דף בכתב-יד, כתב החלטה על אופן רישום ה"וואקף" [הקדש ציבורי] בטאבו של בתי המקוואות בשכונת מאה שערים, עם כ-65 חתימות של בעלי בתים בשכונה, ועם אישור בית הדין בחתימות שלשת הדיינים. ירושלים, אדר תרע"ב [1912].
בראש החותמים, חתימת רב השכונה הגאון רבי "שאול חיים הלוי הורוויץ, החונה פה מאה שערים". בשולי העמוד השני של החתימות, אישור בית הדין בחתימות הדיינים רבי משה נחום וולנשטיין ורבי צבי פסח פראנק, וחתימת ה"ספרא דדיינא" רבי חיים מענדל ספרא.
הגאון רבי שאול חיים הלוי הורביץ (תק"פ-תרע"ו), חתן רבי דוד טעביל ממינסק בעל ה"נחלת דוד", אב"ד דוברובנא במשך 18 שנה. בשנת תרמ"ג עלה לירושלים, בה נחשב לאחד מגדולי התורה בעיר. מייסד וראש הישיבה הגדולה והת"ת "מאה שערים" בשכונת "מאה שערים" בירושלים. האריך ימים ונפטר בשנת תרע"ו. מחיבוריו: "כלילת שאול", "מצפה שאול", ועוד.
הגאון רבי משה נחום וולנשטיין ראב"ד ירושלים (תר"א-תרפ"ב), תלמיד ה"כתב סופר". בשנת תרכ"ד עלה לירושלים. ממקורביו ותלמידיו של המהרי"ל דיסקין ומחבורת גדולי הלמדנים בירושלים אשר למדו תורה מפיו. בשנת תרס"ג התמנה לדיין בבית הדין של רבי שמואל סלנט בירושלים, ובשנת תרס"ח התמנה לראב"ד. לאחר פטירת רבי שמואל סלנט לא נבחר רב ראשי לעיר הקודש ירושלים, ובמשך יותר מעשר שנים שימש בפועל כמנהיגה של היהדות החרדית בעיר ומייצגה כלפי השלטונות. בשנת תר"פ כשהוקם בית הדין של "העדה החרדית", עבר רבי משה נחום לכהן בו כראב"ד, לצדו של רעו רבי יוסף חיים זוננפלד שכיהן כגאב"ד. חלק מתשובותיו בהלכה נדפסו בספר "בני משה" (ירושלים, תש"ן).
הגאון רבי צבי פסח פראנק (תרל"ג-תשכ"א), מגדולי הפוסקים והרבנים בדורו. גאון מופלג שנודע בשקידתו הרבה. למד בישיבות ליטא ועלה בבחרותו לירושלים. משנת תרס"ח חבר בית הדין של רבי שמואל סלנט, ומשנת תרצ"ה רבה של ירושלים. מתורתו נדפסו סדרת הספרים: הר צבי, מקראי קודש, ועוד.
[1] דף (כתוב משני צדיו). 29 ס"מ. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול.

"ספר התקנות ותעודות" - ספר אורחים של ישיבת רידב"ז ותלמוד תורה הכללית בעיר צפת כולל מכתבים וחתימות אורחים שביקרו בישיבה וכותבים את התרשמותם מהצלחת התלמידים, בהם מכתבים מהאדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקארלין, האדמו"ר רבי שלום יולס מסמבור, רבי נחמן שמואל יעקב מיודסר רבה של בני ברק, רבי צבי פסח פרנק, רבי שאול משה זילברמן הרב מוויערשוב, רבי מאיר ברלין (בר אילן), רבי שמואל יצחק הילמן, ועוד. [צפת, תרפ"ד-תרפ"ו 1924-1926].
שער מאוייר וצבעוני.
המכתבים מתעדים ביקורי אישים שונים במירון ובצפת, באותה תקופה.
