מכירה 72 - פריטים נדירים ומיוחדים
עותק עם שוליים רחבים. העותק של הגאון רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה", עם הגהה בכתב-יד קדשו.
בתוך איור השער נכתב שמו (בכתב-ידו?): "יחזקאל לנדא Ezeckiel Landau". בראש השער – רישום בעלות בכתב-יד בנו: "שייך לאדוני אבי מ"ו הגאון אמתי מו"ה יחזקאל הלוי לנדא נר"ו אב"ד ור"מ פה ק"ק פראג". בדף האחרון (דף פב/1) רישום נוסף, בכתיבה שונה: "שייך להרב המאור הגדול המפורסים מה"ו יחזקאל סגל לנדא אב"ד ור"מ דק"ק פראג". בדפי המגן רישומים נוספים רבים – בעברית ובגרמנית – המעידים שהספר היה שייך לרבי יחזקאל לנדא, רבה של פראג.
בדף לא/1 הגהה ארוכה ונאה בכתב-יד קדשו של ה"נודע ביהודה", המתייחס לקטע מתשובה כז, העוסקת בעניין שיעור גודל הגריס (ראה על כך להלן). ככל הנראה, הגהה זו לא נדפסה.
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל 13 עד גיל 30, דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם של "נסיכי אדם, רבנים מופלגים, חכמי תעודה דקלויז רבתא, קדושי דק"ק בראד", שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בפירושי הש"ס ובפסקי הלכות, ובחיבורי הקבלה המפורסמים שיצאו מתחת ידם. בברודי כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (ימפולי Jampol), ובשנת תקי"ד (1754) עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט". עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו נדפסו בספריו נודע ביהודה. ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו נודע ביהודה – מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". הנודע ביהודה כותב באחת מתשובותיו, על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".
מחבר הספר, רבי יונה לאנדסופר (תל"ח-תע"ג), מגדולי חכמי פראג בדור שלפני ה"נודע ביהודה". נפטר בדמי ימיו – בגיל 34. ספר השו"ת שלפנינו היה ראשון חיבוריו שנדפס. בראש הספר – הסכמה ארוכה מאת ה"נודע ביהודה" וחכמי פראג, והסכמות נוספות. בצוואתו הזהיר רבי יונה שידפיסו את הספר בעילום שמו, ואכן שמו אינו מופיע בשער ובהקדמה, אך ה"נודע ביהודה" מגלה את שמו בהסכמתו: "ואף שהעלים המחבר מרוב ענוותנותו את שמו... ניכר לי שהוא חד מן חכמי הראשונים... ה"ה הרב הגאון המפורסים החסיד מוהר"ר יונה לאנד סופר...".
תשובה כז, עליה כתב ה"נודע ביהודה" את הגהתו בעותק שלפנינו, היא אחת מתשובותיו הנודעות של ה"מעיל צדקה", שהיה הראשון שחישב את גודל הגריס הנדרש להלכות נדה. בתשובה זו מופיעים כמה שרטוטים, ביניהם שרטוטים של גודל הגריס לפי חישובו של ה"מעיל צדקה" – בגודל אמיתי שניתן לסמוך עליו להלכה. שיטתו של ה"מעיל צדקה" בחישוב הגריס התקבלה על ידי רוב גדולי הפוסקים. החתם סופר כותב על כך: "וכמה טרחות ויגיעות יגעתי עד שבדקתי אחריו ומצאתי שיעורו נאמן". גם ה"נודע ביהודה" הסכים אתו הלכה למעשה, כפי שכתב בשמו תלמידו בעל ה"תשובה מאהבה" (חלק ג', סימן שסה). בסיום תשובתו (שם) כותב ה"תשובה מאהבה": "וכדאי הרב החסיד בעל מעיל צדקה לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק".
[6], פב דף. 26.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. קרעים בדפי המגן ובמספר דפים נוספים. קרע משוקם בשוליים התחתונים של דף השער, ללא פגיעה בטקסט. נקב בשוליים העליונים של כל הדפים, ללא פגיעה בטקסט. חותמות. כריכת עור חדשה.
