מכתב ארוך, תשובה הלכתית בכתב-יד קדשו וחתימתו של הגאון והצדיק רבי יעקב אבוחצירא, ה"אביר יעקב" ממרוקו.
כתיבה נאה ומסודרת. בסוף התשובה חתימה קליגרפית מסולסלת בכתב-יד קדשו: "יעקב אביחצירא סיל"ט [=סיפיה לטב]".
תשובה הלכתית בדיני ירושה, שעבודים ומכירת קרקעות. בדבריו הוא חולק על דעת בעל הש"ך בנידון ומסתמך על דברי "מרן" בעל השולחן ערוך, כשהוא כותב בתוך הדברים: "...וזהו לפי הש"ך, אבל אנן דגרירי בתר מר"ן בכל מילי, נראה דבר פשוט דגבי ממשעבדי...". גם בסיום הדברים הוא מחזק את ההסתמכות על דברי מרן בעל השולחן ערוך, ש"מפיו אנו חיים", והוא מסיק כדעתו בנידון: "...ודאי דגבי שמעון ממשעבדי, כיון דהכי נקיט מר"ן דמפיו אנו חיים כמו שכתבנו. זהו הנלע"ד וציי"מ ומ"ן אכי"ר [=וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן כן יהי רצון] יעקב אביחצירא סיל"ט".
התשובה שלפנינו נדפסה בשו"ת "יורו משפטיך ליעקב" (סימן קלו), אך בנוסח שונה. אמנם המסקנות ההלכתיות דומות אך ישנם שינויים רבים בהתנסחות ובהסבר הדברים. הנוסח שלפנינו מאפשר להבין יותר לעומק את דבריו של רבי יעקב אבוחצירא בבירור הסוגיה.
רבי יעקב אבוחצירא - ה"אביר יעקב" (תקס"ו-תר"מ), נודע מצעירותו כגאון וקדוש, גאון מופלג בתורת הנגלה וההלכה, ומקובל אלוקי בחכמת האמת. רב ואב"ד בקהילת תאפילאלת [שהיתה הקהילה המרכזית באזור עמק הזיז בדרום-מרוקו]. כבר משנות העשרים לחייו נכנעו למרותו רוב רבני האזור. רבינו יעקב נחשב כאחד מגדולי הפוסקים בדורו ועמד בקשרי שו"ת והלכה עם גדולי הרבנים בכל קצוי ארצות צפון-אפריקה. איש אלוקים קדוש המלומד בניסים, סיפורי מופת רבים נודעו עליו וזכה לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב (מלכי רבנן, דף סו - וראה בספר "מעשה ניסים", ירושלים תשכ"ח, שנכתב עפ"י ידיעות וסיפורים ששמע המחבר מפי ה"בבא סאלי" ושאר רבני משפחת אבוחצירא). שמו נודע גם בין גויי הארץ המוסלמים שהיו קוראים לו בהערצה "אלחזן אל כביר" [=הרב הגדול].
נפטר בדרכו לארץ ישראל ונקבר בעיר דמנהור שבמצרים. על מצבתו נכתב: "מצבת קבורת... גברא רבא דאתי ממערבא, הרב המופלא סבא דמשפטים, מקובל אלוקי, חסידא קדישא בנגלה ובנסתר מו"ר עט"ר וצ"ת כמוהר"ר [מורנו ורבינו עטרת ראשנו וצניף תפארתנו כבוד מורנו ורבינו הרב רבי] יעקב אביחצירה זצוק"ל זיע"א...".
מחיבוריו: גנזי המלך; יגל יעקב; שו"ת יורו משפטיך ליעקב; פתוחי חותם; דורש טוב; בגדי השרד; מחשוף הלבן; ועוד חיבורים רבים.
לכבודו ולזכרו נתחברו עשרות פיוטים, שחלקם נפוצים עד היום בין יוצאי מרוקו. תמונתו הידועה, יושב בשיכול רגלים עם ספר קודש בידיו, נתלתה בבתים רבים במרוקו, ותלויה עד היום הזה בארץ ישראל.
בניו ונכדיו נודעו בקדושתם ובתורתם. המפורסמים שבהם הנם: רבי ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי" ואחיו רבי יצחק ה"בבא חאקי", רבי מאיר אבוחצירא ה"בבא מאיר" ועוד עשרות רבנים מובהקים ואנשי סגולה ומופת.
[1] דף. 29 ס"מ. 46 שורות בכתב יד קדשו. מצב בינוני. כתמים. כתם כהה במרכז הדף. בלאי וקרעים חסרים בקפלי הדף ובשולי הדף, עם פגיעות בטקסט.

דף בכתב-יד, מתוך ספר פרי עץ חיים למהרח"ו, שנכתב בשנת תרצ"ג ע"י המקובל הקדוש רבי ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי", בעצם כתב-יד קדשו.
מצורפים שני מכתבי אישור למקוריותו של כתב-היד. המכתב האחד מאת בנו רבי ברוך אבוחצירא (ה"באבא ברוך"), המעיד שהחיבור הועתק בעצם כתב-יד אביו הקדוש "והיה שמור עמו והיה קורא בו לעתים קרובות, בעיקר בשבתות".
