פנקס אישי בכתב-ידו של רבי אריה לוין "הצדיק הירושלמי", הכולל: יומן חלומות ורשימות שונות. [ירושלים, שנות התר"צ עד תש"ך בקירוב].
בפנקס שלפנינו תיעד רבי אריה לוין חלומות שחלם. על גבי מרבית העמודים (11 עמודים) מופיעות הרשימות בהן מתועדים החלומות, ובעמודים הנוספים מופיעות רשימות בעניינים אחרים, כולן בכתב-ידו של רבי אריה (בכתיבה זעירה).
החלום המוקדם ביותר מתוארך לשנת תרפ"ח, אך כנראה הועתקו החלומות לפנקס זה לאחר שנת תרצ"ו. בכמה מחלומותיו פגש רבי אריה בגדולי ישראל הראי"ה קוק, רבי יוסף חיים זוננפלד, החזון איש, רבי צבי פסח פראנק, רבי איסר זלמן מלצר ורבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי.
מרבית החלומות קשורים בהלוויות, הספדים או פגישות עם נפטרים. בין היתר מתעד רבי אריה חלום שבו הוא מספיד אשה מסוימת, ומוסיף שזמן קצר לאחר שחלם זאת, נפטרה אותה אשה: "...ובעוד איזה ימים נסתלקה תנצבה"ה".
רבי אריה מספר בפרוטרוט על חלום אימים שחלם באחד מימי החנוכה בשנת תרפ"ח. הוא כותב כי בבוקר קם וקיבל על עצמו "תענית חלום". בהמשך היום הזדמן רבי אריה לברית מילה, אליה הגיע גם הראי"ה קוק שכובד בסנדקאות. אחרי הברית ליווה רבי אריה את הרב קוק לביתו וסיפר לו בדרך את כל החלום. הראי"ה קוק פתר אותו לטובה וברכו בברכת כהנים. כשיצא רבי אריה מחדרו של הרב, מעד ומשקפיו החדשות נפלו והתנפצו לרסיסים. הרב קוק יצא אחריו מחדרו, "ושמח מאד על זה, ואמר לי הפך נשבר ואנחנו נמלטנו, ואמר לי כי היום חנוכה, כדאי להפסיק את התענית ולך אכול בשמחה לחמך".
בחלק מהחלומות ראה רבי אריה רבנים ומכרים שכבר הלכו לעולמם. בחלום בליל שביעי של פסח תרצ"ו, ראה רבי אריה את מורו ורבו הראי"ה קוק כשהוא מגיע לאסיפה ציבורית: "...ואני ידעתי אז כי רבינו הוא בעולם האמת... והכנסתיו לפנים ונתתי לו כסא לשבת, אחרי זה ראיתי עוד כסא אחר יותר מכובד, החלפתיו וישב על השני. אח"כ פשטתי את בגדו העליון מעליו... והלבשתיו שוב הבגד העליון, וכולם עמדו לכבודו עד אשר ישב על מקומו [=בראש האסיפה] והוא התחיל לדון בדבר בכובד ראש...". בחלום אחר ראה את הרב קוק בערב יום הכיפורים, כשהוא בא לאסיפת רבנים בבית הכנסת הגדול בזכרון משה, בה אמור להשתתף הרב הראשי הגרי"צ הרצוג (שמילא את מקום הרב קוק לאחר פטירתו): "...ואני עומד... ומשתומם איך מראהו של רבינו זצ"ל אור זרח כאור החמה... ואור גדול נוגה בכל הבית, ואח"כ נגשתי אליו ונתתי לו שלום לרבינו, ואמר לי כי היום מצוה לאכול ולטעום, ואמרתי לו כי אני כבר שבע עד בלי די שזכיתי לראות את פניו הקדושים, ואם כי אני מבקר אנכי את הציון לפרקים, ועתה זכיתי לראות את פניו, ואמר לי בשחוק, בכל זאת צריך לאכול ואין יוצאין בהנאה זו חובת ערב יוהכ"פ - והקיצותי".
בחלום נוסף, משנת תשי"ט, ראה עצמו רבי אריה משתתף בתפילת שחרית עם הנץ החמה, כשהוא עומד ליד הגאון בעל החזון איש, ובאותה תפילה לא אמרו תחנון. בחלומו החל רבי אריה להתדיין עם רבי מיכל טוקצ'ינסקי, מדוע לא אמרו תחנון: "אולי מפני כבודו של החזון איש... ואמרתי לו כי מספרים על הגאון ר' שמואל סלנט, כי בעת שבא אליו ר' העשיל הרב מרחובות, לא אמר תחנון במנחה מפני כבוד האורח הגדול".
