ספר "דרך חיים ותוכחת מוסר השכל", שני שערים: "שער התשובה" ו"שער התפלה", מאת רבי דוב בער שניאוריו - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. קאפוסט, [תקע"ט 1819]. דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של בעל התניא. מהדורה ראשונה.
בסוף הקדמתו לספרו זה מתייחס האדמו"ר האמצעי לחיבתם של חסידי חב"ד לכתבי-יד, אשר מעדיפים אותם יותר מספרים מודפסים: "ידעתי טבע אנ"ש שבדברים שבכתב, שגם שמלאים טעות, לא יחוסו על כל הוצאה רבה להשיגם, וכאש' יבואו אותן הדברי' בעצמן בדפוס, לא יחושו לנפשו לקנות גם במקח היותר זול, וגם אותו שקונ' כורכו יפה ומניחו בקרן זוית למשמרת...".
חותמת בדף השער: "בער שפירא חב"ד ירושלים" [יתכן שזו חותמתו של רבי דובער שפירא מראמען, מכולל חב"ד בירושלים, שהיה משמש של הגאון רבי שניאור זלמן מלובלין בעל "תורת חסד"].
עותק חסר. [3], ה-פ, פה-פח, צג-צז, ק-קעז. חסרים 4 דפים: דף השער המקורי, דפים צח-צט ודף אחרון. במקום דף השער המקורי נכרך דף שער ממהדורה דומה שנדפסה בקאפוסט אחר תקע"ט (יש המחשיבים אותה כווריאנט של המהדורה שלפנינו). 17 ס"מ. נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט בכמה דפים. קרעים חסרים גדולים בדף השער, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (והשלמה בצילום). סימני עש במספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות בחלק מהדפים. חותמת. רישומים בכתב יד. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 138. לספר זה מספר וריאנטים (עם שינויים במספור הדפים).

האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש - רבי דוב בער שניאוריו (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי - בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת בריחתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיר ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.

ספר "דרך חיים ותוכחת מוסר השכל", שני שערים: "שער התשובה" ו"שער התפלה", מאת רבי דוב בער שניאוריו - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. [קאפוסט/רוסיה? תקע"ט 1819?]. בשער: "בקאפוסט".
למהדורה הראשונה, קאפוסט תקע"ט, ישנם שני וריאנטים עם שינויים במספור העמודים. לפי הביבליוגרפיה הרשמית של מהדורת אוצר החסידים קה"ת (דרך חיים, עמ' קיז), המהדורה שלפנינו היא וריאנט שלישי שנדפס בקאפוסט תקע"ט. כך גם נרשם ברשימת סטפנסקי לספרי חסידות, מס' 138, אולם הברמן ברשימתו בשערי חב"ד (עלי עין, תשי"ב) כותב: "נראה שהוא דפוס לבוב תר"י בערך". הרב שלום דובער לוין במאמרו על מהדורה זו (יגדיל תורה - חב"ד, שנה ח', גליון נט, עמ' רמז-רנד) דוחה את דבריו, וכותב כי מהדורה זו נדפסה בדפוס חב"די-מחתרתי שהוקם ברוסיה בתקופת "גזירת הספרים" (תקצ"ז ואילך). לדבריו, בדפוס זה נדפסו חמשה ספרים בלבד, בעילום שם המדפיס וזיוף מקום ושנת ההדפסה. בכל חמשת הספרים הנ"ל מופיעות חותמות רוסיות המעידות כי הספר נבדק על ידי הרב של קאפוסט ל. יפה, ומופיע בהם קישוט ישן בשער שמקורו באחד מדפוסי רוסיה שנסגרו באותה תקופה. העותק שלפנינו נושא אף הוא את האיור והחותמות הנ"ל.
בסוף הקדמתו לספרו זה מתייחס האדמו"ר האמצעי לחיבתם של חסידי חב"ד לכתבי-יד, אשר מעדיפים אותם יותר מספרים מודפסים: "ידעתי טבע אנ"ש שבדברים שבכתב, שגם שמלאים טעות, לא יחוסו על כל הוצאה רבה להשיגם, וכאש' יבואו אותן הדברי' בעצמן בדפוס, לא יחושו לנפשו לקנות גם במקח היותר זול, וגם אותו שקונ' כורכו יפה ומניחו בקרן זוית למשמרת...".
[4], ס, סה-קלו דף. חסרים 4 דפים: סא-סד. 18.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. בלאי. קרע בדף השער וקרעים קטנים בדף נוסף, משוקמים בהדבקות נייר. סימני עש קלים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 138.

האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש - רבי דוב בער שניאוריו (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי - בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת בריחתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיר ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.