו "מאמרי השבתות". חלק ב', ובו מאמרים לחדשים תשרי-אדר, נדפס בנפרד בלבוב באותה השנה ואינו נמצא לפנינו (במפעל הביבליוגרפיה נכתב כי מאחר ואותיות הדפוס שונות בחלק ב', ומכיוון שישנו עמוד ריק בסוף חלק א', ניתן לשער כי חלק ב' נדפס בנפרד).
מסופר על המחבר שהיה מרגיש קדושה והתעלות מיוחדת בימי החנוכה, ופעם כשרצה לשאול את רבו המובהק, "החוזה מלובלין", על פשר הדבר, טרם שהספיק לשאול השיב לו רבו: משבטו של יששכר אתה, ובגלגולך הקדום היית מבית דינם של החשמונאים, לפיכך אתה מרגיש תוספת קדושה בחנוכה. על שם כך קרא את ספרו בשם "בני יששכר". מסופר על ה"דברי חיים" מצאנז, שפעם בראש השנה, לפני תקיעת שופר, הסתגר בחדרו במשך כמה שעות עם הספר "בני יששכר", ולמד בו בדבקות גדולה כהכנה לתקיעת השופר (הקדמת הספר יודעי בינה, מאת רבי אלעזר צבי שפירא, בנו של ה"בני יששכר"; בית שלמה, מהדו' ניו-יורק תשס"ה, עמ' טו; ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, עמ' 457).
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד החוזה מלובלין. היה גם תלמידם של הרב מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, וכן ברבנות העיר מונקאטש, אך נודע בעיקר על שם רבנותו בעיר דינוב, בה הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
[1], כד; ו, ט-טז, ז-ח, יז-עב דף. דפים ז-ח מספירת הדפים השניה נכרכו שלא במקומם. ללא החלק השני על חדשים תשרי-אדר. 23 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמים כהים. סימני עש קשים במרבית הדפים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. מספר דפים מנותקים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 91.

שני ספרי חסידות שחוברו ע"י האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל "בני יששכר":
1. ספר אגרא דכלה, על התורה, חלקים ראשון ושני. לבוב, [תרכ"ח] 1868. מהדורה ראשונה. שני חלקים בכרך אחד.
עם הסכמת האדמו"ר רבי חיים מצאנז, הכותב "כי נודע ומפורסם בכל העולם גדולתו וצדקתו וקדושתו של הרב הגאון המחבר... ועל מי לא יהל אורהו בחיבוריו הקדושים אשר יצאו לאור כבר... ורבים ילכו לאורם. אך למען כבוד קדושת הגאון המחבר... ומבקש מאחינו בנ"י להיות נטפלים לעושי מצוה ולקנות הספר הקדוש הזה".
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון (בראשית): [6], קלד דף. חלק שני (שמות-דברים): [1], כו; יב, [1]; נו דף. 24 ס"מ בקירוב. נייר יבש ושביר. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט (כולל קרע בדף השער עם פגיעה במסגרת השער), משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. הדבקת נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של דף השער והדף האחרון, עם פגיעות במסגרת השער ובטקסט. רישום בכתב-יד. כריכה חדשה.
2. ספר אגרא דפרקא, ליקוטים בענייני עבודת ה'. זולקווא, תרכ"א 1861. מהדורה שניה.
חותמת בדף האחרון: "מרדכי יהודה שלמה זלמן וויזניצער אב"ד דקה"י אראד יצ"ו".
[65] דף. 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים, בהם קרע חסר עם פגיעה גדולה בטקסט באחד מהדפים, משוקם במילוי נייר והשלמה בכתב-יד. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר דפים. חותמות. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד החוזה מלובלין. היה גם תלמידם של הרב מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, וכן ברבנות העיר מונקאטש, אך נודע בעיקר על שם רבנותו בעיר דינוב, בה הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
סטפנסקי חסידות, מס' 4, 6.

