"סדר תפלה מכל השנה", עם כוונות האר"י, תפילות לחול, שבת ומועדים, נוסח ספרד, בעריכת המקובל רבי שבתי מרשקוב – תלמיד הבעל שם טוב. קוריץ, [תקנ"ד 1794]. מהדורה ראשונה.
העותק של הרה"ק רבי אברהם ווייס, זקנו של האדמו"ר בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא. בעותק זה חסרים 31 דפים. רוב התוכן של דפים אלו הושלם בקונטרס בן 17 דף, בכתב-ידו של רבי אברהם ווייס, אשר נכרך בסוף הסידור (מצורף אישור מומחה מאת נכדו רבי יצחק ישעיה ווייס המעיד על זיהוי כתב היד שלפנינו).
ב"סידור רבי שבתי" מופיעים לראשונה כוונות ומנהגים מרבינו ישראל בעל שם טוב, רבו המובהק של עורך הסידור רבי שבתי מרשקוב. סידור זה התקדש ונערץ אצל גדולי החסידות (על חשיבותו של הסידור ושל מחברו, ראה בהרחבה להלן).
רבי אברהם ווייס (תקנ"ג-תר"כ) שו"ב בקאליש ולאחר מכן במונקאטש. גדל בביתו של הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב, לאחר שהתייתם בגיל שנתיים. לאחר מכן היה תלמידו ומבני חבורתו של "שר בית הזהר" – הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב. חיבר חיבורים רבים בכל מקצועות התורה, אך הם אבדו בשואה. היה ידוע כמעתיק כתבים עבור רבותיו אדמו"רי זידיטשוב. בשנת תרי"ב עלה לארץ והתגורר בצפת, ולאחר מכן בטבריה, ובה מקום קבורתו.
רבי אברהם היה זקנו של האדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא, שכן בנו רבי שמואל צבי ווייס, ראש בית הדין במונקאטש, היה אביו של ה"אמרי יוסף". בניו האחרים הם: רבי יצחק אייזיק ווייס, בעל "בית יצחק", ראב"ד מונקאטש, ולאחר מכן אב"ד סוואליווע (חותנו של האדמו"ר רבי אלימלך מטאהש); ורבי מרדכי ווייס, שעלה עם אביו לטבריה והיה ממנהיגי הישוב שם.
בסוף כתב היד חתימה וחותמות (בעברית ואותיות לטיניות) של נכדו של רבי אברהם (בן בנו רבי מרדכי): "חיים אברהם ווייס בלא"א מו"ה מרדכי ווייס ז"ל"; "חיים אברהם ווייס בה"צ ר' מרדכי ממונקאטש זל"ה בעה"ק ירושלם ת"ו"; "אברהם ווייס, ירושלים". חותמתו של הנכד מופיעה גם בדף שכט/1.
עותק חסר. ו-צו, קא-רסג, [1] (בדף זה נדפסו "הודו" ו"כגוונא". הדף נכרך רק בחלק מהעותקים), רסא, רסג-שמד; סב; עז, פה-פז דף. סך הכל חסרים 31 דפים (במקור: [2], רסג, [1], רסא-שמד; סב; צט דף) + [17] דפי השלמה בכתב-יד (הדפים החסרים הושלמו בשלב מאוחר יותר גם בצילום). 18 ס"מ. מצב בינוני. כתמים (חלקם כהים) ובלאי. קרעים (חלקם חסרים) וסימני עש בדפים רבים, עם פגיעה בטקסט, רובם משוקמים בהשלמת נייר. כמה מדפי כתב-היד קרועים בשוליהם ומנותקים, עם פגיעה בטקסט. חותמת. כריכה חדשה, עם שדרת עור. רוב הספר מנותק מן הכריכה.
סטפנסקי חסידות, מס' 412.

