ספר דברי שלמה, דרשות, חלק ראשון, מאת רבי שלמה הלוי. ונציה, [שנ"ו 1596]. דפוס מטיאו זאניטי וקומינו פריזינייו. מהדורה יחידה.
רבי שלמה הלוי (רצ"ב-ש"ס) תלמיד המהר"י בן לב, רב בקהילת שאלוניקי, קיבץ בספר זה את הדרשות שנשא בקהילתו בזמנים שונים. כפי שכותב המחבר בהקדמתו, הדרשות על ספר ויקרא מופיעות תחילה, כסימן לדברי חז"ל ש"הבא ליכנס בפתחי שערי הלמוד היה מתחיל בספר ויקרא". חלק שני לא נדפס.
העותק של רבי ידידיה טיאה ווייל. בראש דף השער חתימת ידו: "טיאה ווייל".
הגאון רבי ידידיה טיאה ווייל (תפ"ב-תקס"ו), מגדולי גאוני דורו, בן הגאון רבי נתנאל ווייל בעל "קרבן נתנאל" ותלמידו המובהק של רבי יהונתן אייבשיץ. עמד בקשרי שו"ת עם בעל ה"נודע ביהודה" ועם בעל ה"הפלאה". משנת תק"ל אב"ד קרלסרוהא ומדינת באדן על מקום אביו. בחייו נדפס רק פירושו "מרבה לספר" על הגדה של פסח, שנדפס בעילום שמו, אך עשרות חיבורים ממנו שנותרו בכת"י הולכים ונדפסים בשנים האחרונות.
ריז, ריד-שיד; יד דף. 28.5 ס״מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי בדף השער ובמספר דפים נוספים. כתמי רטיבות כהים בחלק מהדפים, בעיקר לקראת סופו של הספר. הדבקות נייר לחיזוק בחלקו האחורי של דף השער, ובמספר דפים נוספים. חותמות ספריה. כריכה ישנה, עם פגמים.

זה ספר פירושים וחידושים [ספר המנוחה, על הרמב"ם] לרבינו מנוח. קושטא, תע"ח [1718].
העותק של הגאון רבי נתן אדלר. רישומי בעלות עתיקים בדף השער, ביניהם: "[לה' הארץ]... להרב אב"ד ור"ם דפה באסקוויץ ה"ה הגאון החסיד מו"ה נתן אדלר נ"י"; "שייך לה"ה המופלא כ"ה נתן אדליר כ"ץ יצ"ו [מספר מילים מחוקות] באסקוויץ".
רישום נוסף: "מנחה היא נתונה לי מאת הרב הג' מה"ו אשר אשכנזי ז"ל דיין בעה"ק ירושלי[ם] פעגערסהיים יום א' ט"ז שבט תרי"א ל' הק' אלכסנדר" [רבי אלכסנדר אראן אב"ד פוגרסהיים].
הגאון הקדוש רבי נתן הכהן אדלר (תק"ב-תק"ס), נולד בפרנקפורט דמיין לאביו רבי יעקב שמעון אדלר. גאון בתורה וגדול בחכמת הקבלה. עמד בראשות ישיבה שייסד בביתו בפרנקפורט, והיה רבו המובהק של רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר" - שמזכירו רבות בספריו בעניני הלכה ובעניני תורת הקבלה, וכותב עליו: "רבי המובהק הגאון החסיד המפורסם הנש"ר הגדול" ["נשר" - מליצה על משמעות השם "אדלר"], "מורי הגאון החסיד", "מורי החסיד שבכהונה". סבל רדיפות רבות מאנשי העיר, שאף אסרו עליו לקיים את המנין בבית מדרשו, שהיה מבוסס על מנהגיו המיוחדים עפ"י תורת הקבלה. בשנת תקמ"ב עזב רבי נתן אדלר את פרנקפורט והתיישב בבוסקוביץ שבמורביה. תלמידו רבי משה סופר [בעל ה"חתם סופר"] דבק בו והתלווה עמו לבוסקוביץ ושם למד איתו. כשנתיים בלבד שימש רבי נתן אדלר כרב העיר בוסקוביץ, והיו אלה השנים היחידות שבהן שימש ברבנות. בשנת תקמ"ה בערך חזר לביתו ובית מדרשו שבפרנקפורט דמיין.
נו דף. 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים גסים בדף השער ובמספר דפים, עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
ראה: סטפנסקי ספרי יסוד, עמ' 51.

ספר כרתי ופלתי, פירוש על שלחן ערוך חלק יורה דעה, מאת הגאון רבי יהונתן אייבשיץ. אלטונה, [תקכ"ג 1763]. מהדורה ראשונה.
בדף השער חתימות ורישומי בעלים, ביניהן חתימת הגאון רבי אריה ליב ברעסלא אב"ד רוטרדם: "קניית ספרים תרבה חכמה, הק' ארי' ליב ברעסלא".
הגאון רבי אריה ליב ברסלא (תק"א-תקס"ט), מגדולי גאוני דורו. נולד בעיר ברסלוי. בנעוריו למד בליסא ובברלין. מיושבי בית המדרש המפורסם של הגביר ר' דניאל יפה בברלין, שם למדו רבים מגאוני דורם (בעל ה"פרי מגדים" ועוד). כיהן ברבנות עמדין ובשנת תקמ"א עבר לכהן ברבנות רוטרדם. חיבר את ספרו שו"ת "פני אריה" (אמשטרדם תק"נ), בו נשא ונתן המחבר בהלכה עם גדולי חכמי דורו: רבי פנחס הורוויץ מפרנקפורט בעל ההפלאה, רבי ישעיה פיק, רבי דוד טעביל אב״ד ליסא, רבי מאיר ווייל מחכמי ליסא ורבי מאיר פוזנר בעל "בית מאיר".
ה"פני אריה" חולק בספרו בכמה מקומות על חידושיו של רבי יהונתן אייבשיץ, הן ב"כרתי ופלתי" והן ב"אורים ותומים", בלשון חריפה. כך לדוגמה, הוא כותב בסימן סה לשואל: "כמדומה אני שמה שמצאו חן בעיניך דברי הגאון בעל הפלתי ז"ל שהעתקת, והמשכך אחרי משאו ומתנתו בזה, מפני החריפות שנמצא בדבריו, הוא אשר גרם לך בלבול... ויש לי להראותך תחילה ביטול דברי זה הרב... במחילת כבוד תורתו שגגה גדולה היא בעיקר פשט ההלכה.... בעיקר סברא זו גמגם בה הרב הפלתי...". כמו כן, הקדיש בספרו חיבור בן י"ב פרקים, בשם "מאמר יסוד השטרות", בו האריך לחלוק על דברי ה"אורים ותומים" ביסודות רבים שחידש בענייני שטרות. בפתיחה למאמרו זה כותב ה"פני אריה": "אני תמה על הגאון בעל אורים ותומים ששגג בכל אשר דבר בענין זה, שגגות בלתי ראויות לחכם גדול כמותו...".
חתימות נוספות וחותמות בדף השער: "הק' יוסף נתן מהמבורג", "הק מנחם הלוי הורוויץ", "הק' שלמה זלמן בערענזאהן מווארשויא". חתימה וחותמת: "ישכר בערוש הלוי [סגל] הורוויץ [מווארשוי]".
[3], לד [צ"ל: לה]; קסה דף. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות גדולים בחלק מהדפים. סימני עש במספר מקומות. קרעים בשולי מספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה לא מקורית.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 177.

ספר עשרה מאמרות, מאת רבי מנחם עזריה (הרמ"ע) מפאנו, עם פירוש "יואל משה" מאת רבי משה ב"ר שלמה הלוי מפרנקפורט. אמשטרדם, ת"ט 1649.
העותק של הגאון רבי אברהם דאנציג, בעל "חיי אדם". במרכז עמוד השער חתימת ידו: "אברהם דנציג". רישום נוסף של שמו, בכתיבה מרובעת, בשוליים העליונים של עמוד השער.
הגאון רבי אברהם דאנציג (תק"ח-תקפ"א) מגדולי דורו, תלמיד-חבר ומחותנו של הגר"א מווילנא, ומחברם של ספרי יסוד בהלכה, "חיי אדם", "נשמת אדם", "חכמת אדם" ועוד. נולד לאביו רבי יחיאל מיכל ב"ר שמואל בעל "נחמות ציון", בצעירותו נסע ללמוד בפראג והיה שם תלמידו של ה"נודע ביהודה" ושל רבי יוסף ליבערמאן, מגאוני פראג. רבו זה העניק לו כתב "חבר" בגיל י"ח, ושם כתב בין היתר: "צעיר לימים ורך בשנים ודעתו מיושבת כדעת זקנים, תלמיד המחכים את רבותיו... בקי בש"ס ופוסקים... סדורה ושגורה בפיו משנתו...". לאחר נישואיו התיישב בווילנא, שם הסתופף בצלו של הגר"א מווילנא, ונשא ונתן עמו בדברי תורה. בהמשך הפך למחותנו, כאשר בנו נשא את נכדת הגר"א. הערכתו לגר"א היתה רבה, והוא נתן לכך ביטוי בהספדים שנשא עליו. בראש ספרו "זכרו תורת משה" תיעד את סדר הלימוד של "מחותני אדונינו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו רבינו אליהו חסיד...", וכותב על סדר לימוד זה כי הוא "כמצווה עלינו מפי משה רבינו עליו השלום". בספרו "חיי אדם" הביא רבות מדברי הגר"א, אך במספר מקומות חלק עליו. הדבר הביא עליו תרעומת, ועל כן נמנע להביא מדברי הגר"א ב"חכמת אדם" בכדי לא לחלוק על דבריו בפומבי.
סירב ליטול על עצמו עול רבנות והלך בדרך סבו לעסוק במשא ומתן לצורך פרנסתו ולעשות תורתו קבע ועיקר, כפי שהעיד על עצמו בהקדמתו המפורסמת לספר חכמת אדם. למרות זאת, היה ממנהיגי קהילת ווילנא, וכפי שמעיד על עצמו לא זזה הוראה מתוך ביתו ולא נעשה דבר בווילנא בלי הסכמתו. רק לעת זקנותו, בשל קשיי פרנסה, הסכים לקבל על עצמו באופן רשמי את עול ההוראה בווילנא.
עמד בקשרים אמיצים עם גדולי דורו. הגאון רבי חיים מוולוז'ין יחד עם הגאון רבי יעקב מליסא בעל חוות דעת היו אלו שעודדו אותו להוציא את ספרו "חכמת אדם", כפי שכותב בהקדמתו לספרו. עמד גם בקשרי שו"ת עם הגאון רבי מאיר פוזנר בעל "בית מאיר".
זכה שספריו יתקבלו בכל תפוצות ישראל כספרי יסוד בפסיקת ההלכה, בדור דעה של גאונים וחכמים, בני דורו של הגר"א מווילנא, וכפי שכותב בעצמו בהקדמה למהדורה השניה של ספרו חיי אדם, "ספרו לי מופלגים, שראו לכמה מופלגי תורה וחריפים שחוזרים בחיבורי זה... ואני מעיד שבאו לביתי לומדים מופלגים... וקנו ממני חיבורי חיי אדם וחכמת אדם... והכל רצים ללמוד בהם וכמעט שאין רב ומורה צדק וצורב בכל קהילות ישראל שאין קונים חבוריי...". הספרים הפכו לספרי הפסיקה העיקריים בליטא, עד זמנו של ה"משנה ברורה" המביאו בכל מקום וסומך על דבריו כבעלי משקל גדול בפסיקה. באחד המקומות כותב: "עיין בחיי אדם... ודבריו קילורין לעינים". רבים מגדולי הפוסקים בדורו ובדורות שאחריו הרבו להביא את דבריו ולדון בהם, ולהתחשב בדעתו בפסיקת ההלכה.
הספרים התקבלו בחיבה יתירה בכל שדרות הציבור, זכו לתפוצה בלתי רגילה והפכו לספרי יסוד כבר בחיי המחבר, וכפי שהעיד בפתח המהדורה השניה של ספרו חיי אדם: "להיות שאני בטוח בחסד ה' שחיבורי, הן על אורח-חיים והן על יורה-דעה לא יכזבו... ויודפסו ויחזרו ויודפסו עד ביאת הגואל, כי הן בעודני חי... נתקבלו ב"ה ונתפשטו בכל גבול ישראל, אף כי אחרי מותי שבלתי ספק שיותר ויותר יהיו מקובלים". על ההצלחה תעיד העובדה שבקהילות בכל רחבי ליטא ורוסיה הוקמו "חברות חיי אדם", ללימוד הספר בצוותא. חברות אלו החלו כבר בחיי המחבר, וכפי שכותב: "יש קהילות שקבעו ללמוד בו עם בעלי בתים ותלמידים...". ולכך כיוון ידידו רבי חיים מוולוז'ין, כשכתב עליו: "גברא דמריה סייעיה... שנתקבל ספרו חיי אדם... ונתפשט בכל גבול ישראל".
גם מחוץ לגבולות ליטא הפכו ספריו לספרי יסוד. כך לדוגמה, מובא בשם ה"חתם סופר" שאמר כי מורי הוראה יכולים לסמוך על הוראתו כשאין להם פנאי לעיין בעצמם במקורות ההלכה.
עסק רבות בחכמת הקבלה, ובהגדה של פסח שהוציא לאור עם פירושו, מופיעים הקדמה ופירושים קבליים. כתב גם פיוטים ותפילות, ביניהם נתקבלה בקהילות ישראל ה"תפילה זכה" שנאמרת בפתחו של יום הכיפורים. שנות חייו היו שבעים ושלוש כמספר שם ספרו "חיי אדם".
קנח דף. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, פגמים ובלאי. פגעי רטיבות. קרעים וסימני עש במספר דפים. כריכה חדשה.
ראה: סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 357.