שני מכתבים שנשלחו מהאדמו"ר רבי יעקב דוד קאליש, לקהל חסידי אמשינוב בתל-אביב, האחד בחתימת ידו, והשני בחתימת המשמש בקודש רבי שלום הכהן.
1. מכתב ברכת גמר חתימה טובה לשנה טובה, בחתימת יד-קדשו של האדמו"ר רבי "יעקב דוד בהרה"ק זצללה"ה מאמשינאוו". [תשרי תרצ"ח 1937]. בשולי המכתב הוספה בחתימת סופר המכתב, המשמש-בקודש "שלום הכהן", שהוא המשך למכתב השני דלהלן.
2. מכתב ארוך (2 עמ') בכתב ידו וחתימתו של המשב"ק רבי "שלום" הכהן, וחותמת האדמו"ר "יעקב דוד קאליש בהרה"ק מאמשינאוו - אב"ד ק"ק זירארדאווי, פלך ווארשא". אודות מטרת כספים שנשלחו מהחסידים בארץ ישראל לרבם האדמו"ר. זערדאוו (ז'ירידוב), תמוז תרצ"ז (1937).
האדמו"ר רבי יעקב דוד קאליש (תרס"ו-נספה בשואה תש"ב), בנו של האדמו"ר רבי יוסף מאמשינוב וחתן-חתנו של האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר מגור. גדול בתורה ובקי מופלג בכל חלקי שולחן ערוך. נתקבל כרב בעיר ז'ירידוב הסמוכה לוורשא. לאחר פטירת אביו הוכתר כממלא מקומו וכל חסידי אביו קבלו את מרותו. קהילת אמשינוב דרשה שיעקור מעירו לגור באמשינוב, אולם קהילת ז'ירידוב סירבה לוותר על רבם האהוב. לאחר דין ודברים נקבע שרבי יעקב דוד יכהן כרב בשתי הקהילות.
שני מכתבים, 3 דף. כ-21 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים ובלאי. הדבקות נייר ונייר-דבק חומצי עם פגיעות וכתמים בנייר ובחתימת האדמו"ר.

תשובה בהלכות מקוואות, (17 שורות) בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, נכתבה בשולי מכתב שאלה שנשלח אליו בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יואל מוסקוביץ משאץ. מונטריאול, קנדה [-ויליאמסבורג, ניו-יורק], סיון, תשי"ד [1954].
השאלה והתשובה נכתבו על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר רבי יואל מוסקוביץ משאץ. מכתב השאלה של האדמו"ר משאץ כתוב על פני כעמוד וחצי, ותשובת האדמו"ר מסאטמר כתובה בחציו האחרון של העמוד האחורי, 17 שורות בכתב-ידו ובחתימתו.
במכתב השאלה כותב האדמו"ר רבי יואל מוסקוביץ משאץ: "...באתי בשורות אלו להצטדק לפני הדר"ג שליט"א, שאולי הביאו לישנא תליתאי עלי ועל הרב הג' ר"פ הירשפרונג שליט"א בענין המקוה דפה... יגענו הרבה עד שזכינו לבנות מקוה לטבילת נשים שיהי' כשר לכל הדעות וכל החומרות". בהמשך המכתב מספר האדמו"ר השואל על תקלה שאירעה במהלך בניית המקוה, ועל אופן התיקון בו תיקן את המקוה באופן אחר מהמתוכנן, "ועתה איזה אנשים (בעלי מחלוקת ר"ל) עמדו לערער עלינו בדבר הזה... התחילו להוציא קלא בישא שהמקוה פסולה ח"ו...". המכתב מסתיים: "בבקשה להשיב לי תיכף... אם אפשר נא להשיב בשולי המכתב הזה דעתו הגדולה והרחבה... יואל בהה"צ ר' מאיר ז"ל משאץ".
בחציו השני של הדף, כותב האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר את תשובתו: "הנני להשיב בקצרה בשולי המכתב כמבוקשו... במקומנו נהגו להחמיר בשיעורי מקוה לכל הדעות... אם אפשר לתקן שיהי' לכל הדעות, מהראוי לתקן...". בהמשך המכתב מציע האדמו"ר מסאטמר שתי אפשרויות לתקן את בורות המקוה לפי כל הדעות.