ספר ליקוטי אמרים - תניא, מאת רבי שניאור זלמן מלאדי - האדמו"ר הזקן. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "בסלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה, כנראה ללא ידיעת המחבר. במהדורה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" - מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
למעשה, זו הפעם הראשונה שניתן לספר השם "תניא", שלאחר מכן נתקבע בפי כל. במהדורה הראשונה נקרא הספר "ליקוטי אמרים" בלבד.
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא וחברי בית דינו [רבי יצחק הלוי היה חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על נתינת ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
חתימה בדף נו/2: "יצחק שלמה זילברמן" [הגאון המקובל רבי יצחק שלמה זילברמן (תרפ"ח-תשס"א), איש חינוך, הגות ועיון, ממנחילי מורשת הגר"א ותלמידיו. סביב ישיבתו "אדרת אליהו" התרכזה קהילה גדולה של תלמידים ומעריצים, שרובם מתגוררים בעיר העתיקה בירושלים].
[3], ב-עד דף. 18 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי. קרעים חסרים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות במסגרת השער ופגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרע חסר גדול בדף האחרון, משוקם במילוי נייר, עם השלמה של הטקסט בצילום. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חותמת ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623; מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, ב, עמ' 36-43.

ספר לוח ברכת הנהנין, עם סדר נטילת ידים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי - בעל התניא. זולקווא, [תקס"א 1801]. המילים "בק"ק שקלאוו" מובלטות בהגדלה בשער, ואילו מקום הדפוס "זאלקווא" נדפס באותיות קטנות.
מהדורה שנדפסה בחיי המחבר, האדמו"ר הזקן בעל התניא. לוח ברכת הנהנין נדפס בחיי האדמו"ר במספר מהדורות, אך רובן לא שרדו ומחלקן שרד עותק אחד בלבד.
"לוח ברכת הנהנין" נועד להביא בקצרה את פסקי הלכות ברכות כהכרעת האדמו"ר הזקן. הביבליוגרף ר' חיים ליברמן העלה השערה כי החיבור נקרא בשם "לוח", מפני שבמקור נדפס כלוח שנועד לתליה על כותלי בתי כנסת ובתי מדרש (כדוגמת לוחות שנה וכיו"ב).
האדמו"ר הזקן כתב תחילה בהרחבה את פסקיו בהלכות ברכות הנהנין בשולחן ערוך שחיבר (בהיותו במזריטש, בשנים תקל"ב-תקל"ג). השולחן ערוך נדפס רק לאחר פטירתו, בקאפוסט תקע"ו, אך קודם לכן (בשנות התק"נ, או בראשית שנות התק"ס) כבר הדפיס האדמו"ר את ה"לוח" ובו קיצר את הפסקים שכתב בשולחן ערוך, שישמשו הלכה למעשה. חיבור זה נדפס כאמור כבר בחייו והוא תואם להכרעות של האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו.
מאוחר יותר כתב האדמו"ר הזקן חיבור שלישי בהלכות ברכות, שנקרא "סדר ברכת הנהנין". חיבור זה נדפס אף הוא מספר פעמים בחיי האדמו"ר הזקן, בתוך סידורו, ובו שינה הרבה מן הפסקים וההכרעות שפסק בשולחן ערוך וב"לוח". בעוד שבחיבורים הנ"ל פסק על פי דעות הפוסקים האחרונים ובראשם ה"מגן אברהם", הרי שב"סדר ברכת הנהנין" חזר בו והכריע על פי דעות הראשונים.
חתימה בדף השער: "געציל איצקויץ".
[1], ב-כז, [1] דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרע בדף השער עם פגיעה קלה במסגרת ובטקסט. קרע חסר בדף כו עם פגיעה בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעה בשולי הטקסט בדפים בודדים. חותמת צנזורה גדולה בשער. כריכת עור חדשה.
מביא המהדורה שלפנינו לבית הדפוס, רבי יעקב ב"ר נפתלי הירץ מבראד, היה זה שהדפיס את ספר התניא במהדורתו השניה, בזולקווא תקנ"ט.
סטפנסקי חסידות, מס' 262. ראה: ליברמן, אהל רח"ל, חלק א', ניו יורק תש"ד, עמ' 144; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ניו יורק תשמ"ד, עמ' 202 ואילך.