בדפי הספר שלוש הגהות בכתב-ידו של הגאון רבי יעקב עמדין – היעב"ץ, המזכיר את דבריו בחיבורו שו"ת שאילת יעב"ץ ובסידורו 'עמודי שמים'.
בסוף סימן פה (דף עה/1) מזכיר רבי יעקב עמדין בהגהתו את מה שכתב בשו"ת שאילת יעב"ץ סימן לג: "במ"כ [במחילת כבודו] אשתמיטו מניה דוכתין סגיאין [נשמטו ממנו מקומות רבים] כמ"ש בס"ד בש"י [=כמו שכתבתי בסייעתא דשמיא בשאילת יעב"ץ] ס' ל"ג ---" – הערה זו של היעב"ץ נכתבה באריכות בשו"ת שאילת יעב"ץ, סוף סימן לג, שם הוא מתבטא על גדולת חכמתו של הרמ"ע מפאנו, אך גם מזכיר כמה מקומות שבהם נעלמו ממנו סוגיות מפורשות. בתוך הדברים כותב היעב"ץ (ד"ה "ותוקף גדולת חכמתו"): "...גם בספר תשובותיו, זה ימים רבים שראיתים ובקוראי בהם ואמצא שנים שלשה גרגרים המה נפלאו ממני, ושלא להאריך יותר כעת לא ארשום אותם כאן, כ"א [=כי אם] אחת בלבד...". היעב"ץ מאריך שם לבאר את השגתו על הדברים שכתב הרמ"ע מפאנו לפנינו בסוף סימן פה (ראה חומר מצורף).
מלבד זאת, מופיעות בספר שלפנינו עוד שתי הגהות של היעב"ץ, ויתכן כי הן ה"גרגרים" האחרים הנזכרים בתשובתו: בסימן קיג (דף קיד/2) כותב הרמ"ע לאסור לנענע גופו בעת התפילה, ועל כך כותב היעב"ץ בהגהה בכתב-ידו: "עמ"ש [=עיין מה שכתבתי] בס"ד בהקדמת בית אל", ואכן בהקדמת "סולם בית אל" לסידורו "עמודי שמים" (דף כט, במהדורת אלטונה) כותב היעב"ץ באריכות נגד דברי הרמ"ע הללו: "תנועת הגוף בתפלה. הרמ"ע ז"ל בתשו' סקי"ג אסרה, ולענ"ד אינו מוכרע...". בסוף תשובה לז (דף לז/1) מעיר היעב"ץ בקצרה על דבריו של הרמ"ע: "עדיין צ"ע".
מספר תיקונים בודדים (יתכן ואף הם בכת"י היעב"ץ).
רישום בשער בכתיבה איטלקית: "פ' ב' ה' [=פירש בעל הספר] מלות כללות לגנאי על עכו"ם לא על הנוצרי'[ם] נדפסו" (ראה: בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי וניציאה, עמ' 192, שרישום זה, המופיע במספר ספרים, נכתב על ידי צנזור מומר). לצד רישום זה – רישום נוסף באיטלקית. בשולי השער – חתימת צנזור באיטלקית. חותמות עתיקות של "ר' משה בר"ש פרענקל".
הגאון רבי יעקב ישראל עֶמְדִין – היעב"ץ (תנ"ח-תקל"ו), בנו הגדול של הגאון רבי צבי אשכנזי בעל "חכם צבי". גאון מופלג בכל חלקי התורה, מגדולי דורו דור דעה, אשר נחשב כאחד מגדולי האחרונים. קנאי מפורסם שלחם במסירות נפש נגד השבתאות וה"פרנקיסטים" [כאשר חשד ברבינו יהונתן אייבשיץ, כי נתפס לשבתאות, לא היסס לפתוח ב"מלחמת עולם" נגד גאון מפורסם ומקובל, וקונטרסים בעד ונגד רבינו יהונתן הרעישו את כל העולם היהודי בשעתו]. היעב"ץ חיבר עשרות חיבורים, ועסק בעצמו במלאכת הדפסתם בבית דפוסו הפרטי, שהקים בביתו בעיר אלטונה. חיבוריו בהלכה ספר "מור וקציעה" ושו"ת "שאילת יעב"ץ", פסקיו בסידור "עמודי שמים" וחיבורו "לחם שמים" על המשניות, מוזכרים רבות בספרי הפוסקים. בנוסף, נהג רבי יעקב עמדין לכתוב הגהות בספרים שלמד. הגהותיו על גליונות ספרי התלמוד שלו נדפסו במהדורת ש"ס ווילנא.