סידור רבי שבתי מרשקוב
בסידורו של רבי שבתי מרשקוב מופיעים לראשונה כוונות ומנהגים מאת רבו הבעל שם טוב. בשער נדפס כי נוספו בו: "יחודי'[ם] של האלקי קדוש הבעש"ט אשר שמו נודע בכל קצוי ארץ".
בסידור זה נדפס לראשונה המנהג שחידש הבעש"ט לומר בשעת הדלקת נרות חנוכה "ויהי נועם" ו"יושב בסתר" שבעה פעמים: "ובשם מורי ריב"ש נר"ו לאמר ז"פ [=ז' פעמים] ויהי נועם יושב בסתר כפשוטו, והיה נוהג לומר ג"כ בימים נוראים ובכל עת צרה שלא תבא..." (כרך א, דף שלו/2). כמו כן הוא המקור למנהג הבעש"ט שיש להימנע מדברי חולין בליל שבועות עד לאחר הקדושה שבמוסף: "בשם מורי נר"ו צריך ליזהר מאד אחר התיקון שעשה בלילה שלא יפסיק בשום שיחה בטילה עד אחר שאומר במוסף קדוש'[ת] כתר..." (כרך ב, דף נב/2). עוד מוזכר שם בעמ' שלפניו: "קבלתי ממורי נרו כשחל שבועות ביום... שיכוין בשעת אמירת עשרת הדברות...". כמו כן הוא מביא כוונות "ממורי נר"ו" שיש לכוונן בשעת הלימוד באשמורת הבוקר, וכן כוונות להתרת נדרים.
הסידור ומחברו התקדשו ונערצו ביותר בקהילות החסידים, ובעיקר אצל גדולי החסידות. בספר "סדר הדורות החדש" (מהדורת סאטמר תש"א, דף יט/1) נכתב: "הרב מ' שבתי ראשקיווער ז"ל המקובל האלקי חיבר סידור עם כוונת האר"י, והוא נדפס זה זמן רב, והוא יקר במציאות..." (הדברים נכתבו בשנת תרכ"ה). מיכאל לוי רודקינזון כותב בספרו "תולדות עמודי החב"ד" (קניגסברג תרל"ו, עמ' 31-32) כי כאשר ערך האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי את סידור התפלה שלו "בחר לו מסדורי האר"י ז"ל הנדפסים את סידור ר' שבתי שעפטיל מראשקוב... ועפ"י רוב לקח נוסח התפילה מסידור ר' שבתי ראשקעווער בסדור התפלה שלו". בספר אמרי פנחס השלם (א, עמ' רכג-רכד) מובא בשם רבי יעקב שמעון בנו של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ: "אין להתפלל כי אם בנוסח האריז"ל דפוס לבוב [=תקמ"ח, סידור רבי אשר] או בסידורו של רבי שבתי, ולא בנוסחאות האחרות שבסידורים החדשים". עוד מובא שם בשמו של רבי בנימין זאב מבאלטא – תלמידו המובהק של רבי פנחס מקוריץ: "...סידור של רבי שבתי ז"ל הוא גם כן סידור שלנו" [של תלמידי רבי פנחס מקוריץ]. המגיד מקוז'ניץ, ה"עטרת צבי" מזידיטשוב וה"מנחת אלעזר" ממונקאטש למדו ועיינו בסידור רבי שבתי, ועיטרוהו בהגהות וביאורים שנדפסו. האדמו"ר רבי שמואל אבא מזיכלין התפלל כל ימיו בסידור רבי שבתי (להב אש, פיטרקוב תרצ"ה, עמ' 28).
הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין היה מתפלל את תפילותיו מסידור רבי שבתי שהיה כתוב בכתב-יד קדשו של המחבר. מסופר שלאחר שעקר הרב הקדוש מרוז'ין לסדיגורה, "שאל תמיד בלי הרף מאת כל האנשים העומדים לפניו, כי יתאמצו להביא לו את הסידור אשר שכח בעיר יאס, יען כי הוא כתב-יד של הצדיק מו"ה שבתי זצ"ל מראשקוב... וכן היה אשר הביאו לפניו את הסידור לסאדיגורא, וכאשר הגיע לידו הקדושה אמר בזה הלשון: דער סידור איז מיין לעבען [=הסידור הזה הוא החיים שלי]" (ישועות ישראל, פאדגורזע תרס"ד, ב, עמ' מט).
המקובל האלוקי רבי שבתי ב"ר צבי הירש מרשקוב (נולד לפני ת"פ ? – נפטר בין השנים תקמ"א-תקמ"ד), תלמידו של רבינו ישראל בעל שם טוב וסופרו של רבו הבעש"ט. יש אומרים כי היה גם תלמידו של רבינו דוב בער המגיד ממזריטש. ידוע כי הצדיק רבי מאיר מפרמישלן הראשון שימש כמלמד בביתו, ומספרים כי באותם ימים נסע אליהם הבעש"ט, כדי לפעול יחד ולבטל ע"י ייחודים וכוונות את כוחה של כת הפרנקיסטים שהתפשטה אז. נודע כמעתיק מומחה ועורך של כתבי-יד, במיוחד כתבי קודש מתורת האר"י ותלמידיו. כך לדוגמה, בספר "פרי עץ חיים" [לרבי חיים ויטאל] שנדפס בקוריץ תקמ"ה, ובו הוספות רבות מגורי האר"י שלא נמצאו במהדורה הראשונה, נכתב: "אלה מוסיף על הראשונים אשר יגענו ומצאנו ספר פע"ח מוגה מאד המועתק מכתיבת יד של הרב המנוח החסיד המקובל מו"ה שבתי ראשקובר ז"ל אשר כל כתביו בחזקת מתוקן כנודע שמו באיתן מושבו והמפורסמת א"צ ראי'[ה]...". מסופר כי הבעש"ט ביקש מרבי שבתי להעתיק עבורו את חיבורו של המקובל רבי העשיל צורף, "ונתן לו להעתיקו ולא גרמה הזמן עד שנתבקש הרב הריב"ש [רבי ישראל בעל שם] בישיבה של מעלה". על גודל קדושת כתביו של רבי שבתי מספרים מעשה מופלא בשם הרב מאוטוניא כי פעם נפל בשוגג כתב-יד של סידור רבי שבתי לתוך תנור אש, ומבלי שידעו הציתו עליו אש במשך החורף כולו, ובכל זאת נשרפו ממנו רק הגליונות החלקים והשאר נותר קיים בשלמותו. שנת לידתו ופטירתו לוטים בערפל. רבי שבתי העמיד אחריו שושלת מפוארת של צדיקים ואדמו"רים מצאצאיו. ביניהם, בנו האדמו"ר רבי יוסף – תלמיד רבי פנחס מקוריץ, נכדו – האדמו"ר רבי שלמה זלמינא מרשקוב, נינו – רבי שבתי [השני] מרשקוב, ועוד (סידור רבי שבתי, מהדו' ירושלים תשס"ח, "תולדות רבינו").
סידור זה שלפנינו בנוי על המהדורות הקודמות של סידורי האר"י האשכנזיים. הסידור הראשון שנדפס בזולקווא בשנת תקמ"א, נערך על-ידי המקובל רבי אריה ב"ר אברהם מזולקווא, בהסכמת חכמי ומקובלי הקלויז בבראד. הנוסח והכוונות נערכו במהדורה ההיא על פי הספרים משנת חסידים ופרי עץ חיים. לאחר מכן נדפס בלבוב "סידור רבי אשר" בשנת תקמ"ח, שנערך על ידי רבי אשר מרגליות ממעז'יבוז' – תלמידו של רבי חיים צאנזר מבראד. במהדורת לבוב תקמ"ח הוגהו ותוקנו השיבושים שנפלו במהדורה הראשונה, וכן נוספו בו הוספות ע"פ ספרים נוספים המיוסדים על כתבי האר"י: עץ חיים, ספר היחודים, מחברת הקודש, וכן "מסידור של הגאון המקובל החסיד המפורסם איש אלקים מו' שבתי זללה"ה מק"ק ראשקאב" [הסידור שלפנינו שהיה עדיין בכתב-יד] (מהקדמת רבי אשר מרגליות לסידורו). בסיס הסידור שלפנינו הוא כאמור הסידור שנדפס בזולקווא תקמ"א, שעליו הוסיף רבי שבתי עוד הוספות חשובות מכתבי האר"י.

