ספר אורים ותומים, על שלחן ערוך חושן משפט, חלק ראשון וחלק שני, מאת רבי יהונתן אייבשיץ. קרלסרוא, [תקל"ה-תקל"ז 1775-1777]. מהדורה ראשונה.
רבי יהונתן אייבשיץ ערך את חיבוריו על השולחן ערוך, אך זכה להוציא מהם רק את החלק הראשון של כרתי ופלתי לחלק יורה דעה, שנדפס בשנת תקכ"ד. בפרוייקט הדפסת חיבוריו עסק נכדו רבי ישראל אייבשיץ, שהדפיס את הספר שלפנינו ואת החלק השני של כרתי ופלתי, ועוד מספרי סבו הגדול.
בשער הספר נדפס: "ונתתי אל חושן המשפט את האורים ואת התומים - אשר חיבר אדונינו מורינו ורבינו הגאון הגדול המפורסים, זקן ויושב בישיבה, רבן של כל בני הגולה, כש"ת מוהר"ר יהונתן זצלה"ה, אשר הרביץ תורה בק"ק פראג ונתקבל לק"ק מיץ ובק"ק פירדא ומנוחתו כבוד בג"ק אה"ו, נ"ע [נוחו עדן] עד עמוד הכהן לאורים ותומים...".
לספר זה שנדפס לאחר פטירת רבי יהונתן אין הקדמה מהרב המחבר, אולם רבי יהונתן מזכיר חיבור זה בהקדמת ספרו "כרתי ופלתי". שם הוא מספר על תקופת מיץ בה החל לחבר את ה"אורים ותומים": "שמה הוחלתי לעשות חיבור על חושן משפט... לבוא במשפט כל דבר נעלם, פוסקים ראשונים ואחרונים... ויהי לי לעטרה ולמצנפת דברי הכהנים... הסמ"ע והש"ך. גלל כן קראתיו אורים ותומים...". הוא מספר על המלחמה בה איבד את רכושו וכי נמנע ממנו להדפיס את הספר, ועל תקופת רבנותו באה"ו, בה המשיך בעריכת הספר. הוא כותב כי בשל היקפו של החיבור התקשה להדפיסו: "לרוב איכותו ואריכות ענינו, נלאיתי נשוא בהוצאות הדפוס כי רוב הוא, אמרתי אצבע אלקים הוא זה להקדים חבורי על יורה דעה, שהוא דבר שוה לכל נפש קטן וגדול... לדעת המעשה אשר יעשון והדרך אשר ילכו בה".
מתוך הדברים בהקדמתו הנ"ל מתגלה כי חידושי רבי יהונתן נפוצו כבר בחייו ע"י כתבי היד של תלמידיו אשר רשמו מפיו את חידושי תורתו [כידוע, רוב חידושיו יצאו לאור על פי כתבי תלמידיו שהיו רושמים את דרשותיו ושיעוריו העמוקים], וכה הוא כותב: "...כי כאשר למדתי ברבים דברי הש"ע ומה שחידשה נפשי לא אצלתי מתלמידי להגיד להם את כל... והמה העתיקו הדברים להם למשמרת, ומאלה נפצו הארץ ללשונם בארצם, ונתחלקו לנוסחות רבות כי כל אחד כתב כפי ענינו והבנתו והשגתו עד שנולד מבוכה רבה ביניהם שני הפוכים בנושא אחד... אמנם בחיבור הזה סרה כל יתדות הדרכים ונמחה אבן הטועים וידעו כל העם בשל מי יצא ההוראה הזאת...".
בשער החלק הראשון רישומים רבים. חותמות "חבורת קנין ספרים דק"ק סטראפקוב". חתימה לא מזוהה בשער החלק השני.
שני כרכים. כרך ראשון: [1], רד דף. כרך שני: [1], רה-שפא, [3] דף (חסרים שני דפי המפתחות האחרונים של כרך ב'). 34.5 ס"מ. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. בלאי בחלק מהדפים (בעיקר בכרך הראשון). קרעים חסרים קטנים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות (כולל קרעים משוקמים בדפי השער). דף השער של הכרך השני הודבק על נייר לשיקום. רישומים בכתב-יד וחותמות. כריכות עור חדשות, לא אחידות.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 178.