מכתבים מהרבנים: רבי שמואל יצחק הילמן מלונדון [צפת, חנוכה תרפ"ה]; רבי אהרן מרדכי הלוי אשינסקי מפיטסבורג-ארה"ב [צפת, ל"ד בעומר תרפ"ה]; רבי "שמעון יצחק הלוי פינקלשטיין, רב מבראנזוויל וכעת עובר אורח בצפת", צפת, קיץ תרפ"ה; רבי שלום הכהן יאללעס "רב בק' סטריא, בהרה"ק מסאמבור זצלה"ה" [צפת, ל"ו בעומר תרפ"ה]; רבי "אברהם יוסף ב"ר גור אריה הכהן הארנשטיין"[?]; רבי בן ציון אלפס [צפת, קיץ תרפ"ה]; האדמו"ר מקארלין רבי אברהם אלימלך פערלאוו; ד"ר שמואל הכהן גרינברג מביהמ"ד לרבנים בברלין [צפת, אדר תרפ"ו]; ד"ר משה אויערבאך [צפת, ניסן תרפ"ו]; רבי שמעון הרשלר אב"ד מאדערן ודומ"צ בפרשבורג [צפת, ניסן תרפ"ו]; רבי י"ד אייזנשטיין "בעל האוצרות" [צפת, אייר תרפ"ו]; רבי פנחס מעגידזאן; ד"ר משה וואלאך [צפת, תמוז תרפ"ו]; רבי יעקב חיים סלונים מחברון ורבי אפרים יפה מחברון [צפת, תמוז תרפ"ו]; רבי נחמן שמואל יעקב [מיודסר] מח"ס עמודי יהונתן [צפת, ל"ד בעומר תרפ"ו]; רבי צבי פסח פראנק ורבי זרח עפשטיין; רבי שאול משה זילברמאן [הרב מוויערשוב ולודז']; רבי יצחק מאיר שעהנפעלד; רבי "מאיר ברלין בהגאון וצדיק מרן הנצי"ב זצללה"ה" [מאיר בר-אילן]; ועוד חתימות ומכתבים בעברית ובלועזית (הנדיבות פלורה ששון מלונדון ורחל עזרא מכלכותה; ועוד).
[7] דף (9 עמ' כתובים). 32 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי (משוקמים). כתמי רטיבות עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

ספר בית יוסף חדש, חידושי תורה בהלכה ובאגדה, תוכחת מוסר וענינים ציבוריים. מאת הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר בעל "לב העברי". ירושלים, [תרל"ה-תרמ"א 1875-1881].
בבטנת הכריכה נמצאת תווית-עור (כנראה, פיסה מהכריכה הישנה), עליה מוטבעת הקדשת המחבר אל הברון שמעון וואלף רוטשילד: "מנחה שלוחה לכבוד השר הגדול בישראל מו"ה שמעון וואלף באראן פון ראטשילד הי"ו - מן המחבר לב העברי הי"ו".
הספר נדפס בין השנים תרל"ה-תרמ"א, בשני בתי דפוס, תחילה בדפוסו של רבי יואל משה סלומון, אך כשעיין רי"מ סלומון בתוכנו הפולמוסי של הספר סירב להמשיך בהדפסה, והמשכה נעשה בדפוס "העברי" [של רבי יצחק גאשצינני]. חלקים מהספר הופצו טרם סיום ההדפסה, ומכאן ההבדלים הרבים בין עותקי הספר הבודדים שנותרו בעולם. בעותק זה של "בית יוסף חדש", נמצאים בתחילתו דפי מפתחות והקדמות שאינם נמצאים ברוב העותקים, ובהם מכתב "קול מבשר" ממחבר הספר, מכתבי הסכמות ותמיכה ברע"י שלזינגר מרבנים מירושלים, צפת וחברון, מפתחות מפורטים לספר, מאמר "קול ברמה", ודף שער נוסף. הספר גם כולל את הדפים ז-ט שחסרים בהרבה עותקים [בדפים אלו של "פסק בית דין" נגד הרפורמים, מתקיף המחבר את רבני הונגריה החרדים מ"נוסח אשכנז", הדורשים בשפה הגרמנית וההונגרית, ולא בשפת היידיש]. כמו כן נמצאים הדפים האחרונים קיט-קכד: "בדק הבית" - השמטות והוספות שנדפסו בשנת תרמ"א.
מחבר הספר "בית יוסף חדש" - הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. בספרו "בית יוסף חדש", יצא רבי עקיבא יוסף שלזינגר בביקורת חריפה נגד מוסדות הציבור בירושלים ושיטת ה"חלוקה" הבלתי-צודקת בכולל אונגרן אליו השתייך, וקרא לייסד כולל חדש בשם "כולל העברים" אשר יעודד התיישבות חקלאית, ובכך יציל את יהדות אירופה הנתונה בסכנת ההתבוללות וההשכלה.
עם צאת הספר "בית יוסף חדש" לאור, התלקחה מחלוקת עזה. נגד הספר יצאו מספר פרסומים ("ניתוץ הבית" ועוד), במחאה על ביזוי נשיאי וראשי כולל אונגרן. את הספר דנו בשריפה ואת מחברו ב"חרם". בנוסף ניסו להתנכל לחייו ע"י עלילות אצל השלטון הטורקי. תקופה ארוכה חשש רבי עקיבא יוסף לחייו ולא יצא מביתו, פן יתנקשו בו. פעולות שונות נעשו ע"י המחרימים להשיג את הספרים ולשרפם. בעלי קשרים בקונסוליה האוסטרית ניסו לעצור ביפו את משלוח הספרים, ע"י הדואר האוסטרי, ולהחזירם לשריפה בירושלים. וגם לאחר שנודע כי הספרים כבר יצאו לדרכם לחו"ל, ניסו להשיבם משם.
בארצות הונגריה נחלקו הדעות בין הרבנים בענין הספר. רבו רבי חיים סופר בעל ה"מחנה חיים" שהיה באותה תקופה אב"ד מונקאטש תמך בו, וכתב מספר מכתבים בנסיון להרגיע את הרוחות. אולם נשיאי ה"כולל" הרבנים מפרשבורג ומאונגוואר לא הסכימו לתמוך בו. אף מורו ורבו המהר"ם שיק אב"ד חוסט, כותב בהסתייגות בתשובתו לאדם ששאל אם יש לחוש לחרם על הספר "בית יוסף חדש", וכה כתב: "והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי, ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה', בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם, חששתי לדבריהם... והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו, ומי יודע ויבין זאת, עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים..." (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן רי"א).
בינתיים התחבר רבי עקיבא יוסף לחכמי הספרדים בירושלים ובחברון, ששבו לתמוך בו. בקונטרס "חרב פיפיות" קיבל גם מכתבי תמיכה מהרב מרדישקוביץ ומרבנים נוספים [שהושמצו בשל כך בקונטרס "שומר ישראל"]. גם בראש העותק שלפנינו מופיעים מכתבי התמיכה שקיבל מרבני הספרדים בארץ ישראל.
מתנגדיו שלא בחלו באמצעים, הוציאו בהמשך הפולמוס, קונטרס נוסף בשם "שומר ישראל" ובו טענות רבות נגד המחבר, ביניהם: א. שעבר על "חרם דרבינו גרשום", כשהתיר לאיש שאשתו סירבה לעלות עמו לארץ ישראל, לשאת אשה שניה. ב. שהוא מתיימר להיות משיח. ג. שהספר נדפס בדפוס של המיסיון [טענה כוזבת, כאמור הספר נדפס ברובו בדפוס רבי יצחק גאשצינני]. ד. שהמחבר מארגן מרד בממשלה הטורקית, טענה שהיה בה משום סכנת נפשות למחבר.
המאבק נגד רבי עקיבא יוסף החריף ובהנהלת "כולל שומרי החומות" סירבו לתת "חלוקה", למי שיסרב לחתום כי הוא מצטרף לחרם. כרוזים שונים הוצאו נגדו ואת חתימתו הידועה "עי"ש" פירשו במילים ע'וכר יש'ראל. [הישוב בני עי"ש שליד גדרה, קרוי על שמו של רבי עקיבא יוסף].
בסופו של דבר התפשר רבי עקיבא יוסף עם מתנגדיו שהסירו את החרם, ומעניין לציין כי בפטירתו הספידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה מראשי כולל אונגרן. רבי עקיבא יוסף חידש בחייו חידושים הלכתיים שונים, שחלקם לא התקבלו בקרב הרבנים, כדוגמת תקיעת שופר בכותל המערבי בראש השנה שחל בשבת, לבישת תכלת ועוד.
[15], ב-קכד דף. כ-28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. חלק מהדפים על נייר יבש. כתמים, קרעים ובלאי. דפים [2-3] מ"מפתחות הבית" פגומים בשוליהם, עם חסרון טקסט (משוקמים במילוי נייר). כריכת עור חדשה.
ש' הלוי, מס' 231.