מכתב השאלה עם התשובה, נדפסו לראשונה בקובץ מוריה, נג, עמ' כה-כז, ושוב נדפסה התשובה בשו"ת דברי יואל, א, יורה דעה, סימן סו.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), נכד ה"ייטב לב" ובנו של ה"קדושת יו"ט" שכיהנו כרבני סיגט. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורטודוקסית הנאמנה והקיצונית באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב. עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל. השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
האדמו"ר רבי יואל מוסקוביץ משאץ (תרס"ז-תש"מ), בנו של האדמו"ר רבי מאיר משאץ, וחתן דודו-גיסו האדמו"ר המפורסם רבי שלום מוסקוביץ משאץ-לונדון. מצאצאי האדמו"ר רבי מאיר מפרימישלאן. נסמך לרבנות ע"י גדולי גליציה. הקים את בית מדרשו בלונדון ברובע של סטמפורד-היל. בשנת תש"ט היגר למונטריאול והקים בה את בית מדרשו, והיה פעיל שם במערכות הכשרות והטהרה. בשנת תשכ"ח עלה לארץ ישראל, ומאז סירב לכהן כאדמו"ר. בשנותיו האחרונות עסק בההדרת ועריכת כתבי זקנו רבי אברהם דוד מבוטשאטש.
1 דף. 2 עמ' כתובים. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כתם דיו קטן כהה. סימני קיפול.

צרור מכתבים ורשימות בכתב יד (כולל רשימות שיחות וזכרונות מדברי האדמו"ר מקרלין-סטולין שליט"א), מסמכים וקבלות, מבני חבורת חסידי קרלין-סטולין בירושלים וארה"ב, מהשנים תשכ"ג-תשמ"ט בערך.
חלק מהמכתבים והרשימות הנם מראשית תקופת כהונתו של האדמו"ר שליט"א, כשהיה עדיין ילד ונער צעיר.
· מכתב התקשרות להדרכת האדמו"ר, ורשימת תקנות שהתקבלו ביניהם. עם 16 חתימות של בני החבורה. ירושלים, תש"ל [1970]. בין החותמים: רבי "שמעון בן רחל לאה שווארץ", רבי "שאול יצחק בן פייגא חנה פריינד", רבי "דוד בן שיינה חנה שפירא", רבי "יואל בן חיה סלבה בוקשפאן", רבי "יואל בן חיה פייגע בוקשפן", רבי "יחיאל צבי בן חיה עקשטיין", ועוד דמויות ידועות מוותיקי חסידי קרלין-סטולין בירושלים.
· רשימת זכרונות מעניינת, עם תיאורים מביקור האדמו"ר בארץ ישראל. כסלו תשל"ב [1971]. · רשימת זכרונות משיחות האדמו"ר ב"חצר הקודש" בברוקלין. תשרי תשל"ד [1973]. · מכתבים שנכתבו להורי האדמו"ר, אודות ההתייעצויות עם בנם בעניני שידוכים. ירושלים, תשכ"ג [1963 – יש לציין כי באותו הזמן היה האדמו"ר כבן שמונה וחצי שנים בלבד!]. · התכתבויות שונות ומעניינות, בין בני החבורה מהארץ ומחו"ל. · קבלות על כספי "מעמדות" שנתקבלו עבור בית האדמו"ר. בחתימות רבי "שאול יצחק פריינד". · "פתקאות "קוויטל" עם בקשות שונות, שנכתבו על מנת למסרן לאדמו"ר. · ניירת מודפסת ומסמכים שונים.
האדמו"ר מקרלין-סטולין שליט"א, רבי ברוך יעקב הלוי שוחט (נולד תשט"ו, לאוי"ט). הוכתר בילדותו לאדמו"ר [על מקום סבו האדמו"ר רבי יוחנן פרלוב, שנפטר בשנת תשט"ז 1955]. בימי ילדותו ונערותו התגורר רוב השנים בבית הוריו בארה"ב, בעוד שרוב בני חבורת החסידים גרו בארץ ישראל, והקימו ובססו בה את מוסדות התורה המפוארים של חסידות קרלין.