באישור השני מאת המומחה ר' יוסף אביב"י מתואר כתב-היד כולו. הוא מעתיק את הקולופון בחתימתו של הבבא-סאלי המופיע בדף האחרון (שאינו לפנינו), בו כותב הבבא-סאלי ומעיד כי העתיק בעצמו את "הספר הקדוש הזה" בשנת תרצ"ג. הרב אביב"י מציין כי סגנון הכתב משתנה לאורך כתב-היד והשינויים הנ"ל אופיינים לכתיבותיו המקוריות של ה"באבא סאלי".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל אבוחצירא - ה"בבא סאלי" (תר"ן-תשמ"ד 1889-1984), בן רבי מסעוד רבה של תאפיללת (מרוקו), בנו של האדמו"ר רבי יעקב אבוחצירא. גאון מופלג בנגלה ובנסתר, קדוש וטהור מנעוריו. הוציא לאור מכתבי זקנו רבי יעקב. כיהן כרב ראשי של ארפוד וסביבותיה. בשנת תש"י עלה לירושלים, ובשנת תשי"ז חזר למרוקו. בשנת תשכ"ד שב לארץ ישראל. קבע מושבו בעיירה נתיבות. גדולים וטובים נהרו לביתו לקבל עצה וברכה, ונודע בישראל שמו כ"פועל ישועות". בניו ונכדיו הם האדמו"רים המפורסמים לבית אבוחצירא.
[1] דף. כתוב מצידו האחד, בכתיבת רש"י מערבית. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. משוקם ומודבק על נייר שימור מקצועי.

ספר שערי תשובה, על תשובה חכמה ומוסר, מהגאון הצדיק רבי יעקב אבוחצירא - ה"אביר יעקב". ירושלים, תשט"ז [1956]. בהוצאת נכדיו.
מעבר לשער הקדשה בכתב-יד קדשו של ה"בבא סאלי", שהוציא לאור את הספר יחד עם אחיו רבי יצחק - ה"בבא חאקי".
הקדשת ה"בבא סאלי" שלפנינו נכתבה במרוקו בשנת 1957: "לכבוד האדון ...רודף צדקה וחסד הגמו"ן [הגביר מהולל ונבון] שמעון בן יתאח [איתאח] יחש"ל [יחי שמו לעד] בעי"ת [בעיר תהילה] קצר-אסוק, והוא חתנא דאהו' חמו' כהה"ר אברהם אל--- בעי"ת קצר אסוק".
באותו עמוד נדפסו שמו וכתובתו של המו"ל ה"בבא סאלי" בירושלים ובאותה עט בה נכתבה ההקדשה נמחקו ביד קדשו וברוב ענוותנותו, המילים: "הרה"ג הקדוש כמוהר"ר".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי", (תר"ן-תשמ"ד 1889-1984) בן רבי מסעוד רבה של תאפיללת (מרוקו), בנו של האדמו"ר רבי יעקב אבוחצירא. גאון מופלג בנגלה ובנסתר, קדוש וטהור מנעוריו. הוציא לאור מכתבי זקנו רבי יעקב. כיהן כרב ראשי של ארפוד וסביבותיה. בשנת תש"י עלה לירושלים, ובשנת תשי"ז חזר למרוקו [שם העניק את הספר בעיר קצר-אשוק במחוז תאפיללת]. בשנת תשכ"ד שב לארץ ישראל. קבע מושבו בעיירה נתיבות. גדולים וטובים נהרו לביתו לקבל עצה וברכה, ונודע בישראל שמו. בניו ונכדיו הם האדמו"רים המפורסמים לבית אבוחצירא.
קעו עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. רישומים וחותמות בעלות. כריכת עור מפוארת.

כתב-יד, "סדר של תקון כרת" - תפילה לומר בעלות השחר וסדר לימוד בספרי הרמב"ם מהלכות שגגות והלכות תשובה. [מרוקו], תרס"ב [1902].
כתיבה ספרדית בינונית. שער מעוטר, עם הכיתוב: "סדר של תקון כרת - שלי אני הצעיר ע"ה ב"ה אליהו רחמים אזולאי הי"ו - שנת רצון, יושב ב'ס'ת'ר' עליון לפ"ק - 5662".
בדפים האחרונים: "רשימת זהר תקון היסוד מועתקים מס'[פר] כרם חמר מחלק הוד ברית" [ספר כרם חמ"ר להחיד"א, ליוורנו תקנ"ז].
[1], ב-כו, כה-כט, [ל-נ] דף (שלם). 18 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. עקבות רטיבות. דהיית דיו בחלק מהדפים. דפים רבים מנותקים. כריכה ישנה, בלויה ופגומה, עם שדרת עור.

כתב-יד, ספר זאת זכרון - אבני זכרון על הלכות שחיטה וטריפות, מאת רבי שמואל ברזאני (אדוני). חריר (Harir, כורדיסתאן העירקית), [ראשית שנות הת', 1660 בקירוב]. שער מאויר במסגרת צבעונית בראש חלק ב'.