[1], ב-[ק]מג דף. 20 ס"מ בקירוב. נייר איכותי ובהיר. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרע עם חסרון בדף השער, עם פגיעה קלה במסגרת, משוקם בהדבקת נייר ישן. רישומים, חותמות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 298.
בגליונות הספר מאות הגהות, קצרות וארוכות, בכתב ידו הנאה והאופייני של הגאון רבי שמחה מדעסוי. חלק מהגהות אלו נעתקו ונדפסו במהדורת ש"ס ווילנא, שנדפסה בשנים תר"מ-תרמ"ו, ובכל מאות מהדורות הש"ס שנדפסו עפ"י מהדורת ש"ס ווילנא. בהגהותיו אלו הוא דן רבות בדברי המהרש"א, המהרש"ל והמהר"ם. במקומות רבים הוא רק מציין בקצרה: "מהרש"א", "מהר"ם", "רש"ל". הוא מזכיר גם את הגהותיו על הר"ן ומציין להגהותיו על מסכתות אחרות.
הגאון רבי שמחה [אשכנזי-הלברשטאם] מדעסוי, מגדולי הדור הנודעים במחצית השניה של המאה ה-18. אחד מחמשת בניו המפורסמים של הגאון הנודע בדורו רב-רבנן רבי צבי הירש חריף אב"ד הלברשטט בעל "עטרת צבי", "תפארת צבי" ועוד. רבנותו הראשונה היתה בעיר לענטשנא בשנת תקט"ו, וכבר באותן שנים נמנה על גדולי רבני הדור. בשנת תקכ"א, משעבר אביו הגרצ"ה לכהן כרבה של הנובר, עלה בנו רבי שמחה לכהן על מקומו כרבה של סקאל, ובשנת תקכ"ח כשעזב הגאון רבי דוד ברלין את רבנות דעסוי ועבר לכהן כרבן של קהילות אה"ו, נקרא רבי שמחה למלא מקומו ברבנות דעסוי. על שמה התפרסם שמו לדורות – רבי שמחה מדעסוי. היה מן השורה הראשונה של גדולי הדור ומרביצי התורה בדורו, וחתימתו בין גדולי הדור מצויה בהסכמות לספרים רבים שנדפסו בימיו. הגהותיו על הש"ס נדפסו מכתב ידו במהדורת ש"ס וילנא (תר"מ-תרמ"ו), ודבריו בהגהות אלו הובאו רבות בספרי האחרונים.
מצאצאיו: הגאון רבי מרדכי הלברשטאם אב"ד קומרנא [סבו של החוקר הידוע שזח"ה – רבי שלמה זלמן חיים הלברשטאם מביליץ]. השם "שמחה הלברשטאם" מצוי אף במשפחת אדמו"רי בית צאנז – המיוחסת אף היא לאותה משפחת הלברשטאם, שכן האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, היה מצאצאי הגאון רבי נפתלי הירץ הלברשטאם אב"ד דובנא, אחיו של רבי שמחה אב"ד דעסוי.
[1], ב-צג; א-[כח] דף. 33 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. עקבות רטיבות. קרעים ובלאי. הדבקות נייר ישנות. כריכת עור חדשה.
ספר אבן העזר (ראב"ן), פסקי הלכה ופירושים לכמה מסכתות, מאת רבינו אליעזר ב"ר נתן ממגנצא. פראג, ש"ע [1610]. דפוס רבי משה ב"ר בצלאל כ"ץ. מהדורה ראשונה. מסגרת השער מאוירת בתחריטי עץ – איורי דמויות (מלאכים, אנשים וחיות) וסמלים יהודיים (מגן דוד וידי כהונה).
העותק של הגאון בעל ה"ברוך טעם", רבי ברוך פרנקל תאומים אב"ד לייפניק. בעמוד השער חתימת-ידו "הק' ברוך פרענקיל תאומים", ובדפי הספר כשמונה הגהות בכתב-יד קדשו, בהן הגהות שלא נדפסו.
