מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
עותק חסר, ללא שער, הקדמות ומפתחות. בעמוד האחרון (שצח/2) קולופון משנת "בקרבך", של המגיה רבי שמואל פיהם מפדובה.
בדפי הספר מאות הגהות בכתב-יד אשכנזי קדום, משלשה כותבים, קרוב לתקופת ההדפסה (שנות הש' והת').
מבדיקת תוכן ההגהות עולה כי ההגהות העתיקות יותר (בכתב זעיר), הנם חידושים מבית מדרשו של רבי וולק הכהן בעל הסמ"ע - חלק מתוכן ההגהות נדפס בספריו ה"פרישה" וה"דרישה". רבות מהגהות אלו לא נדפסו כלל. בהגהות רבות מצטט הכותב בשם הגהות המהרש"ל על הטור והגהות רבי נתן שפירא על הטור [בישיבות פולין של אותן השנים היה מקובל ללמוד את הטור עם התלמידים, ובאופן זה נוצרו מהדורות שונות לאותו חיבור, כאשר לפעמים ראש הישיבה אמר חידושים שונים בכל מחזור לימוד של הטור בישיבתו, והתלמידים (או הרב בעצמו) כתבו מספר מהדורות לאותו חיבור של ביאורי הטור. הדבר מצוי בכתבי תלמידי המהרש"ל - רבי שלמה לוריא, בכתבי תלמידי המהרנ"ש - רבי נתן שפירא, וכמו כן בכתבי תלמידי בעל הסמ"ע].
הגהות רבות מכותב אחר ובהן נוסח שונה במקצת להגהות רבי אהרן שמואל קוידינובר, שנדפסו בספרו "תפארת שמואל" (פרנקפורט דמיין, תנ"ו - כעשרים שנה לאחר פטירת המחבר בשנת תל"ו. הספר נדפס ע"י בנו רבי צבי הירש קוידינובר בעל "קב הישר"). בין ההגהות שבכתב-יד שלפנינו מופיעות הגהות שלא נדפסו בספר הנ"ל, ויש בספר הנדפס הגהות שלא נמצאות כתובות כאן בכתב-היד. כפי הנראה מדובר באוטוגרף המחבר.
מספר הגהות מכותב שלישי, משנות הת' בקירוב [סוף המאה ה-17].
בראש העמוד האחרון רישומים בכתבי-יד עתיקים (מחוקים), בין הרישומים ניתן לקרוא את הכיתוב: "...מהר"ר אברהם סג"ל הע---".
הגאון רבינו אהרן שמואל קוידינובר (קוידאנובר; שע"ד-תל"ו), מגדולי האחרונים ומגדולי דורו דור-דעה, נולד בקוידינוב שבליטא, תלמיד בעל ה"חלקת מחוקק" בווילנא, ותלמידם של הגאון רבי יעקב מלובלין ובנו הרבי רבי העשיל מקראקא [רבותיהם של הש"ך והט"ז]. שמו נודע לתהילה בכל קהילות אשכנז וכיהן ברבנות או בראשות ישיבה בקהילות ישראל החשובות שבפולין ובאשכנז: ווילנא, בריסק, ניקלשבורג, גלוגא, פיורדא, פרנקפורט דמיין, קראקא, ועוד. מספריו "תפארת שמואל", "ברכת שמואל", "ברכת הזבח" ושו"ת "אמונת שמואל". בנו הוא הגאון הקדוש רבי צבי הירש קוידינובר מחבר ספר "קב הישר".
עותק חסר, הכולל כ-[379] דף, בין הדפים א-שצח בלבד (במקור: [31], שצח דף. חסרים דפי השער, ההקדמות והמפתחות, וחסרים גם כ-19 דפים ממקומות שונים באמצע הספירה של שצח הדפים). כ-33 ס"מ. מצב משתנה, טוב-בינוני. פגמים משוקמים בדפים ראשונים ואחרונים, ובמספר דפים באמצע הכרך. שאר הספר במצב טוב. כתמי רטיבות ומעט כתמי עובש. כריכה חדשה.
באמצע הספר חסרים דפים רבים שכנראה נתלשו בעבר מהכרך שלפנינו ונתפזרו במקומות שונים – כמה מהם נמכרו בנפרד בתור אוטוגרפים של בעל ה"תפארת שמואל" - ראה לדוגמא דף מד החסר בעותק שלפנינו והופיע בעבר במכירת קדם 62 פריט 169, ודף קסז החסר בעותק שלפנינו וצילומו מופיע בחומר המצורף. 19 הדפים החסרים באמצע הכרך הם: כט, לא-לד, לו, לט-מא, מד-מז, נ-נב, עט, קסג, קסז.
החידושים נכתבו בחייו של רבי זרח ע"י אחד מתלמידיו. בכתב היד הגהות, הוספות ומחיקות, ככל הנראה בכתיבת ידו של רבי זרח איידליץ עצמו. בתוך הדברים כתב התלמיד: "...ואמר אמ"ו הגאון הגדול מוהר"ר זרח נר"ו ליישב הרמב"ם...". המגיה העביר קו ומחק את המילים "הגאון הגדול", ונשאר כתוב: "...ואמר אמ"ו הגאון הגדול מוהר"ר זרח נר"ו..." [מכאן שההגהות נעשו בידי רבי זרח עצמו; זאת בנוסף לדמיון הכתב שלפנינו לחתימת ידו הידועה לנו].
הגאון רבי זרח איידליץ (תפ"ה-תק"מ בערך), בעל "אור לישרים". מגדולי הרבנים ומרביצי התורה בעיר פראג בזמן ה"נודע ביהודה". דרשן ודיין. התמסר לחינוך בחורים והעמיד אלפי תלמידים, אותם הלהיב ללימוד התורה בשיטת לימודו המיוחדת והעמוקה, ורבים מהם צמחו להיות מגדולי התורה בדורם. על מצבתו נכתב כי הורה דעה לתלמידיו במשך ארבעים שנה באופן תדיר.
בצעירותו למד אצל רבי יהונתן אייבשיץ, שגידלו כבן בביתו, לאחר שהתייתם מאביו. רבי זרח כותב על כך בהספדו על רבי יהונתן אייבשיץ. הוא מספר כי היה תלמיד חביב ואהוב לרבו יותר משאר התלמידים וכי גם הוא החזיר לרבו אהבה: "...ובודאי אני אהבתיו הרבה מאד, יותר משאר תלמידיו...". לימים נתעלה והיה דרשן ומוכיח לרבים בבתי הכנסיות השונים שבעיר פראג, ודרשותיו עשו רושם רב, עד כדי שרב העיר בעל "נודע ביהודה" ושאר חכמי העיר היו באים להאזין לדרשותיו המלהיבות, שנאמרו תוך גילויי גאונות מפליאה. הנודע ביהודה כתב בהסכמה לספר דרשותיו "אור לישרים" (פראג, תקמ"ה): "כבוד המנוח הרב הגאון המפורסם מוהר"ר זרח איידליץ זצ"ל, אשר כל ימיו לימד תורה ברבים בחריפות ובקיאות, והעמיד תלמידים הרבה כנודע ומפורסם, ומלבד שהיה חריף גדול ושנון בלימוד הלכה... עוד היה חכים טובא בדברי אגדה ותוכחת מוסר, כאשר דרש פעמים רבות בבתי כנסיות שבקהילתנו, ואנא שמענא מפיו דברים מתוקים ונכנסים בלב השומע להלהיב הלבבות ביראת שמים". בסיום דבריו כותב שם ה"נודע ביהודה": "כי בודאי הקורא בדרושים הללו יתן אל לבו יראת בוראו, ויתגבר כארי לשוב בתשובה שלימה".
בהקדמת הספר הנ"ל, כותב בנו רבי משה כי נותרו מאביו חידושים על הרבה מסוגיות הש"ס. רובם של חידושים אלו אבדו בתהום הנשיה במשך השנים, ומעט מזעיר מהם נדפסו בשנים האחרונות בבמות שונות ובספר "חידושי רבי זרח איידליץ – על מסכת ביצה" (ירושלים, תש"ך). לפנינו שריד בלתי-ידוע, מתורתו של אותו גאון גדול, מחברי בית דינו של ה"נודע ביהודה", ואחד מגדולי תלמידיו של רבי יהונתן אייבשיץ.
[2] דף (3 עמ' כתובים). 35.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וכתמים.
העותק של הגאון רבי ישעיה פיק ברלין. במרכז דף השער חתימה מקוצרת בכתב-ידו: "הק' י"ב פ" [=ישעיה ברלין פיק].
בראש דף השער, רישום בעלות: "שייך להגאון הגדול מו"ה ישעי' פיק מברלין נרו יאיר ויזרח". לצדו חתימה בגרמנית.
בספר הגהות קצרות ותיקונים, כפי הנראה, בכתב-ידו, בדפים: ד/2; ה/2; קא/2; קיא/1; קיב/1; קמא/1.
הגאון רבי ישעיה פיק ברלין (תפ"ה-תקנ"ט) אב"ד ברסלוי. גאון ובקי עצום בכל מרחבי התורה, תנ"ך ושני התלמודים, מדרשים ופוסקים. ידידו הגדול בעל ה"נודע ביהודה" כותב על גאונותו וצדקותו של רבי ישעיה: "בקי בכולהו תלמודא בבלי ירושלמי ספרי ותוספתא בתוספת מרובה... מושלם מאד בתורה ובמעשים טובים", "סיני ועוקר הרים". רוב ימיו לא כיהן במשרה תורנית, ופרנסתו הייתה משותפות במסחר בעורות, ורק בערוב ימיו, בשנת תקנ"ג, התמנה לרבה של ברסלוי, עד לפטירתו. חיבר עשרות חיבורים המעידים על בקיאותו העצומה, אך בעיקר התפרסם מהגהותיו שנדפסו על התלמוד, החל ממהדורת דיהרנפורט תק"ס. ה"חתם סופר" אמר עליו בהספדו: "צדיק מפורסם... אשר לא הניח דבר גדול ודבר קטן ממש, ולא למד כי אם לשמה... אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים". האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקאמרנא כותב עליו בספרו "נתיב מצותיך" דברים מופלאים ביותר: "ר' ישעיהו הצדיק - אמרו עליו משם מרן, שאלו היה זכות בדור שהקדוש ר' ישעיה פיק ישמש את מרן הר"י בעש"ט, בצדקתם היה הגאולה לישראל" (נתיב אמונה, שביל ו, אות יא).
[2], קמג דף. 30.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי בדף השער ובמספר דפים נוספים. קרעים קלים בשולי דף השער ובדף שלאחריו, ללא פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.
דף מקונטרס התשובות של רבינו ה"חתם סופר". כתיבה אוטוגרפית, עם מחיקות, תיקונים והוספות בין השורות ובשולי הדף. הדף כולל קטעים מתוך שתי תשובות. בצדו האחד של הדף סיומה של תשובה בדין "שמירה בבעלים". בתוך הדברים מזכיר החתם סופר כי התכתב בדין זה עם הגאון רבי מרדכי בנעט רבה של ניקלשבורג ורבה הראשי של מדינת מורביה: "ומה שנוגע לדינא הוצעתי לפני הגאון המפורסם מהר"מ אב"ד דק"ק נ"ש והמדינה, והסכים לדינא כהרמ"א הנ"ל אלא שהאריך בפלפולי'[ם] ליישב איזה ק'[ושיות] מהנ"ל על אופן אחר". החתם סופר ממשיך לספר את דעתו והנהגתו בנדון כזה: "מ"מ לדינא אין לזוז מפסק רמ"א, וכבר הארכתי בתשובה אחרת... ועשיתי מעשה ככה...". בסיום התשובה תאריך ומקום כתיבת התשובה: "הכ"ד [הלא כה דברי] פה ק"ק מ"ד [קהילת קודש מטרסדורף] יום ד' כ"ד מנחם תקס"ד" [תשובה זו נדפסה בשו"ת חת"ס, סי' צ"ג, ראה חומר מצורף. בדפוס נפלה טעות בהעתקת שנת הכתיבה. שם מופיעה השנה תקס"ב, אולם בשנת תקס"ב לא חל כ"ד אב ביום ד'].
בהמשך העמוד ובצדו השני של הדף ל"התלמיד הותיק", בה מדריך החתם סופר את תלמידו בדרכי ההנהגה וכבוד חכמים, ומוכיח אותו על זלזולו ברבנים [מתוך הדברים נראה כי הדברים הם תגובה למכתב חריף שכתב אותו תלמיד נגד רב חשוב בעירו]. באמצע התשובה השניה כתב תחילה החתם סופר דברי סיום וחתם בחתימת יד קדשו: "הכ"ד המצפה לשמוע שלומך, משה"ק סופר מפפד"מ". אולם לאחר מכן נמלך החתם סופר והמשיך את התשובה בקטעים נוספים, והעביר קו למחוק את דברי הסיום והחתימה ממקום זה [התשובה שלפנינו נדפסה בשו"ת חתם סופר, חלק ו, סימן נט. ראה חומר מצורף].
