הצפרים המדברות, מאת צבי בנימין [בנימין ברלוי]. הוצאת ב. ברלוי, תל-אביב, [1945]. חוברת מס' 38. איורים: ל. [לב] דיקשטין.
סיפור על "הציפורים המדברות" המעבירות מסרים בין ילדים ברחבי העולם, ועל ציפור אחת המתארת לילד בארץ ישראל את אשר ראו הציפורים באירופה במהלך השואה – הרג יהודים בידי הנאצים ומחנות ההשמדה. מחבר הסיפור הוא המו"ל בנימין ברלוי, אשר חתם על כמה מחיבוריו בפסבדונים "צבי בנימין".
8 עמ', 15.5X23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים.

הגדה של פסח. Edité du Rabbinat du Rabbin Leo Ansbacher [נערכה בידי הרבנות והרב ליאו אנסבכר], מחנה המעצר גירס (Camp de Gurs), ניסן 5701 (1941). עברית ועברית באותיות לטיניות. עותק מלווה באיורים.
הגדה של פסח שנכתבה במחנה המעצר גירס (Gurs) בצרפת. כתובה באותיות רבועות ומנוקדות בכתב יד, ובסופה דף אחד המודפס במכונת כתיבה באותיות לטיניות; משוכפלת כולה בסטנסיל. לעותק שלפנינו נוספו שני איורים, מצוירים ביד (אפשר שצוירו בידי אסיר במחנה): בדף הראשון, לצד ציור קערת הסדר שהודפס בראש ההגדה, צוירו צריפים וגדרות תיל, ובדף האחרון נראות גדרות תיל על רקע פסגות הפירנאים המושלגות, ומעליהן הכתובת "Camp, 1941 de Gurs".
את ההגדה, הכוללת את מרבית הטקסט המסורתי, כתב האסיר אריה לודוויג צוקרמן מזכרונו ובכתב ידו באותיות דפוס מנוקדות במשך חודשים ארוכים. לקראת פסח, כאשר ראה שלא יספיק לכתוב את הפיוטים המופיעים בסוף ההגדה, הודפסו כמה מן הפיוטים ("כי לו נאה", "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא") במכונת כתיבה באותיות לטיניות. הרב ליאו אנסבכר (1907-1998) סייע בעריכת ההגדה, והרב שמואל רנה קפל (1907-1994), שעסק בפעילות סיוע לאסירים במחנות ההסגר בדרום-מערב צרפת, מסר את ההגדה לשכפול בטולוז.
מחנה המעצר גירס (Gurs), בדרום מערב צרפת, היה אחד מסדרה של מחנות מעצר שבהם כלא משטר וישי יהודים זרים (נתיני מדינות אויב – בהם נתיני גרמניה) ולצדם יהודים מדרום גרמניה שהועברו בידי הנאצים למחנות אלו. התנאים במחנה היו קשים: לא היו די מים, שרר רעב, הטיפוס והדיזנטריה הפילו חללים רבים והבטלה הכפויה עשתה שמות במצבם הנפשי של האסירים. בריק זה החלו לפרוח חיי התרבות והדת, ושלטונות המחנה אפשרו לקיים פעילויות מסוג זה בחושבם שהדבר יעסיק את האסירים ויפחית את הסיכוי שיתקוממו על כליאתם.
במחנה הוקמה ועדת עזרה, "Comité Central d'Assistance", שבין החברים בה היה הרב ליאו אנסבכר, ואשר ריכזה את פעילויות התרבות והדת. כך נוצרו במחנה ציורים, יצירות אמנות ועבודות אומנות, הוקמו סוכות, נערכו תפילות, נאפו מצות ואף הודפסה הגדה. את ליל הסדר 1941 חגגו אסירי המחנה, גברים ונשים, יחד, וביום האחרון של פסח התירו שלטונות המחנה לערוך תפילה בציבור; מאורע זה תועד בציור המופיע בעותק ההגדה המצוי במוזיאון "יד ושם". בשנת 1942 החלו שלטונות המחנה לשלח את היהודים הכלואים בו למחנות ההשמדה במזרח. מרבית האסירים שנכללו במשלוחים אלו נרצחו באושוויץ.
[6] דף, מנותקים זה מזה (טקסט בסדר משובש; עמוד אחד שוכפל הפוך), 27 ס"מ. מצב בינוני. הדפים קרועים לשניים או קרועים למחצה לאורך קווי הקיפול האופקיים; מחוזקים בנייר דבק שקוף. בחלק מן הדפים קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט לאורך הקרע. קמטים. קרעים וקרעים חסרים קלים בשוליים. כתמים.
יערי 2290.
ספרות: The Gurs Haggadah: Passover in Perdition, מאת בלה גוטרמן ונעמי מורגנשטרן. הוצאת "Devora" ו"יד ושם", ניו יורק/ירושלים, 2003.