העותק שלפנינו הגיע לאחר מכן לרשותו של רבי משה ווייס אב"ד זבארוב (חתימותיו וחתימות משפחתו מעטרים את הספר). הרב ווייס העתיק חלק מהגהות אלו, ושלחם אל רבי שלמה זלמן עהרנרייך אב"ד שאמלויא שהדפיסם במהדורת ספר ראב"ן עם פירוש "אבן שלֵמָה" (שאמלויא, תרפ"ו). על הגהות אלו כותב הרב עהרנרייך בסוף הקדמתו "אבן הראשה": "וברם זכור לטוב הגאון המנוח מו"ה משה ווייס זלה"ה אבד"ק זבאראב שהי' לו ס'[פר] הראב"ן של הגאון מאור הגולה ר' ברוך פרענקל בעל ברוך טעם זי"ע, והעתיק לי בטובו ההגהות שכ'[תב] הגאון ז"ל בגליון הראב"ן, ואם מצער הוא ותחי נפשי, והבאתי את הדברים במקומם בביאורי אבן שלמה". כאמור, חלק מההגהות בעותק זה לא נדפסו.
הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק"כ-תקפ"ח), בעל "ברוך טעם". מגדולי דורו המפורסמים, נודע בגאונותו ובחריפותו. תלמידם של רבי דוד טעבלי מליסא ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י"ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב"ד לייפניק, בה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה"חתם סופר".
עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה"אבני נזר" אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של בעל "ברוך טעם". ה"חתם סופר" העיד עליו שאלמלא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספדו קרא עליו: "גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור... שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות, וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו...". מסופר על בעל ה"קול אריה" שלאחר שגמר לעיין בספר "עטרת חכמים" שחיברו ה"ברוך טעם", אמר: "מי שאינו בעל רוח הקודש לא יוכל לחבר חיבור כזה" (תולדות קול אריה, קלינורדין ת"ש, עמ' קכ). גם חתנו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז בעל ה"דברי חיים", העיד כי ראה בעצמו איך כיוון ה"ברוך טעם" להלכה ברוח הקודש, מפני שלמד תורה לשמה. על אף שה"ברוך טעם" נמנה על המתנגדים לחסידות, אמר "החוזה מלובלין" לחסידים שדיברו נגדו: "מה אעשה ותורתו חביבה עלי מאד".
נודע בהגהות הרבות שנהג לרשום על ספריו בדרך לימודו (ראה להלן). לימים נדפסו הגהותיו בהוצאות מאוחרות של אותם הספרים; ובהן הגהותיו על הש"ס ועל השולחן ערוך, והגהותיו על הספרים כרתי ופלתי, שב שמעתתא, טורי אבן, חות יאיר, שו"ת הר"ן, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועוד.
חתימות נוספות ורישומי בעלות בדף השער ובדפי המגן הקדמיים והאחוריים: "אליקים ווייס"; "חנני בזה אלוקים הק' צבי הירש ווייס"; "הגאון צבי הירש אב"ד בק"ק זבארוב"; "שייך לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החריף ובקי חסיד ועניו כקש"ת מו"ה משה נ"י ווייס אבד"ק זבאראב יע"א"; "הק' מנחם מענדל זולטענרייך".
רבי אליקים וייס היה ראש הקהל בזבארוב, עילוי חריף וגביר מפורסם. חתנו של הגאון רבי יוסל'ע חריף אב"ד זבארוב, וגיסו של בעל ה"כתב סופר" (אחי אשתו). בנו רבי צבי הירש וייס (תקע"ח-תרנ"ז), חתנו של מהר"ם א"ש ותלמיד מובהק של האדמו"ר ה"דברי חיים" מצאנז, נהג באדמו"רות וכיהן כאב"ד בכמה מערי הונגריה וגליציה. בנו הגאון רבי משה וייס (תר"י-תרע"ו) כיהן משנת תר"נ כאב"ד זבארוב, והוא זה שהעתיק את ההגהות בספר שלפנינו עבור ספרו של הרב משמלויא (כמסופר לעיל).
קנד דף. 30 ס"מ בקירוב. נייר מעט כהה. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. קרעים בדף השער (עם פגיעה במסגרת המעוטרת) וקרעים בדפים הראשונים והאחרונים (ובדף עו), עם פגיעות בטקסט, חלקם משוקמים בהדבקות נייר. רישומים בדפי הבטנה ובשער. כריכת עור חדשה.
----------------------------------------------- --------------------------
הגהותיו של ה"ברוך טעם"
הגהותיו של ה"ברוך טעם", שנכתבו בשולי הגיליונות של ספריו, נתקבלו כתורה לדורות בשל עמקותם והחידושים הרבים הטמונים בהם. רבות מהגהותיו אלו נדפסו במשך השנים ומצוטטות רבות בספרי גדולי האחרונים והפוסקים עד ימינו אלו. את הגהותיו כתב על כל סוגי הספרים בספרייתו הגדולה: החל בספרי יסוד כדוגמת חומשים, משניות ותלמוד בבלי, וכלה בספרי אחרונים שחיברו בני דורו. מפורסמות הן הגהותיו על ספרי "קצות החושן" ו"שב שמעתתא", על השולחן ערוך ועל הש"ס, ועוד.
נכדו רבי פנחס אריה ליבוש תאומים מעיד על סביו: "זקני הגה"ק בעל ברוך טעם... היה דרכו בקודש לכתוב בגליוני כל ספריו ממש הגהותיו..." (אהל ברוך, אות לה), וכך כותב גם חתנו רבי מנחם מאניש מרדכי תאומים במכתב לדודו הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות: "זה דרכו של חותני אדמ"ו הגאון... לרשום העולה על דעתו בגליון הספרים אשר עיין בהם" (אגודת אז"ב, עמ' נו). רשימה חלקית של עשרות מספריו, עליהם כתב את הגהותיו, נתפרסמה ב"סיני", מד, עמ' קיז-קיח.
העותק של הגאון רבי עקיבא איגר, עם שלוש הגהות למדניות בכתב יד קדשו. בדף המגן הקדמי הקדשה בכתב-יד [שליח המחבר], המעידה על משלוח הספר מאת המחבר אל הגאון רבי עקיבא איגר: "מחברת הזאת שלוחה מאת הרב המחבר לכבוד הגאון המפורסם רב הגולה החסיד מוהר"ר עקיבא איגר נ"י אב"ד דק"ק פויזנן יע"א".
עותק זה עבר בירושה ליד בנו רבי יצחק ליב איגר מיוהנסבורג. בדף השער חותמת בעלות שלו (בגרמנית): "I. L. Eger – Johannisburg".
תוכן הגהות אלו כפי הנראה לא נדפס. ההגהות כוללות השגות על דברי הרב המחבר בדיני "טומאת משא": אחת מהן פותחת במילים: "לק"מ [לא קשיא מידי] דהא באמת הא דטמאה במשא היינו לאחר מיתה...". הגהה אחרת פותחת במילים: "זו שגיאה דהא בנבילת עוף טהור ליכא טומאת משא...". לפי המסופר, רבי עקיבא איגר היה נוהג לכתוב את הגהותיו בשעת מנוחת הצהריים שלו, על הספרים החדשים שהובאו לו (ראה סדר יומו שפורסם ב"עלי זכרון", ג', אב תשע"ה, עמ' ד).
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומר שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה. בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם, הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) – מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" – אמר אברהם בן הרב המחבר), וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים – מתורתו של רבינו עקיבא איגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים...".
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא איגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס מחידושיו את הספר "דרוש וחידוש", וכן נדפסו חלקים נוספים מתשובותיו. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא איגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן מהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, וכפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים.
רבי יצחק ליב איגר (נפטר תרל"א) התגורר בלומזא ולאחר מכן ביוהניסבורג שבגרמניה, שם הוציא לאור בשנת תרכ"ב את מהדורת השולחן ערוך עם הגהות אביו. בהקדמתו כתב כי הדפיס אך ורק את ההגהות שהיו לפניו מכתב-יד אביו, ולא ממה שכתבו תלמידיו בשמו. אביו מזכיר אותו בחידושיו: "מה שהקשה בני הנבון החתן יצחק ליב שיחי'" (דרוש וחידוש, על מס' כתובות, דף מ' ע"א). בשנותיו האחרונות של אביו כתב לעצמו במחברת מיוחדת חידושים ששמע מאביו, רובם על מסכת חולין.
