ספר נועם אלימלך, מאמרי חסידות על התורה, מאת רבי אלימלך מליז'נסק, עם ליקוטי שושנה ו"אגרת הקודש". סלאוויטא, [תקנ"ד 1794]. [דפוס רבי משה שפירא]. מהדורה שלישית.
מביא מהדורה זו לבית הדפוס היה רבי ישראל אברהם אב"ד טשארני-אוסטראה, בנו של רבי זושא מאניפולי, ובן-אחיו של המחבר רבי אלימלך מליז'נסק. מעבר לשער, שלוש הסכמות חשובות מאת גדולי החסידות: הסכמת רבי יעקב שמשון משפיטובקה (המזכיר בהסכמתו את המדפיס רבי משה שפירא: "הרבני המופלג החכם השלם מה"ו משה בנן של קדושים בוצינא קדישא מה"ו פנחס"); הסכמת רבי זושא מאניפולי אבי המו"ל ואחי המחבר (הסכמה זו נדפסה לראשונה במהדורה זו, ואילו בהוצאה הראשונה של ה"נעם אלימלך" שנדפסה בלמברג, רבי זושא אינו נמנה עם המסכימים), והסכמת רבי אריה ליב אב"ד וואלטשיסק.
אחרי ההסכמות נדפסה הקדמת בן המחבר האדמו"ר רבי אלעזר וויסבלום, הכותב בתוך דבריו דברי תפילה וברכה מעניינים: "...למען כבוד שמך הגדול תעשה ותקיים נא כל הברכות אשר תמיד על פה כבוד אבי מ"ו הורגלו להיות מברך ישראל ולמסור נפשו עליהם בכל עת ולבטל מהם גזירות רעות בתפילתו הנאמנה במסירת נפשו..." [הקדמה זו הושמטה בחלק מן המהדורות הבאות. בספר "אהל שלמה" לתולדות האדמו"ר רבי שלמה מראדומסק (חלק ב', פיעטרקוב, תרצ"ה, עמ' לא), הביא כי הקדמה זו היתה חביבה במיוחד על האדמו"ר בעל "תפארת שלמה" מראדומסק, "כמעט ככל הספר נועם אלימלך". האדמו"ר אף פנה למדפיסים וביקש שידפיסו את הספר עפ"י דפוס סלאוויטא שבו מופיעה הקדמה זו].
הספר הקדוש "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ונחשב עד היום לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. דברות קודש אלה כתבם בנו הרה"ק רבי אלעזר, אשר הראם לאביו הגדול והסכים להדפיסם. בספר זה הועלו עיקרי שיטתו של רבי אלימלך מליז'נסק בתורת החסידות, טהרת המחשבה והדבקות בהשי"ת. חמשה תלמידים היו לרבי אלימלך מליז'נסק, ומהם התפשטה תורת החסידות בכלל ישראל: ה"חוזה" מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי אייזיק מקאליב ורבי מנדל מרימנוב.
מאז צאתו לאור נתקדש הספר בעיני כל, עד אשר תלמידו רבי מנדל מרימנוב היה אומר שרק ביום השישי לאחר הטבילה לכבוד שבת קודש אפשר להבין קצת ברעיונותיו הנעלים והטהורים. המגיד מקוז'ניץ לא היה מקבל את השבת עד שהיה מעיין בספרו של רבו (אנצי' לחסידות, א, עמ' רלו). המגיד מקוז'ניץ היה אומר שהרבי ר' אלימלך היה מתגלה - לאחר פטירתו - אל תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ, כדי ללמדו את הספר נועם אלימלך (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רנ). בעל ה"דברי חיים" מצאנז אמר פעם, שהוא יכול לעשות פירוש על הספר נועם אלימלך כדרך שעשה הבית יוסף על הטור, שכל כך הרבה עמקות מונח בזה (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רלה). האדמו"ר רבי אליעזר מדזיקוב "ראה פעם אחת בחלומו בית מלא ספרים... ואמרו לו שספר הזה הוא ס' נועם אלימלך, וכל הספרים שרואה בבית הזה הם פירושים על הספר נועם אלימלך" (אהל אלימלך, עמ' 80, אות קצג). הרב הקדוש רבי אייזיק מקאליב "כתב כמה מאות ניירות פירוש על ספר הקדוש נועם אלימלך, ושמע בת קול איך הרהבת בנפשך עוז לעשות פירוש על הנועם אלימלך, הלא מלאכים ושרפים מייגעים את עצמם להבין אות אחת או תיבה אחת בספר הקדוש" (אהל אלימלך, שם, אות קצד).
ספר זה נדפס במהדורות רבות (עד שנת תשמ"ב נדפסו ממנו למעלה מחמישים מהדורות, ומאז נדפסו ממנו עוד עשרות מהדורות). רבים מחזיקים את הספר כסגולה, וישנן מהדורות מיניאטוריות מיוחדות שנדפסו כדי להשתמש בו כקמע לשמירה ולהצלחה. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה וינצלו מכל פגע רע. ידועה סגולת הספר לישועת יולדות המתקשות בלדתן [בכמה ממחלקות הלידה בבתי החולים היהודיים בעולם, נמצאים בחדרי הלידה ספרי נועם אלימלך (נתונים בנרתיקי קטיפה), המונחים שם לשם סגולה ללידות קלות]. סגולה זו כבר מוזכרת בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדין הכותב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה - ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דף לח/2 -לט/1, מהדורת ברגסס, תרצ"א).
המביא לבית הדפוס של מהדורה זו, הרב הקדוש רבי ישראל אברהם אב"ד טשערני-אוסטראה (תקל"ב בערך-תקע"ד). אביו רבי זושא מהאניפולי אמר עליו שהוא נשמת חזקיהו מלך יהודה. חתנו וממלא מקומו של הרב הקדוש רבי זאב וואלף מטשערני-אוסטראה, מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש ולאחר מכן מראשי הישוב החסידי בעיה"ק טבריה. כשעלה חותנו לארץ הקודש, בשנת תקנ"ח, נבחר רבינו כממלא מקום חותנו הקדוש. אחרי פטירתו בגיל מ"ב שנה, המשיכה אלמנתו הרבנית בהנהגת החסידים, ובניהול "שולחנות" כאדמו"ר [כששבת מחותנם רבי מרדכי מטשרנוביל בעירה, הלך לסעודה שלישית שלה]. הרבנית נהרגה ברעש האדמה בטבריה בשנת תקצ"ז ומנו"כ בטבריה סמוך לאביה הרה"ק רבי וואלף מטשערני. בתו היתומה נתגדלה בבית הרב הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל ונישאה לבנו של הרב הקדוש רבי דוד מטולנא. מצאצאיה נסתעפו אדמו"רי בית טולנא. מלבדה הניח אחריו ארבעה בנים, שאחד מהם היה חתנו של הרב הקדוש רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא.
עותק שלם. פב, פד-קנ דף (שיבוש בספירת הדפים). 19 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, רוב הדפים במצב טוב ומספר דפים במצב בינוני. כתמים. עקבות רטיבות במספר מקומות. קרעים משוקמים בדף השער, עם פגיעות קלות במסגרת השער ובטקסט שמעבר לדף. פגעי עש, פגמים וקרעים, עם פגיעות בטקסט, במספר דפים נוספים (השער ושני הדפים האחרונים עברו שיקום מקצועי). רישומים בדיו בדף השער ובדף שאחריו. חותמת צנזורה בדף השער. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 376.

ספר ליקוטים יקרים, לקט מאמרי חסידות מאת אבות החסידות, רבינו ישראל בעל שם טוב, ותלמידיו: רבי דוב בער המגיד ממעזריטש, רבי מנחם מנדל מפרימשלן ורבי יחיאל מיכל המגיד מזלוטשוב. למברג, [תקנ"ב 1792]. דפוס רבי שלמה יאריש רפפורט. מהדורה ראשונה.
בדף השער חותמתו של האדמו"ר רבי יחזקאל פאנעט אב"ד דעש, בעל "כנסת יחזקאל": "יחזקאל פאנעט אבד"ק דעעש והגליל". בשער הספר רישומי בעלות קודמים משנת תקצ"ח: "פה בעטלאן היום יום ג' פ' נצבים וילך קניתי הספר הלז בעד כ"ב... אני הק' דוד בן כ"ה שמואל יצ"ו, שנת תקצ"ח לפ"ק". הכותב מוסיף (בצבע דיו שונה): "באותו קיץ בערב שבועות באתי אני לכרך וישוב בעטלאן בשנת תקצ"ח".
האדמו"ר רבי יחזקאל פאנעט אב"ד דעעש (תר"ל-תר"ץ), נכדו ותלמידו של האדמו"ר בעל ה"מעגלי צדק" מדעש. מגדולי וצדיקי הונגריה בדורו. לאחר חתונתו נסע רבות אל האדמו"ר בעל ה"דברי יחזקאל" משינווא, שכיבד אותו וקירבו מאד. כיהן ברבנות בערים אהרישאר ומארוש-אויוואהר, ובשנת תרס"ג החל למלא את מקום אבותיו ברבנות העיר דעש. איש מופת שפעל ישועות בכח תפילותיו ו"נושעו על ידו כמה אלפים מישראל על-ידי תפילותיו הקדושים, וכמה ענינים אשר לא היה באפשרות שיעשו על-ידי דרך הטבע, רק בנס, והכל רק על-ידי רוב קדושתו ותפילותיו הקדושים" (קול בוכים, דעש, תר"ץ, עמ' ט). ספרו "כנסת יחזקאל" על התורה נדפס לאחר פטירתו (קלוזש, תרצ"א).
[2], מ דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות. בלאי. נקבי עש. קרעים בדף השער (משוקמים בהדבקת נייר). קרעים בדפים לא, לט, מ, עם פגיעות בטקסט (משוחזרים באופן מקצועי, עם השלמת הטקסט החסר). כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 301.
בדפוס זה של רבי שלמה יאריש רפופורט נדפס בשנת תקמ"ח הספר הקדוש "נועם אלימלך", ועל-פי המקובל היו עובדי הדפוס אנשים קדושים מ"ל"ו הצדיקים הנסתרים" [ראה הרב ב' לנדא, בספר הרבי ר' אלימלך מליזנסק, ירושלים, תשכ"ג, עמ' שיא, המביא מסורת בעל פה (בשם הגאון רבי משה הלברשטאם), על סגולתו הרבה של ספר נועם אלימלך דפוס רבי שלמה יאריש, ש"נדפס על ידי פועלים יראי ה' שעסקו בהדפסה בקדושה ובטהרה, ומהם שהיו בין ל"ו הנסתרים שעליהם העולם עומד"].

ספר דרכי ישרים – הוספות שנהגו החסידים להוסיף בתפלות ערב שבת וליל שבת, עם פירוש על פרק קז בתהלים ("הודו"), מאת רבינו ישראל בעל שם טוב; "הנהגות ישרות", מאת הבעש"ט, ומתלמידיו רבי מנחם מנדל מפרימשלן ורבי דוב בער - המגיד ממעזריטש, עם הגהות מאת רבי אברהם אבלי מטשידנוב, מו"צ ומגיד מישרים בוויטקאב; קונטרס "מורא מקדש", על חומרת איסור דיבור דברים בטלים בבתי כנסיות, מאת רבי יעקב יוסף מאוסטרהא ("רב ייבי"). [זולקווא? תקנ"ד 1794?]. מהדורה ראשונה.
בראש הספר נדפסו כוונת המקווה מהבעש"ט, עם פירוש מהמגיד ממעזריטש. לאחר מכן מופיעים ההוספות שנהגו קהילות החסידים להוסיף בתפלות ערב שבת וליל שבת: "פתח אליהו", "ידיד נפש", "הודו", "כגוונא" - עם ההוספה "ולומר ברכו" למי שמתפלל ערבית של שבת ביחידות. לצד נוסח "הודו" (פרק קז בתהלים) נדפס "פי'[רוש] מר'[בי] ישראל בעש"ט" על-פי הקבלה. בחלקו השני של הספר נדפסו "הנהגות ישרות", מאת אבות החסידות, הבעש"ט, רבי מנחם מנדל מפרימשלן והמגיד ממעזריטש, עם הגהות מאת רבי אברהם אבלי מטשידנוב, מו"צ ומגיד מישרים בוויטקאב. בסוף הספר נדפס קונטרס "מורא מקדש" (מהדורה שלישית), על חומרת איסור דיבור דברים בטלים בבתי כנסיות, מאת רבי יעקב יוסף מאוסטרהא ("רב ייבי").
בספר שלפנינו נדפסו לראשונה, במרוכז, כל ההוספות שנהגו החסידים להוסיף לתפילות קבלת שבת. כמו כן בספר זה נדפסה לראשונה ההוספה שיש לאומרה לאחר "כגוונא", למי שמתפלל ערבית של שבת ביחידות: "ביחיד יסיים אחר 'בנהירו דאנפין', 'ולומר ברכו'...".
הרקע לספר: בשנות התק"מ-תק"ס, שנות התפשטות החסידות, נדפסו לראשונה, במזרח אירופה, כמה מסידורי האר"י, נוסח ספרד. בחלק מאותם סידורים התחילו להדפיס את התפילות שנהגו החסידים להוסיף בקבלת שבת. אך מכיוון שבשנים אלו הייתה המלחמה בחסידות בשיאה, לא נדפסו בתוך הסידורים כל ההוספות בבת אחת, כי אם טיפין טיפין. בשנת תקמ"ח נדפס לראשונה בסידור רבי אשר, נוסח "כגוונא" לפני ערבית של שבת (במקום "במה מדליקין"), אך בלי שאר ההוספות. בשנת תקנ"ד, השנה המשוערת של הספר שלפנינו, נדפס סידורו של רבי שבתי מרשקוב. בגוף הסידור לא העזו המדפיסים להוסיף את ההוספות החסידיות לתפילות קבלת שבת, רק בחלק מהטפסים נוסף דף, ובו נדפסו רק "הודו" ו"כגוונא". בספר שלפנינו נדפסו לראשונה במרוכז כל ההוספות שנהגו החסידים לאומרם בקבלת שבת: "הודו", "פתח אליהו", "ידיד נפש", "כגוונא", וכאמור נדפסה כאן לראשונה ההוספה "ולומר ברכו", למי שמתפלל ערבית ביחידות. לאחר מכן, בראשית שנות התק"ס, נדפסו כל ההוספות בתוך סידורו של האדמו"ר הזקן ובסידור "קול יעקב" (למעט ההוספה "ולומר ברכו", שלא נדפסה בסידור "קול יעקב").
המנהג לומר "הודו" לפני תפילת מנחה של ערב שבת, הוא מחידושיו של הבעש"ט (מאור עינים פר' בשלח; שם אהרן, וורשא תר"ע, דף יב/1). על פירושו של הבעש"ט שנדפס כאן על "הודו", כתב האדמו"ר רבי שלום מקוידינוב, בעל ה"משמרת שלום": "הנה ידוע כי רבינו הקדוש אור ישראל הבעש"ט ז"ל, התקין לומר מזמור ק"ז בכל ערב שבת קודש קודם מנחה, ועשה פי' ע"פ רו"ק [=פירוש על-פי רוח קדשו], ומי יוכל לעמוד בסודו" (שם אהרן, שם).
[30] דף. 13.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות ובלאי. קרעים בשולי מספר דפים. חיתוך שוליים תחתונים בדפים [20-21] עם פגיעה בשורת טקסט.
מקום ושנת הדפוס, על-פי: א"מ הברמן, 'ספר צוואת הבעש"ט ושאר הליקוטים הקדמונים מדברי הבעש"ט', ספר הבעש"ט, ירושלים תש"ך, עמ' מו.
נדיר. סטפנסקי חסידות, מס' 143.
כרוך עם שני ספרים (עותקים חסרים):
• נכרך לפניו: ספר דרכי צדק, הנהגות על-פי תורת החסידות, מאת רבי זכריה מנדל מירוסלב, תלמידו של רבי אלימלך מליזנסק. [לבוב, תקנ"ו 1796]. מהדורה ראשונה. [11] דף. חסרים 13 הדפים הראשונים. כתמים. בלאי וקרעים גסים, עם פגיעה בטקסט. חיתוך שוליים עם פגיעה בטקסט.
סטפנסקי חסידות, מס' 148.
• נכרך אחריו: ספר אורחות חיים, הלכה ומוסר, מאת רבינו אשר (הרא"ש), מתורגם ליידיש. מיץ, [תקכ"ז 1767]. י דף. חסרים 26 הדפים האחרונים. כתמים ובלאי.
שלשה ספרים כרוכים יחד. ללא כריכה.

ספר קדושת לוי, מאמרים בדרך החסידות, מאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב. זולקווא, תקס"ו [1806]. מהדורה שניה שנדפסה בחיי המחבר, עם "הסכמת" המחבר רבי לוי יצחק מברדיטשוב למהדורה זו, ועם הסכמת רבי יעקב אורנשטיין אב"ד לבוב, בעל ה"ישועות יעקב".
הספר כולל את ה"קדושות" על חנוכה ופורים, מאמר "כללות הניסים", ביאורים על אגדות "סבי דבי אתונא", וחידושים בהלכה ואגדה מאבי המחבר ומבני המחבר.
במהדורה זו נדפסו המאמרים באותה מתכונת של המהדורה הראשונה של "קדושת לוי" (סלאוויטא, תקנ"ח), ונוספו בה הסכמות מהמחבר ומבעל ה"ישועות יעקב", וכן הקדמת המו"ל, המספר בהקדמתו כי המחבר רבי לוי יצחק ביקש ממנו להדפיס את המהדורה זו, לאחר שספרי המהדורה הראשונה אזלו מהשוק.
מהדורה זו נדפסה בתוך שנת האבל על פטירת בן המחבר, רבי מאיר מברדיטשוב, בעל "כתר תורה", שנפטר בכ"ט תשרי תקס"ו. לאור זאת נעשו במהדורה זו שינויים קלים. במהדורה הראשונה נדפס בדף השער: "וכמה חידושי' מבני הנעימי'... ומהר"ר מאיר נ"י", ואילו במהדורה שלפנינו נדפס: "...ומהר"ר מאיר זלה"ה". כמו"כ בדף לז/1 (מהספירה הראשונה) נוספה המילה "זלה"ה" לשמו של רבי מאיר. שינוי נוסף נעשה במהדורה זו על ידי הצנזורה, שהשמיטה את השורות האחרונות של הספר בהן מדובר על ענייני גיור.
חלק זה של הספר "קדושת לוי" נדפס במהדורתו הראשונה (סלאוויטא, תקנ"ח) ע"י רבי לוי יצחק מברדיטשוב בעצמו. הספר נקרא כך על שם מאמרי ה"קדוּשות" על חנוכה ופורים שמהווים את עיקר הספר. במתכונת זו נדפסו המהדורה הראשונה, והמהדורה השניה – שלפנינו. כשנה לאחר פטירת רבי לוי יצחק הוציאו בניו ונכדיו מהדורה נוספת של הספר (ברדיטשוב, תקע"א), והוסיפו לו חידושים על פרשיות התורה, מתוך הכתבים שהשאיר אחריו המחבר. מאז זכה הספר למהדורות רבות במתכונתו המורחבת. בתקופה מאוחרת יותר הופיע גם חלק שלישי של הספר, על פרקי אבות, שנמצא בעזבונו של המגיד מקוז'ניץ.
לפי המקובל, הספר נכתב בידי רבי לוי יצחק עצמו, וזאת בניגוד לרוב ספרי החסידות הראשונים שנכתבו בידי תלמידיהם של הצדיקים. מסופר כי האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקאטש נהג להתייגע בקריאת הספר ולהתעכב בקריאתו זמן, וזאת מפני שב"ספר הקדוש קדושת לוי בו טמון ברמז כמעט כל כתבי האר"י וכל תיבה ותיבה בנויה ומשוכללת על יסודות סתרי תורה, ולזה צריכין מתינות ועמוק והתבוננות להבין ולהשכיל שיח סוד קדשו וכולי האי ואולי" [לפי מסורת שבידי חסידי ברסלב, חלק ה"קדושות" על חנוכה ופורים שבחיבור זה, נכתב על ידי הצדיק רבי נתן מנמירוב, תלמידו המפורסם של רבי נחמן מברסלב, בעת שהסתופף בצלו של רבי לוי יצחק בברדיטשוב].
חכמים וצדיקים העידו כי סגולת ספר "קדושת לוי" גדולה מאד ויש בכוחה להשפיע על הקורא בו התלהבות ודבקות באהבת ויראת ה', ועוד אמרו כי עצם החזקת הספר בבית גורמת להמתקת הדינים ומסוגלת לשמירה מן המזיקים. כך כתב האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל – "הרב מאפטא" [בהסכמתו למהדורת ברדיטשוב תקע"ה]: "ובוודאי זכות הגאון בעל המחבר זלה"ה וקדושת ספריו הנ"ל יהיה למגן ומחסה בכל מקום אשר ימצאו...". דברים דומים כותב גם רבי אהרן מזיטומיר בהסכמתו למהדורה הנ"ל, ורבני מונקאטש [בהסכמה למהדורת מונקאטש תרצ"ט] כותבים: "ידוע ומקובל מצדיקי דור ודור אשר ספר הקדוש קדושת לוי מסוגל בכל בית להמתקת הדינים...".
חתימות בדף השער: "יצחק פרענקיל".
[2], מד; לב דף. 18 ס"מ. מצב משתנה. רוב הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. נקבי עש. כתמי רטיבות קלים. בדף השער: כתמים כהים, פגעי עש וקרעים משוקמים. נזקי עש משוקמים בדף השני. פגמים וקרעים קלים משוקמים במספר מקומות, ללא פגיעה בטקסט. בשולי חלק מהדפים האחרונים שיקומים במילוי נייר. יתכן שמספר דפים הושלמו מעותק אחר. חותמות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 508.

"סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל", עם "פירוש המלות... עפ"י כוונת האריז"ל", שני חלקים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. קאפוסט, תקע"ו. מהדורה ראשונה של מאמרי הסידור (סידור עם דא"ח). דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות. במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער החלק השני נדפס: "...פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. חלק שני: סח; צט דף. 19.5 ס"מ. כרך ראשון: מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. בלאי קל וסימני שימוש בחלק מהדפים. נקבי עש בודדים בדף השער. סימני עש בארבעת הדפים האחרונים. פגמים וקרעים קלים בודדים משוקמים בהדבקות נייר, כמעט ללא פגיעה בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. פגם בהדפסה בדף מא, עם פגיעה במספר מילים. כרך שני: מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים ופגעי עש משוקמים במילוי נייר, עם פגיעות וחסרון בטקסט בדף השער, בעמוד שמעבר לשער, ובדפים נוספים באמצע הספר ובסופו (דפים רבים עברו שיקום מקצועי, ברובם אין פגיעה גדולה בטקסט). רישומים. אחד מן הדפים מנותק. חלק מהדפים מנייר תכלכל. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.