כתב-יד, "ספר ואדבר שלום", מאת רבי מנשה מאיליה. [סמורגון או איליה, פלך וילנא], שנת "ואדבר שלום לפרט" [תקפ"ט 1829].
אוטוגרף המחבר - הגאון רבי מנשה מאיליה תלמיד הגר"א. חיבור שלא נדפס.
בעמוד הראשון כותב רבי מנשה מאיליה על מטרת חיבור זה - השכנת שלום בין כל בני האדם בעולם: "ספר ואדבר שלום - כשמו כן הוא, כי הנה ידוע לכל תועלת השלום לעולם, מה שכל החסרונות והקלקולים שבעולם יהי' בא מן המחלוקת... שא"א תכלית שלימות הטוב אלא בהתאחד לבות של כל העולם, ואף שיתאחדו ג"כ החיים המרגישים בלתי מדברים, כמאמר הכתוב... וגר זאב וגו'... וכביכול הוא עומד ומצפה מתי יהי' התעוררות מלתתא, שיעשו כפי אפשרות יכולתם...".
בהמשך כותב על כוונתו להדפיס את החיבור: "ואדפיס כעת עלה א'[חד] בבד אחד לדוגמא, וכשיתקבלו דברי בעיני שלמים וכן רבים אזי לא אמנע הטוב...". למעשה, החיבור לא נדפס.
הגאון רבי מנשה מאיליה (תקכ"ז-תקצ"א), מענקי הרוח בליטא, דמות ייחודית ומקורית, גאון מופלג שהיה מ"רואי פני הגר"א" הקבועים. חלק ניכר מדרכו המיוחדת בלימוד קיבל מהגר"א. כיהן תקופה קצרה כאב"ד בעיר הולדתו סמורגון, אך עקב התנגדותו להנהגת הקהילות ששיתפו פעולה עם גזירת ה"קנטוניסטים", התפטר מן הרבנות ומסרה לתלמידו הגדול רבי אריה ליב שפירא.
חיבוריו הייחודיים וחשיבתו המקורית עוררו עליו ביקורת לא מעטה. בחיבוריו ניסה לפעול ל"תיקון עולם", להטבת מצב היהודים ברוסיה, לשיפור מצבם הכלכלי, להשכנת שלום בין הבריות. ספרו הראשון "פשר דבר" (ווילנא, תקס"ז), בו מובאים רעיונות שונים בדבר השלום והאחדות, נועד "לפשר בין הצדיקים" בדורו. חזונו היה להשכין שלום בין ה"מתנגדים" וה"חסידים". על אף שלא הזכיר במפורש את מחלוקת החסידים והמתנגדים בספרו, כוונתו הובנה היטב, והדבר עורר עליו כעס בקרב אנשים מסוימים מחוג תלמידי הגר"א. הוא נרדף בעקבות זאת, ספרו הנ"ל נידון לשריפה ורוב עותקיו הועלו באש. מספרים שבאחת מאסיפות הרבנים אף ניסו להחרימו, אולם רבי יהושע צייטלין משקלוב, מבאי ביתו של הגר"א, מנע את הדבר.
רבי מנשה היה ידוע כחכם בחכמות העולם השונות. מסופר עליו כי פיתח כמה המצאות, ביניהן: מכונת חרישה משוכללת ומכונה לשחיקת טבק. עוד מסופר כי כתב פעם ספר העוסק במתמטיקה ובהנדסה צבאית, בכדי להוכיח לשלטונות הרוסים שהאזרחים היהודיים אינם מחוסרי השכלה.
ספרו "אלפי מנשה" נועד לשטוח בהרחבה את משנתו, לאחר שלא הובן בספריו הקודמים, אך גם ספר זה לא התקבל בהבנה. מסופר כי הגרסה הראשונה של חיבור זה נשרפה בבית הדפוס, בעקבות מחאה של קנאי שהציץ בכתב היד קודם ההדפסה, ורבי מנשה נאלץ לשחזר את הספר מזכרונו.
מתלמידיו וממשיכי דרכו נודעו הגאונים גדולי הדור: רבי ליבלי שפירא אב"ד סמורגון וקובנא ("רבי ליבלי קאוונער"), רבי אריה ליב הומינר מרבני מינסק (בעל "באר היטב" על התורה), רבי דוד לוריא - הרד"ל, והגאון רבי שלמה זלמן ריבלין משקלוב.
תיאור החיבור שלפנינו מוזכר במכתב מעניין שנשלח בשנת תר"מ (1879) מקניגסברג אל שמואל יוסף פִין בווילנא, ובו הצעה לרכישת כתב-היד שלפנינו בין יתר כתבי-ידו של רבי מנשה העומדים שם למכירה. בתוך הדברים מאשר הכותב שכתב-היד הוא אוטוגרף המחבר הזהה למכתביו החתומים של רבי מנשה מאיליה (ראה העתקת המכתב הנ"ל במאמרו של הרב דוד קמנצקי, ישורון כ, עמודים תת-תתא).
כתב-היד זהה לכתיבת-היד בהשגותיו של רבי מנשה שבראש כתב-יד "עט סופר" לרד"ק, וילנא תקפ"ז, עליהן רשומה עדות שמדובר בכתב ידו של "הגאון מו"ה מנשה מאיליע פה וויאזין", שנכתבה כנראה ע"י קרובו רבי יוסף מאזל מוויאזין.
בדף האחרון רישום בכתב-יד מאת תלמידו של רבי מנשה מאיליה: "נעניתי לכם עצמות אדמו"ר בהתחלתו מרגלא בפומא - כל התחלות קשות וכ' מקורות במכילתא... יום א' י"ג ניסן תרכ"ב, תלמידו המתאבק בעפר רגליו... נתן נטע טהר לב (=ריינהארץ)".
[3] דף (ודף נוסף ריק; חמשה עמודים כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מספר קרעים (פגיעה קלה בטקסט במקום אחד). כריכה חדשה.
מצורפת חוות דעת מומחה על זיהוי כתב-היד כאוטוגרף המחבר.