כ-75 פריטי נייר (בכתב-יד ובדפוס). גודל ומצב משתנים.

מכתב ברכת שנה טובה, מאת האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש-חב"ד, אל רבי אלכסנדר סנדר יודאסין מתל-אביב. ברוקלין, ניו-יורק, אלול, תש"ט. [1949].
המכתב כתוב במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, עם חתימתו בכתב-ידו, והוספת שתי מילים בכתב-ידו.
במכתבו מברך האדמו"ר הריי"ץ: "לקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, ישפיע השי"ת שפעת חיים ושלום ומנוחה לכללות אחינו בית ישראל בארצנו הקדושה ת"ו ובכל ארצות פזורנו. ובזה הנני לברך אותו ואת ב"ב יחיו בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".
בסיום המכתב, לאחר המילה "המברכם", נוספו שתי מילים בכתב-ידו: "בגשמיות וברוחניות".
דף, 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

מכתב מחאה בענייני ניהול מוסדות חב"ד לאחר פטירת האדמו"ר הריי"ץ, מאת אשת האדמו"ר הרבנית נחמה דינה שניאורסון. ברוקלין, ניו-יורק, אדר ב', תשי"א [1851].
מכתב ביידיש כתוב במכונת כתיבה, בחתימת ידה של הרבנית נחמה דינה שניאורסון. נשלח אל הרב אלכסנדר סנדר יודאסין מתל-אביב. נכתב כחדשיים לאחר הכתרת נשיאותו של חתנה האדמו"ר רמ"מ מליובאוויטש. הרבנית כותבת בהסכמה גמורה, על "הנשיאות שאנ"ש שי' מסרו לחתני הצעיר יותר הרב רמ"מ שניאורסאהן שליט"א, השי"ת יצליח אותו ואת עבודתו...", אך נלחמת על מעמדו של חתנה המבוגר יותר שיישאר בתפקידיו, לנהל את ישיבות תומכי תמימים בארה"ב, אירופה וא"י, וגם את הניהול של אגודת חב"ד.
במכתבה כותבת הרבנית (תרגום חופשי מיידיש): "...בעת שכ"ק אישי הרה"ק זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע היה בחיים חיותו בעלמא הדין, הוא העביר וחילק את העבודה בין שני חתנינו הרבנים שליט"א. להחתן המבוגר יותר, הרב ר' שמרי' שליט"א גורארי', הוא מסר את מרכז הישיבות תומכי-תמימים ליובאוויטש, לנהל את ישיבות תומכי תמימים בארה"ב, אירופה וא"י, וגם את הניהול של אגודת חב"ד. זה היה רצונו הקדוש שהחתן המבוגר יותר שליט"א ינהל מוסדות אלה. לצערי ועגמת נפשי הגדולים נמצאו עכשיו כמה אנשים, לא אחראיים, חלקם אפילו עם פניות אישיות... הולכים עם חוצפה ורוצים לעשות נגד רצונו של כ"ק אישי הרה"ק נבג"ם אשר מסר את ניהול המוסדות הנ"ל לחתני המבוגר יותר שליט"א, ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממנו. אני כבר לא יכולה לסחוב אתי את שפיכות הדמים שעושים לי ולבתי וחתני המבוגרים יותר שליט"א. אני פונה אליך, בתור אחד המקושרים, ומבקשת ממך בכוח אשת חבר כחבר, שתראה לעשות שאנ"ש שי' יעשו כתב עם חתימות שהם מסכימים אתי שכעת לאחר הסתלקותו של כ"ק אישי הרה"ק נבג"ם צריך שהנשיאות של המוסדות הנ"ל, וגם של כפר חב"ד בא"י תימסר לחתני המבוגר יותר הרב ר"ש גור ארי' שליט"א שהוא יהיה הנשיא של ישיבות תומכי תמימים בארה"ב, אירופה וא"י...".
בהמשך מכתבה כותבת הרבנית: "כמובן אין לזה קשר עם הנשיאות שאנ"ש שי' מסרו לחתני הצעיר יותר הרב רמ"מ שניאורסאהן שליט"א, השי"ת יצליח אותו ואת עבודתו, ומדובר רק על שלשת המוסדות הנ"ל. חוץ מהכתב הזה, אני מבקשת גם שאנ"ש שי' ישלחו מחאה לוועד המקומי למה הם מפריעים בדבר, ולשלוח שני הדברים אלי...".
הרבנית נחמה דינה שניאורסון (תרמ"ב-תשל"א), אשת-חבר להאדמו"ר הריי"ץ. בתו של רבי אברהם שניאורסון מקישינב, בנו של האדמו"ר רבי ישראל נח מניעז'ין, בנו של ה"צמח צדק" מליובאוויטש. נישואיה נערכו באלול תרנ"ז. הייתה מסורה ומעורה במפעליו הגדולים של בעלה. כשבעלה האדמו"ר נאסר בשנת תרפ"ז ע"י הקומוניסטים, ניהלה בתבונה את המהלכים שהביאו לשחרורו, פעילות שהייתה כרוכה בפקחות ובאומץ, תוך סיכון חייה. לאחר פטירתה נכתב עליה: "...היא קיפלה באישיותה טיפוס של רבנית צדקנית חסידית לפי המסורת העתיקה, יחד עם אישיות של אשה אינטליגנטית המבינה את רוח הזמן...".
נשוא המכתב: רבי שמריהו גור-אריה (תרנ"ח-תשמ"ט), מהתלמידים המקורבים לאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שבחר בו לחתן לנכדתו חנה, בתו של בנו האדמו"ר הריי"ץ. מאז חתונתו בסיון תרפ"א ברוסטוב היה יד ימינו של חמיו הריי"ץ, והתלווה עמו בכל גלגוליו 30 שנה. בשנת תרפ"ח היגרו יחד מרוסיה לריגה בירת לטביה, והתגורר עמו גם כשעבר לפולין, בוורשא ובאוטבוצק. בחורף ת"ש חולץ מוורשא הכבושה, יחד עם משפחתו ועם חמיו, ובאדר ת"ש הגיע לברוקלין, שם התגורר יחד עם חמיו בבנין 770 המפורסם. משנת תרצ"ט ואילך כיהן כמנהל הראשי של ישיבות תומכי תמימים-ליובאוויטש, עד סוף ימיו [בתקופת העברת ה"נשיאות" מהאדמו"ר הריי"ץ לאדמו"ר הרמ"מ, ניסו לנשל אותו מתפקיד זה, אך בהתנגדותה הנחרצת של חמותו, נשאר ר' שמריהו בתפקידו]. על אף היותו מבוגר בגילו מגיסו הרבי מליובאוויטש, קיבל רבי שמריהו את מרותו של הרבי מתוך התבטלות והכנעה, ובמשך השנים התקשר אליו בלב ונפש. בהתוועדויות שערך גיסו הרבי, היה יושב על ידו. שני הגיסים היו סועדים את סעודות החגים בדירת חמותם הרבנית נחמה דינה, עד לפטירתה בשנת תשל"א. חילופי הדברים בהלכה וחסידות שהחליפו הגיסים ביניהם בסעודות אלו, נדפסו בספר "המלך במסיבו", שני חלקים. רש"ג היה עסקן נמרץ ורב פעלים, במיוחד בכל הקשור לסיוע ליהודי רוסיה שחיו תחת השלטון הקומוניסטי. פעילותו מתועדת היטב במאות אזכורים באגרותיו של הריי"ץ. באחת האגרות כותב הריי"ץ אל חתנו הרבי: "גיסך חתני הר"ש שי' עובד בעמל רב במלוא מובן המילה". הד מפעילותו עבור יהודי רוסיה השתמרה באחת מאגרותיו של רבי חיים עוזר, שכותב אל רש"י הילמן אב"ד לונדון אודות "הרה"ג מליובאוויץ וחתנו הר"ש גורארי'...".
נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק.