מחזור כמנהג האשכנזים – תפילות ופיוטים לשלושה רגלים, ארבע פרשיות וימים נוראים. [אוגסבורג, רצ"ו 1536. דפוס חיים בן דוד שחור].
נדפס ללא שער. הטקסט מתחיל בעמוד השני של הדף הראשון, מתפילת "שוכן עד", ולאחר מכן מתחיל היוצר לשבת חנוכה. המחזור כולל את סדרי הפיוטים והיוצרות לחגים ולמועדים, ולא את תפילות הקבע. בדף האחרון קולופון המדפיס: "נדפס ונשלם המחזור כסדר האשכנזים ביום ג' י"א ימים לחודש אייר ב'ר'י'ח' נ'י'ח'ח' א'ר'צ'ה' אתכם לפרט קטן באויגשפורג הבירה על ידי חיים המחוקק ב"ר דוד שחור ז"ל".
בראש דף [2] רישום בעלות בכתיבה איטלקית עתיקה, מחודש כסליו שנ"ט (1598), קצוץ מעט בשל חיתוך הדפים: "[---] ר"ח כסליו שנ"ט לפ"ק. למען לא תהיה האמת נעדרת זאת תהיה לזכרון איך אנכי מרת תמ"ר אלמנת המנוח כמה"ר משה בר [---] הילפרון ז"ל נתתי המחזור הלז במתנה גמורה לבני אהרן יצ"ו מעתה ומעכשיו וכדי שלא יקום א[יש] או אשה לערער עליו על עסק הדבר הזה זאת יהיה לו לעדות וראיה, ולי הצעיר שלמה זכר[יה] קאטילאנו צותה תמ"ר הנ"ל להע[יד?] זאת זכרון בס[פר] ויהיה לאות ול[סימן?] נאם שלמה זכריה קאטיל[אנו]".
כפי הנראה שימש המחזור שלפנינו כמחזור של חזן בבית כנסת באחת מקהילות האשכנזים באיטליה, ומסיבה זו נוספו בו במקומות רבים סימונים ורישומים בכתיבה איטלקית, המציינים את הקטעים שאומר החזן ואת הקטעים שאומר הקהל, כולל מחיקות והערות, מספר הגהות של השלמות או תיקוני נוסח, או ציון המנהג.
מחיקות צנזורה בחלק מהדפים.
בקונטרס כב, נכרכה בין הדפים פיסת נייר עם רישום בכתב-יד (בכתיבה איטלקית) של סדר הסליחות לשני וחמישי.
בסוף הכרך נכרכו שני דפים בכתב-יד, ובהם סדר הפסוקים שאומרים בעת נשיאת כפיים, ותפילת "יהי רצון" שנאמרת באותה עת.
עותק שלם. [255] דף + [2] דף בכתב-יד. 29.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים, קמטים ובלאי. כתמי רטיבות בדפים רבים. קרע בדף הראשון, המילה הראשונה חסרה והושלמה בצילום. קרעים בדף השני ובמספר דפים נוספים, משוקמים בהדבקות נייר, עם פגיעות קלות בטקסט. נזקי עש בחלק מהדפים, בעיקר בשוליים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר דבק (עם פגיעות בודדות בטקסט). מספר דפים עם שוליים קצרים יותר, יתכן כי הושלמו מעותק אחר. כריכת עור חדשה.
המדפיס ר' חיים שחור היה מראשוני המדפיסים בפראג, ובעקבות סכסוך מדפיסים עזב את העיר. תחילה התיישב באילזא (Oels, כיום: אולשניצה, פולין) והחל להדפיס שם, אך בית דפוסו באילזא חרב בסערה. אז עבר ר' חיים שחור לעיר אוגסבורג (Augsburg, גרמניה) והדפיס שם ספרים עבריים. בספרים שהדפיס, כמו במחזור שלפנינו, השתמש באותיות מרובעות מטיפוס אשכנזי, בדומה לאותיות ששימשו בפראג, ובשונה משאר הדפוסים שהשתמשו בדרך כלל באותיות מטיפוס ספרדי.
מקור: אוסף ד"ר ישראל מהלמן.

[Vetus Testamentum Multiplici Lingua Nunc Primo Impressum], כרך רביעי: Quarta Pars Veteris Testamenti Hebraico Grecoque Idiomatenunc Primium Impressa: Adiuncta Utrique Sua Latina Interpretatione. דפוס Arnald Guillén de Brocar, אלקלה דה אנארס (ספרד), [רע"ז 1517, על-פי הקולופון שבעמוד האחרון]. עברית, יוונית ולטינית.
הכרך הרביעי מתוך שישה כרכי "הפוליגלוטה הקומפלוטנסית", המהדורה הרב-לשונית הראשונה של ספרי התנ"ך, שנדפסה בארבע שפות: עברית, ארמית, יוונית ולטינית. הכרך שלפנינו כולל את כל ספרי הנביאים האחרונים – ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל וספרי תרי עשר, וכן שלושה חיבורים מן "הספרים החיצוניים" - ספר מקבים א', ב' ו-ג'.
הדפים מסודרים בשלוש עמודות מקבילות, שבכל אחת מהן מופיע הטקסט בשפה אחרת: בעמודה החיצונית הטקסט המקורי בעברית, בעמודה האמצעית התרגום ללטינית ובעמודה הפנימית התרגום ליוונית. על מנת להקל על הקריאה לאלו שאינם בקיאים בעברית או ביוונית, סומנו המילים התואמות בעברית ובלטינית בסימן עילי (superscript), ואילו לטקסט היווני נוסף תרגום מילולי ללטינית (בכתב קטן, מעל השורות). החיבור מלווה מספר חיתוכי עץ נאים: בדף השער נדפס בדיו אדומה סמל המשפחה של יוזם המהדורה, פרנסיסקו חימנס דה סיסנרוס, בראשי הפרקים נדפסו תיבות פתיחה מעוטרות ובדף הקולופון נדפס סמל המדפיס.
הפוליגלוטה הקומפלוטנסית, הנחשבת לאחת המהדורות החשובות בהיסטוריה של דפוסי התנ"ך, נכתבה ונערכה בידי מומחים מרחבי ספרד בין השנים 1502 ל-1517, במטרה לאחד בספר אחד את כתבי הקודש בלשונות החשובות ביותר.
העבודה על המהדורה החלה שנים ספורות לאחר גירוש יהודי ספרד, ביוזמת מי שהיה האינקוויזיטור הגדול והכומר המוודה של המלכה איזבלה הראשונה – פרנסיסקו חימנס דה סיסנרוס (1436-1517). הואיל ומרבית יודעי העברית בספרד היו לפנים יהודים, התקשה סיסנרוס למצוא עורכים עבור החלק העברי של המהדורה, ונאלץ למנות שלושה מלומדים יהודים אנוסים שהמירו את דתם: אלפונסו דה סמורה (Alfonso de Zamora), פבלו קורונל (Pablo Coronel) ואלפונסו דה אלקלה (Alfonso de Alcala). במשך למעלה מעשר שנים, ישבו המומחים בעיר הספרדית אלקלה דה אנארס (ששמה הלטיני Complutum, העניק למהדורה את כינוייה), ועבודתם נחשבת ל"אב-הטיפוס" של מהדורת התנ"ך הרב לשונית.
[268] דף. קונטרסים: a-z6, aa-oo6, pp4, A-F6, G4, a2. י38.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. קרעים וקרעים חסרים בשולי עמודים ספורים (ברובם קטנים, ללא נזק לכיתוב). דף אחד מנותק. הדף הראשון עם קרעים חסרים לאורך השוליים וקרע חסר בחלקו התחתון, משוקמים חלקית באמצעות השלמות נייר (עם פגיעה קלה בטקסט של העמוד האחורי), מחובר לגוף הספר באמצעות רצועה של נייר הדבקה. כריכת עור ישנה ופגומה, משוקמת חלקית. השדרה חדשה.

מקראות גדולות, תורה נביאים וכתובים, עם המפרשים, ועם המסורה. באזיליאה [באזל, שע"ח-שע"ט 1618-1619]. דפוס לודוויג קיניג.
התנ"ך כולו בכרך אחד עב כרס, כרוך בכריכת עור נאה.
חמשה חומשי תורה, עם תרגום אונקלוס, פירושי רש"י, אבן עזרא ובעל הטורים, ומסורה.
נביאים ראשונים, עם תרגום, פירושי רש"י, רד"ק, רלב"ג, רבי ישעיה, ומסורה.
נביאים אחרונים, עם תרגום, פירושי רש"י, רד"ק ואבן עזרא, ומסורה.
כתובים, עם תרגום, פירושי רש"י, אבן עזרא, רלב"ג, רס"ג.
בסוף הכרך מופיעים: תרגום ירושלמי על התורה, מסורה גדולה על התנ"ך ע"פ סדר הא"ב וספר "טבריה" (Tiberias) - מבוא וחיבור ארוך על תולדות המסורה מאת יוהאן בוקסטורף (בלטינית). כאן נמצאת מהדורתו השנייה של החיבור, בעיבודו של בוקסטורף הבן, שנדפסה בבאזל בשנת 1665.
כרך בפורמט גדול ומרשים. [6], רכח; [1], רלד-תמא; [1], תמב-תשה; תשז-תתלז, תתלט-תתפא, תתפג-תתקמו; ז, [1]; סז דף. [8], 108 עמ'. ללא לו דף של סדר ההפטרות כפי המנהגים השונים, ו-[2] דפים של תיקוני הטעויות, הנמצאים בטפסים מעטים. בעותק זה לא מופיעים הדפים הריקים תתלח ו-תתפב והדפים הריקים שמופיעים לעתים אחרי הדפים תמא ו-תשה בספירת הדפים הראשונה, ודף סז בספירת הדפים האחרונה. 41.5 ס"מ. נייר עבה, בהיר ואיכותי. מצב טוב. מעט כתמים. פגמים קלים. כריכת עור בהיר, עם פגמים קלים.
מהדורה זו היא מן המהדורות החשובות של התנ"ך. חשיבותה נובעת בין היתר מכך שבה נדפסו באופן מלא המסורה הגדולה והמסורה הקטנה, הוגהו בה מחדש טעויות ההעתקה של המסורה, ובשל כך היא אחת המהדורות החשובות לחקר המסורה.

ספר שני לוחות הברית (של"ה הקדוש), דברי מוסר ויראה, קבלה והלכה, מאת הגאון הקדוש רבינו ישעיה הלוי הורוויץ; עם ספר ווי העמודים מבנו רבי שעפטיל סג"ל. אמשטרדם, ת"ח ות"ט (1648). דפוס עמנואל בנבנישתי. מהדורה ראשונה.
מאות הגהות ארוכות ממחבר בלתי-מזוהה (בכתב-יד אשכנזי נאה, מתקופת ההדפסה – סוף המאה ה-17 בקירוב). הגהות אלו נכתבו לאורך שנים בגודל משתנה של כתב-יד (זעיר עד קטן-בינוני), כפי הנראה נכתבו כולן ע"י אותו כותב ששכלל את חיבורו במשך שנים, ולפעמים כתב הגהות נוספות על הגהותיו הראשונות. ההגהות מהוות חיבור קבלי שלם, שנכתב ע"י מקובל ותיק מחכמי הח"ן, הבקי בתורת הקבלה (בהגהות רבות נכתב: "ונ"ל לפרש..."; "ונ"ל רמז..."; "נ"ל טעם..."; "ע"פ הידוע ליודעי ח"ן..."; "והמבין יבין"). בהגהותיו מוסיף הכותב פירושים חדשים ולעתים מביא ראיות לדברי המחבר הקדוש ודן בהם. בהגהותיו הוא משתמש רבות בראשי-תיבות ונוטריקונים שונים, רמזי גימטריאות ומילויי אותיות. בתוך דבריו מביא הכותב דברים בשם ספרי קבלה שונים, בהם ספרים שנדפסו בסוף המאה ה-17, בשנים שצ"ז-תמ"ז בערך: חסד לאברהם (דף קב/1); רבי שמשון מאוסטרופולי (דף רח/2); הרב מגלה עמוקות (דף רלח/1); שולחן ערוך האר"י – "ש"ע של מהר"י זצוק"ל" (דף ריג/1); ועוד.
חתימות עתיקות שונות: "הקטן שלמה הכהן מברודא"; "שלמה ב"ר יהודא כ"ץ" [אולי הוא ר"ש מברודא הנ"ל]; "אברהם דרעזניץ"; "הק' אברהם בן מו"ה שמשון ר"ה מדרעזניץ"; "אודה ה' מאד... שזכיתי לקנות הספר... הק' שמשון ב"ה אברהם ז"ל מדרעז[ניץ]"; "מתנה נתונה לי מאדוני חמי... ר' שמשון דרעזניץ, כאשר נתקבלתי לרב ומורה ל[----] פרערא [כנראה: Prerov, מורביה]"; "הק' אברהם בהרב המנוח מוהר"ר בירך ש"ץ זלל[ה"ה] מדרעזניץ חונה פה ---".
במספר מקומות בספר מופיעות גם חתימות של רבי "יעקב צבי מפרעשבורג", "הקטן יעקב צבי בהרב המנוח מוהר"ר בנימין ווא[לף] זלה"ה אב"ד ק"ק פרעשבורג" – החותם הנ"ל הוא בנו של רבי בנימין וואלף יאקירלש רבה הראשון של קהילת פרשבורג בתחילת המאה ה-18 (נפטר ת"צ בערך), גיסו של הגאון רבי אברהם ברודא (שניהם היו חתניו של רבי אליעזר ליפמן גרעץ אב"ד בומסלא, שנפטר בשנת תנ"ד).
בדף ג/1 מופיעים רישומי לידות בכתב-יד מהשנים תפ"ח-תצ"ה (1728-1735), כפי הנראה בכתב ידו של רבי יעקב צבי הנ"ל. בנו השני שנולד בתשרי תצ"ג (1732) נקרא בשם "בנימין המכונה וואלף" [כפי הנראה על שם אביו אב"ד פרשבורג], ובנו השלישי שנולד בשנת תצ"ה (1735) נקרא בשם אברהם [אולי על שם דודו הנודע רבי אברהם ברודא שנפטר בשנת תע"ז].
ספר "שני לוחות הברית" כולל בתוכו חידושי הלכה רבים, יסודות תורת הנסתר, דרוש ומוסר, והוא בלול מכל חלקי התורה. הספר התקבל בחרדת קודש בכל תפוצות ישראל, ודבריו מובאים בספרי גדולי הפוסקים והמקובלים. רבים מגדולי החסידות המפורסמים היו דבוקים בלימוד ספרי השל"ה בלב ונפש.
ידועים דבריו של רבי יואל סירקיש – הב"ח – בהסכמתו לסידור "שער השמים", שכתב על גודל קדושת המחבר וחיבוריו: "הגאון כמוהר"ר ישעיה הלוי זצ"ל... הניח אחריו ברכה בחבוריו הקדושים, וכאשר ראינו וקרינו בהם הרגשנו השפעת הקדושה מרום המעלות בכל אברינו, וזה האות שחיבוריו הם מחוברים לשם שמים לתקן הדורות הבאים אחריו...". בעל ה"תוספות יום טוב" כותב בהסכמתו על הסידור: "איש קדוש ונורא הוא... שבלי ספק נוצצה בו עוד רוח ממרום אשר הערו עליו מן השמים".
על מהדורת השל"ה שלפנינו מביא האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש מסורת מופלאה בשם רבי מנדלי מוויטבסק: "כשהדפיסו ספר של"ה הקדוש, הרי במשך ההדפסה לפני שנגמרה כל ההדפסה קנוהו בקונטרסים, וספר קדוש זה הלהיב והלהיט לבבות בני ישראל, ושלטה עין רעה, והיו אז ר"ל גזירות ת"ח ות"ט הידועות" (ליקוטי דיבורים המתורגם, כרך א, עמ' 50). הריי"צ כותב שם גם על המהדורה השניה של הספר שנדפסה בשנת נח"ת (1698; ראה פריט הבא): "בשנה שבה נולד הבעש"ט הדפיסו בפעם השניה את השל"ה הקדוש בעיר אמשטרדם, וגם אז היה קטרוג ר"ל למעלה על בני ישראל במדינת פולין, כמו שהיה ר"ל הקטרוג הראשון מיד כשנתפרסם ספר של"ה, אך ת"ל היתה שנת מנוחה".
[1], מד דף; [3], ב-תכא דף. 30 ס"מ. מסגרת השער ועיטורי הכותרות בתוך הספר נצבעו בדיו בצבעים שונים. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים מודבקים בדף השער הראשון ובמספר דפים נוספים. חלק מההגהות מעט קצוצות. כריכת עור חדשה ומהודרת.