[2], ג-ט, סד דף; [1], נ, [2] דף. 35 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. כתמי רטיבות בשולי הדפים האחרונים. בלאי ומעט קרעים. חותמות. כריכת עור חדשה.
בדף נג/2 הגהה למדנית ארוכה בכתב-יד שזוהה על ידינו ככתב ידו של הגאון רבי עקיבא איגר. ההגהה עוסקת בדיני "ספק ספיקא". ההגהה פותחת במילים: "לענ"ד קשה טובא לסמוך על הס"ס כיון דסוף סוף שרש הספק אם כוונתו דלמפרע תהי' מגורשת או לא...", ומסתיימת במילים: "והוי הכל שם א'[חד]".
בעמוד השער, חתימת חתנו של רבי עקיבא איגר – רבי "זאב וואלף שיף מוואלשטיין" [שהיתה לו ספרייה עשירה של ספרים וכתבי-יד, וחותנו רבי עקיבא איגר היה מעיין בהם – ראה להלן].
שו"ת מהרשד"ם היה חביב במיוחד על רבי עקיבא איגר. הדבר עולה מן ההפניות הרבות של רבי עקיבא איגר אל דברי מהרשד"ם בחיבוריו. למיטב בדיקתנו, ההגהה שלפנינו לא נדפסה.
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש". השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
חתנו, החתום בראש הספר, הוא רבי זאב וואלף שיף מהעיר וואלשטיין. ראה תשובה אליו בשו"ת רעק"א, מהדורא קמא, סימן קעח (וראה עוד שם בסימן קס). לאחר פטירת אשתו מרת ראדיש, בברסלוי בשנת תר"ט, עבר לגור בקניגסברג. בעל ה"שואל ומשיב" מספר על כתב-היד של הספר "מעשה תורה" של הגר"א שהיה ברשותו של "הרב המופלג החריף מו"ה וואלף שיף, חתן הגאון מאור הגולה מו"ה ר' עקיבא איגר", ושאותו ראה בעת ביקורו בביתו שבקניגסברג בשנת תרט"ו (הסכמת ה"שואל ומשיב" לספר "מעשה תורה", ווארשא, תרכ"ד). הוא מספר שם בשמו של רבי וואלף, כי "לא יכול היה לעמוד על סוף דעתו [של הגר"א]... ואמר כי גם חותנו הגאון ז"ל כאשר ראה המחברת הלז היה לפלא בעיניו מאוד..." (ראה עוד בקטלוג "קדם", מכירה 62, פריט 241).
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים – מתורתו של רבינו עקיבא איגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים...".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, וכפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים.
חתימה עתיקה נוספת בראש השער: "לה' הארץ ומלואה הק' קאפל סג"ל[?]".
בדף הבטנה הקדמי – רישומי בעלות של "אלכסנדר סענדר זעלטענרייך". בעמוד שמעבר לשער, רישום בעפרון: "שייך לכ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש נ"י עה"י פה"ח [=עמוד הימיני, פטיש החזק] כקש"ת מו"ה משה שליט"א ווייס ר"מ דפה, תלמידו הק' מנחם יעקב זעלטענרייך[?]"[כנראה, רבי משה ווייס אב"ד זבארוב (תר"י-תרע"ו). ראה אודותיו בפריט 138].
לספר מצורפת פיסת נייר עם עדות בכתב-יד על מציאת הספר ברפת בעיר מונקאטש, לאחר שנזרק לשם עם עוד ספרים בידי השלטון הקומוניסטי: "ספר חשוב ונדיר זה נמצא ע"י [=על ידי] בין אלפי ספרים שהוצאו ונזרקו מב"כ [=מבית כנסת] בק"ק מוּנקַטשׁ (מוּקַצֶ'וווֹ) ע"י שלטון הזדים האדומים ברפת בשנת תרכ"ג/ד [=כנראה צ"ל: תשכ"ג/ד] לפ"ק, הקטן יעקב ב"ר משה הכהן קפלן" (חתימתו מופיעה גם בראש עמוד השער, עם ציון השנה תשכ"ד). יש לציין כי מספר דפים בסוף הספר קרועים וחסרים, וניכר שנקרעו במכוון ובגסות.
