מכתב ארוך ומעניין בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי "וואלף הלוי באסקוויץ". קעלין, אדר ב' תק"ע 1810.
נשלח אל ידידו הגאון רבי שמואל ליב קוידער מגדולי רבני פראג. בתחילת המכתב מתייחס רבי וואלף בקצרה לשתי שאלות בדברי תורה ששלח לו רבי שמואל ליב. הוא כותב לו כי על השאלה הראשונה כבר ענה לרבי ברוך ייטלש מפראג ועל השאלה השניה כבר השיב במכתב לרבי בצלאל רנשבורג מפראג, וכי הוא מבקש ממנו לפנות אליהם ולראות את מכתביו. בהמשך המכתב מוזכרים שניים משועי ונגידי פראג: האחים רבי משה ירושלמי ורבי שמעון ירושלמי. רוב המכתב נסוב על עניניו האישיים של רבי וואלף ומצבו בענין משרת רבנותו, כאשר הוא נמצא בפרשת דרכים וחושש כי הוא עלול להשאר "קרח מכאן ומכאן" ולהמשיך לשבת בקעלין "זה רבות בשנים עד ישקיף ד' ויראה לי מקום אחר".
בספר "אישים בתשובות חתם סופר" (אות קיג, עמ' פט) נכתב כי רבי וואלף בוסקוביץ נתמנה לרב בקעלין בשנת תקס"ג בערך ובשנת תק"ע נאלץ לעזוב את מקומו עקב גזרת המלכות, אז עבר לכהן בבוניהאד (באנהרט). גם במבוא לתולדות המחבר שנדפס בשלהי ספרו "סדר משנה" על ספר המדע (ירושלים, תשנ"א, עמ' תלז) כותב ההיסטוריון ר' יצחק יוסף כהן: "רבי וואלף בוסקוביץ עזב את באלשא-ג'ארמאט ואת הונגריה למרות התנאים הנוחים שהיו מנת חלקו, כדי להיות במדינה אחת עם אביו. בשנת תקס"ד נבחר לרבה של קולין (קעלין) עיר מולדתו של אביו בעל 'מחצית השקל'. הוא קיווה שבמדינת בוהמיה יבוא אל המנוחה ואל הנחלה. אך גם כאן - כמו במורביה - קפץ עליו רוגזו של השלטון ולא הרשה לו לשבת בעיר אלא לתקופה מוגבלת. בשנת תקס"ט נגזר דינו בידי השלטונות באופן סופי שעליו לעזוב את העיר ואת המדינה. באותה שנה נבחר לרבה של קהילת בוניהאד... רבי וואלף בוסקוביץ בא לבוניהאד בקיץ תק"ע... וכאן בא סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה". במכתב שלפנינו מתגלים פרטים חדשים ושונים על אותה פרשה. המכתב נכתב בעיר קעלין בתאריך ז' אדר ב' תק"ע, ובו כותב רבי וואלף כי הוא עדיין יושב עם בני ביתו בעיר קעלין, אך כבר מקבל משכורת חדשית מקהילת באנהרט (בוניהאד). הוא כותב על חששו שקהילת בוניהאד יפסיקו להמתין לו, שכן בתאריך י"ט בתמוז [תקס"ט] הם כבר קבעו עמו לקבל אותו לרבנות העיר, וכבר עבר כשלשת-רבעי השנה והם עדיין ממתינים לבואו לעירם. בתוך הדברים הוא גם מספר כי הוא ובני ביתו עברו סבל רב "מה שסבלנו יותר משש שנים" [כנראה, החל משנת תקס"ג בה חזר לבוהמיה].
הגאון הנודע רבי בנימין זאב וולף הלוי בוסקוביץ (ת"ק-תקע"ח), מגדולי רבני הונגריה, בנו ותלמידו של בעל "מחצית השקל" הגאון רבי שמואל הלוי מקעלין אב"ד בוסקוביץ (תפ"ד-תקס"ו). כיהן ברבנות ובהרבצת תורה בקהילות אסאד, פרוסטיץ [שם נקשר בידידות רבה לרבי משה סופר בעל "חתם סופר", ראה "אישים בתשובות חת"ס", אות קיג], פעסט, יארמאט, קעלין ובאניהאד (באנהרט). העמיד מאות תלמידים גדולי תורה. גאונותו וחריפותו היו לשם ולהערצה בפי גדולי דורו כבעל ה"נודע ביהודה", רבי בצלאל רנשבורג, רבי מרדכי בנעט, החתם סופר ורבי עקיבא איגר ועוד. בין חיבוריו שבדפוס ובכת"י בולט חיבורו רחב היריעה "סדר משנה" על כל חלקי הי"ד החזקה להרמב"ם, שטרם נדפס במלואו. הגהותיו על הש"ס נקראו בשם "אגודת אזוב" [נדפסו במהדורת הש"ס, וינה תק"ץ-תקצ"ג, עם הסכמת החתם סופר].
מקבל המכתב: הגאון רבי שמואל ליב קוידער (תקכ"ו-תקצ"ח), ידידו הקרוב של רבי בצלאל רנשבורג וחבר בבית דינו בפראג. תלמיד מובהק לרבי מיכאל בכרך אב"ד פראג ולאחר מכן תלמידו של רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש" בקעלין. התגורר בכפר קאלדי ומשנת תקע"ב אב"ד קהילות טאבור ובודוויז שבבוהמיה. בשנת תקצ"ה נתקבל לראב"ד קהילת פראג, הרביץ תורה לתלמידים ונודע כפוסק חשוב. מכתביו הרבים נדפסו רק שו"ת "עולת שמואל" (על חלק או"ח), ספר "אהבת אמת" (דרשות) וספר "זכרון בספר" (על מסכת מגילה).
[1] דף. כ-23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים. רישום כתובת מעבר לדף.

מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו המלאה של הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמכר. [גריידיץ], תרי"א [1851]. יידיש.
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלעשען (Pleszew) אל בנו [כפי הנראה בנו הבכור רבי צבי הירש, שכיהן כאב"ד פלעשען]. המכתב פותח בברכת: "יגיע ששון ושמחה לבני יחי'[ה]". בתוך המכתב מזכיר רבי אליהו גוטמכר גם את בנו "יעקב נ"י". בסיום המכתב חתימה מלאה: "דברי אביכם, הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חו"ק גרידץ".
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. כיהן ברבנות פלעשען עד שנת תר"א, בה עבר לכהן ברבנות גריידיץ, ובנו בכורו רבי צבי הירש גוטמכר נתמנה במקומו לאב"ד פאלשען. נודע כקדוש ומקובל, ובשנותיו האחרונות התפרסם שמו ברחבי העולם היהודי כ"פועל ישועות", כאשר סיפורי נפלאות נפוצו על הניסים הגדולים והישועות שנושעו מברכתו של "דער גריידיצער צדיק" [הצדיק מגריידיץ], "שמכל המדינות באו אליו לבקש ברכותיו ותפלותיו, כל אחד לפי מה שהוא צריך" (אגרות סופרים, בשולי אגרת כט).
לאחר שבנו הבכור רבי צבי הירש אב"ד פלעשען נפטר על פניו בגיל צעיר (בשנת תרל"א) ללא שהשאיר אחריו צאצאים, הוציא האב את ספר בנו "נחלת צבי" ו"קן מפורשת" (לבוב, תרל"ג), כאשר בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" מבטיח רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".
[1] דף (כ-5 שורות בכתב יד קדשו). 14.5X16.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים. מעבר לדף חותמות דואר וחלק מרישום הכתובת.

מכתב שנשלח לרבני הונגריה, במהלך החתמה ציבורית של רבני וראשי הקהילות נגד גזירת ה"סמינר לרבנים". עם שורה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יהודה אסאד. [סרדהלי, תרכ"ד-תרכ"ה בקירוב].
מכתב שנשלח לרב קהילה בהונגריה ולבני עדתו (לא נכתבו בו שם הרב הנמען ושם הקהילה אליה נשלח), בבקשה לכתוב "כתב בקשה" לחצר המלוכה של קיסר אוסטרו-הונגריה, בחתימת ראשי הקהילה, עם התנגדות להקמת "סמינר" לרבנים, ולשלחו אל "אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה" [אדמו"ר רבי יהודה אסאד הגאון אב"ד סרדהלי].
בשולי המכתב הוסיף רבי יהודה אסאד שורה בכתב-יד קדשו וחתימתו: "לאשר ולקיים את כל הנ"ל באתי בעצמי עה"ח [על החתום] הק' יהודאסאד".
במכתב שלפנינו מוזכרת אסיפת הרבנים שהתכנסה על מנת להתנגד להקמת הסמינר לרבנים שחוגי הניאולוגים בקשו להקים בשיתוף הממשלה. כמו כן, מוזכרת ברמז פגישת הרבנים עם הקיסר פרנץ יוזף בעניין זה, שהוכתרה בהצלחה גדולה (בפגישה זו ייצג רבי יהודה אסאד את אזור ה"גליל העליון"). באסיפת הרבנים הוחלט כי יש להמשיך הלאה את הפעילות, ולאסוף מכתבים וחתימות מרבני הקהילות וראשי הקהילות, בכדי לבטל לגמרי את יוזמת הסמינר:
"הנה כבר נודע מאסיפת הרבנים גאונים גדולים צדיקים יחיו, לבטל ענין הסעמינאר לגמרי שלא יזכר ולא יפקד כלל בישראל, והמה באדמ"ו הגאב"ד דק"ק ס"ה מוהר"י אסאד נ"י שיהיה הוא המאסף בגליל העליון מהרבנים דכל הקהלות, שיתנו לו ולשלוחיו כח והרשאה שיהי' ידו כידם ועשייתו כעשייתם בענין זה להציע חתימתם ג"כ במקום גבוה, וכאשר כן עשו, וגם כבר עלו למקום גבוה והצליחו ועשו פרי בעהי"ת. ועתה שנית עלה בהסכמה לכתוב לכל הרבנים שכל אחד יעורר... בשם הגאונים שיחיו שכל ראש הקהל יבוא על החתום בשם עדתו, ויתן עליו גם חותם הקהל, שנותנים כח והרשאה לחתום את שמם על כתב בקשה אינשטאנץ להציע לפני השר האפקאנצלער [=שר חצר המלוכה] שאין רצונם בסעמינאר שהוא מהרס דת תוה"ק [תורה הקדושה], וימהר יחיש מעשהו [לשלוח] אגרת כזו בשפת דייטש בקצרה... ליד אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה הנ"ל...".
הגאון הקדוש רבי יהודה אסאד (תקנ"ו-תרכ"ו), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. תלמיד רבי אהרן סודיץ ורבי מרדכי [מהר"ם] בנעט. כיהן ברבנות בסעמניץ ובסערדאהלי. נתמנה לרבנות ביוזמת ה"חתם סופר". מספריו: שו"ת מהרי"א – יהודה יעלה, חידושי מהרי"א על הש"ס, דברי מהרי"א על התורה.
מראשי הלוחמים למען היהדות הנאמנה והתבדלות הקהילות האורתודוקסיות, יחד עם ה"כתב סופר" וגדולי רבני מדינות אוסטרו-הונגריה. בשנת תרכ"ד עמד בראש מאבק הרבנים נגד יוזמת ה"סמינר לרבנים" שהגיעה מהחוגים הניאולוגיים, בחששם כי הדבר יפגע במינויים של רבנים יראי שמים ושומרי מצוות [תכנית ה"סמינר" פורסמה בעקבות החלטתו של הקיסר פרנץ יוזף לבטל חלק מהקנס שהוטל על הקהילות היהודיות בעקבות מהפכת 1848, והסכים להפנות את הכסף לצרכי חינוך ורווחה בקהילות היהודיות. הניאולוגים ניצלו את הענין ויזמו להקים בכספים הנ"ל "סמינריון" לרבנים, אשר יאלץ את הדור הצעיר של הרבנים ללמוד לימודי השכלה ולימודי חול לצורך קבלת משרת רבנות]. רבי יהודה אסאד יזם אסיפת רבנים בענין בעיר נירדהאז (ראה מכתבו לה"כתב סופר", מחודש חשון תרכ"ד, אגרות סופרים, אגרת כז). לאחר אסיפת הרבנים יצאה משלחת של שבעה רבנים להפגש בעיר וינה עם הקיסר הצעיר פרנץ יוזף. הקיסר התרגש מאד מדמותו של רבי יהודה אסאד זקן הרבנים, אשר בירך אותו כי יאריך ימים על ממלכתו. שנים רבות לאחר אותו מפגש היסטורי תלה פרנץ יוזף את אריכות ימיו בברכתו של אותו צדיק [הקיסר פרנץ יוזף ישב על כסא מלכותו קרוב לשבעים שנה]. במשלחת הרבנים השתתפו גם ה"כתב סופר", רבי ירמיה לעוו מאוהל, רבי מנחם א"ש מאונגוואר ורבנים נוספים. שלשה ימי תפילה הוכרזו בכל רחבי הונגריה להצלחתה של הפגישה וחברי המשלחת עצמה קיבלו על עצמם תענית [רבי מנחם א"ש היה מספר אחר כך על חברו הגאון רבי יהודה אסאד שהיה זקן החבורה, כי כל עת המסע בדרך לארמון ישב בפינת המרכבה והתפלל בדד בדמעות שליש, עד כדי כך שבמשך היומיים של המסע לוינה נתלחלח לגמרי ריפוד העגלה בדמעותיו של רבי יהודה אסאד]. נודע הסיפור מאותה פגישה היסטורית, כי בלכתם במבואות הארמון המצופים במראות גדולות, פנה רבי יהודה אסאד לחבריו הרבנים ואמר להם כי בוודאי שליחותנו תצליח שכן מלאך אלוקים מתלווה עמנו... ולא ידע רבי יהודה אסאד שדמות המלאך שנראתה לו היא דמות עצמו שהשתקפה לפניו, שכן מעולם לא פנה להביט אל דמותו במראה... (דברי מהרי"א, ירושלים תש"ל, תולדות המחבר עמ' כא-כב). גם אחרי אותה פגישה מוצלחת המשיכו המאמצים להפעיל ולפעול ב"חלונות הגבוהים" של השלטונות לביטול הגזירה, שהיתה עלולה להמיט כליון על עולם הרבנות של שומרי הדת והקהילות האורתודוקסית. בספר דרשות מהר"ם שיק (קלויזנבורג, תרצ"ז, דף יג/2-יד/1) מסופר על הפגישה עם הקיסר, כאשר רבי יהודה אסאד "היה ראש המדברים", ומובא שם מכתב מהר"ם א"ש מחודש ניסן תרכ"ד, בו הוא מספר למהר"ם שיק על הצלחת הפגישה ועל הצורך בהשתדלות נוספת לשלוח מכתבים מראשי הקהילות ל"האף קאנצלייא" [=לשכת חצר המלוכה] להתנגד לתכנית הסמינר.
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וסימני קיפול. קרע לאורך אחת השורות, במרכז הדף, משוקם בהדבקת נייר דבק בגב (עם פגיעות במספר מילים). פגעי חריכת הדיו בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה אסאד.

מכתב בחתימת רבי ירוחם יהודה ליב אב"ד מינסק ורבי אליהו חיים מייזל אב"ד לודז'. אב תרנ"ד [אוגוסט 1894].
בשולי הדף מכתב נוסף (3 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של רבי מאיר שמחה הכהן אב"ד דווינסק. דווינסק, אלול תרנ"ד [ספטמבר 1894].
קריאה לנדיבי עם לתמוך ולסייע בהקמתה מחדש של ישיבת וולוז'ין, עפ"י "רשיון הממשלה הרוממה". מכתב זה שנכתב כמה חודשים לאחר פתיחת דלתות בית המדרש מחדש ע"י השלטונות (באמתלה של פתיחת "מקום תפילה"), קורא לתמוך ולסייע בהקמת "הישיבה הקדושה" מחדש. בתוך הדברים נכתב: "ומחסד הממשלה הרוממה היה לפתוח את הבית הגדול אשר מגדלין בה תורה, וימצאו לטוב להשיב להבית את קדושתה, כי יהיה שם תורה ותפילה כראוי לבית הקדוש הזה". לפני חתימות הרבנים נוספה השורה: "הבעה"ח [הבאים על החתום] בתנאי מפורש באופן שיהיה על פי רשיון הממשלה על פי חוקי הקיר"ה" [הקיסר ירום הודו].
גם ה"אור שמח" במכתבו שבכתב-ידו, מדגיש כי הכל צריך להיעשות על פי רישיון ממשלתי: "אם על הדבר שעוררו הרבנים שי' ינתן רשיון מהממשלה יר"ה, למותר הוא ללבב לבבן של ישראל ועיני העדה לענין נשגב כזה, ליטע תורה ותעודה במקום ירה אבן פינתה אביר הרועים זי"ע [רבי חיים מולוז'ין], וברוכים יהיו מחזיקי עץ החיים... מוצש"ק ב"ך אלול תרנ"ד לפ"ק. דווינסק. מאיר שמחה כהן".
ישיבת וולוז'ין נסגרה ע"י השלטונות הרוסיים בשנת תרנ"ב [1892] בחיי ראש הישיבה הנצי"ב מוולוז'ין. פקודת הממשלה כללה אז גם הוראה לסלק את כל לומדי-התורה מן העיר, מלבד עשרת האברכים לומדי "כולל ברודסקי", שקיבלו אישור מיוחד להשאר ללמוד בעיר וולוז'ין. לאחר מספר שנים של שתדלנות רבה (ע"י גבאי הישיבה מווילנא וממינסק), וב"העלמת עין" של השלטונות המקומיים, הצליחו לחזור ולפתוח את דלתות בית המדרש שננעלו בחותמות הממשלה הרוסית, ולהכניס בו את אברכי כולל ברודסקי. שבירת חותמות-השעווה ופתיחת הדלתות נעשתה בחודש ניסן תרנ"ד (אפריל 1894). פתיחת דלתות בית המדרש היתה שלב משמעותי בנסיגה הזוחלת מהאיסור על קיום ישיבה בעיר, כמו שנרמז בפתיחת המכתב שלפנינו, על התכנית למוסס לאט-לאט את האיסור, תוך יצירת מסך ענן וערפל על השינוי: "כך הוא גאולתן של ישראל קימעא קימעא, ולא גאולתן של ישראל לבד גם כל ענין גדול וקדוש אשר הובא בתוך הענן והערפל, ינוצץ לאט לאט, ושב והאיר באור תורה ומצוה". בסופו של דבר הוקמה הישיבה מחדש בשנת תרנ"ט, בראשות רבי רפאל שפירא, ופעלה עד לשנות השואה בראשות בנו רבי יעקב שפירא.
מכתב זה שלפנינו נתפרסם בעתונות האמריקאית של אותם ימים [באופן חלקי, ללא מכתבו הנוסף של ה"אור שמח"], תחת הכותרת "בשורה טובה", המבשרת על הקמת הישיבה מחדש (ראה צילומים מצורפים מעיתון "העברי", ניו יורק, נובמבר 1894י-ינואר 1895. שם נדפס מכתבם של רבי ירוחם ממינסק ורבי אליהו חיים מייזל יחד עם מכתב השד"ר רבי יצחק פערסקי מוולוז'ין. ראה עוד: מ' צינוביץ, ספר עץ חיים לתולדות ישיבת וולוז'ין, עמ' 353-355).
הגאון הגדול רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן (תקצ"ה-תרנ"ו) נודע בכינויו "הגדול ממינסק". תלמידו של הגאון הנודע רבי יעקב מאיר פאדווה. כיהן ברבנות בערים סלץ ופרוז'ני, משנת תרנ"ג כיהן ברבנות במינסק עד לפטירתו. הערותיו וחידושיו על המשניות נדפסו בכרכי המשניות מהדורת ווילנא תרס"ה ונקראו בשם "אור גדול". תשובותיו נדפסו גם כן בשם זה בווילנא תרפ"ד. היה היחיד מגדולי אותו דור שכונה "הגדול", וכפי שנכתב על מצבתו: "ומשמים קזכו לו ויקרא בשם 'הגדול'".
הגאון הנודע רבי אליהו חיים מייזל (תקפ"א-תרע"ב), מילדותו נודע בגאונותו וכבר בגיל שמונה [!] נכנס ללמוד בישיבת וואלוז'ין אצל רבי יצחק מוואלוז'ין. בגיל 19 נתמנה לרבה של הורודוק עיר מולדתו, ובשנת תרי"ג נתמנה לרבה של דרעטשין. לאחר מכן כיהן ברבנות פרוזינא ולומזה, ומשנת תרל"ג כיהן כארבעים שנה ברבנות העיר לודז'. נודע כאחד מגדולי דורו בליטא ובפולין, נודע במעשי חסד מופלגים, בפדיון שבויים ובהצלת משפחות עניות מחרפת רעב. קברו שבלודז' נודע כמקום תפלה ובקשה לישועת הכלל והפרט, והיה מכוסה תמיד ב"פתקאות".
הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (תר"ג-תרפ"ו), גדול גאוני ליטא הלמדנית. גאון וצדיק מופלג, מגדולי הדור וממנהיגי יהדות מזרח אירופה לפני השואה. כיהן כארבעים שנה כרבה של דווינסק (דננבורג, כיום: דַאוּגַּבְפִּילְס Daugavpils, לטביה), לצדו של הגאון רבי יוסף רוזין - הרוגוצ'ובר (שכיהן כרב לעדת החסידים בעיר). מחבר הספרים "אור שמח" על הרמב"ם ו"משך חכמה" על התורה. כבר בדורו נתקבלו ספריו בבתי המדרש ובישיבות כאחד מספרי היסוד החשובים של הלמדנות התורנית, וההתעמקות בפרשנות המקרא, ונדפסו מאז במהדורות רבות.
[1] דף. 37 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים קלים ובלאי בשוליים העליונים.