סט שלם (חמשה חלקים בחמשה כרכים) של הספר ישמח משה על התורה, דרוש ומוסר, חסידות וקבלה, על סדר פרשיות התורה, מאת הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל. חלקים א-ה, על חומשים בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. לבוב, [תר"ט]-תרכ"א 1848-1861.
מהדורות ראשונות של כל חמשת החלקים, עם שער נפרד לכל חלק. בראש חלק במדבר ובראש חלק דברים נדפסו הסכמותיהם של האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז ושל העורך, נכד המחבר, בעל ה"ייטב לב" מסיגט.
בכרך בראשית, בדף הבטנה הקדמי, רישום בעלות המעיד שהספר שייך לרבי עמרם בלום, בעל ה"בית שערים": "שייך לכבוד הרב הגאון הגדול האמיתי קדוש וטהור מרנא ורבנא כקש"ת מהו' עמרם בלוהם נ"י האבדק"ק חוסט והגליל". מתחתיו רישום אחר המעיד שהספר שייך לבנו רבי משה נחום בלום "דומ"ץ דפק"ק אראדעא יע"א", בכתב-יד בנו של רבי משה נחום – רבי שמואל שמעלקא. בדף זה, בדף השער ובדף האחרון, חותמות בעלות של רבי משה נחום בלום, עם הכתובת: "משה נחום בלוהם בהגאון מוה"ר עמרם זצ"ל דומ"ץ דק"ק גראססוורדיין תע"א". בדף לו/1, הגהה בכתב-ידו של רבי משה נחום, חתומה "מנ"ב" [=משה נחום בלוהם].
בכרך שמות, חותמות באותיות לטיניות במספר דפים: "א.ל. [=אהרן לוי] גרין". הגהות בכתב-יד בדפים עג/2, עז/1, עז/2 (בעמוד השער רישום בעפרון עם הזיהוי: "הגהות ר' אביש שפירא אב"ד הומענע").
בכרך ויקרא, מספר חתימות ורישומי בעלות, בהם של רבי ישראל אלימלך וערטהיימר מזבארוב.
בכרך במדבר, בעמוד השער, חתימת רבי אברהם אבלי כץ רפפורט הרטשטיין מאוהעל (ראה אודותיו להלן): "הק' אברהם אבלי כ"ץ ראפאפורט מאוהעל הארטשטיין".
בכרך דברים, חותמת באותיות לטיניות בסוף הספר: "יהודה הארניק".
המחבר הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), אבי שושלות אדמו"רי סיגעט וסאטמר ועוד שושלות חסידיות חשובות. נודע מצעירותו לגאון מופלג, ואף זכה בימי נעוריו לבקר בהיכלו של הגר"א בווילנא ולשוחח עמו בלימוד (הרב יוסף משה סופר, הגאון הקדוש בעל ישמח משה, ברוקלין תשמ"ד, עמ' כה-כו). כיהן ברבנות בשיניווא ובאוהעל. התקרב לחסידות בגיל מבוגר, והיה מתלמידי ה"חוזה מלובלין" וה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקס"ח, בה נבחר לרב באוהעל, הפיץ את החסידות בארצות הונגריה. התפרסם בדורו כמקובל אלוקי ופועל ישועות, ועסק הרבה בנתינת קמיעות. מספריו: שו"ת "השיב משה" בהלכה, "ישמח משה" על תנ"ך ו"תפלה למשה" על תהלים.
הגאון רבי עמרם בלום (תקצ"ד-תרס"ז), מגדולי הפוסקים בהונגריה. בן-בתו של הגאון הקדוש רבי עמרם חסידא (רוזנבום) אב"ד מאד וצפת. תלמידו המובהק של רבי מאיר פרלס אב"ד קרולי, ותלמיד ה"כתב סופר" וה"מחנה חיים". כבר בצעירותו התפרסם כגאון מופלג, ובשנת תרי"ח נתמנה לרב בעיר אלמשאד בהיותו כבן 22. בשנת תרכ"ד עלה לכהן ברבנות ה' מאד (עיר בה כיהן בעבר ברבנות סבו רבי עמרם חסידא). משנת תרמ"א אב"ד חוסט ומשנת תרמ"ג אב"ד ברטי-אויפאלו בה כיהן למעלה מ-25 שנה. נודע כאחד מגדולי המשיבים בהונגריה, בספריו שו"ת בית שערים נדפסו למעלה מ-1000 תשובות להלכה בארבעת חלקי שו"ע. ספריו נדפסו מחדש ע"י נכדו הגאון רבי מנשה קליין גאב"ד קהילת אונגוואר בארה"ב ובירושלים, שאף ייסד לזכרו את ישיבת "בית שערים".
רבי אברהם אבלי כץ הרשטיין-רפפורט (נפטר תרמ"ח), היה תלמידם של ה"ישמח משה" וה"דברי חיים". התכתב בהלכה עם ה"דברי חיים", ה"כתב סופר" וה"ייטב לב", והיה מממוני קופת רבי מאיר בעל הנס.
חמשה כרכים. כרך ראשון (בראשית): [1], קיז דף. כרך שני (שמות): צ דף. כרך שלישי (ויקרא): מב דף. כרך רביעי (במדבר): [1], מט דף. כרך חמישי (דברים): עב, [1] דף. 22-24 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. קרעים קלים בדף השער של הכרך הראשון, מודבקים בנייר דבק. בכרך הרביעי, קרעים בשוליים הפנימיים של דף השער והדף שאחריו, עם פגיעה קלה בטקסט. כריכות עור חדשות.

ספר נועם אלימלך, מאת האדמו"ר רבי אלימלך מליזנסק. "לבוב" [למברג?, תר"מ בערך. מהדורה שנדפסה במתכונת דף-על-דף על פי המהדורה הראשונה – לבוב, תקמ"ח 1787 – כולל נוסח השער וה"כוכביות" המפורסמות].
עותק מיוחס למשפחת הרב הקדוש מקרעסטיר, עם חתימות והקדשה.
בשער חתימת ידו של רבי "אברהם שטיינער" מקרעסטיר, עם חותמות וחתימת רבי "אברהם צבי גינצלער מהומנא". בחזית הכריכה המקורית, הטבעת שם: "אברהם שטיינער". בדף לפני השער הקדשה בכתב ידו וחתימתו של רבי "אברהם שטיינער", שנתן את הספר כמתנה ליום חתונתו של ידידו רבי אברהם צבי גינצלער, בשנת תרס"[ז?]. מתחת לחתימת ההקדשה של "הק' אברהם שטיינער", רישום נוסף בכת"י אחר [כנראה, של המקבל רא"צ גינצלר]: "בהה"צ מהור"ר ישעי' שליט"א, הנקרא בפי כל הרבי ר' ישעי'לי בקרעסטיר".
בעמוד מול השער רישומים בעיפרון: "ישעי' ב"ר משה ז"ל" [דומים במקצת לחתימת הרב הקדוש רבי ישעיה'לה מקרעסטיר, אך מסתבר שזו רק העתקת חתימותיו, שנעשתה כנראה ע"י אחד מבני ביתו].