טו, [1]; א-קסב דף (במקור: טו, [1]; רד דף). חסרים דפים קסג-רד, שנקרעו מן הספר (כנראה בכוונה, ראה לעיל). 29.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, כתמי רטיבות. סימני עש קלים. כריכה מקורית (עץ מחופה עור), פגומה וקרועה. אבזם מתכת אחד חסר.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 291.
העותק של הגאון רבי גרשון תנחום ממינסק בעל "אילנא דחיי". רישומי בעלות המעידים שהספר שייך להגאון רבי גרשון תנחום מו"ץ במינסק. בסימן ס"ו (דף מז/2) שלוש הגהות למדניות בכתב ידו ובחתימתו "ג"ת", בהן הוא מציין לתשובות שבכתב-יד חיבורו "עץ הדעת" על יורה דעה [חיבור שלא נדפס], ולשתי תשובות שכתב בחודש תשרי תרל"ב.
הגאון רבי גרשון תנחום פוזניאק (תקס"ב-תרמ"א), מגדולי דורו. מו"צ וראש ישיבה בעיר מינסק. נחשב לסמכות הרבנית העליונה בעיר מינסק (עיר מחוז גדולה, מלאה חכמים וסופרים, ששנים רבות לא נתמנה בה רב-ראשי באופן רשמי). כיהן שנים רבות כראש הישיבה בקלויז בלומקה'ס במינסק, ורבים מרבני ליטא ובלרוס היו מתלמידיו. בהם הגאון המקובל רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", שנסע בצעירותו לעיר מינסק ולמד במשך שש שנים בישיבתו של ר' גרשון תנחום, שחבבו מאוד ואף למד עמו בחברותא וקבע עמו שיעור מיוחד. באותה קביעות הם למדו יחד את כל הש"ס והרמב"ם. גאון נודע בדורו, שהשיב תשובות לרחבי תבל. חיבוריו על אורח חיים נדפסו בג' חלקי ספרו "אילנא דחיי" (הלברשטט, תר"כ – ווילנא, תרכ"ה). אולם חיבורו "עץ הדעת" על יורה דעה ויתר תשובותיו נותרו בכתב-יד, המוזכר בהגהות שלפנינו.
חותמות בעלות של רבי מרדכי יהונתן קצנלבוגן: "מרדכי יהונתן קאצינעליבויגען, בהגאון הגדול מו"ה שאול הלוי זצלה"ה, שהי' הגאב"ד בקאברין, ומלפנים בקאססאווא". חותמות בעלות של רבי "בנימין בנציון ב"ר משה ליב זצ"ל – זשוק קאסאווע".
רבי מרדכי יהונתן הלוי קצנלבוגן, אחי-אמו של ה"חזון איש". הדפיס בשנת תרנ"ב, את הספר "גבעת שאול", עם קינת גיסו רבי שמריהו יוסף קרליץ אב"ד קוסובה על פטירת אביהם הגאון רבי שאול הלוי קצנלבוגן אב"ד קוברין. אחיו, רבי אברהם מאיר הלוי קצנלבוגן בעל "מנחה בלולה", היה חתנו של הגאון רבי גרשון תנחום ממינסק.
מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המחבר רבינו עקיבא איגר, שביקש מבניו שידפיסוהו "על נייר יפה דיו שחור ואותיות נאותות, כי לדעתי הנפש מתפעל והדעת מתעוררת והכוונה מתעוררת מתוך הלימוד בספר נאה ומהודר" (מתוך ההקדמה). ואכן ספר זה נדפס על נייר עבה ואיכותי, שיוצר באופן מיוחד להדפסת הספר (בסימני המים של הנייר נרשם שם בית החרושת, ושם המזמין "Eiger").
[2], רכב דף. 33 ס"מ. נייר איכותי עבה. שוליים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. בלאי ומעט קרעים. פגעי עש בשולי דפים רבים, ללא פגיעה בטקסט. חותמות רבות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 310.