ספר משנה תורה להרמב"ם, סט בארבעה כרכים. לבוב, תקס"ט-תקע"א [1809-1811]. הסט נדפס בשלושה דפוסים שונים בעיר לבוב: כרך ראשון בדפוס נפתלי הירץ גרוסמן, כרך שני בדפוס אורי רובינשטיין, והכרכים השלישי והרביעי בדפוס רבי שלמה יאריש ראפאפורט.
בכל הכרכים - חתימות וחותמות "יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ" - רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ (ת"ר-תר"ס), שימש תחילה כמרביץ תורה בק"ק רודניק, לאחר מכן כיהן כאב"ד ראדומישלא ולאחר פטירת חותנו רבי יוסף יוסקא ווסטרייך בשנת תרמ"ג עלה למלא את מקומו ברבנות קאנטשיגא (גליציה). חותנו היה ממשפחת רבי צבי אלימלך מדינוב ורבי אלימלך מליזנסק.
חותמות בן משפחתו רבי משה אהרן הלוי איש הורוויץ אב"ד ריינזוב. חתימות נוספות.
ארבעה כרכים: כרך ראשון: [1], א, רסו דף. כרך שני: [1], קמח; קיב, [2] דף. כרך שלישי: מג, מג-עג; שיא דף. כרך רביעי: [4], שי דף. 38 ס"מ. מצב משתנה בין הכרכים. כרך ראשון במצב בינוני-גרוע. שלושת הכרכים האחרים במצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות, ובלאי. סימני עש. בכרך הראשון סימני עש קשים בחלק מהדפים, עם פגיעה נרחבת בטקסט. קרעים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות עור מקוריות ובלויות, עם פגמים וסימני עש. כרך ראשון חסר שדרה, כריכה קדמית וכריכה אחורית מנותקות.

ספר חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, מאת רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, תרצ"ו 1936. מהדורה ראשונה.
בדף יב/2 שתי הגהות למדניות בכתב יד [כפי הנראה בכתב ידו של הגאון רבי שמואל אליעזרי (תרס"ה-תשנ"א), רבה של שכונת בית וגן בירושלים, מעורכי ה"אנציקלופדיה תלמודית" וממקימי "מכון הרי פישל"].
ספרו המפורסם של הגר"ח מבריסק, שנדפס כ-18 שנה לאחר פטירתו ע"י בנו הגרי"ז. ספרו זה, שבו השקיע הגר"ח את תמצית חייו, הוזכר על גבי מצבתו כהבטחה שהספר עתיד לראות אור: "השאיר אחריו ברכה בכתב-יד חבור גדול על הרמב"ם שיראה אור". מסיבות שונות התעכבה הדפסת הספר זמן כה רב. הסיבה העיקרית לעיכוב הייתה מחסור של 600 דולרים (סכום עתק בימים ההם) שנדרשו להדפסה. בשנות התר"צ יצא רבי יחזקאל אברמסקי, תלמידו המובהק של הגר"ח, ב"קול קורא" לעורר רבנים ונדיבים שירתמו להשגת תקציב להדפסת הספר. בקריאתו זו מגדיר הגר"י אברמסקי את הספר שלפנינו במילים אלו: "בספר הזה נכללו חדושי תורתו שהשמיע ברבים כשלש עשרה שנה בתור ראש הישיבה, בישיבה היותר מובהקה במתיבתא וולזין, שבהם סלל הדרך הנכונה איך להגיע ישר אל הנקודה שבתוך העגול שבכל ענין וענין בהבנת עומק ועיקר היסוד של הדבר הנדון, כשהוא לוטש, מיישר, מזקק ומלבן שרש ההלכה לכל סניפיה וענפיה...".
כשהחלה סוף סוף מלאכת הדפסת הספר, היו כמה ממעריצי תורת הגר"ח שלא הייתה להם הסבלנות להמתין עד שתושלם מלאכת ההדפסה. לכן, על פי בקשתם, כל קונטרס שיצא מהדפוס תיכף נשלח אליהם. ידוע על שלושה שנשלחו אליהם קונטרסים מיד כשנדפסו. היו אלה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ה"דבר אברהם" מקובנא ורבי יחזקאל אברמסקי.