חלקו הראשון של החיבור - על הלכות שחיטה - נקרא "זאת זכרון", וחלקו השני - על הלכות טריפות - נקרא "אבני זכרון".
העתקה בכתיבה נאה של רבי פנחס חרירי, מרבני כורדיסתאן המפורסמים, הכותב את שמו בשער חלק ב': "...ונעתקה פה חריר יע"א, על ידי צעיר זמנים ורך בשנים פינחס בכה"ר יצחק חרירי נר"ו אמן". שמו וחתימת ידו (הקליגרפית) נכתבו גם בקולופון שבדף האחרון (הפגום): "ונשלמה הלכות שחיטה פה חריר יע"[א בשנת ---?] ליצירה, בחודש טבת יום ראש[ון ל---?], הקטן המעתיק לתלמידי ידידי [---?], כה דברי הצעיר פינחס בכה"ר יצחק חרירי". מתחת לקולופון, חתימת בעלים בכתיבה קליגרפית: "ישראל ב"ר משה רוונזי מזרחי יזיי"א" [כנראה מהעיר רוונדוז בכורדיסתאן].
רבי פנחס חרירי (ת' בערך-תע"א בערך), מרבני כורדיסתאן, מקובל חשוב ומחבר ספרים רבים, בנו של הפייטן הנודע "החכם השלם המקובל האלוקי" רבי יצחק ב"ר משה חרירי, מהעיר חריר אשר ממערב לעיר רוונדוז במחוז ארבל. ידוע על מכתב שכתב בשנת תכ"ד (1664) להרבנית אסנת בת רבי שמואל אדוני-ברזאני (ראה: אברהם בן יעקב, קהילות יהודי כורדיסתאן, עמ' 100). רבי פנחס נתפס לאמונה המשיחית בשבתי צבי עוד בראשית ימי התפשטותה והתכתב בעניין עם ר' מתתיהו אשכנזי בלוך (ראה: א' בן יעקב, שם; ג' שלום, "תעודות שבתאיות חדשות", ציון, שנה ז, תש"ב, עמ' 165-179; מ' בניהו, קרית ספר, סיון תש"ך, עמ' 388).
המחבר, רבי שמואל אדוני-ברזאני (נפטר בשנת שצ"ג 1633), גדול רבני כורדיסתאן. בן רבי נתנאל הלוי. כיהן ברבנות אשור [מוסול] ועמאדיה. חכם גדול בנגלה ובנסתר, איש קדוש ועושה נפלאות. הקים ישיבה גדולה במוסול ומכל ארצות בבל נהרו לשם תלמידים רבים. נודעו עליו ניסים וסיפורי נפלאות רבים, ומסופר עליו כי זכה לראות פעמים רבות את פני אליהו הנביא. חזיונות וגילויים בשמו ובשם אביו הגדול הובאו בספר החזיונות של מהרח"ו, הכותב עליו "איש נבון וירא שמים ועוסק בתורה ופרוש מן הבריות". לאחר פטירתו הנהיגו את קהילת יהודי כורדיסתאן חתנו רבי יעקב מזרחי ובתו הרבנית אסנת מזרחי, שלימדו תורה ברבים והדריכו את העם בשמירת ההלכה. ידועים מכתבים מבתו הרבנית אסנת, בהם האגרת בה היא כותבת לאחר פטירת בעלה, ש"אני נשארתי מלמדת תורה ומוכחת ודורשת לטבילה ולשבת ולנדה ולתפלה וכיוצא" (יעקב מאן, Texts and Studies in Jewish History and Literature, כרך א, 1972, עמ' 510). הרבנית אסנת נודעה בכינוי "התנאית" על שם עמידתה בראשות הישיבה בכורדיסתאן ושיעוריה שמסרה לרבים. עוד בחיי בעלה נהגה למסור שיעורים לבני הישיבה, כפי שהיא כותבת באותה אגרת: "מתחילה הרב ז"ל טרוד היה בעיונו ולא היה לו פנאי ללמד התלמידים, כי אני הייתי מלמדת אותם במקומו, עוזרת הייתי כנגדו" (יעקב מאן, שם).
רבי שמואל חיבר חיבורים רבים, שחלקם נדפסו לראשונה בשנת תשס"ג וחלקם עדיין בכת"י. ספרו "אבני זכרון" על הלכות שחיטה וטריפות נדפס בשנת תשס"ג ע"י מכון אהלי אברהם יעקב, עפ"י כתבי-יד רבים שנשמרו מחיבור זה (ראה רשימה שם במבוא). כתב היד שלפנינו הוא מן ההעתקות המוקדמות של החיבור, ונעתק ע"י רב מובהק ומפורסם מגדולי רבני כורדיסתאן.
כפי הנראה, החיבור נמצא לפנינו כמעט בשלמותו וחסרים רק השער הראשון וההקדמה להלכות שחיטה.
[44] דף. כ-14 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים, בלאי וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. הדבקות והשלמות נייר ישנות. כריכת קרטון חדשה.
מקור: אוסף ד"ר מיכאל קרופ.