הצדיק הקדוש רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר (תרי"ב-תרפ"ב), תלמידו וממשיך דרכו של האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא בעל "אך פרי תבואה". התייתם מאביו בגיל שלוש ומגיל 12 התגדל כבן בביתו של רבו הקדוש מליסקא. דבק בחסידות ונסע אל רבי חיים הלברשטאם מצאנז ורבי מרדכי מנאדבורנה, אולם עיקר שימושו היה אצל רבי צבי הירש מליסקא והוא קיבל על עצמו להיות שמשו של רבי צבי הירש [גם בתקופת אדמו"רותו כאשר המונים מכל רחבי הונגריה נסעו אליו היה חותם: "...שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא"]. גדולי האדמו"רים בדורו העריצוהו, בהם האדמו"ר רבי חיים מצאנז והאדמו"ר רבי יששכר דוב המהרי"ד מבעלז [שאמר עליו כי "מפתח של פרנסה" נמצא אצל רבי ישעיה מקרעסטיר]. עשה צדקות לאלפים ורבבות. קיים בהידור ובגופו מצוות הכנסת אורחים, והיה עמוד החסד והתפילה בדורו. צדיק עממי מפורסם. מכל רחבי הונגריה נהרו לחצרו המוני יהודים (ואף גויים) לשאול בעצתו. נודע לרבים כפועל ישועות ונותן קמיעות. עד היום הזה יש שתולין את תמונת פני-קדשו כסגולה להינצל מעכברים, משום מעשה שהיה, כמסופר בספר תולדותיו, "מֵי באר ישעיהו".
בנו הרה"ק רבי אברהם שטיינר האדמו"ר מקרעסטיר (תרמ"ג בערך-אדר א' תרפ"ז, אוצר הרבנים 851), ממלא מקום אביו ר' ישעיה'לה באדמו"רות קרעסטיר. המשיך את מעשי החסד המופלגים ואת הכנסת-האורחים של אביו הקדוש. לביתו המשיכו לנסוע המוני יהודים מכל רחבי הונגריה, לשאול בעצתו ולהשיג "קמיעות" וישועות. לאחר פטירתו, עלה על כסאם חתנו הרה"ק רבי מאיר יוסף רובין האדמו"ר מקרעסטיר.
מקבל הספר – החתום בשער הספר – רבי אברהם צבי גינצלער (נספה בשואה, בשנת תש"א), דומ"צ בעיר הומנא (סלובקיה) ומרמ"י הישיבה בעיר. תלמיד בעל "ערוגת הבושם" ותלמיד וחסיד לאדמו"רי בעלז וסיגט. סבו רבי אברהם צבי גינצלר (הראשון), היה משמשו בקודש של ה"ישמח משה" ומגדולי חסידיו של הרה"ק רבי צבי מליסקא. אביו רבי יצחק אייזיק גינצלר גר בעיר קרעסטיר, והוא ובניו היו מתלמידי ומקורבי הרה"ק רבי ישעיה'לה מקרסטיר, בהם בנו רבי יוסף מרדכי גינצלר, שחיבר את הספר "מֵי באר ישעיהו" לתולדות רבי ישעיה'לה מקרסטיר, בו הוא מביא דברים בשם אחיו רבי אברהם צבי. בשואת יהודי אירופה נספו רוב בני משפחתו של רבי אברהם צבי, הי"ד – הוא ואשתו, בניו ובנותיו, חתניו ורוב נכדיו (מלבד שני נכדים שניצלו כ"אוד מוצל מאש" והקימו משפחות מפוארות). לאחר השואה נמצאו בעליית בית מדרשו בהומנא, כתבי-ידו בהלכה ובאגדה, מהם נדפסה סדרת הספרים "יצב אברהם", בה מובאים דברים רבים מרבותיו הגדולים.
[2], קיב דף. 24.5 ס"מ. נייר יבש. מצב בינוני. סימני שימוש רב. כתמים. בלאי וקרעים, עם פגיעות בטקסט (הדבקות שיקום רבות בנייר דבק וברצועות נייר). כריכה מקורית עם שדרה ופינות מעור, מעט בלויה ופגומה.