מהתבוננות בדף שלפנינו (עם מחיקת החתימה באמצע הכתיבה) ניתן ללמוד כיצד נהג החתם סופר לכתוב את פנקס התשובות שלו, תוך כדי כתיבת המכתבים שנשלחו אל השואלים. מביני דבר-מתוך-דבר אולי יוכלו לברר ע"י כתב-יד זה את סדר כתיבת תשובותיו, האם פנקס התשובות נכתב ע"י החתם סופר כפנקס טיוטה לתשובות שנשלחו, או שמא הועתקו התשובות על ידי החתם סופר אל הפנקס לאחר שסיים לכתוב את מכתביו. כך או כך, ברור כי השו"ת הנדפס הוא עפ"י פנקס התשובות, ונוסח כתב היד זהה לחלוטין לתשובות הנדפסות.
התשובות שלפנינו נכתבו בזמן כהונתו של ה"חתם סופר" ברבנות העיר מטרסדורף, קודם שעבר, בשנת תקס"ז, לכהן ברבנות העיר פרשבורג.
[1] דף (שני עמ' כתובים. כ-70 שורות בכתב-יד קדשו של החת"ס). כ-30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים קלים בשוליים. סימני קיפול.
לחביבות קדושת חידושי תורתו נהגו צאצאיו ותלמידיו לשמור את כתבי יד קדשו כסגולה ליראת שמים ולישועה (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 18 – במסגרת).
העותק של הגאון רבי עקיבא איגר, עם שתי הגהות ארוכות בכתב-יד קדשו. שתי ההגהות חתומות על ידו בסופן: "עקיבא".
ההגהות נכתבו על ידי רבי עקיבא איגר בשולי תשובה מאת חתנו הגאון בעל "חתם סופר" שנדפסה בספר (בדף סט), ובהן מתייחס לדברי החתם סופר ואף מחזק את דבריו ומביא ראיה לשיטתו. ההגהות כתובות בכתב רש"י, כפי שנהג לעתים רבי עקיבא איגר, והן מונות כ-20 שורות.
בראש הספר נדפסו הסכמות מגדולי הדור המפורסמים, בהם רבי עקיבא איגר וה"חתם סופר". רבי עקיבא איגר מבקש מהעורכים בסוף הסכמתו: "ולעת גמר ההדפסה אבקש מכבודכם הרמה לכבדני לשלוח לי ספר אחד". לפנינו הספר שנשלח לרבי עקיבא איגר, שאף כתב עליו שתי הגהות.
על ההגהות שלפנינו:
בחלקו האחרון של הספר נדפסו חילופי מכתבי שאלות ותשובות בין הרבנים העורכים לבין גדולי דורם. בין התשובות מופיעות גם תשובותיהם של רבי עקיבא איגר וחתנו בעל ה"חתם סופר", ועוד. בדפים סח/-2ע/1, נדפסה תשובתו של ה"חתם סופר" בעניין מצוות זכירת יציאת מצרים (תשובה זו נדפסה מאוחר יותר בשו"ת "חתם סופר", א', אורח חיים, סימן טו, ותוכנה מופיע בקצרה בהגהות החת"ס על שלחן ערוך אורח חיים, סימן סז). החתם סופר חולק בדבריו על בעל ה"מגן אברהם" שפסק כי מי שאמר שירת הים יצא ידי חובת מצוות זכירת יציאת מצרים. בשולי הגליון בעותק שלפנינו (דף סט/1) כתב רבי עקיבא איגר, חיזוק לדעת חתנו החתם סופר, כשהוא מסייע לו מלשון ה"מדרש רבה" על ספר שמות, שם מפורש כדעת החתם סופר.
בהמשך אותה תשובה עוסק החתם סופר בעניין ברכה על מצוות ביום טוב שני, ומזכיר בין היתר גם את ברכת הלולב. בעותק שלפנינו (דף סט/2) הוסיף חותנו רבי עקיבא איגר הערה בכתב-יד, כי ברכת הלולב איננה שייכת לנידון ונכתבה על ידי חתנו מחמת שגרת הלשון: "גם אנכי בעניי נתקשיתי בזה, ואולם לישנא דחתני הגאון נ"י מעל נטילת לולב הוא אשגירות דלישנא...".
תוכן ההגהה הראשונה נדפס לאחר מכן בהגהות רעק"א על שלחן ערוך (אורח חיים סימן סז. ההגהות נדפסו לראשונה בספר בפני עצמו, בברלין תרכ"ב, ובמקביל בתוך מהדורת השולחן ערוך שנדפסה ביוהניסבורג באותה שנה). נוסח ההגהה הנדפסת הוא: "חתני הגאון מו"ה משה [סופר] נ"י אב"ד דק"ק פרעסבורג בתשובתו הנדפס בס' ים התלמוד השיג ע"ז... ולענ"ד [תורת] אמת בפיו [של משה], דלהדיא איתא במדרש..." (המילים שבסוגריים הרבועים מופיעות בהגהות שנדפסו ביוהניסבורג ולא במהדורה שנדפסה בברלין). בהגהה שנדפסה ציטט רבי עקיבא איגר רק חלק מלשון המדרש. הדבר גרם לכמה אחרונים להשיג על דבריו, ולטעון כי מלשון המדרש שהביא, עדיין אין קושיה על דברי ה"מגן אברהם", ויש שטענו שטעות סופר נפלה בדבריו (ראה חומר מצורף). אך בהגהה הכתובה לפנינו בכתב-יד קודשו ציטט את לשון המדרש בשלמות, וממילא נופלת התמיהה שתמהו על דבריו.
תוכן ההגהה השניה לא נדפס.
לפי המסופר, רבי עקיבא איגר היה נוהג לכתוב את הגהותיו בשעת מנוחת הצהריים שלו, על הספרים החדשים שהובאו לו (ראה סדר יומו שפורסם ב"עלי זכרון", ג', אב תשע"ה, עמ' ד).
על דרכו של רבי עקיבא איגר לכתוב את הגהותיו, לעתים, בכתב רש"י, ובחתימת "עקיבא" בסופן, ראה: מבית הגנזים, ברוקלין, תש"ע, עמ' רלג; שו"ת גינת ורדים השלם, אורח חיים, ירושלים, תשס"ח, עמ' 8; אנצי' רינה וישועה, ג, בני-ברק, תשנ"ו, עמ' נח.
את הספר ירש בנו של רבי עקיבא איגר, רבי יצחק ליב איגר. בדף השער מופיעה חותמתו בגרמנית: " I. L. Eger - Johannisburg". רבי יצחק ליב (נפטר תרל"א) התגורר בלומזא ולאחר מכן ביוהניסבורג שבגרמניה, שם הוציא לאור בשנת תרכ"ב את מהדורת השולחן ערוך עם הגהות אביו. בהקדמתו כתב כי הדפיס אך ורק את ההגהות שהיו לפניו מכתב-יד אביו, ולא ממה שכתבו תלמידיו בשמו. אביו מזכיר אותו בחידושיו: "מה שהקשה בני הנבון החתן יצחק ליב שיחי' (דרוש וחידוש, על מס' כתובות, דף מ' ע"א). בשנותיו האחרונות של אביו כתב לעצמו במחברת מיוחדת חידושים ששמע מאביו, רובם על מסכת חולין.
לאחר מכן עבר העותק אל האדמו"ר רבי משה הלברשטאם מבארדיוב. בדף השער מופיעה חתימתו (בעפרון): "משה הלברשטאם". בדף המגן הקדמי רישומים רבים בעפרון, וחותמות "חברה מזונות מתלמוד, הרב הגאון אב"ד בארדיאב". [האדמו"ר רבי משה הלברשטאם אב"ד בארדיוב (תר"י-תרס"ד, אנצי' לחסידות, ג', עמ' רסט), מגדולי האדמורי"ם בהונגריה, בנו של רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ וחתן דודו רבי אהרן הלברשטאם הרב מצאנז. סבו רבי חיים מצאנז מסר לו את עריכת ספרו שו"ת "דברי חיים"].
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומד שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה.
בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם, הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) - מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" - אמר אברהם בן הרב המחבר), וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים - מתורתו של רבינו עקיבא איגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים...".
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא איגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס ספר "דרוש וחידוש" מחידושיו, וכן יצאו חלקים נוספים לתשובות. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא איגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן במהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויים לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, וכפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים.
י; פא דף. 37 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. כריכה מקורית, קרועה ופגומה.
הוצא מהמכירה.
שלושה קונטרסים בכתב ידו של הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר בעל ה"מכתב מאליהו". כתיבה אוטוגרפית, עם מחיקות והוספות, ועם חותמות המחבר. קלם, קיץ תרע"ט – כסלו אפר"ת [תרפ"א 1920].
קונטרסי חידושי תורה המקיפים בלמדנות עמוקה סוגיות בש"ס – מתקופת בחרותו של הרב דסלר ומהשנה הראשונה לאחר נישואיו. הקונטרס הראשון כולל חידושי תורה על מסכת יבמות, שנכתבו בזמן "קיץ תרע"ט" – הזמן הראשון לחידושה של הישיבה בקלם, לאחר גלות של למעלה מארבע שנים, במאורעות מלחמת העולם הראשונה. הקונטרס השני על מסכת סוטה, נכתב בזמן "אלול עטר"ת" באותה שנה. הקונטרס השלישי על סוגיא מפרק "חזקת הבתים" במסכת בבא בתרא, נכתב ב"חנוכה אפר"ת" בעיר קלם.
הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר (תרנ"ב-תשי"ד), חניך ישיבת קלם. חתן רבי נחום זאב זיו מקלם, ובנו של רבי ראובן דוב דסלר – שהיו שניהם ראשי ה"תלמוד תורה" בעיר קלם. בשנת תרס"ו הגיע הנער ה"עילוי" הצעיר ללמוד בישיבת קלם בה למדו טובי הלמדנים של ישיבות ליטא (רוב התלמידים היו גדולים ממנו במספר שנים). בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה עם הוריו לעיר הומל שבאוקראינה. עם סיום המלחמה בשנת תרע"ט ושובם של הגולים לליטא, החלו תלמידי ה'תלמוד תורה' להתקבץ בחזרה אל קלם. הבחור אליהו דסלר - שכבר היה בחור כבן כ"ז שנה, חזר אל פינתו הקבועה בבית המדרש שבקלם, בה היה נוהג תמיד ללמוד בהתמדה מרובה ובעיון מחשבתי עמוק. לאחר תקופה קצרה התארס עם הרבנית בלומה בתו של רבי נחום זאב (ר' נחום וולוול) ונישואיהם היו בקלם בחודש אדר תר"פ (1920). היה זה שידוך מלכותי בין "נסיכי" תנועת המוסר ומשפחות האצולה הליטאיות: ר' אליהו דסלר שהיה נינו של רבי ישראל מסלנט, עם נכדתו של "הסבא מקלם" גדול תלמידי רבי ישראל מסלנט. בשנת תרפ"ז הגיע לאנגליה וכיהן ברבנות דולסטון בלונדון. ממייסדי כולל הרבנים בעיר גייטסהד, וממקימי עולה של תורה באנגליה. באחרית ימיו כיהן כמנהל רוחני בישיבת פוניבז' בבני-ברק, והיה גם ממורי הדרך של הקמת ארגון ה"פעילים", למלחמה על נפש העולים לישראל והכוונת ילדיהם לחינוך דתי ותורני. שיחותיו העמוקות הבנויות על יסודות המוסר, הקבלה והחסידות נדפסו ע"י תלמידיו בחמשת כרכי "מכתב מאליהו" וב"ספר הזכרון – לבעל המכתב מאליהו".
רובם של חידושי הרב דסלר על הש"ס לא נדפסו, וכנראה אבדו במרוצת השנים. מעט מחידושי תורתו נכתבו ע"י תלמידו (מתקופת אנגליה) רבי סלימאן דוד ששון, ונדפסו בשנת תשנ"ב בשם "חדושי הגרא"א דסלר על הש"ס". בשנת תשס"ה נדפס הספר מחדש, עם תוספת חלק ב. החידושים שלפנינו לא נדפסו שם, וכנראה מתגלה כאן עוד מאור-תורתו של הרב דסלר.
3 מחברות: 26 דף (הכוללים: 3 דפי שער + 46 עמודים כתובים). כ-17.5-18.5 ס"מ. מצב משתנה, טוב עד טוב-בינוני. סימני קיפול. כתמים ובלאי. תיפורים בחוטי תפירה. ללא כריכה או מעטפת.