יצירה בפני עצמה היא ההקדמה המפורסמת שכתבו בני המחבר בראש הספר, שגם היא סולת מזוקקת, וכל מילה בה נכתבה בכובד ראש ולאחר התלבטויות מרובות. בהקדמת הספר נדפס שדרך לימודו של הגר"ח היא "עפ"י הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". משפט זה נכתב בהוראת ידיד נפשו של המחבר, המו"צ המפורסם של בריסק רבי שמחה זליג ריגר, אך בני המחבר הססו לכתוב כך. באותם ימים הגר"ח התגלה בחלום לרבי שמחה זליג, ואמר לו שכעת בעולם האמת הוא נוכח לראות שאכן דרך לימודו היא "על פי הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". לאור זאת הסכימו בני המחבר להכניס את המשפט להקדמתם. מסופר שאת משפט הסיום "החותמים ברעדה בני הגאון המחבר זצוקללה"ה" כתב הגרי"ז כשידיו נתקפות רעד של ממש (ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 592-593, ובהערה 60).
על מעמדו המיוחד של הספר בעולם התורה, מיום צאתו לאור ועד לימינו, ועל התלאות והעיכובים בהדפסתו, ראה: ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, פרק טו "ירושה לדורות", עמ' 545-616; א' סורסקי, מלך ביפיו, ירושלים תשס"ד, עמ' 282-287, 219-221.‎
[3], ג-קיב דף. 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קלים. הדפים הראשונים מנותקים. מדבקות ספריה (של הרב אליעזרי) ותו-ספר. כריכה אחורית מקורית (ללא שדרה וללא כריכה קדמית).

לרקוד עם "ר' חיים" בהקפות בשמחת תורה
"כשהופיע בדפוס ספרו של הגרח"ס 'חדושי רבנו חיים הלוי', נתרגש ר' ברוך דוב [ליבוביץ] עד מאד בראותו את הספר, ולחש בשפתיו כמה פעמים: דעם הייליגען רבינ'ס ספר (ספרו של הרבי הקדוש). הוא ציוה להגיש יין לשלחן, ואמר שאלמלי היו מכירים באור הגדול שהופיע עכשיו על פני תבל, היו מובילים את הספר בתופים ומחולות. ולא נתקררה דעתו עד שמצא את ההזדמנות גם לזה. בשעה שחגגו בקמניץ את חגיגת חנוכת הבית של הבנין החדש של הישיבה (בחנוכה של שנת תרצ"ז) והובילו את ספרי התורה של הישיבה לבנין החדש תחת חופה בתופים ומחולות וכלי שיר, צעד ר' ברוך דוב בראש התהלוכה כשספרו של הגרח"ס בידו" (רבי ברוך דוב לייבוביץ, תל-אביב תשי"ז, עמ' פ). בהקפות בשמחת תורה בישיבת קמניץ, רקדו הגרב"ב ותלמידיו עם הספר של רבו המובהק (רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 589).
לאחר פטירת מרן הגרש"ז אויערבאך, טיפל אחד הנכדים בחלוקת ירושת ספריו בין בני המשפחה. כששאל את דודו הגאון רבי שמואל אויערבאך באלו ספרים הוא מעוניין, הוא ביקש רק שני ספרים שהיה לו קשר רגשי אליהם, אחד מהם היה הספר חידושי רבנו חיים הלוי (מהדורה ראשונה). רבי שמואל סיפר אז, שבשעה שהספר יצא לאור, שלח אביו רבי שלמה זלמן מכתב מירושלים לעיר בריסק, בו ביקש מאת מרן הגרי"ז לרכוש את הספר, עם תשלום שצורף למכתב, והספר נשלח אליו בדואר מהעיר בריסק. רבי שמואל הסביר בכך את חשיבותו של ספר זה בעיניו. (עפ"י שמואל בדורו, ירושלים, תש"פ, עמ' שלו).