בהמשך הפנקס רשימות שונות בכתב ידו של ר' אריה: ימי יארצייט (בהם ימי היארצייט של אחיו ר' משה צבי ואשתו, שנספו בשואה בתמוז תש"ב); כתובות דואר של מכרים ברחבי העולם; חשבונות של כספי צדקה שנשלחו אליו לחלוקה, ביניהם תיעוד על כספים שקיבל מרבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי עבור "עזר תיקון נעלים לתשב"ר" (ראה להלן).
"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". תלמיד ישיבות ליטא (הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת תורת חיים בירושלים) ותלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק הרב מבריסק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל. עם ביקוריו בבתי הסוהר של ממשלת המנדט, נתמנה לתפקיד "רב האסירים". דמות נערצת על כל שכבות הציבור בארץ ישראל: חרדים, דתיים ומסורתיים. בהם רבים מאנשי חרות (אנשי הלח"י והאצ"ל) שעמדו עמו בקשר עוד מימי ה"מחתרות" שלפני קום המדינה. כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת ואהבת ישראל אמיתית.
פנקס, [13] דף (כ-20 עמ' כתובים). 16 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דף ראשון ואחרון מנותקים.

נעליהם הקרועות של ילדי ה"תלמוד תורה"
בעמ' [13] מדפי הפנקס שלפנינו, מופיעות רשימות עם שמות ילדים רבים שקיבלו כספים עבור תיקון נעליים, תחת הכותרת: "קיבלתי מהרימ"ט [=מהרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי] ה' כסלו ת"ש, עבור עזר תיקון נעליים לתשב"ר".
רבי אריה כיהן כמפקח חינוכי בתלמוד תורה "עץ חיים" בירושלים. בספרי תולדותיו של רבי אריה לוין מופיעים סיפורים אחדים על רגישותו הרבה לסבלם של ילדי עניים ועל דאגתו לנעליהם הקרועות של ילדי הת"ת.
"בעת שהיו הילדים הרכים נכנסים לתלמוד תורה, היה ר' אריה ממתין ליד הפתח או ליד אדן החלון ומתבונן בכל אחד מהם בעת כניסתם, והיו הילדים תמהים על כך.
יום אחד שאלו בנו: מדוע הנך נוהג להמתין לתלמידים בפתח הדלת, ומסתכל בכל אחד מהם?
השיבו אביו: אדרבה עמוד אף אתה לידי והתבונן בתלמידים, מה אתה רואה ובמה אתה מבחין?
השיבו בנו: אכן מעניין לראותם נכנסים ולבדוק מה מידת חשקם ללמוד. רואה אנכי כיצד זה דוחק בזה ומנסה להקדימו בכניסתו, ואחר בכלל ניכר בו שאינו נכנס בלבב שלם כי לבו למשחקים.
השיבו אביו: ואילו אני מתבונן בדברים אחרים, בילד זה שמכנסיו קרועות, בחברו שנעליו מרופטות, בשלישי שכנראה רעב הוא והכיצד ילמד?"
(שמחה רז, איש צדיק היה, עמ' 210-211).
ילד נוסף סיפר: "משפגשתי בר' אריה תחב הלה סכום כסף לידי, ואמר 'הא לך סכום כסף ובקש מאביך שירכוש לך מנעלים חדשים'. היה זה האדם היחידי שהבחין בכך שמחמת חוסר ממון מהלך אנכי כשנעלי קרועות ובלות" (שמחה רז, צדיק יסוד עולם, ירושלים תשנ"ו, עמ' 62). לילד אחר שחשש כי אביו ייעלב ממתנה שכזו, שלח רבי אריה את הכסף לנעליים בתור "פרס" על הצלחה במבחן (שם, עמ' 65-66).
בפנקס שלפנינו מתגלה כי לא היו אלו רק מקרים בודדים של רגישות ועזרה כספית לילדי הת"ת, אלא היתה זו קופת צדקה מסודרת של "עזר תיקון נעליים לתשב"ר" - סיוע ב"מתן בסתר" שנעשה בהצנע לכת ובחכמה ע"י "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין.