ספר מגיד דבריו ליעקב, ליקוטי אמרים, מאת המגיד רבי דוב בער ממעזריטש. קוריץ, [תקמ"א 1781]. מהדורה ראשונה. דפוס רבי צבי הירש בן אריה ליב [מרגליות] וחתנו רבי שמואל בן ישכר בער סג"ל.
בשער הספר: "ספר מגיד דבריו ליעקב (האותיות הסופיות מודגשות בשער, לציון שם המחבר – רבי דוב), והוא לקוטי אמרים... אמרות טהורות... שמעו דבר המלך... מדי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו, ה"ה הרב הגדול החריף ובקי בנגלה ובנסתר, גאון תפארת ישראל, האלקי חסידא ופרישא, בוצינא קדישא, גולה עמוקים... כבוד מו' דוב בער זללה"ה, שהיה מגיד מישרים דק"ק מעזריטש ושארי קהלות...".
ספר זה הוא הראשון שראה אור מתורתו של המגיד רבי דוב בער ממעזריטש, והספר החסידי השלישי שבא בדפוס, כשנה לאחר הדפסת הספרים "תולדות יעקב יוסף" ו"בן פורת יוסף" באותו בית דפוס.
הספר הובא לדפוס על ידי רבי שלמה מלוצק (מחבר ספר "דברת שלמה"), תלמידו המובהק ושאר בשרו של המגיד ממעזריטש. בתחילת הספר כתב רבי שלמה מלוצק שתי הקדמות יסודיות ומפורסמות בעולם החסידות. בראשונה שבהן מספר על רוח הקודש ששרתה על רבותיו – הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש, ועל רום השגותיהם ומדרגותיהם; וכך כותב על רבו המגיד ותורתו: "...ובדבריו הקדושים רמוזים הבנת כמה מאמרים מעץ חיים ומכונת האר"י ז"ל ומזוהר, כידוע לכל שומע אמרותיו הנעימים למאות ולאלפים מגדולי עולם, ונכנסו דבריו בלבם כאש בוערת ונתלהב נפשם לעבודת הבורא... יום ליום יביע אומר... בקדושה ובטהרה ובפרישות... תפלתו ודבורו הי' נשמעת, והקב"ה גוזר והוא מבטל... עינינו ראו ולא זר גודל השגת מדרגתו גבוה מאד...".
בהמשך הקדמתו מספר את ששמע מהמגיד על רבו הבעש"ט: "שמעתי מפיו הקדוש ממש שהבעש"ט זלה"ה למד אותו שיחת עופות ושיחת דקלים וכו', וגם למד עמו סודות שמות הקדושים ויחודים, וגם ספר מעין חכמה למד אותו, ואמר לו פירוש על כל תיבה, וגם הראה לי בספר רזיאל אותיות וכתב מלאכים ואמר שלמד אותו כל זה... וגם הראה לי בספר הנ"ל כמה שמות מלאכים, ואמר לי ממש שע"י שמות אלו ידע הבעש"ט בכל חודש ניסן, בכל שנה, איזה ממונים ממנים על העולם, בכדי לידע איך להתנהג עמו ועל ידו...".
בהמשך ההקדמה מספר המו"ל את התלבטויותיו לגבי הדפסת הספר, ועל חילופי דברים עם רבו בעניין: "שאל אותי אדומ"ו זלה"ה למה אין אני כותב מה שאני שומע, והשבתי לו... ראיתי כותבי כתבים ומקצרים מאד מכוונת אדומ"ו... וכותבים לפי הבנתם. ואמר לי אעפ"כ איך שיהיה נכתב, הכל טוב...".
הקדמותיו אלו חזרו ונדפסו בספרו "דברת שלמה" (זולקווא, תר"ח). בהסכמה שנתן ה"חוזה" מלובלין לספרו מתייחס להקדמות אלה וכותב: "כבר יצא טבעו בעולם על ידי הקדמה שעל ספר לקוטי אמרים של מורינו ורבינו הגדול והקדוש מהו' דוב בער ז"ל".
פרטים על עריכת הספר שלפנינו מופיעים אף הם בהקדמה. ע"פ המובא שם, הספר נכתב "מכמה כותבים, והעיקר מועתק מכתיבת יד הרב המופלג החסיד ועניו הישיש מוהר"ר זאב וואלף מק"ק הראדנא". אמנם, ישנה מסורת שקיבל האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, הכותב לגבי המאמר ד"ה "עולת תמיד" (נדפס בדף כט/1): "שמעתי שמאמר זה כתב רבינו ז"ל [=האדמו"ר הזקן בעל התניא] בהיותו אצלו".
החוקר נתנאל לדרברג סבור שלפחות חלקים מהספר נכתבו בידי המגיד בעצמו. לעומת זאת, החוקרת ד"ר רבקה שץ-אופנהיימר סבורה שהכותב המרכזי הוא תלמידו של המגיד, רבי לוי יצחק מברדיטשוב (ראה: לדרברג, השער לאין, עמ' 311-309).
[ברבות השנים התפתח פולמוס זוטא, בין ה"חתם סופר" לבעל ה"דברי חיים" מצאנז, על היחס לספר, לגבי מה שנדפס בספרנו בעניין התפלה בנוסח ספרד והאר"י (דף כה/2). החת"ס כותב באחת מתשובותיו (או"ח, סי' טז): "ומה שהעתיק מעלתו מספר לקוטי אמרים, אותו ספר לא נמצא בקהלתינו... דברי הספר הנ"ל כדברי ספר החתום". על כך השיב ה"דברי חיים" באריכות על דבריו (שו"ת דברי חיים, ח"ב, או"ח, סי' ח'): "ובחנם התרעם החתם סופר על ליקוטי אמרים, ואולי מחמת שמחברו ראש קהל חסידים לכן לא נכנסו דבריו באזניו... ובאמת הראת לדעת דליקוטי אמרים לאו מדעתיה דנפשיה אמרה, רק בגזירת עירין פתגמא הגדולים בנגלה ובנסתר קדמוני האחרונים..."].
[4], ס דף. 18.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים ופגעי עש, לעתים עם פגיעות קלות בטקסט. דפי הספר עברו שיקום מקצועי בהדבקה ובמילוי נייר (בחסרונות בשולי הדפים ובפגעי העש). בשני דפים חיתוך דפים על גבול השוליים התחתונים, עם פגיעה במילה של שומר-הדף. חתימה וחותמת בשער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 324.